כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

יש לי הכל- פרק 8

כשאיתי אומר שבבית של ההורים שלו הוא "מרגיש בבית", הלב שלי נצבט...

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 8: אצלם בחצר בצל עצי הזית

הכניסה המוכרת לבית בו איתי היה גר עד לפני כמה שנים הופיעה מולי. השעה הייתה ארבע וחצי, כמעט חושך, כשצלצלתי בפעמון ונעמדתי מול שער הברזל האימתני. הצלחתי לשמוע את הרגליים של איתי ואז לראות אותו כשפתח את הדלת.
הוא עוטף אותי בחיבוק ענקי יותר מזה של אתמול ולוקח ממני את התיק שהבאתי. הוא נראה נינוח בהרבה, לבוש בקפוצ'ון אפור שקצת רחב עליו, השרוולים מופשלים, ומכנס טרנינג שחור. באמת קצר קר בצפון.
"חתיכת נסיעה לכאן," אני אומרת בזמן שאנחנו הולכים בשביל עד לכניסה.
הוא מחייך וגומות החן שלו נחשפות. "וגם את עשית כמוני עצירה מהירה בבית ובאת לפה."
אנחנו נכנסים לתוך הבית הענקי של המשפחה שלו, ואני קולטת שאנחנו בעצם לבד. אני חייבת לאשר איתו, שאף אחד לא יצוץ פתאום מאיזה חדר. "איפה כולם?"
"אחותי לומדת עד חמש, בטח תבוא תיכף." הוא עולה ראשון את שלוש המדרגות שמפרידות בין הכניסה, הסלון והמטבח לסלון השני או שהמשפחה שלו "פינת הטלוויזיה" שבין החדרים. "וההורים שלי יבואו כשהם יסיימו לעבוד." הוא נעצר בכניסה לחדר שלו.
עבר כל-כך הרבה זמן מהפעם האחרונה שביקרתי כאן. לפחות חצי שנה. אני נכנסת ראשונה לחדר של איתי, ומתחילה לצחוק כשאני רואה את מיטת היחיד שלו וכמה ארוכה היא. בדירה שלנו היא משתלבת עם החדר, פה היא פשוט משתלטת על הכל.
"איפה אני אשן פה בדיוק?" אני מתיישבת עליה וחולצת את הסניקרס שלי.
"לא יודע. עלי?" הוא מניח את התיק שלי בפינת החדר וסוגר את הדלת. "הייתי חייב לבוא לפה, סתיו. אני מקווה שאת מבינה."
"האוכל של אמא פתח לך את הגעגוע." אני מרגישה מספיק חופשי לשים רגליים על המיטה, להתקדם לכיוון הקיר ולהישען עליו. איתי עושה את אותו דבר, רק שהרגליים שלו עדיין מגיעות לרצפה.
"לא רק. אני לא רוצה לדבר ממש מה היה אתמול במשחק, אבל כשאבא שלי אמר שהוא יבוא לאסוף אותי מנמל התעופה כבר החלטתי שאני רוצה לבוא להיות פה. נרדמתי ישר כשסיימנו את השיחה אתמול בלילה עד הצהריים. ישבתי בחצר עד לא מזמן וקראתי איזה ספר ששכחתי שיש לי פה."
"אתה נראה שמח יותר." אני באמת מתכוונת לזה, למרות שמד מפלס האושר שלי בטח יורד בכל שבריר שנייה בה המחשבה על להיות באותו בית עם ההורים שלו תוקפת אותי.
בלי שום התראה, הוא מניח את כף היד שלו על המצח שלי. האצבעות הארוכות שלו מרימות את השיער שלי מעלה. אני עומדת לשאול אותו מה הוא עושה כשהוא בדיוק אומר, "אין לך חום."
"למה שיהיה לי חום?" ואז נופל לי האסימון שמישהי הבנות דיברה איתו. "מי אמרה לך?"
"רותם שלחה לי הודעה לא מזמן שאולי את עוברת תקופה לא קלה וכדאי שאשים לב גם אלייך. את יודעת, את לא רק צריכה להיות שם בשבילי ולשאול מה איתי ואיך אני מרגיש, זה הדדי. אם יש לך משהו לספר, להגיד, לפרוק-"
"יש לי מחרתיים תור לרופא," אני קוטעת אותו. "אני מרגישה באמת בסדר נפשית. לא יודעת מה קורה לי משישי בערב כשהלכנו למסעדה, מניחה שהאוכל היה מקולקל."
הוא נשכב על המיטה ודי משתלט על כולה. אני שמה את הרגליים שלי על שלו עד שהוא שולח את הזרועות הארוכות שלו ומשכיב אותי עליו, אחת מהן עוטפת אותי חזק ממש. "עכשיו כשאת איתי פה בבית הכל מושלם. אלו הולכות להיות השעות הכי טובות בחיים שלי בתקופה הקרובה." וכשהוא אומר בבית, הלב שלי נצבט...

"סתיו, להדליק לך את הדוד?"
שי, אחותו הקטנה של איתי, נכנסת לחדר ומעירה אותי. זה בעצם החיסרון בלהיות בבית של ההורים ובאמת ששכחתי איך זה מרגיש.
"התקלחתי באילת כבר," אני עונה די מנומנמת. אני קולטת את איתי ער וצופה בטלוויזיה בבאטמן מול סופרמן. "כמה זמן אתה ככה?" אני שואלת כשהיא סוגרת את הדלת.
"לא נרדמתי ממש. אמרתי לך שישנתי כבר עד הצהריים. את נראית עייפה ולא רציתי להפריע." החזה שלו רועד כשהוא מדבר, אבל אהבתי את התחושה של להיות צמודה אליו.
"אני לא באה איתך לליגת הצדק. תשכח מזה." אני מחייכת לעצמי, והוא מבחין בכך.
"ההורים שלי רוצים שנלך למסעדה עוד איזה שעה ככה. רוצה?" הוא מפיל עלי פצצה שמגבירה את כאב הבטן שלי, שדווקא נעלם לכמה שעות.
"אני אעשה את זה בשבילך," אני ממלמלת וכשאני שומעת את ההורים שלו מדברים על מקום חדש פתחו, מובן לי שפשוט מעמידים לי עובדה.
אחרי שעה אני לבושה בסווצ'ר של מיני מאוס וג'ינס שחור. התארגנתי בשקט מול המראה הארוכה בחדר שלו, וקיוויתי שלפחות ניסע במכונית לבד. מזל שכך היה.
אנחנו מגיעים למסעדה שמזכירה קצת את החצר של הבית של איתי, עם הרבה עצים וירוק. שמעון, שביט ושי התעכבו קצת בחנייה (שי עברה טסט לא מזמן, ושמעון עדיין מלמד אותה להחנות את הרכב. אני נזכרת כמה אני הסתבכתי עם החניות ברוורס), ולכן איתי ואני חיכינו בכניסה.
אני מתיישבת בטבעיות על הרגליים הארוכות שלו ומנצלת את הדקות הבודדות שלנו לבד. מזג האוויר בצפון קר יותר, והשערות שלי מסתמרות מיד כשמשב רוח מתחיל. איתי, לבוש בחולצה לבנה מקושקשת וג'ינס רגיל למדי, נותן לי נשיקה על השפתיים וזהו.
"קמצן." אני עושה לו פרצוף.
"כשנחזור אני אנעל את החדר ואהיה רק שלך, כאילו אנחנו ברמת גן." הזרועות שלו עוטפות אותי עד שהוא מבחין בהורים שלו. "יאללה קומי."
השיחה במסעדה, למזלי הרבה, קולחת וזורמת. שי מספרת על כך שהיא מחפשת עבודה פעמיים-שלוש בשבוע אחרי הצהריים, שביט מספרת על סרט יפה שהיא ראתה בקולנוע, ושמעון ואיתי מדברים- איך לא- על משחקי כדורסל. בהתחלה, כשראיתי את התפריט, הרגשתי שוב בחילה רק מהמחשבה לאכול משהו. באמת שלא הייתי רעבה. איתי בהה בי יותר מדי ולא ממש היה לי נעים. הזמנתי סלט שגרם לשיחה של שני הגברים להיעצר.
"זה מה שאת מזמינה בדרך כלל?" שמעון שואל ומחליף מבט עם איתי.
"אני רגיל לזה," איתי משיב בקול רציני.
הייתי אומרת שבא לי לקבור את עצמי, אבל היה לי מספיק ביטחון לשאול: "מה רע באכילה בריאה? חשוב לי לשמור על הגזרה."
"יש לסתיו ריבועים בבטן," שי אומרת וקורצת לאיתי. לפעמים אני שוכחת שהיא עוקבת אחריי באינסטגרם.
"טוב." שמעון מניח לי. אחרי כמה דקות אני מגלה שהוא לקח נתח סטייק עסיסי, ואני לידו נראיתי כמו הצמחונית העלובה. התיאבון הלך לי אחרי כמה ביסים, והדבר האחרון שהתחשק לי הוא שיעירו לי או יסתכלו עלי תחת זכוכית מגדלת. איתי, למזלי הרב, העמיס חופשי מהסלט שלי לצלחת ההמבורגר והצ'יפס שלו ככה שההורים שלו לא שמו לב שהוא רוקן את הקערה ולא אני.
שי מציעה שנתחלק בקינוח, ואיתי קורא במהירות ובקול את התפריט. "אם אין בזה שוקולד לבן סתיו לא תיקח בחיים."
"בצ'ורוס יש אופציה לשוקולד לבן ברטבים/סירופים." שי מצביעה על השורה בתפריט הקינוחים. "ויש גם עוגת ביסקוויטים."
אני מסתכלת על איתי שיחלץ אותי. הוא עושה הפוך ומזמין עם אחותו את המקלונים הספרדים נוטפי השמן. "בספרד לא אכלתי כלום כמעט," הוא אומר בפה מלא כשהם מגיעים.
"אתה בסך הכל נוסע ליומיים," אני ממלמלת ועוברת לראות מה שביט ושמעון עושים. שניהם עכשיו עם המשקפיים שלהם, שקועים בנייד של שביט.

כשאיתי נועל את החדר שלו, אני מרגישה מספיק חופשי כדי להתפשט בשנייה ולהישאר עירומה. אני מתכופפת לתיק כדי להוציא את הפיג'מה ומהר מאוד נתפסת על ידיו ונזרקת למיטה. הוא מוריד את החולצה שלו ומחכך את פלג הגוף העליון שלו בגוף העירום שלי.
"זה מה שחסר לי, שההורים שלך ישמעו אותי גומ-" אני לא מצליחה לסיים את המשפט והוא כבר מתחיל לנשק לי את השדיים. אני מתחילה להיות רטובה כשהוא מכניס אצבע לתוכי. עם היד השנייה הוא סותם את הפה שלי וקורץ. "לא הבאתי את הקונדומים," אני לוחשת לתוך כף היד הענקית שלו.
"לצערי הרב הוא יצטרך להישאר בתוך המכנסיים שלי," הוא לוחש חזרה. "אמרתי לך כבר מה יקרה אם לא תחזרי לגלולות."
"אויש." אני עומדת לומר לו את דעתי כשהוא דוחף לתוכי עוד אצבע ואני מתחילה להרגיש יותר מדי טוב. כף היד שלו מתהדקת סביב הפה שלי כשקשה לי לנשום.
"לא לצעוק," הוא אומר בקול נמוך.
"אתה לא יכול לגמור בקונדום רק עוד פעם אחת?" האוויר מתחיל להיגמר לי, ואיתי מרגיש זאת ועוזב אותי. "אני מתגעגעת לאיתי הקטן."
הוא מנתק במהירות את המגע בנינו ומוריד את המכנסיים שלו לאט לאט. יש לו כבר זקפה, ואני זוקפת את הזרוע שלי לאות ניצחון.
"אוף איתך," הוא אומר. "את גורמת לי להיראות חלש."
"כל עוד אין לך קונדום, אתה לא תגמור-"
"כמה את מדברת!" הוא מסיר את הבוקסר שלו ומתקרב אלי. אני מחייכת כשהוא אומר, "איתי הקטן כבר יסתום לך את הפה."

יקיצה טבעית באמצע שבוע לא הייתה לי הרבה זמן ככה. התעוררנו שנינו כשהשעה הייתה כמעט אחת עשרה. איתי הביא לנו קורנפלקס עם חלב לחצר, ושנינו ישבנו בגינה המטופחת מאוד בבית של ההורים שלו.
"לא קר לך בלי חולצה?" אני מהדקת את העליונית שלי.
"לא." הוא מוסיף עוד דגנים לצלחת שלו.
"חוזרים למרכז." לא נעים לי לרמוז לו, אבל אני כן מתגעגעת לדירה שלנו וכבר רוצה לחזור להיות איתו לבד, ולא שהוא הילד של הבית.
הוא מהנהן ולא אומר כלום.
"איתי, הכל בסדר איתך?" אני מנסה לחשוב אם קרה משהו אתמול בלילה לפני שנרדמנו. דווקא היה לשנינו כיף בסקס לא סקס שלנו...
"אני מתחיל לחשוב שאת מדברת על הכל חוץ מעל מה שאת צריכה לדבר." הוא רציני, ואני לא אוהבת את זה.
"רותם שוב שלחה לך הודעה?" אני לא מסוג האנשים שמחטטים בפרטיות של אחרים, אבל הייתי כ"כ קרובה לקחת לו את הנייד ולבדוק על מה הם דיברו.
"לא. אתמול במסעדה הבנתי פשוט על מה היא דיברה. כשנחזור למרכז נהיה עסוקים כל אחד בעולם שלו ולא נדבר על זה. אנחנו עכשיו עוד כמה שעות בתוך רוגע מסוים. תספרי לי למה את לחוצה עד כדי כך שאת מקיאה."
"לא הקאתי בערב כמו אחרי שאני אוכלת משהו כבד," אני ממשיכה להתעקש שאני בסדר.
"את מקיאה כשאת לחוצה או מרגישה לא בטוחה." הוא עוצר לרגע ואז משפיל את המבט שלו. "מה, זה ההורים שלי? הביקור פתע שלהם גורם לך להיות ככה?"
"אם אני אגיד שלא, לא תאמין לי..." אני קמה ונכנסת לבית. הוא הולך אחריי.
"אז תגידי לי אם כן. אני אדאג לזה שהנוכחות שלהם לא תהיה גדולה."
"נסעת לפה, תעשה טובה." אני מרגישה עצבנית פתאום, וזה לא משהו מאפיין אותי.
איתי עוטף אותי מאחור בחיבוק ענקי. "תנשמי. הבנתי כבר. מצטער." הוא מדביק לי נשיקות בכל מקום על הפנים ומסובב את כף היד שלו. "בואי נצא חזרה הביתה. יש לי הפתעה בשבילך בדרך."
פחות שעה לאחר מכן, המכונית שלו עוצרת בכניסה לאיקאה בקריית-אתא. אני עומדת לשאול אותו מה הוא עושה כשהוא פותח את המגירה שבמושב שלי ומוציא את הצ'ק שאבא שלו הביא לנו בחנוכת הבית. החיוך עולה לי לפנים מהר מאוד, ואנחנו הולכים יד ביד בחנות הענקית לעיצוב מהבית בין הרעיונות למטבח החדש שלנו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
טל י
טל י
אני לא מבינה למה היא חא אוהבת את ההורים שלו...
והיא בהריון?
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
הסברתי בפרק הראשון. היא באה ממשפחה מבוססת אז קראו לה "סנובית" והאבא ביקש שלא תהרוס לאיתי הקריירה
הגב
דווח
אביטל'וש סיאני
אביטל'וש סיאני
פרק מהמםםם
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
סיפור אישי
סיפור אישי
מאת: ליבי ברגר
השדכנית פרק 57
השדכנית פרק 57
מאת: racheli :)
פרק עשירי סימני שאלה חלק א'
פרק עשירי סימני שאלה חלק א'
מאת: אור קרסנר
המבוך השלישי
המבוך השלישי
מאת: אורי אוחיון
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגירה
בואי לארומה
בואי לארומה
מאת: אבי בשחור לבן
כבר מזמן זיינת את הלב שלי
כבר מזמן זיינת את הלב שלי
מאת: Kipod Kipod
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף