כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

יש לי הכל- פרקים 9+10

פספסתי גלולה. הלב שלי עובר לפעום מהר. אני לא טיפשה ויודעת לחבר את כל החלקים

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 9: פסק זמן

"כמה זמן לא היית אצלי." אני לא יודעת אם רופא המשפחה שלי מתרגש או מציין עובדה כשאני נכנסת לחדר שלו. קמתי מוקדם ונסעתי חזרה לעיר המגורים שלי לשעבר רק כדי לבדוק שהכל בסדר, למרות שגם היום, בדיוק כמו אתמול, לא הקאתי. "מה מביא אותך אלי, סתיו?" הוא מעביר את הכרטיס המגנטי שלי ומסתכל בטח על הבדיקות האחרונות שעברתי.
"היו לי כמה ימים של בחילות וכאבי בטן. הם עברו, אבל עדיין אין לי תאבון ממש."
ד"ר גיל מהנהן, שולח עוד מבט לצג שמפריד בינו לביני ואומר: "אני רואה שאת על גלולות נגד היריון ולפי בדיקות הדם שעשית לפני חצי שנה, ההורמונים שלך ממש נמוכים. זה לא הכי טוב, ובטח שלא מומלץ, לקחת גלולות כל-כך הרבה זמן רצוף וממושך יחד-"
"אני בהפסקה קרוב לחודש," אני קוטעת אותו ומרגישה חצופה.
"זה לא משנה, האפקט גורם לכך שבלי הגלולות הגוף שלך יגיב לא טוב, וזה אמור להיות הפוך. אני לא רופא נשים, אבל אני סבור שלא קיבלת מחזור."
"נכון." אני מהנהנת.
"אני אשלח אותך לבדיקות דם חדשות ותראי את התוצאות לרופאת הנשים שלך. אולי כדאי שתעברי לסוג אחר של גלולות או שתמנעי מלבלוע אותן לפרק זמן מסוים כדי שהגוף יתנקה וינסה להסתדר לבד. הבחילות נורמליות אחרי שכמעט במשך שמונה חודשים לקחת גלולות רצוף. הכנסת לגוף הרבה הורמונים זרים לאיזון, שמתחיל לצאת משליטה בימים האחרונים, ולכן הגוף שלך מגיב כמו שהוא מגיב."
אני לוקחת את הדפים עם הפרטים לבדיקת דם ודוחפת אותם לתיק. "צריך צום לפני?"
"לא. תרדי למזכירות לשאול אם יש תור פנוי בחדר האחיות לבדיקת דם. לדעתי יש עוד רבע שעה עד שסוגרים את המעבדה להיום, וכבר חמישי ואת פה גם, חבל שתחכי עד יום ראשון."
אני סוגרת אחריי את הדלת ויורדת במדרגות במהירות לכיוון קומת הכניסה, כמעט נופלת כשסחרחורת קלה מתחילה להופיע.

אני נכנסת חזרה לאוטו אחרי חצי שעה ומנסה להוריד ממני את הפלסטר המעצבן והדביק שהאחות שמה לי על הזרוע אחרי בדיקת הדם. טליה, ששוב תבוא איתי למשחק היום, נמצאת על דיבורית תוך כדי שאני מתארגנת חזרה לנסיעה לרמת גן.
"כמעט התעלפתי מהמחשבה על הבדיקה הזו. שונאת מחטים. בחיי, ראיתי את העולם מסתובב לי וכמעט עפתי, התגלגלתי במדרגות." אני מחטטת בתיק עד שאני מוצאת את משקפי השמש.
"את צריכה פסק זמן מהחיים. שבוע חופש לא מספיק עם העומס שאת חווה," טליה אומרת.
אני מוציאה את חטיף פסק הזמן שקניתי אתמול בסופר בערב. "שולחת לך מפה פסק זמן שוקולד לבן."
"בעעע." היא עושה קול נגעל במקביל.
"טיימ אאוט!" אני מחקה את המאמן של איתי, וטליה מתחילה לצחוק בקול. "יאללה אני מתחילה לנסוע. ניפגש בשש אצלנו בדירה."

"פששששששייייייי תראו את הבר הזה!" טליה מתפעלת מהשולחן החדש והכיסאות. "סוף סוף המטבח שלכם קיבל צורה. יאללה, תביאי לי אוכל כדי שאעשה עליו סיפתח."
"איתי כבר עשה עליו סיפתח עם קורנפלקס וחלב," אני הורסת לה את התוכנית ומגישה קציצות בקר עם מקרונים שהכנתי מוקדם יותר.
"טעעיייםם." היא שואבת את המקרונים ומנקה כל פעם את השפתיים שלה, שנצבעות בכתום מחדש. "איתי בטח לא יזכה לאכול את זה היום."
"אולי מחר בצהריים. מחר בערב אנחנו ביום הולדת של תמיר. הוא חוגג בדירה שלו בראשון-לציון ועוד לא קניתי לו כלום." אני מתיישבת לידה.
"שאיתי יקנה," היא אומרת, ולא מבינה כנראה שאיתי כמעט לא עושה כלום כשאני פה. אני צופה בה אוכלת ומתכתבת תוך כדי עם עדי ומרגישה שאין לי כוח למשחק הזה היום. מזל שההורים שלו נשארו בצפון לפחות...

מכבי מנצחת. איתי קולע בסך-הכל רק שתי נקודות. הוא גם לא ממש תרם בתחילת המשחק, ולכן "בילה" את רובו על הספסל. כשהוא חוזר הביתה, אני כבר עם פיג'מה בסלון וצופה בשידור חוזר של "חדשות הבידור" בE! . אני כמעט אומרת לו שכדאי שיזהר לפני שהספסל יהפוך להיות הרגל קבוע, והוא כבר אומר זאת בעצמו: "אני חייב להשתפר, לא יודע מה עובר עלי."
הוא כבר מקולח, לבוש בחולצה ארוכה דקה בצבע ירוק שמזכיר לי מדי צבא ומריח טוב.
"חשבתי שתישאר יותר זמן להתאמן." אני מסתכלת על השעון שבממיר. "מה קרה?"
הוא כורך את הזרוע הארוכה שלו סביבי (ואני אוטומטית נשענת על הכתף שלו). "לא רצינו לדכא את האווירה של הניצחון, בכל זאת היה ניצחון חשוב וטוב. מחר בבוקר יש לי אימון קליעה לבד עם המאמן. את תלכי לקנות לתמיר את המתנה, נכון?"
וזה מה שאני עושה. למחרת אני ניצבת בקניון איילון ומצליחה לאלתר מתנה. אנחנו ישנים צהריים במקום ללכת לאכול באיזשהו מקום ובערב מגיעים לדירה של תמיר ורוני.

איתי ותמיר הולכים ישר לשבת במרפסת כשאנחנו מגיעים, ומסתבר שאנחנו ראשונים להגיע. אני לא מבינה איך לא קר לאיתי עם חולצה ארוכה דקה מכופתרת כשהים נמצא עוד ממש ממול. אני נכנסת עם רוני למטבח ועוזרת לה לארגן את החטיפים.
רוני בת 21 או 22, השתחררה לא מזמן מהצבא. לא סבלתי אותה, אם להיות כנה, היא תמיד נראתה בעיניי עם האף למעלה. כן, אבא של איתי טען לא פעם שאני "סנובית", אז תכפילו אותי, במה שהצלחתם להכיר, פי שלושה. היא לבושה במכופתרת בצבע תכלת עם עיטורי פלמינגו עליה פתוחה ומתחת בגד גוף שחור מתחרה. הג'ינס שלה בצבע קרם גובל בלבן והיא נועלת מגפונים שחורים שמקנים לה את הגובה של 1.80 ומשהו. תמיר 1.98.
"תמיר כבר בן 23, מזדקן לי," היא אומרת ומפזרת את הנאצ'וס בקערה עמוקה.
"ממש זקן." אני פותחת את הניילון הנוסף ומהדקת אותו לשולחן. "את טסה למשחק חוץ ברומא הבנתי מאיתי."
"כן, לא רק אני, גם בנות הזוג של השחקנים "הזרים" באות. למה את לא?" היא ניגשת למקרר ומוציאה בקבוקי בירה. "תסדרי אותם יפה על השולחן."
"נראה לי שאיתי מעדיף לטוס לבד למשחקים האלה." אני מעדיפה לא להסתבך במילים והסברים.
"אנחנו נשארים עד יום ראשון שם למרות שהמשחק ביום חמישי. איתי עדכן אותך? מתנה לחג ההודיה."
"זה עוד שבועיים, לא?" אני חוזרת למטבח לקחת את הבקבוקים הנוספים.
"כן." היא לוחצת על פתיחת הדלת באינטרקום המצלצל ומסתכלת עלי. "כדאי לך לבוא גם."

"מה, כל בנות הזוג של השחקנים מתכננות עם הבנים טיול לרומא ואתה תהיה הרווק היחיד?" אני שואלת את איתי בדרך חזרה לדירה. אני גם נוהגת אחרי שהוא שתה יותר מדי בירה.
"לא רואה אותך לוקחת עכשיו חופשה של חמישה ימים בשביל המשחק הזה, בטח אחרי שכבר היית השבוע בחופש." הוא רציני.
"נשמע שתהיה לכם שם באיטליה ממש חוויה."
"לאכול תרנגול הודו זה לא בהכרח חוויה." הוא עוצם את העיניים. "היה ממש אחלה הערב, נכון? לא חשבתי שאת בקשר טוב עם האחרות גם, ראיתי היום שהיית עם רוני בהתחלה ואז דיברת בקטנה עם כל אחת. לא באמת יהיה לך מה לעשות ברומא."
אני רוצה לענות לו: "להיות איתך", אבל אני רק מהנהנת ואומרת שהיה ערב נחמד.

השבוע עובר מהר כשאיתי ואני שוקעים בשגרה שלנו. אני מסיעה אותו לנמל התעופה ונוסעת משם לבית של ההורים. לקחתי איתי בגדים לשני לילות בתוך תיק צד, ואני מתחרטת על כך כשכאבי גב מרגיזים תוקפים אותי מהחנייה לדירה. אמא ואני הולכות בערב לסרט בקניון שליד הבית ואחר-כך יושבות לאכול. אני מספרת לה על הבחילות ועל חוסר התיאבון.
"תספרי הכל מחר לד"ר תבור. את יודעת שהיא הייתה הרופאה שלי גם, נכון?" אמא חוזרת על משהו ששמעתי כבר מיליון פעם.
אני לוגמת מהמים הקרים (שזה הדבר היחיד שהזמנתי). "נראה גם מה התוצאות של בדיקת הדם. שכחתי את הסיסמא של האתר של קופת החולים, גאונה שכמותי."
"אני חושבת כמו רופא המשפחה שלך וממשיכה להיות נגד הגלולות, או יותר נכון הזמן שאת לוקחת אותן. את חייבת פסק זמן מהן, סתיו." אמא מניחה את המזלג שלה בצלחת הפסטה, ככל הנראה שבעה. "לא בריא!"

למחרת אני מתעוררת לבוקר גשום ולובשת סוודר לבן מפרווה וג'ינס צמוד של פורבר21. במשרד אני נפגשת עם כמה לקוחות שמעבירים לי את הזמן, ואז נוסעת לרופאת הנשים שלי.
"תראו מי פה!" היא קמה כשרואה אותי. "אחת המטופלות האהובות עלי והבת של אחת המטופלות האהובות עלי!"
"ערב טוב, ד"ר תבור." אני מתיישבת מולה ומוציאה את הכרטיס המגנטי ואת הקופסה המרוכזת של כל הגלולות שבלעתי בחודשים האחרונים.
היא מעבירה את הכרטיס, ותוך רגע הבעת הפנים שלה משתנה. היא מכווצת אותן, ומלחיצה אותי קצת.
"סתיו, פספסת גלולה במקרה?" היא עוברת להסתכל עלי.
אני עוברת בין כל אחת מהחפיסות ומראה לה שכולן ריקות. פתאום אני קולטת שפספסתי את האחרונה, זו שהייתי אמורה לקחת ביום חנוכת הבית שלנו ואיכשהו שכחתי... העיניים שלה כעת על הכדור הוורוד היחיד שנותר שם במקום.
"יש לי אמנם בחילות, אבל זה לא יכול להיות הרי... כל החיים, כאילו מאז שאת מכירה אותי, אמרנו ש... פספסתי גלולות מלא פעמים ו... לא יכול להיות." הלב שלי עובר לפעום מהר מדי. אני לא טיפשה ויודעת לחבר את החלקים, אבל העננה הגדולה תמיד מרחפת.
"זוכרת מה אמרנו כשהיית בכיתה י"ב?" היא שמה את כף היד שלה על שלי.
אני נושמת עמוק ונזכרת בשיחה ההיא. "סיכוי של אחד לאחד עשרה."
"וזה קרה בלילה הזה, שפספסת את הגלולה." היא שוב מסתכלת על צג המחשב ואז מסתכלת לי בעיניים. "את בהיריון."

פרק 10: אמאאמא שלי עברה כל-כך הרבה טיפולי פוריות והריונות כושלים עד שנולדתי, וכשנולדתי, לפי דבריה, לקחו לה ימים שלמים להאמין שהנס הפרטי הזה שלה. יובל, אחי, הגיע שהיא הייתה לקראת ויתור על כך שיהיה לי אח או אחות. על ילד שלישי לא היה על מה לדבר בכלל. לא חשבתי שהגנטיקה הזו תעבור אלי, בדיעבד.
כשהייתי בכיתה ו', כל החברות שלי קיבלו מחזור חוץ ממני. אני לא אשכח את יום הספורט שעשו לנו כמה ימים לפני היציאה לחופש הגדול והמעבר לחטיבה. כל הבנות הגיעו בטייטסים בצבעים כהים כמו שחור, כחול ואפור ורק אני- לבן. רותם לא האמינה לי עד אותו יום שלא קיבלתי מחזור אף פעם, למרות ששאלתי המון שאלות על כך בשיעור חינוך המיני שהיה לנו עם היועצת.
חודש לאחר מכן, ביום שרבי מאוד, התקשרתי לרותם ועדי לשאול אם הן רוצות ללכת לבריכה (את טליה הכרנו רק בתיכון). שתיהן ענו שהן קיבלו את המתנה החודשית והציעו שנמיר את היציאה מהבריכה לקניון. אני הסכמתי ובאמת שהיה לי כיף, עד ששתיהן נכנסו לסופרפארם ועשו השוואה בין סוגי התחבושות שבהן משתמשות. אני הלכתי אז לטייל בעמדת הלקים והעדפתי לא לומר כלום. המתנה מאמא טבע הגיע חודש לאחר מכן אצלי, אבל לא כל 28 יום ובטח לא שעון שווייצרי. הפעם השנייה הייתה אחרי שלושה חודשים והשלישית? חצי שנה אחרי. כשהייתי בחופש הגדול בין ח' לט' המחזור הפתיע אותי באמצע בחינת המעבר שתקבע כמה יחידות אעשה בתיכון. ניגשתי למורה המומה והיא מיד אמרה שאני יכולה ללכת לשירותים, אבל אז לחשתי לה נבוכה שאין לי אפילו תחבושת כי אני עם תיק קטן, ומי חשב שהמחזור יבוא... ?
בגיל 17 אמא של טליה, שהיא קוסמטיקאית, רצתה לעשות לי טיפול פנים. לא היו לי חצ'קונים ממש, יותר שחורים באזור האף והמצח. "יש לך מחזור סדיר?" הייתה השאלה הראשונה, וכמובן שהתשובה הייתה שלילית. שנה לאחר מכן, אמא לקחה אותי לד"ר תבור והשאר היסטוריה.
יצאתי מהחדר שלה בוכה, ואמא לקחה אותי איתה למסעדה שהייתה ליד קופת החולים וכבר איננה, וסיפרה לי את הסיפור שלה. וגם לה אמרו שלא יהיה ילדים, והיא הצליחה. וגם לה אמרו שלנצח תצטרך גלולות, והיא הסתדרה גם בלי. ד"ר תבור שלחה אותי באותו ביקור ראשון לבדיקות ולרופא שמומחה להורמונים. הבשורה הייתה שיש לי זקיקים דקים ברחם (עשו לי אולטרסאונד והכניסו אותי לטראומה רצינית) וילד יכול להגיע כשיצטרך, אבל סיכוי של... אחד לאחד עשרה.

ד"ר תבור ואני עוברות לעמדת הבדיקה. הפעם היא לא שמה לי ג'ל קר על הבטן, רק מבקשת שאפשק רגליים. "את תרגישי קצת לחץ בפנים באיבר המין, אבל מהר מאוד הוא יעבור." היא מכניסה לתוכי מכשיר ארוך ודק שגורם לי לקפוץ ישר. "את בהתחלה של היריון, לא משתמשים באולטרסאונד רגיל," היא מסבירה, ותוך רגע אני רואה קשקוש על המסך. היא מהנהנת לעצמה.
"זה בטוח? אם אני אשתין עכשיו על מקל הוא יצא חיובי?" אני עדיין מאמינה שמדובר בטעות.
ד"ר תבור מצביעה על נקודה לבנה במסך. "הנה הוא או היא. חודש ראשון בערך, כן. את נראית לי מופתעת לרעה, אני טועה?"
"לא חושבת שזה הזמן המתאים לילד עכשיו," אני פולטת את מה שאני מרגישה, ובראש שומעת את הקול של אבא של איתי מהדהד "אל תהרסי לו". אין דבר יותר "הורס" מלהיכנס להיריון כשאיתי נמצא בנקודת עלייה בקריירה שלו, שלא לדבר עלי... "עד מתי אפשר להודיע על הפלה?"
"אל תגידי לי שאת שוקלת הפלה." היא מרצינה. "תדברי עם אמא על זה."
"טוב." אני עדיין מסרבת להאמין ומסתכלת על הנקודה הלבנה על המסך.
"ספורטאים מתחתנים מהר, לא? מקימים משפחה מהר..." עכשיו היא מכלילה ואני אפילו לא משיבה.
כשאנחנו חוזרות לעמדה שלה, היא מוציאה לי מיליון דפים עם ויטמינם ותרופות וקובעת שאבוא אליה בעוד חודש בדיוק עם החלטה. אני יוצאת מהחדר שלה על סף בכי שוב, רק כשיש לידי קול בכי אחר שגורם לי להוריד את העיניים לכיסאות שבכניסה.
"מה קרה?" אני שואלת נערה שאמורה להיות בסביבות גיל 17-18.
"אולי לא יהיו לי ילדים. התוצאות של הבדיקות פה." היא משפילה את המבט לרצפה.
ד"ר תבור יוצאת מהחדר וקוראת לנערה להיכנס. "גם לי אמרו את זה כשהייתי בגילך," אני אומרת לה כשהיא קמה. "ונחשי מה גיליתי ממש הרגע? שבדרך טבעית ורגילה לגמרי איכשהו יהיה לי ילד עוד מעט." העיניים שלה מקבלות אור רגע לפני שהיא סוגרת את הדלת.

אני משוטטת ברחובות בני- ברק של חמישי בערב. נשים צעירות רצות עם עגלות, הרבה ילדים משתרכים אחריהן. אני מתחילה לעכל את המילים שלי לנערה לאט לאט, את מה שקרה הרגע בחדר של ד"ר תבור. הדמעות יוצאות בסוף כשאני מסתכלת על השקית מלאת התרופות שקיבלתי. איך אני אצליח להסתיר מאיתי דבר כזה? איך בכלל אצליח לספר לו?
כשאני חוזרת לבית של ההורים, אני סוגרת את דלת החדר ומדליקה את הטלוויזיה. המשחק של איתי אמור להתחיל בשעה הקרובה. אם הייתי קיטשית, הייתי שמה יד על הבטן ואומרת לנקודה הלבנה, שהיא גם חלק ממנו, שאבא שלו תיכף משחק, אבל אני לא. אני מתחילה לקרוא את ההוראות שכתובות על כל אחת מהקופסאות, ומחליטה שאני לא מספרת לאף אחד, אפילו לא לאמא שלי, עד שאני מעכלת סופית את... זה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נטלי בנעים
נטלי בנעים
וואוו... הוא ממש מעצבן!! שתביא את הילד איתו או בלעדיו!! הוא בוגד בה?? דיי אני רוצה עוד פרק❤
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
בוגד בה למה?
הגב
דווח
נטלי בנעים
נטלי בנעים
כי הוא רצה שהיא תבוא איתו...
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 50
יש לי הכל- פרק 50
מאת: שלכת כותבת מהלב
ילדים
המלאכים שלי
המלאכים שלי
מאת: Shira Mualem
רווקה + 1
רווקה + 1
מאת: Adam gustavo Zyl
״מלכודת ברשת״
״מלכודת ברשת״
מאת: דוד חגולי
אמא של יונתן והאיפור בעיניים
אמא של יונתן והאיפור בעיניים
מאת: Nizan Zarotski
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan