כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

האהבה המתסכלת שלי פרק-17

ישבנו על החול עם העוגה על הברכיים ודיברנו בין ביס לביס כמו שני אנשים שמכירים זה את זה טוב מאז ומתמיד.

תוכן עניינים 1. האהבה המתסכלת שלי- תקציר2. האהבה המתסכלת שלי פרק-13. האהבה המתסכלת שלי פרק- 24. האהבה המתסכלת שלי פרק -35. האהבה המתסכלת שלי פרק- 46. האהבה המתסכלת שלי פרק-57. האהבה המתסכלת שלי פרק -68. האהבה המתסכלת שלי פרק-79. האהבה המתסכלת שלי פרק-810. האהבה המתסכלת שלי פרק-911. האהבה המתסכלת שלי פרק-1012. האהבה המתסכלת שלי פרק- 1113. האהבה המתסכלת שלי פרק -1214. האהבה המתסכלת שלי פרק-1315. האהבה המתסכלת שלי פרק-1416. האהבה המתסכלת שלי פרק-1517. האהבה המתסכלת שלי פרק-1618. האהבה המתסכלת שלי פרק-1719. האהבה המתסכלת שלי פרק 1820. האהבה המתסכלת שלי פרק 1921. האהבה המתסכלת שלי פרק-2022. האהבה המתסכלת שלי פרק-2123. האהבה המתסכלת שלי פרק 2224. האהבה המתסכלת שלי פרק-2325. האהבה המתסכלת שלי פרק-2426. האהבה המתסכלת שלי פרק 2527. האהבה המתסכלת שלי פרק -2628. האהבה המתסכלת שלי פרק-2729. האהבה המתסכלת שלי פרק-2830. האהבה המתסכלת שלי פרק-2931. האהבה המתסכלת שלי פרק-3032. האהבה המתסכלת שלי פרק- 3133. האהבה המתסכלת שלי פרק-3234. האהבה המתסכלת שלי פרק-3335. האהבה המתסכלת שלי פרק -34 36. האהבה המתסכלת שלי פרק-3537. האהבה המתסכלת שלי פרק-3638. האהבה המתסכלת שלי פרק 37+3839. האהבה המתסכלת שלי פרק-3940. האהבה המתסכלת שלי פרק 40 ואחרון

יום למחרת באמת לא עבדתי הייתי בחדר בהתהפכות מצד אחד של המיטה לצידו השני כי לעזאזל לא הצלחתי להירדם מרגע ששמתי בגלל השמש.

" אלמה? את יכולה לבוא אלינו?" קיבלתי הודעה מהגולם בשבע בבוקר, מה לעזאזל נראה לו? למרות שההודעה נראית לי מחשידה... אלינו? מי זה אלינו?


" זאת שובל אחותו הוא קצת מוזר הבוקר... מה הסיכוי שאת פה?"
לא הבנתי מדוע אני מבין כל האנשים שבעולם, גם בספק אם באמת היא זו ששלחה את ההודעה.

" כמה דקות אצלכם" איך מקימים את עצמך ממיטה כל כך נוחה ויוצאים לנהיגה? תמיד שנאתי לקום מהמיטה אפילו שזכיתי לעוד יום בחיים האלה.

בדיוק כשעמדתי לדפוק בדלת שובל פותחת לי אותה בהיסטריה גדולה.
" את יכולה להרגיע את הגולם הזה?" בדבר אחד היא צודקת שהוא גולם נכנסתי לבית שלהם שהרגיש פתאום ריק לא כמו בפעם הקודמת, איתמר ישב על הספה ולא זע ממנה אפילו לא מצמץ. התיישבתי מולו חשבתי שאעניין אותו בכך שבכלל טרחתי לבזבז עליו את הדלק שלי אבל שום דבר לא הכין אותי לפסל שבו... לצורה שבה הוא נמצא כרגע ולא זז ממנה לחלוטין.
" שובל? ממתי הוא ככה?"
" אני חושבת שמהבוקר הוא חזר מאוחר סביבות חמש התעוררתי בגללו."
" למה אתה מדאיג את אחותך? לא טרחתי לשווא שהגעתי לפה כדאי לך להתחיל לדבר" שום דבר לא עזר אז שיניתי טקטיקה.
" אני מבינה שלא משנה מה עובר עלייך זה קשה" הושטתי לו את ידי אבל הוא זרק אותה הצידה בזלזול.
" שובל? את יכולה לתת לנו דקה לבד?" הוא ביקש היא הנהנה ועלתה לקומה העליונה.
" למה באת?" האמת שאת זה לא ידעתי בעצמי היה לי פשוט דחף אבל איך מסבירים לו את זה? אז שתקתי כי הכי קל לשתוק, נכון?
" לכי הביתה לא בא לי שתראי אותי ותתחילי לרחם עליי" לרחם? למה שארחם עליו? עצמתי קלות את עיניי לכמה רגעים עד שפקחתי אותן חזרה, ראיתי מאמץ בגופו ובפניו ולמען השם לא הצלחתי לזהות מה עובר עליו.
" אני אלך לא כי אני מרחמת עלייך אלא כי ביקשת גם אם זה לא היה בצורה יפה, אכבד אותך"

שובל הקטנה וודאי שמעה שאני הולכת מיד ניטרה וקיפצה מגרם המדרגות בשאילת שאלות שגם אלוהים בכבודו ובעצמו לא היה יודע כיצד לענות.
" הוא יהיה בסדר?"
" אני בטוחה שכן עמדתי להסתובב לכיוון הדלת אך היא עצרה בעדי.
" יש לו יום הולדת היום... אסור להיות עצובים!" יום הולדת היא אומרת ומשהו בי מקבל חלחלה, אף פעם לא אהבתי ימי הולדת גם לא בתור היותי ילדה קטנה, פעם הם היו טובים כאלו שמצפים להם ומחכים לעוגה מתוקה, בלונים צבעונים ושפע ברכות אבל זה כבר לא אותו הדבר.
" חשבתי הלכת" איושת קול קטנה העירה את תשומת ליבי.
" סתם נדדתי עם המחשבות.... הינה אני הולכת" סימנתי בידי בכבדות והתחלתי לרדת במדרגות המעטות שבכניסה. מהבית העצום הזה.

" חכי" נגע בידי משהו במגע הזה הרגיש אחרת לא יודעת איך, בדרך כלל שונאת את התחושה המוזרה שאפפה אותי וגרמה לי לא לאהוב מגע אדם אלא רק אם אני מכריחה את עצמי או רוצה בזה.
" אתה לא החלטי! פעם אחת מגרש אותי ופעם אומר לי לחכות" הסתובבתי אליו עם הפנים ולא הבנתי שום דבר.
" מצטער שהתהפכתי עלייך את יודעת אני לא טיפוס זועם על אנשים... סתם חרא יום" וואו היורם הזה קילל לראשונה מעניין מה קרה אני וודאי לא אדע.
" אפשר לשאול מה קרה?"
" עזבי לא משנה... פשוט חשבתי להתנצל" בדרך כלל אני נוטה להיות נודניקית ולא לוותר על תשובה לשאלות שלי הפעם נאלצתי לוותר כמו רכרוכית, מוותרת על העקרונות שלי לטובת שנינו.

אחרי תקרית הבוקר הגעתי לתקרית גדולה וחמורה יותר, אודליה שכלל לא טרחה לפתוח לי את הדלת מזל שביקשתי מפתח למקום הזה, היא סרגה משהו עם צמר סגול ועשתה עצמה מתעלמת ממני באופן מוחלט.
" גברת אודליה אפשר לשאול אותך שאלה בבקשה?" בחיי מעולם לא הייתי מנומסת כמו עכשיו.
" את בלאו הכי תשאלי נכון ילדונת" כלל לא שאלה אלה אמרה באופן עובדתי.
" תרצי לצאת החוצה?"
" החוצה? אני לא יוצאת החוצה" מחתה את הדברים בתוקף.
" את יודעת שלא תוכלי להסתתר בתוך הבית לנצח לעיתים צריך גם לשאוף אוויר ולא כל היום להיתקע בבית"
" טוב לי כאן וכאן אשאר"
אפילו להוציא חמור מהבית יותר קל איני מבינה מדוע קשה היא עם עצמה אולי זה משהו בי? אולי לא מחבבת אותי מספיק? האם עשיתי משהו לא בסדר? אלוהים שמישהו יגיד לי כבר!
" מה בנוגע אלייך ילדונת את יוצאת מהבית? כל הילדים בגילך מטיילים מבלים אני לא חושבת שאת מהאנשים האלה שעושים את זה שנותנים לעצמם ליהנות. לאנשים יש הרבה חומות שמסתירים וגם לך כמו שאמרת אנחנו מאוד דומות ולפעמים הזמן לא עוזר ואנו רוצים להחזיר את הזמן לאחור כי לא הספקנו לעשות שום דבר והתחלנו להתחרט על הדברים המפוספסים ולשלם על הטעויות שלנו ושאנחנו משלמים עליהן אנחנו נפגעים ומאשימים אחרים, תעשי טובה ילדונת אין לך מה לעשות עם זקנה כמוני לכי תבלי במקום אחר."
" לא משנה כמה את תגרשי אותי וכמה תדברי ותרצי שאעזוב אני לא הולכת, הבטחתי שאני לא אעזוב אותך לא משנה מה"
" האם יש משהו שאת רוצה שנעשה ביחד?"
" ‫אין טעם ילדונת תלכי הביתה"

זה לא יום מוצלח בטח שלא עם אודליה ולא עם איתמר שכולם מגרשים אותי ולא רוצים בחברתי זה גורם לי להרגיש קצת מוזר או לא בסדר כי מה בסך הכל רציתי לעזור להיות שם בשבילם? הפעם אני חושבת עד כמה אנשים כפויי טובה הם רק רוצים אותך בשביל אינטרס מסויים והם לא מבינים שזה לא אומר שהם פחות חשובים גם אם אתה לא מכיר אותם כל כך הרבה זמן זו פשוט כמות הפעמים שנכנסו לך ללב כן גם את הגולם הזה שאין לי מושג מה אני מרגישה כלפיו לאחרונה, נכנס לי ללב עם המוזרות הזו שלו.
היא ישבה ולא הפסיקה לנעוץ מבט חד על האגרטל עם הפרחים הנבולים.

" את יודעת גברת אודליה... אני רגילה לזה"
" למה את רגילה ילדונת?"
" שמגרשים אותי... התרגלתי לזה שאנשים לא רוצים אותי בחיים שלהם"
" את יכולה להביא לי את האלבום שעל המיטה בחדר?" שינתה נושא בכזו מהירות פשוט עשיתי את זה הכול אעשה רק שלא תגרש אותי.
היא דיפדפה באלבום הורתה לי לשבת על ידה ונעצה די הרבה זמן בתמונה אחת.
" זאת את?" שאלתי.
" בצעירותי עם ג'ים"
ג'ים? מי זה ג'ים? ציפיתי לשם כמו שמוליק, אברהם, רונן אבל שתקתי לא שאלתי דבר.
" זה החבר הראשון שלי..."
' אפשר לדעת מה קרה לו?"
" הוא עזב לארצות הברית... כשהיה בן שלוש עלה לארץ ישבנו אחד ליד השני בכיתה ואז בגיל שבע עשרה בשנה האחרונה שלנו בבית הספר הוא עזב עם ההורים לחו"ל" מי חשב שסיפור כזה יכול לרגש אותי?
" מאז לא ראית אותו?"
היא הנהנה יכולתי אולי לראות גם דמעות שהיא החביאה בסתר.
" את יודעת את לא צריכה לחיות עם הפספוס הזה והאכזבה שהוא נאלץ לעזוב... תחפשי אותו"
" אישה בגילי? אני חושבת שזה מאוחר"
" אף פעם לא מאוחר! אני אעזור לך!"
" ילדונת מעולם לא ראיתי מישהו נחוש כמוך. החיים שלי וודאי צריכים להיות כפי שהם, את מוזמנת לבקר מתי שתרצי... מצטערת אם הייתי מעט קשה איתך חומד" פה ידעתי שאני מתחילה להתחבב עליה או לפחות במקצת.
" תודה שאת... לא מגרשת אותי" הנעמתי את זמנה לפחות עוד שעתיים עד שהלכתי, נסעתי לחולות של ראשון לנשום מעט אוויר לא רציתי לחזור הביתה לשקט הזה, לרעש הזה שוב רציתי להביט בחול ולא לחשוב.

" ידעתי שתהיי פה" שוב הגולם הזה מבהיל אותי ובכל פעם אני נופלת לזה, ישבתי על החול קיפלתי את רגליי וחיבקתי אותן.
" את יודעת שאת קשוחה"
" קשוחה?"
" כן, לא מחייכת, לא מתנצלת... זה נראה שאת תמיד בשליטה על החיים שלך"
" אתה יודע לפעמים נראה לי שמה שמחזיק אותי בחיים זו השליטה הזאת" שליטה מטופשת... לא בא לי אותה.
" לפעמים פשוט בא לי להיות בלי שליטה אבל לדעת לשלוט בעצמי" הוספתי
" אני לא מבין... הצלחת לבלבל אותי"
" התכוונתי שהייתי רוצה לשלוט בחיים ולא שהם ישלטו בי"
" אני עדיין לא מבין" אוי נו באמת מה יש לא להבין?
" מה שאני מתכוונת שפשוט בא לי לחיות ללא שליטה פשוט שאנשים לא יתנו לי להיות הקפטנית הזאת שאחראית על כולם... מרגיש לי שהכול על הכתפיים שלי"
" סיפרת להם איך את מרגישה?"
" תעשה לי טובה זה לא יעזור..."
" בגלל זה את באה לפה? להשיג שקט בין כל הרעש?"
זה יותר נכון להשיג שקט בתוך כל השקט אבל הוא לא יודע... הוא לא אמור לדעת.
" משהו הזה" התחלתי לקפוא ברגליים המכנסיים הקצרים שלי לא מכסים את כולי, חבל שלא הקשבתי לתחזית אולי הייתי יודעת כיצד להתלבש על אף השמש האוויר משתנה מיום ללילה.
" קחי" הושיט לעברי את הסוודר בשביל לכסות כנראה גם הוא פוחד לגעת בי בגלל כל מה שעשיתי, לאחרונה אני מגלה על עצמי שאני לא אוהבת להתבודד במיוחד לא בתקופה האחרונה.

" תודה" נדמה לי שזו הפעם הראשונה שהודתי למישהו כנראה זה הוא שגורם לי להשתנות, אך אני לא יודעת למה נשמתי עמוק, נשימה עמוקה עצמתי את עיניי כשפקחתי אותן ראיתי כי הוא ישב על ידי נחוש בדעתו ועמדתו כאילו חושב על משהו ולא מספר משהו שתקוע לי כמו עצם בגרון ואני יודעת שהוא רוצה להגיד לי משהו לשתף אותי אבל לא, הוא פשוט נותן לי את הזמן שלי להתפרק אפילו שאין לי מושג מדוע אני מתפרקת לידו.
המשכתי להסתכל עליו עד שמבטו תפס במבטי ובמשך שניות אחדות פשוט התבוננו זה בזה ללא מילים, לפעמים לא צריך מילים חשבתי לעצמי אפילו אם הוא זר מוחלט בשבילי שאני רק נתקלת בו עדיין משהו בו מצליח להחזיר אותי לתלם מהחיים המטורללים שלי.
" פשוט תגיד את זה" פלטתי פתאום את המחשבה שלי.
" מה? את מה בדיוק?"
" אני יודעת שרצית להגיד משהו אבל כיבדת אותי ונתת לי לפרוק לך"
הוא שתק שתיקה רועמת, פשפשתי שתיקח הוצאתי את המתנה שקניתי לו בדרכי לכאן ופתחתי אותה.
" תחזיק רגע"
" מה זה?"
" נו תחזיק דקה אל תפתח" חיפשתי בתור השקית את הנרות והמצית שלי.
" הינה מצאתי!" פתחתי את הקופסא הגדולה נעצתי את הנרות עם המספר עשרים ושמונה הדלקתי אותן.
" נו למה אתה מחכה? תבקש משאלה ותכבה אותם"
הוא היה מעט המום לקח לו זמן לעכל את זה שבכלל השקעתי בו... גם לכולם הזה מגיעה יום הולדת כמו שצריך.
" היום יום הולדת היום יום הולדת..." התחלתי לשיר כמו מטומטמת.
הוא כיבה את הנרות ולא הפסיק להסתכל בי במבט חדור מחשבה בעודי מקווה שהספיק לבקש משאלה לפני שנשף על הנרות.

" הבאתי סכין אתה חייב לטעום!"
" למה עשית את זה?"
" מה למה? יש לך יום הולדת ואין סיכוי שאתן לך לעבור את היום הזה בבאסה!"
" נו קדימה קח" חתכתי חתיכה ונתתי לו.
" זה טעים!" אמר ומרח על פניו מעט מן הקצפת צחקתי זה הצחיק אותי.
" את יודעת את לא כזאת קשוחה... את לא כמו שאת חושבת"
" לא כמו שאני חושבת?" תהיתי לעצמי מה אני חושבת.
" מה שאני מתכוון שאת בן אדם טוב אלמה בדיוק כמו השם שלך... נשמה טובה"
הוחמאתי לא ידעתי מה להגיד למען האמת לא רציתי להרוס את הרגע הזה, אז פשוט אמרתי תודה וזהו.
" תודה על העוגה... אף פעם לא חגגו לי יום הולדת" ישבנו על החול עם העוגה על הברכיים ודיברנו בין ביס לביס כמו שני אנשים שמכירים זה את זה טוב מאז ומתמיד.

המשך יבוא...
פרק חדש סליחה על העיכוב
אשמח לדעת מה דעתכם
שתפו ותפנקו בדירוג
❤❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נגד הזרם
נגד הזרם
מתי עוד פרקק
הגב
דווח
Maya B
Maya B
הי,
אפרסם היום
תודה על הסבלנות
הגב
דווח
guest
מושלם ♡♡
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
אהבה בנבדל פרק 59
אהבה בנבדל פרק 59
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 7
חבקי אותי חזק פרק 7
מאת: Maya B
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
מאת: Maya B
בוא נדבר על אהבה פרק -31
בוא נדבר על אהבה פרק -31
מאת: Maya B
דייטינג
מכתב לאהובתי
מכתב לאהובתי
מאת: Tsahi Barshevsky
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
מחקתי אותך
מחקתי אותך
מאת: SH .
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
תקועה- פרק 39
תקועה- פרק 39
מאת: Lee B
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף