כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3 1

תשמור עליי, נכון? 21

כל מה שאני רואה מולי זה רק חושך, חושך שחור ואפל ומטלטל. כי מה עוד אפשר לראות כשהבנאדם שהאיר לך את החיים לא בסדר?

תוכן עניינים 1. תשמור עליי, נכון?2. תשמור עליי, נכון? 23. תשמור עליי, נכון? 34. תשמור עליי, נכון? 45. תשמור עליי, נכון? 56. תשמור עליי, נכון? 67. תשמור עליי, נכון? 78. תשמור עליי, נכון? 8 (18+)9. תשמור עליי, נכון? 910. תשמור עליי, נכון? 10 (18+)11. תשמור עליי, נכון? 1112. תשמור עליי, נכון? 1213. תשמור עליי, נכון? 13 (18+)14. תשמור עליי, נכון? 1415. תשמור עליי, נכון? 15 (18+)16. תשמור עליי, נכון? 1617. תשמור עליי, נכון? 1718. תשמור עליי, נכון? 18 (18+)19. תשמור עליי, נכון? 1920. תשמור עליי, נכון? 2021. תשמור עליי, נכון? 2122. תשמור עליי, נכון? 2223. תשמור עליי, נכון? 2324. תשמור עליי, נכון? 2425. תשמור עליי, נכון? 2526. תשמור עליי, נכון? 2627. תשמור עליי, נכון? 2728. תשמור עליי, נכון? 2829. תשמור עליי, נכון? 2930. תשמור עליי, נכון? 3031. תשמור עליי, נכון? 3132. תשמור עליי, נכון? 3233. תשמור עליי, נכון? 3334. תשמור עליי, נכון? 3435. תשמור עליי, נכון? 3536. תשמור עליי, נכון? 36 (18+)37. תשמור עליי, נכון? 3738. תשמור עליי, נכון? 3839. תשמור עליי, נכון? 3940. תשמור עליי, נכון? 4041. תשמור עליי, נכון? 4142. תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון

פרק 21:
-נקודת המבט של נוי-
אני שוכבת לי במיטה בחדר בבסיס, משחקת בפלאפון ושומעת מוזיקה תוך כדי באוזניות. יש עוד זמן עד שמשמרת התצפית שלי תתחיל. דורי עוד לא ענה לי מאז אתמול בלילה, שהוא הודיע לי שהוא יצא לתגבר את הגבול, אני מקווה שהכל בסדר ומנסה להיות רגועה למרות שאני דואגת. נופר, החברה הכי טובה שלי כאן נכנסת לחדר ומסמנת לי להוריד את האוזניות. "בואי להפסקת צהריים" היא אומרת ומקימה אותי מהמיטה. אנחנו יוצאות מהחדר והולכות אל חדר האוכל, לוקחות מגשים וממלאות צלחות, ומתיישבות באחד השולחנות, עם שאר הבנות מהפלוגה. אני מתרכזת באוכל שלי ולכמה רגעים נדמה שזו הסחת דעת מוצלחת מהמחשבות על דור והדאגות, כשפתאום ניגשים אליי אלעד ונועה, המפקדים שלי, וקוטעים לי את רצף השלווה ששרר במוחי. "נוי? אנחנו יכולים לדבר אחרי האוכל?" נועה מסיטה את תשומת ליבי. שיט, מה עשיתי? "אממ.. כן" אני עונה בגמגום. "יופי, ניפגש בחדר שלך" אלעד מהנהן והם הולכים משם. אני תוהה על מה יש להם כבר לדבר איתי, באמת שאני לא חיילת בעייתית, אני משתדלת כמה שיותר לבצע פקודות ולשמור על הפה שלי כדי לא לקבל שעות ביציאה או לסגור עוד שבתות כאן כאילו אין לי מספיק. אני מסיימת לאכול וקמה מהשולחן, מפנה את המגש והולכת אל כיוון המגורים, נכנסת לחדר שלי ומחכה שהם יבואו. אחרי כמה דקות כשאני יושבת על המיטה נשמעת דפיקה בדלת. "כן!" אני קוראת בקול ואלעד ונועה נכנסים פנימה בליווי הדר, אחת המש"קיות כאן בגדוד, שנועלת את הדלת אחריה. הם לוקחים 3 כיסאות שהיו פזורים בחדר ומתיישבים מולי. "אוקיי אני מניח שאת תוהה למה אנחנו כאן" אלעד אומר ומותח את ידיו קדימה, ואני מהנהנת. "יש לך חבר צנחן, נכון?" נועה שואלת ורוכנת קדימה. האוזניים שלי נפתחות לפתע כשהם מזכירים את דור. "כן!" אני קופצת, "הוא יצא אתמול לפעילות מבצעית והוא לא עונה לי, אתם יודעים משהו?". אני מנסה להשיג כל פיסת מידע, אולי הם יודעים למה הוא עדיין לא התקשר, אולי המפקדים שלו עוד אוסרים עליהם, ואולי המצב גרוע מכפי שהוא חשב... שתיקה שוררת בחדר. "אתם יודעים מה איתו במקרה?" אני חוזרת על השאלה שלי ונועה קמה מהכיסא שלה ומתיישבת לידי. "נוי..." אלעד ממלמל ומשפשף את הקרקפת שלו בין שתי ידיו. "מה? מה יש?" אני שואלת מבולבלת, אני לא מבינה מה קורה פה. "הם יצאו אתמול לתגבר קו לאורך הגבול, כשלפתע נתקלה בהם חוליית מחבלים..." אלעד ממלמל בלחש ועוצר את עצמו. לא, לא, זה לא יכול להיות, לא! אני כבר מרגישה את הגרון שלי נחנק מהדמעות שעולות ומתפרצות דרך העיניים שלי, נועה תופסת אותי ועוטפת אותי בידיה. "הוא כרגע בבילינסון, המצב שלו קשה..." אלעד אומר וזה מספיק לי. אני משחררת צעקה לאוויר, צרחה מחרישת אוזניים. נועה מהדקת את האחיזה שלה בי. "נוי, אם את רוצה את יכולה עכשיו לעלות לנסיעה עם טל, הנהג של המבצעית, הוא ייקח אותך לשם אם רק תגידי" הדר אומרת לראשונה. "הוא חי?" אני שואלת כשאני מצליחה להתגבר טיפה על הדמעות שלי רגע לפני שהן שוב משתלטות עליי. "כן, אבל מורדם ומונשם.." אלעד עונה לי, "את רוצה לנסוע אליו?". אני לא עונה, רק מהנהנת קלות וזה מספיק לנועה שכבר קמה ומכניסה את הדברים שלי שהיו מפוזרים על המיטה אל תוך תיק הקיטבג שלי. אלעד והדר מרימים אותי ותומכים בי, כשבינתיים אלעד נותן פקודה בקשר לטל שיכין את הג'יפ, שייקח אותי. אנחנו יוצאים מהחדר כשנועה סוחבת עבורי את הקיטבג, וניגשים לש"ג, כשטל מגיע כעבור כמה דקות עם הג'יפ. נועה מכניסה את הקיטבג ואז הם עוזרים לי להיכנס אל האוטו. הדר מתיישבת לידי ועוזרת לי לחגור חגורת בטיחות. "הדר תעדכני אותנו כשהגעתם לשם, ונוי, אם תרצי משהו מאיתנו אל תהססי לבקש" אלעד אומר ונותן לטל פקודה לנסוע. הש"ג פותח את השער ואנחנו יוצאים, כשאני בקושי רואה משהו מרוב הדמעות שלי. כל מה שאני רואה מולי זה רק חושך, חושך שחור ואפל ומטלטל. כי מה עוד אפשר לראות כשהבנאדם שהאיר לך את החיים לא בסדר? לוקח לנו נצח להגיע לבית החולים, בחיי, זו הנסיעה הכי ארוכה שהייתה לי, אפילו יותר מהטיסה לניו יורק, רק חיכיתי שנגיע כבר. אנחנו יורדים מהג'יפ והדר מובילה אותי אל המחלקה שאמרו לה שדור נמצא בה, אנחנו עולות במעלית והולכות מהר במסדרון עד שאני רואה את ורד ושלומי, ועוז ואביב עם מור אשתו, ואת נועם חבר של דור מהפלוגה ואת עומר אח שלי, שקם ביחד עם נועם ועוז כשהם רואים אותי מתקרבת. "נויה..." עוז אומר וישר מחבק אותי, כשהדמעות שלי שוב עולות במעלה הגרון ומשתלטות עליי. "איך הוא?" אני שואלת כשאני מצליחה להתגבר ולו לרגע על הדמעות שלי. "בקומה..." עוז עונה ומחבק אותי חזק, כששנינו בוכים האחד על השנייה. "אני יכולה לראות אותו? אני רוצה לראות אותו!" אני שואלת אבל אז קובעת עובדה, הוא הבן זוג שלי ואין שום סיבה בעולם שמישהו יחליט שאני לא יכולה לראות אותו. "נויה עדיף שלא" אביב מתערב. "מה עדיף שלא? אני רוצה לראות אותו!" אני מרימה את קולי, ואז ורד קמה אליי. "נונה... עדיף שלא תראי אותו ככה" היא אומרת ומחבקת אותי. "אני רוצה לראות אותו ורד, בבקשה תתנו לי את זה..." אני ממלמלת אל תוך הכתף שלה כשהיא מחבקת אותי חזק. "אני יודעת יפה שלי... אני יודעת.." היא מלטפת לי את הגב ולא מרפה מהחיבוק שלה, כשאחד הרופאים מתקרב אל הדלת שמולנו, שבה נמצא דור. "אני יכולה להיכנס לראות אותו?" אני שואלת ומסתכלת על הרופא במבט שבור. "מי את אם יורשה לי לשאול?" הוא שואל ומביט בי. "החברה שלו" אני עונה ומוחה דמעה שהצליחה להשתחל אל הלחי שלי. "תראי... עדיף שלא כרגע" הוא עונה בעדינות, מפחד לומר משהו שלא יהיה במקום. "בבקשה דוקטור... רק לכמה רגעים, אני מתחננת" אני מתרפסת בפניו ותופסת את ידו. "אוקיי, בואי איתי" הוא משתכנע ומוביל אותי אחריו אל תוך החדר, אנחנו סוגרים את החדר ומותירים את כל השאר בחוץ. לראשונה אני רואה אותו, שוכב כולו עם מכונות וצינורות שמחוברים לו לכל מקום אפשרי בגוף, העיניים מכוסות בשטפי דם וכל הראש חבוש. אני כמעט ולא מזהה אותו, את הגבר שלי... אני מתקרבת אליו בהססנות ולוקחת את ידו בעדינות, מלטפת אותה ברכות... הדמעות שוב שוטפות אותי ואני כבר לא מנסה להיאבק בהן, זה חזק ממני. הוא כל כך שונה ממה שאני מכירה אותו, מהגבר החזק שלי. המכונת הנשמה מראה נשימות סדירות אבל חוץ מזה כלום. צינור הנשמה מחובר לו לאף ובעצם זה מה שמשאיר אותו בחיים. אני מתכופפת, כשבינתיים הרופא נותן לי להיות איתו לבד ויוצא מהחדר. "דורי שלי..." אני ממלמלת ואוחזת את כף ידו אליי, השפה שלי רועדת מרוב בכי אבל אני מרגישה שאני חייבת לדבר אליו, אולי ככה הוא יקום. "יפה שלי... תקום, לא נפגשנו כבר 3 שבועות... התגעגעתי אליך!" אני ממלמלת אל האוזן שלו. "זו הקבלת פנים שאתה מכין לי אחרי כל כך הרבה זמן מאמי שלי?" אני מלטפת את כף ידו שלראשונה מזה כל הזמן שאנחנו ביחד לא מגיבה למגע שלי. "אני מצטער" הרופא נכנס לחדר וקוטע אותי, "אני צריך לעשות לו בדיקות עכשיו, אני צריך שתצאי בבקשה". אני קמה בלית ברירה על רגליי, מודה לו שהכניס אותי לחדר ויוצאת. אני מתיישבת על הרצפה בקצה המסדרון. אני מרגישה שהכל מתערפל לי, שהנה, הדבר שהכי פחדתי ממנו עוד מהשלב שדור הלך למיונים התגשם, שזהו, שאיבדתי אותו, שהוא הלך לי...

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ניב אבישי
ניב אבישי
גם אני מבקש הם זוג מושלם
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
המשך עלה עכשיו!
הגב
דווח
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
וואווווו בבקשה תמשיכי סיפור מהמםם
הגב
דווח
טען עוד 13 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan