כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3 1

תשמור עליי, נכון? 22

"תראי אותך!" היא מחייכת וקמה בהתלהבות, "את צריכה לבוא ככה לבית חולים, דורי בטוח יתעורר מזה".

תוכן עניינים 1. תשמור עליי, נכון?2. תשמור עליי, נכון? 23. תשמור עליי, נכון? 34. תשמור עליי, נכון? 45. תשמור עליי, נכון? 56. תשמור עליי, נכון? 67. תשמור עליי, נכון? 78. תשמור עליי, נכון? 8 (18+)9. תשמור עליי, נכון? 910. תשמור עליי, נכון? 10 (18+)11. תשמור עליי, נכון? 1112. תשמור עליי, נכון? 1213. תשמור עליי, נכון? 13 (18+)14. תשמור עליי, נכון? 1415. תשמור עליי, נכון? 15 (18+)16. תשמור עליי, נכון? 1617. תשמור עליי, נכון? 1718. תשמור עליי, נכון? 18 (18+)19. תשמור עליי, נכון? 1920. תשמור עליי, נכון? 2021. תשמור עליי, נכון? 2122. תשמור עליי, נכון? 2223. תשמור עליי, נכון? 2324. תשמור עליי, נכון? 2425. תשמור עליי, נכון? 2526. תשמור עליי, נכון? 2627. תשמור עליי, נכון? 2728. תשמור עליי, נכון? 2829. תשמור עליי, נכון? 2930. תשמור עליי, נכון? 3031. תשמור עליי, נכון? 3132. תשמור עליי, נכון? 3233. תשמור עליי, נכון? 3334. תשמור עליי, נכון? 3435. תשמור עליי, נכון? 3536. תשמור עליי, נכון? 36 (18+)37. תשמור עליי, נכון? 3738. תשמור עליי, נכון? 3839. תשמור עליי, נכון? 3940. תשמור עליי, נכון? 4041. תשמור עליי, נכון? 4142. תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון

פרק 22:
-נקודת המבט של נוי-
-כעבור 5 ימים-
"בוקר טוב חיים שלי! איך עבר הלילה?" סתיו מחייכת אליי כשאני פוקחת את העיניים ומשפשפת אותן באיטיות. אני מטה את ראשי וממשיכה לשתוק, מה שונה הלילה הזה משאר הלילות מאז שדור נפצע? היא יוצאת מהחדר ואני בינתיים בודקת את הפלאפון שלי לראות אולי במקרה קרה נס בלילה ויש עדכונים טובים לגבי דור, אבל כלום, הכל ריק, רק הודעה אחת מאמא שלי שרוצה לדעת מה שלומי. אני פשוט שבורה מאז שזה קרה, הולכת מרוסקת בלי שום תחושה בגוף. סתיו חוזרת אחרי כמה דקות עם כמה צלחות ואז הולכת ומביאה גם שתייה. "לא אכפת לי מה את אומרת, לא מעניינים אותי הויכוחים שלך, את חייבת לאכול ואני אגרום לזה לקרות." היא מציבה לי עובדה ואני יודעת שאין לי בכלל על מה להתווכח, כשסתיו מחליטה יותר קל לשכנע הר לזוז מאשר אותה. אני לוקחת קצת מהסלט וחותכת את החביתה שהיא הכינה לי עם הבצל והפטריות, בדיוק כמו שאני אוהבת. "תודה יפה שלי" אני אומרת לה אחרי כל הביסים. "שתקי חיים שלי, לא רוצה לשמוע אותך מודה לי על דברים כאלה, אני פה בשבילך תמיד" היא אומרת ומדגישה את המילה האחרונה, אני באמת מאמינה לה. דווקא עכשיו ברגעים כאלה אני מבינה מי באמת כאן בשבילי גם בתקופות כאלה, וסתיו באמת לא שיחררה ממני עוד מאתמול מהרגע שהיא חזרה מהבסיס. "יאללה נסיים וניסע אליו" סתיו אומרת כשהיא לוקחת עוד ביס מהצלחת. אני בינתיים נכנסת להתקלח, אני מרגישה שאני חייבת להתרענן, אחרת אשתגע. אני חופפת את השיער עם השמפו של סתיו, שעושה לה ריח פשוט מושלם בשיער, הכל אצלה מושלם, היא פשוט מושלמת הבחורה הזו. אני יוצאת עטופה במגבת כשסתיו יושבת על המיטה שלה בחדר. ההורים שלה בחו"ל, הבית שלה ריק ככה שאני לא מתביישת לצאת לחדר מכוסה במגבת. "אם את צריכה חזייה ותחתונים פשוט תיקחי" היא מגחכת אחרי כמה זמן שאני עומדת בחדר תוהה מה לעשות. "לא חיים שלי מה את בס.." - "את יכולה להפסיק להתווכח כבר על כל דבר שאני אומרת? יש במגירה קופסה עם תחתונים חדשים של קלווין קליין, קחי אחד מהם לא לבשתי אותו בחיים, הכל בסדר אהובתי". אני תוהה אם להתווכח אבל אז שוב אני נזכרת עם מי יש לי עסק. אני מורידה את המגבת ולובשת את התחתון, ואז אני לוקחת את החזייה שלי שהייתה מונחת על הכיסא, סתיו קטנה ממני בכמה מידות ככה שחזייה אני לא יכולה לקחת לה. "תראי אותך!" היא מחייכת וקמה בהתלהבות, "את צריכה לבוא ככה לבית חולים, דורי בטוח יתעורר מזה". אני מרשה לעצמי לצחוק מזה, בכל זאת יש בזה משהו מצחיק, וזה משחרר אותי. אני שמה על עצמי ג'ינס וטי-שירט לבנה ואנחנו יוצאות מהבית ונכנסות אל האוטו שלה, היא מתניעה אותו ולוקחת אותנו לבית החולים. אנחנו מגיעות לשם כשאני רואה את ורד מדברת עם אחד הרופאים. אני בינתיים נכנסת לחדר כשהוא שוכב שם עדיין באותה הצורה, רק שהחליפו לו בגדים. "בוקר טוב אהובי" אני מדברת לפרצוף שלו שישן מולי, הרופא אמר שאם יישמע קול מוכר ואהוב אולי זה יאיץ פעולה כלשהי במוח, "ישנתי אצל סתיו, התגעגעתי אליך". אני מלטפת את היד שלו וכבר מרגישה את הדמעות עולות שוב במעלה העין, כשאני ממשיכה לדבר אליו רגיל כאילו כלום. "נוי?" הרופא שלו נכנס לחדר וקורא בשמי, אני מסתובבת אליו בסקרנות. "אני חייב לשתף אותך, בואי תשבי רגע" הוא אומר ומקרב אליי את הכיסא ואני מתיישבת. "מה קרה דוקטור?" אני שואלת בלחץ, "יש סיכוי שיודעים מתי הוא יתעורר?". "תראי, זה לא כזה פשוט.." הוא מתחיל לומר אבל לוקח לו הרבה זמן לנסח את עצמו, "הוא כרגע נמצא בקומה, הגוף חי רק בזכות פעילות מוחית מצומצמת ביותר". אני מביטה בו כדי שימשיך ושיסביר לי למה הוא מתכוון, הרי את כל זה אני יודעת בעצמי. "זה תהליך, זה יכול לקחת 20 שנה, זה יכול לקחת עוד שעה, אבל זה גם יכול לא להסתיים" הוא אומר ומשפיל את מבטו. "למה אתה מתכוון? מה אתה רוצה לומר בזה?" אני שואלת אבל אני לא בטוחה עד כמה אני רוצה לדעת את התשובה. "תראי... אנחנו ניתן לו עוד 3 ימים, אם יהיה שיפור בפעילות המוחית, נחכה ונראה מה עושים.." - "ואם לא?". "אם לא אז..." הוא אומר ואז מפסיק, לוקח נשימה עמוקה ומתכונן להגיד את הדברים הבאים שלו, "נצטרך לנתק אותו.."

שבוע טוב ומהיר לכולם, אוהבתתת ♡

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
וואוווו שלא ימותתת ובבקשה המשךך
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
העליתי עכשיווו
הגב
דווח
guest
לאאאא שלא ימותתת
הגב
דווח
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
לא הכל שחור לבן - פרק 10 ( XXX+35)
לא הכל שחור לבן - פרק 10 ( XXX+35)
מאת: V .V
אין שקט אחרי הסערה
אין שקט אחרי הסערה
מאת: Ira F.G
שלוק, מקבץ סיפורים.
שלוק, מקבץ סיפורים.
מאת: איש המגבעת
כמו משוגע 4- פרק א': אהבה שחוזרת, הבחורה שעוזרת
כמו משוגע 4- פרק א': אהבה שחוזרת, הבחורה שעוזרת
מאת: תומר דגן