כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

תשמור עליי, נכון? 24

"מה זה?" היא לא מוותרת לי, דורשת הסבר ממה שקורה פה. "זה טירוף, זה מה שזה" אני מפטירה תשובה קצרה כשהדמעות כבר משתלטות עליי.

תוכן עניינים 1. תשמור עליי, נכון?2. תשמור עליי, נכון? 23. תשמור עליי, נכון? 34. תשמור עליי, נכון? 45. תשמור עליי, נכון? 56. תשמור עליי, נכון? 67. תשמור עליי, נכון? 78. תשמור עליי, נכון? 8 (18+)9. תשמור עליי, נכון? 910. תשמור עליי, נכון? 10 (18+)11. תשמור עליי, נכון? 1112. תשמור עליי, נכון? 1213. תשמור עליי, נכון? 13 (18+)14. תשמור עליי, נכון? 1415. תשמור עליי, נכון? 15 (18+)16. תשמור עליי, נכון? 1617. תשמור עליי, נכון? 1718. תשמור עליי, נכון? 18 (18+)19. תשמור עליי, נכון? 1920. תשמור עליי, נכון? 2021. תשמור עליי, נכון? 2122. תשמור עליי, נכון? 2223. תשמור עליי, נכון? 2324. תשמור עליי, נכון? 2425. תשמור עליי, נכון? 2526. תשמור עליי, נכון? 2627. תשמור עליי, נכון? 2728. תשמור עליי, נכון? 2829. תשמור עליי, נכון? 2930. תשמור עליי, נכון? 3031. תשמור עליי, נכון? 3132. תשמור עליי, נכון? 3233. תשמור עליי, נכון? 3334. תשמור עליי, נכון? 3435. תשמור עליי, נכון? 3536. תשמור עליי, נכון? 36 (18+)37. תשמור עליי, נכון? 3738. תשמור עליי, נכון? 3839. תשמור עליי, נכון? 3940. תשמור עליי, נכון? 4041. תשמור עליי, נכון? 4142. תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון

פרק 24:
-נקודת המבט של נוי-
-כעבור 3 ימים-
לא, זה פשוט לא יכול להיות. אני חושבת לעצמי כשאני מביטה על המקל שבדיוק לפני 10 דקות השתנתי עליו. המקל הציג 2 פסים ורודים. אני מרימה את הקופסה לוודא מה פשר הדבר, לוודא שהדבר המטורף הזה באמת קורה. זה פשוט לא יכול להיות. אני זורקת את הקופסה והמקל לפח כשסתיו דופקת בדלת ואני יורדת למטה לפתוח לה. "יפה שלי" היא אומרת תוך כדי שהיא מדביקה לי נשיקה קטנה על השפתיים. אנחנו עולות אל החדר שלי ומתיישבות על המיטה. "עוד מעט נלך אליו" סתיו אומרת וברור לי שהיא מתכוונת לדור, "אבל לפני זה יש לי משהו לשתף אותך". אני מרימה את ראשי ומביטה בה בסקרנות. "דבר ראשון אני חייבת לך תודה שנתת לנועם את המספר שלי" היא מחייכת ואני צוחקת ומחייכת חיוך של ניצחון, "קבענו לצאת לתרנגול הכחול". "פשש, מי זו" אני מחייכת בהתלהבות. "מקווה שזה ילך" היא ממלמלת בלחש. "זה ילך אחותי, הוא הורס" אני מרגיעה אותה. "איך הסתרתם אותו את ודור?" היא צוחקת ואני איתה. "יאללה נלך?" אני שואלת אחרי כמה דקות של שתיקה מצידנו. "כן, שנייה אני הולכת לשירותים" היא קמה והולכת לכיוון חדר האמבטיה. היא חוזרת תוך פחות משתי דקות כשהיא מחזיקה משהו מאחורי הגב שלה. "זריזה" אני צוחקת. "מה זה?" היא ממהרת להפוך את האווירה לרצינית כשהיא שולפת את המקל שזרקתי לפח. שיט, שכחתי שהשארתי אותו שם. "נוי, מה זה?" היא שוב חוזרת על השאלה שלה כשאני לא עונה לה ופשוט בוהה בה בהלם. "זה... זה... בדיקת היריון" אני מגמגמת. "כן את זה הבנתי. אבל מה זה?" היא לא מוותרת לי, דורשת הסבר ממה שקורה פה. "זה טירוף, זה מה שזה" אני מפטירה תשובה קצרה כשהדמעות כבר משתלטות עליי. "את בהיריון נויה? את בהיריון מדורי?" היא אומרת את זה בקול רם ואני מרגישה את הלב שלי נחצה לשניים כשהיא אומרת את זה בקול. "יפה שלי.." היא ממלמלת כשאני כבר בוכה והיא תופסת אותי ומחבקת אותי, אני טומנת את הראש שלי בחזה שלה והיא מלטפת את הראש שלי ושומרת עליי. "די יפה שלי... די" היא מלטפת את הראש שלי, "איך פתאום חשבת לעשות את הבדיקה?". "אני מקיאה כבר כמעט שבוע, המחזור שלי כבר מאחר שבועיים בלי שאני שמה לב... שכבנו סך הכל לפני 3 שבועות" אני עונה לה כשאני מצליחה להחניק את הדמעות שלי ולהשתלט עליהן. "את יודעת שזה דבר מדהים נכון? את יודעת את זה?" היא מסתכלת לי בעיניים ומחייכת, "את לא הולכת להפיל אותו, נכון?". אמנם לא חשבתי על זה עדיין, אבל זה הדבר היחיד שאני בטוחה לגביו במאת האחוזים, שאני הולכת להשאיר אותו, אני הולכת ללדת את התינוק הזה. אני מהנהנת. "תחשבי מה זה יעשה לורד כשהיא תשמע שיש לו המשך!" היא קורנת מאושר, אבל אותי המשפט האחרון שלה מעצבן. "המשך? הוא לא מת!" אני תוקפת אותה. "לא מאמי שלי.. לא התכוונתי לזה ככה" היא ישר מנסה לתקן. "הוא לא מת, הוא יתעורר!" אני ממשיכה להתגונן, למרות שאני יודעת שיש משהו בדבריה. "סליחה..." היא מבקשת. "לא, אני מבקשת סליחה, הגזמתי" אני מנסה לתקן. "די יפה שלי, זה בסדר" היא מחבקת אותי, "אני הולכת להיות דודה". שתינו צוחקות. "יאללה, בואי נלך אליו" היא אומרת וקמה, נותנת לי יד ואני נעזרת בה כדי לקום. היא אוספת את המפתחות של האוטו שלה מהשולחן שלי ואנחנו יורדות במדרגות ויוצאות מהבית שלי, נכנסות לאוטו שלה. היא מתניעה אותו ואחרי חצי שעה של נסיעה עם פקקים אנחנו מגיעות לבילינסון ומחנות בחניון את האוטו. אנחנו מגיעות למחלקה שלו ואז לחדר, ורד יושבת ליד המיטה שלו. "שלום יפתי" היא קמה אליי ומנשקת אותי על הלחי, ואז מחבקת את סתיו, "טוב שבאתן, רציתי ללכת לקפיטריה להביא לי קפה, אתן רוצות משהו?". "אני אבוא איתך בא לי גם" סתיו אומרת, "נונה את רוצה משהו?". אני מנידה בראשי לשלילה ולפני שהן יוצאות סתיו דופקת לי מבט של 'תספרי לו'. אני נשארת לבד בחדר עם דור שכהרגלו נשאר שכוב על המיטה. "בוקר טוב מאמי שלי, איך ישנת?" אני שואלת ולא באמת מצפה לתשובה, הרופא אמר שכמה שהוא ישמע יותר קולות מוכרים כך אולי הסיכוי שיתעורר מהר יותר גובר. "אהוב שלי אני צריכה לספר לך משהו" אני רוכנת אל המיטה ולוקחת את היד שלו, ומניחה אותה על הבטן שלי, "אתה חייב להתעורר שתשמע את זה". אני לוקחת אוויר, מדמיינת כאילו אני מספרת לו כשהוא כבר ער, ונושמת עמוק. "אתה הולך להיות אבא יפה שלי, אני בהיריון".

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
סתיו כהן
סתיו כהן
מהמם
הגב
דווח
guest
קל שהוא מת
הגב
דווח
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
ווואוווו פרק מהמם.בבקשה המשךך
הגב
דווח
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
נפרדת ממך בתהליכים ~ 29
נפרדת ממך בתהליכים ~ 29
מאת: lucine S
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
גלי, קחי מספר.
גלי, קחי מספר.
מאת: gali the first
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan