כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

האהבה המתסכלת שלי פרק-15

בחורה כמוני יכולה ללכת מתי שבא לה, היא לא בדייט, אין לה חבר שמחכה לה או ילדים, אין לה מישהו שידאג לה כמו שהיא דואגת לאחרים.

תוכן עניינים 1. האהבה המתסכלת שלי- תקציר2. האהבה המתסכלת שלי פרק-13. האהבה המתסכלת שלי פרק- 24. האהבה המתסכלת שלי פרק -35. האהבה המתסכלת שלי פרק- 46. האהבה המתסכלת שלי פרק-57. האהבה המתסכלת שלי פרק -68. האהבה המתסכלת שלי פרק-79. האהבה המתסכלת שלי פרק-810. האהבה המתסכלת שלי פרק-911. האהבה המתסכלת שלי פרק-1012. האהבה המתסכלת שלי פרק- 1113. האהבה המתסכלת שלי פרק -1214. האהבה המתסכלת שלי פרק-1315. האהבה המתסכלת שלי פרק-1416. האהבה המתסכלת שלי פרק-1517. האהבה המתסכלת שלי פרק-1618. האהבה המתסכלת שלי פרק-1719. האהבה המתסכלת שלי פרק 1820. האהבה המתסכלת שלי פרק 1921. האהבה המתסכלת שלי פרק-2022. האהבה המתסכלת שלי פרק-2123. האהבה המתסכלת שלי פרק 2224. האהבה המתסכלת שלי פרק-2325. האהבה המתסכלת שלי פרק-2426. האהבה המתסכלת שלי פרק 2527. האהבה המתסכלת שלי פרק -2628. האהבה המתסכלת שלי פרק-2729. האהבה המתסכלת שלי פרק-2830. האהבה המתסכלת שלי פרק-2931. האהבה המתסכלת שלי פרק-3032. האהבה המתסכלת שלי פרק- 3133. האהבה המתסכלת שלי פרק-3234. האהבה המתסכלת שלי פרק-3335. האהבה המתסכלת שלי פרק -34 36. האהבה המתסכלת שלי פרק-3537. האהבה המתסכלת שלי פרק-3638. האהבה המתסכלת שלי פרק 37+3839. האהבה המתסכלת שלי פרק-3940. האהבה המתסכלת שלי פרק 40 ואחרון

אודליה הביטה בי בעיניים יוקדות שבועיים שלמים שאני מגיעה אליה ואיכשהו כל פגישה זו סדנת ויפאסנה מצידה.
" אם את לא מתכוונת לדבר איתי אני מתכוונת להישאר פה כל היום, אני רצינית!" בלאו הכי לאן עוד יש לי ללכת? ננה ירדה ממני קצת פחות חוקרת לאן אני הולכת ומתי אחזור. מיד מבטה משתנה היא מעמידה פנים שהיא מתלבטת אם לדבר... צוחקת עליי עוד לפני שהתחילה בכלל.
" ילדונת אני בטוחה שאימא שלך מחכה לך שתחזרי הביתה"
" אין לי אימא" פלטתי ישירות.
" אין לך מה לעשות עם זקנה כמוני"
" את לא זקנה... את פשוט עצובה" אודליה אחרי הכול אישה מתפקדת, הולכת, מנקה, מבשלת..
או לפחות הייתה כזאת מה גורם לבן אדם להשתנות ככה?
" אני באמת לא מאמינה שדיברת איתי עכשיו... אולי ננסה להכיר זו את זה אם כבר אני פה?"
" אין לנו מה להכיר... אני מבוגרת מדי בשביל כל זה" היא פולטת ברוגז משווע.
" הבאתי לך את זה" במשך יומיים ישבתי בחדר והכנתי עבורה אותו, צנצנת מלאה במשפטים יפים וחיוביים היא הביטה בי מושיטה לה את הצנצנת, ידה נגעה בידי ומיד הרגשתי כיצד היא מטיחה את הצנצנת לרצפה... רעש של התנפצות העיר אותי מההלם הזה שהייתי בו, הסתכלתי עליה במבט מאוכזב... ניקיתי את הצנצנת, אספתי את הפתקים ונשארתי לשבת על הספה שלה. הכי צפוי זה שאיעלב ואלך, אבל אני לא אחת שנעלבת בטח לא מצנצנת מנופצת.
" הינה קחי... "הייתי מכינה הרבה למר ווינר בזמנו" השארתי את העוגיות על השולחן למקרה שגם אותן לא תפיל בכוונה. סבתא תמיד משבחת אותי על העוגיות האלה ואפריים אהב אותן כך שכמעט בכל ביקור הייתי מביאה לו קופסא שלמה, כמובן ללא סוכר בשל הסוכרת שיש לו.
" אל תהיי אווילית לכי הביתה"
" אינני אווילית גברת קאופמן, פשוט איש לא מצפה לבואי... את מבינה?"
היא התעלמה... כמו זומבי שלא הולך מסתכלת עליי כאילו אני לקויה או לא בסדר.
שיחת טלפון קטעה את הכול על המסך כתוב דידי ידעתי מה הוא רוצה, ידעתי אבל אני לא מתכוונת לענות לו. שבועיים שלמים לא יצאתי מהבית... השתעבדתי לעבודה ולמקום הזה פה... מהבית של אסף בסופו של דבר ביקשתי לעבור על אף הקושי זה הצליח. כעת אני מנקה רק בתים של אנשים זרים ולא צעירים כמו אסף.
" תעני אולי זה חשוב"
רק אחרי שחזרתי מהשיחה במרפסת שלה ראיתי את העוגיות על הרצפה.
זהו עד כאן! יש גבול.

" את יודעת גברת קאופמן את ואני מאוד דומות. שתינו תמיד עוזרות לאנשים אחרים, דואגות לכולם, משקרות שהכול טוב אצלנו שאין לנו דאגות... אבל את יודעת מה? אנחנו רק מעמידות פנים מנסות לשמור על החומה שלא תפרוץ, אני מבינה מה את מנסה לעשות, אותי לא תשברי... אשאר פה עד שאת ואני נהיה משפחה! ואני מתכוונת לזה... אבל אם לא לרוחך האוכל בבקשה אל תזרקי אותו על הרצפה זה לא מכבד! אני אלך עכשיו לא כי זה ייתן לך מנוחה ושקט ממני... אבל לא אעזוב אותך אני לא אוותר עלייך כל כך בקלות! תשאלי את אדון ויינר כמה קשה אני יכולה להיות יותר ממך. אז אנא ממך תרפי מעט את הלחץ... ולא יזיק לך לחייך אני חושבת שיש לך חיוך מאוד אותנטי ויפה." יצאתי לשם בזהירות בעודה מביטה בצעדים האחרונים שלי בתוך ביתה.

"איזו אישה קשה! למה יש זקנים ממורמרים? כן אני מבינה שהם עברו הרבה אבל הם שרדו את הכול! עברו דברים גדולים בחיים והינה כעת ניתנה להם ההזדמנות הזאת לעשות כאוות נפשם ולשמוח מעט... אסור לתת לעבר לשחק בך." דיברתי אל עצמי גם כשיצאתי מהחנייה של הבית.
" ואני חשבתי שרק אני מדבר לעצמי " נבהלתי, איתמר עומד מולי עם העיניים האלו שלו חושף אותי איתן.
" אתה מוכן להפסיק עם זה?"
" עם מה?"
" אתה יודע עם מה!"
" אני... אני באמת לא יודע"
" לבוא הינה ולהבהיל אותי!"
" רציתי לשאול אותך משהו... אם אפשר"
" שוט" הוספתי עם נפנוף ביד.
" את יכולה לעזור לי?"
" לעזור לך במה?"
" יש מישהי ש... את יודעת נדלקתי עליה אבל היא לא אחת שיש לי סיכוי איתה חשבתי אולי תוכלי לעזור?"
" במה בדיוק?"
" מקומות בהם נוכל לטייל? סרטים שנוכל לראות? מה אפשר להכין לה?"
" אתה רציני?"
" כן... את לא רוצה נכון?" הוא מראה סימני ייאוש ממני.
" זה לא העניין של רוצה או לא... זה לא משהו שלומדים אותו, צריך פשוט לנסות מקומות בהם היית אולי גם היא תאהב, לגבי אוכל וסרטים תמצאו משהו ששניכם אוהבים. אתה מבין מערכת יחסים בנויה משני אנשים גם אם תטעה אתה תלמד מזה להבא"
" אני לא חושב שהבנת... אני גרוע בזה, לקחתי פעם מישהי לנהר היא לא אהבה את זה אפילו נפל לה העקב למים" אוי מסכנה ממש העקב נפל לה חשבתי בציניות וחייכתי חיוך ערמומי בעודי חושב שנהר זה כייף לשוט בסירה אני חושבת שאהיה טובה בזה.
" עד כדי כך? טוב בסדר
" אז מתי מתחילים?"
" מחר בערב אני חושבת, תחכה לי בדיוק פה ועכשיו אני הולכת"

נכנסתי הביתה התאומים לא היו בבית אלא במסיבה לפחות על כך שמעתי מסבתא שישבה בדאגה וכססה ציפורניים, היא לא רגילה לעובדה שהבנים גדלו וכעת יוצאים לחברים למסיבות ביתיות עם בנות.
" שמעת משהו מאבא?"
" מחר אלך לבקר אותו לקחתי חופש מהעבודה" היא הנהנה ולא התעניינה יותר בבן שלה.
" חומד... את בטוחה שאת בסדר?" סבתא דפקה בדלת חדרי ידעה שיש כלל לדפוק לפני שנכנסים.
" כן סבתא, למה את שואלת?" הזמנתי אותה אל תוך חדרי היא מתיישבת המיטה מעט שוקעת בגלל המשקל של שתינו אפילו אם הוא מינורי עדיין זה משקל.
" כי את כל הזמן או בעבודה או בהתנדבות... לא ראיתי אותך יוצאת לבלות לאחרונה"
" אני בסדר ננה, באמת" היא דאגה לי בדיוק כמו דאגה לאחר המקרה שקרה עם מיה... היא דאגה שאקח כדורים נוגדי דיכאון מיה הייתה החברה שלי, הדבר השפוי היחיד שהיה מחזיק אותי במשפחה הזאת אני עד היום לא מבינה כיצד אני מצליחה לשרוד בלעדיה. לא היה לי אכפת ליטול כדורים הרי כמעט כולם נוטלים, זה לא הופך אותי לשונה או חולה במשהו נכון? שוב חשבתי לעצמי.

" הפסקת עם הכדורים?"
" ננה אני לא מתכוונת ליטול שוב כדורים! אני לא פוגעת בעצמי יותר " הייתי נחושה לשכנע אותה שעברתי את התקופה הזאת.
" בסדר חומד אם את אומרת, תגידי מה עם דור הבחור שיצאת איתו יצא לכם לדבר?"
" ננה אני לא במצב רוח עכשיו לדייטים, אל תכעסי עליי בבקשה" היא הנהנה ידעה שעובר עליי משהו הושיטה את ידה אליי כאות נחמה ואז השאירה אותי לבד בחדר השומם שלי. ישבתי בסלון עם ספר שקברתי בסיפריה שלי במשך שנה שלמה הוא קצת מאובק אבל עדיין ניתן לקריאה.
" הגעת הביתה?" איתן שלח לי הודעה מפתיעה.
" כן... למה?"
" זה אלון הוא צריך להגיע הביתה... יש לו משהו לשאול אותך"
" אוקיי..."
נשמע שאלון שוב כועס עליי, אבל מה חדש? נכנסתי למרפסת לפני שנתיים אבא שיפץ אותה הוא והשותפים שלו שיפצו ועשו זאת עם הנחה גדולה רק כי אבא חבר שלהם. שלפתי את הסיגריות מהמחבוא הקבוע ולקחתי אחת... השקיעה נהדרת רק חבל שהמצד הזה לא ניתן לראות את הים אלא את החירבה המעופשת של השכונה הזאת.

לאט לאט שמעתי את הדלת נפתחת אלון עומד מלפניי וסוגר את הדלת כאילו מישהו ישמע אותנו, הוא מסתכל על הסיגריה שבתוך פי ולא מבין מתי התחלתי לעשן.
" ממתי את מעשנת?"
" ממתי אני מעניינת אותך?" החזרתי לו באותה המידה אלון יכול להיות חוצפן כשהוא רוצה. כיביתי את הסיגריה ולא משתי מעיניו.
" עזבי לא משנה... גם ככה מה שאמרו זה לא נכון... איך בכלל חשבתי את זה אני לא יודע" שיט מה אמרו? למה הוא לא מספר? שיגיד כבר!
" חכה!" רצתי והופעתי מולו כדי לעצור אותו.
" עכשיו את רוצה לדעת? אני לא אגיד זה במילא לא נכון"
" מה לא נכון?" סימנתי לו כמו מטורפת.
הוא נתקע בי בכוונה פתח את הדלת וסיפר לסבתא שאני מעשנת.
" מה ננה? מה תגידי לי? שאסור? אני לא ילדה קטנה! זה הגוף שלי אעשה בו מה שאני רוצה" המסכנה אפילו לא הצליחה לסמן לי ואני כבר יוצאת עליה, יוצאת ובורחת מהבית ואלוהים יודע לאן אלך או למי.

בסוף הרחוב ראיתי את אביתר קונה איזו פחית קולה הבחין בי לא משנה כמה ניסיתי להסתרר הוא התקרב אליי.
" הי מה נשמע?" מנופף בידו לעברי ולא ולאט התקרב.
" איך היה עם הבנות שלך?"
" בסדר חגגנו ליהלי יום הולדת שלוש" ידעתי שחגגנו זה ביחד עם יובל הם חגגו לה ביחד שלא תרגיש בחיסרון ובפיצול הזה של הגירושים של ההורים שלה.
" מזל טוב! איך יובי?"
" למה את מתכוונת איך יובל?"
" אתה יודע... יש לך רגשות אליה?"
" לא, היא אמנם יפה אבל זה לא ילך בינינו"
" אני יוצא פה לפאב רוצה לבוא?" האמת שלא יזיק לי איזה משקה בלאו הכי באתי ברגל והמרחק מהבית לא כזה רחוק.
" מצטער על פעם קודמת..." התנצל בפניי והזמין לשנינו משקה, ישבנו בחוץ רק כי רציתי לעשן עוד סיגריה.
" מה זה חדש?" הבחנתי בקעקוע שמעולם לא ראיתי אצלו על היד.
" כן עשיתי לפני שבועיים"
" עושה חשק גם לקעקע איזה משהו"
" את תמיד יכולה לבוא לאדם" אדם זה אותו אחד שעשה לי את הקעקוע היחידי שיש לי, הוא עשה לי בחינם רק כי הגעתי עם אביתר.
" לא חושבת שיש לי כסף לזה כרגע"
" אני אשלם!" נדמה שהוא רוצה לתת לי מתנה אחרי שהתנהג כמו דביל.
" אז נסגור השבוע איזה יום" אמרתי בקריצה ולגמתי מהקוקטייל שלי.
" הייתי מת להכיר אותך יותר... אלמה"
" תאמין לי אתה לא, ברגע שתכיר אני אמאס עלייך, באמת!"
" לא חושב... את די תעלומה בשבילי"
" טובה או רעה?"
" מיוחדת" חייכתי בחיוך ערמומי הוא נגע קלות בשפתיי ניסה לגרות אותי, נתן נשיקה חפוזה על השפתיים והלך להזמין עוד משקאות מהבר. כיביתי את הסיגריה שלי וסרקתי את המקום איך כולם עסוקים בטלפונים שלהם מאשר בחברים שאיתם יצאו... היו כמה שרקדו על אף שזה לא מקום שבו רוקדים.
" הינה הבאתי עוד אחד... אף פעם לא ראיתי אותך שותה"
" אל תדאג אני לא משתכרת מהר" הלוואי והייתי ככה פחות הייתי חושבת על כולם.
" ספרי משהו מעניין"
" כבר אמרתי שאני לא כזו מעניינת"
" אז אולי במקום לדבר תני לי נשיקה?"
" אבל רק אחת!" הוא הנהן התיישבתי לידו ולא מולו ופשוט נישקתי אותו... אני יודעת שאני שפויה וזה לא האלכוהול שמושך אותי לעשות את זה.
" זה היה קצר"
" אני חושבת שמיציתי את היום הזה... אני אלך"
בחורה כמוני יכולה ללכת מתי שבא לה, היא לא בדייט, אין לה חבר שמחכה לה או ילדים, אין לה מישהו שידאג לה כמו שהיא דואגת לאחרים.

איך שיצאתי מהפאב ראיתי את אלון הוא גורר אותי למקום בו נהיה לבד, ידעתי שהוא ראה אותי עם אביתר... כבר לא היה לי אכפת גם לא מאחי הצוציק הזה.
" אתה הולך לספר על זה גם לסבתא?" הוא פשוט היה המום.
" כמה זמן את איתו?"
" עם מי?"
" עם הבחור הזה" תמציאי משהו.
" כמה חודשים..."
" למה הסתרת את זה?"
" אתה יודע כמה שסבתא קשה בקשר לזה... היא לא תסכים לי להיות איתו"
" למה מה יש לו?"
" הוא גרוש עם ילדים" הוא צקצק כאילו זה דבר חמור מאוד ילדים או גירושין.
" היא באמת תכעס"
" לא אכפת לי שתספר לה" שיקרתי, פחדתי שיספר הרי ידעתי איך ננה תגיב.
" אני לא מתכוון לספר לה..." מה? הוא לא?
" אוקיי, אז הולכים הביתה?" הוא הנהן פשוט הלכנו הביתה ברגל בדממת אלחוט עד שהגענו הביתה.
" חכי!" אלון עצר את הדלת לא אמר חכי אלא פשוט הראה את זה. שילבתי את ידיי חסרת סבלנות.
" את לא שואלת למה אני לא מספר לסבתא?"
" לא, זה לא מעניין אותי" שיקרתי
" אגיד לך בכל זאת... אני סוף סוף רואה שאת מתחילה לעשות משהו בשביל עצמך ולא מנסה לרצות אחרים, גם אם מדובר בגבר ואני עוד חשבתי שאת לא מכירה בנים... אז זה נכון מה שסיפרו לי שיש לך חבר"
" זה קצת יותר מורכב אלוני... עכשיו אפשר להיכנס הביתה?"
" לא, עדיין לא סיימתי. אני רוצה להוציא את האופניים מהמחסן מה הסיכוי שאת עוזרת לי?" המחסן שמתחת לחדר המדרגות שבבניין שלנו, לרגע שכחתי ממנו שהוא קיים.
" מה בוער בשעה הזאת? טוב בוא" שלפתי את המפתחות שהיו חלק מצרור המפתחות הגדול שלי וירדנו למטה.
אלון בלי לדבר הושיט לי את הסקייטבורד שלי זה שלפחות היה שלי לפני ארבע שנים.
" למה את לא רוכבת עליו יותר?" לא רציתי להגיד לו שהוא מעלה בי המון זיכרונות, על אף שהתגעגעתי לתחושה הזאת של הרכיבה.
"אולי יום אחד" השארתי אותו שם ועזרתי לאלון להוציא את האופניים לתוך הבית עד שנכנסנו, סבתא לא הבינה מה פשר העניין של האופניים לא התערבתי אלון הסביר את עצמו כמו גדול... למעשה סבתא די החרימה אותי לא סימנה לי אפילו לא נתנה מבט מזל שאלון לא מספר לה את מה שקרה אחרת היה קורה פה אסון גדול.

שכבתי בחדר במיטה שלי עם אוזניות ושיר נוסף של אבריל " I will be" כך הוא נקרא וניסיתי להירדם ככה כמו שאני מסריחה מהפאב, מהמחסן של האופניים אבל לא אכפת לי... פשוט לא אכפת.

נמאס לי לעבוד, לפעמים נדמה שהעבודה מעולם לא תיגמר... שלי בטוח לא הרי בלאגן תמיד צוברים שוב ושוב הכלים נערמים, האבק מצטבר, הלכלוך נכנס וכל דבר אחר שאני מנקה שלא עולה במוחי העייף.
מאוחר יותר בערב נפגשתי עם איתמר עם הסקייטבורד הענתיקה שלי... שחור עם גלגלים לבנים. פיזרתי את השיער ושמתי כובע מצחייה על ראשי.
הוא הופיע במכונית שלו לשם שינוי זה כל כך כייף שמישהו אחר נוהג הוא סימן לי בראשו להיכנס, לרגעים אחדים מתחרטת אבל איך אומרים את הנעשה אין להשיב.
" מה הקטע עם הכובע?" כן כובע מצחייה ביום קר כמו זה לא בדיוק מתאים לחבישה.
" מה הקטע של המכנסיים האלו? פשוט תפסיק לשאול ובוא נתחיל לנסוע כבר!" הוא אינפף עם האף וגלגל עיניים כאילו לא הזיז לו מה אמרתי ופשוט נסענו מדי פעם כיוונתי אותו עם שמאל ימין או ישר.
" לאן אנחנו נוסעים?"
" תיכף תדע אנחנו כמעט שם"
" למה אנחנו פה?" הוא קלט את המקום המרינה בהרצליה לא יודעת למה חשבתי על המקום הזה... אולי כי תמיד שמעתי עליו דברים טובים אך מעולם לא הייתי פה.
" בוא" התחלתי לרוץ לכיוון האוניות והים איתמר רץ אחריי הגביר את מהירותו ואפילו עקף אותי.

" אי זה לא הוגן!" דידתי ברגליי בעצלתיים. ראינו אנשים מתקבצים אל תוך אחת האוניות בשביל השיט.
" את רוצה לשוט?" לא יכולתי להגיד ישר כן, כל מה שעשיתי זה לשתוק מבלי להסס הוא שילם על 2 כרטיסים והורה לי ללכת עם העדר ולצאת לשיט.
" תראה איזה ים יפה" סימנתי לו וניסיתי לגעת במים, רוב האנשים ישבו והביטו בנוף או באנשים אחרים רק לי היו קוצים בתחת אפשר לקרוא לזה כך לכן עמדתי, גם אם זה על קצות האצבעות כי כל המטר חמישים ושבע לא מצליחים תמיד לראות את הכול.
" תראה יש משהו בתוך" קירבתי את ידו השמאלית ואחזתי בה מבלי להתחשב אם כואב לו או אם הוא רוצה בכלל לראות את זה, כזו אני לפעמים אנוכית כפי שכבר ציינתי.

" איפה?"
" פספסת כבר עברנו" הייתה לי הרגשה שהוא מסתיר משהו או שמשהו מטריד אותו הוא התיישב על המושב יחד עם כל האנשים ועזב אותי מעט להיות עם עצמי. רציתי לשאול אותו אבל שתקתי הגענו כמעט עד הסוף ואז חזרנו בחזרה למקום ממנו עלינו, כך גם ירדנו.
" בא לך איזה משהו?" כשהוא אמר שהוא גרוע בזה הוא באמת התכוון.
" אתה מתכוון משהו מהדוכנים?" הוא הנהן, רציתי איזו טבעת שתראה טוב עם הבגדים שאני לובשת אבל לא מצאתי, כן גם בחורות כמוני אוהבות אקססוריז אפילו אם הטומבוי חקוק בי מעט.
" נראה לי שמצאתי משהו טוב יותר" ראיתי משקפיים שאהבתי מדדתי אותם מול המראה ובחנתי אותו עליי.
" הם מחמיאים לך!"
" אם כך אקח אותם" הבנתי שאם זה דייט אפילו מזוייף אפשר לנצל את זה לקניות... למתנות יותר נכון.
" אתה יודע להחליק על הקרח?" שאלתי בזמן שהמוכרת מביאה את העודף.
" אף פעם לא החלקתי כדי לדעת" יופי זה מעולה, הוא ילמד להחליק וייקח את החברה שלו להחליק ויהיו זוג מאוהבים.
" אם כך בוא ניסע"
" לאן?"
" להחליק על הקרח גולם, נו יהיה נהדר!" ניסיתי לדבר כמוהו אבל משום מה הגאונות שלי לא משתווה לשלו. גופו אינו זע תמוה מחשבות של "אינני יודע מה דעתי בעניין"
" נו מבטיחה לך שזה לא כזה גרוע" משכתי בידו לעבר המכונית, הפעם אני נהגתי משום שהכרתי את הדרך כל כך טוב, מיה ואני נהגנו לבוא לכאן בעיר בחורף ולהחליק.
" אז זה עוד מקום שאתה יכול לבוא עם הפרינססה שלך... תראה קצת ביטחון שאתה לא פוחד אפילו אם אין לך מושג איך תחליק, אם תפגין ביטחון הדייט ילך לך מצוין!" הוא נועל את נעלי ההחלקה ומתקדם לעברי לכיוון הקרח.

" עכשיו איך שאתה דורך על הקרח תנסה להתייצב" מה שלא בדיוק הצליח הוא כמעט איבד את זה לחלוטין, הוא ושיווי המשקל המגוחך שיש לו.
" אוקיי אז בוא תחזיק במעקה" ידעתי כמה זה לא מהנה להחליק בעזרת המעקה, זה אפילו לא קרוב להחלקה... אבל ככה זה מי שלא מוכן להסתכן ולקבל שפשופים בגוף וסימנים כחולים מעולם לא ילמד להחליק.
" אני רוצה לנסות"
" אוקיי... אני אעמוד פה ואתה מהמקום שלך תחליק עד אליי" על אף שהנהן ראיתי את הפחד בעיניו, למרות הפחד התושייה שלו לנסות לא פגה. מדי פעם הוא החליק חלק וברוב הפעמים נפל עד שקם הושיט ידיים לפנים.
" אתה עוד שנייה פה" אף פעם לא הייתי מעודדת ככה אנשים לפני לא יודעת מה קורה לי עכשיו. איך שהוא הגיע אליי עם הידיים המושטות שלו הפיל אותי עם הגב לקרח מרוב הנפילה החזקה לא הרגשתי שהוא שוכב מעליי כל כך קרוב הנשימות שלו על הפנים שלי והוא נועץ את העיניים היפות והבהירות שלו בי עם השיער הגולש הזה ומעט רועד.

המשך יבוא...
האמת אני פה בהתלבטות עצומה
האם להמשיך לכתוב או לקחת הפסקה
בגלל העומס שיש לי, אשמח לדעת מה אתם אומרים.
מה הייתם עושים במקומי?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נגד הזרם
נגד הזרם
תמשיכיייי
הגב
דווח
Maya B
Maya B
תודה❤
הגב
דווח
Elizabet Semyonov
Elizabet Semyonov
כמו כולם אני אומרת שתמשיכיי!!
אבל אם יש לך עומס תעשי הפסקונת.
הגב
דווח
טען עוד 13 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 45
צרות של עשירים פרק 45
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 36
צרות של עשירים פרק 36
מאת: Maya B
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D