כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

יש לי הכל- פרק 6

כשההורים שלו נוחתים לביקור פתע, ואיתי בכלל בחו"ל

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 6: שוקולד לבן

כשאני מתעוררת בבוקר אני מרגישה הרבה יותר טוב. לא יודעת למה, או אולי זה נחקר והוכח ואני פשוט לא יודעת, אבל אור שמש גורם לי לשכוח מכמה נורא הרגשתי לילה קודם. כאילו הרגשות מתעצמים.
רותם עוזרת לי לשטוף את הדירה ואומרת שזו הכנה טובה בשבילה במידה וכן תעבור לגור עם דין. "אמא שלי לא נותנת לי לעשות כלום בבית. כלום!" היא אומרת, ידיה משולבות, תוך כדי שאני מדגימה לה איך סוחטים את הסמרטוט שלא יטפטף אפילו קצת.
"להורים שלי יש מנקה, אבל אמא שלי מנקה אחריה," אני משיבה, ושתינו צוחקות.
בסביבות השעה עשר איתי שולח לי הודעה שהם ממריאים מספרד חזרה לישראל עכשיו. הוא יהיה כאן בסביבות הצהריים. אמרתי להורים שאין סיכוי שנגיע הפעם, כי בטח הוא יהיה עייף, ויש לו גם משחק חוץ באילת בשני בערב, מה שאומר שמחר בצהריים הוא באימון שוב.
אני מקפיצה את רותם לרכבת וחוזרת לדירה. לא התלבשתי מי יודע מה היום, בסך הכל מכנס מבריק דמוי עור של דורות'י פרקינס וטי שירט מברשקה, ולכן הופתעתי לראות שיש אורחים בסלון, כשנכנסו כאשר לא הייתי כאן...

שביט ושמעון יושבים על הספה. שביט קמה ראשונה כשהיא רואה אותי. "ניקית את הבית!" היא אומרת תוך כדי חיבוק. "כל הכבוד לך." זה מרגיש לי לרגע כאילו היא מתנהגת אלי כמו לילדה קטנה, אבל מטעמי נימוס אני מחייכת. שמעון לא קם מהספה.
שניהם לבושים ממש חגיגי, ואני מניחה שהם מוזמנים לחתונה בתל-אביב. ריח של אוכל טרי חודר לנחיריים שלי ואני מסתובבת ישר אל המטבח. על השיש יש ממש מגדל קטן של קופסאות פלסטיק ובתוכן הרבה אוכל לשבת. "הכנת לנו אוכל?" אני מסובבת את הצוואר חזרה אל שביט. מצד אחד, זה מרגיש לי כאילו מזלזלים בי שאני לא יודעת לבשל ממש טוב. מצד שני, איתי תמיד מתלונן שהוא מתגעגע לאוכל של אמא שלו ואם לא היחסים העכורים שלי עם אבא שלו, היה לנו אוכל "הכי טעים שיש" לפחות פעמיים בחודש ולא פעם במיליון שנה.
"אנחנו מוזמנים לחתונה בגני התערוכה," היא פותחת במה שהנחתי וצדקתי. "ואמרתי אם אנחנו כבר באזור נקפיץ לכם אוכל למרות שאיתי בספרד. מתי הוא חוזר?"
"הוא כבר במטוס," שמעון עונה בקרירות ולוגם מהנס קפה שלו. שנאתי את זה פתאום שיש להם מפתח והם יכולים להיכנס לדירה מתי שהם רוצים.
"אנחנו לא ניסע להורים שלי היום אז הבאת את האוכל בול בזמן. תודה, שביט." אני מחבקת אותה שוב בכוונה. אי אפשר היה לא לפספס את נעיצת המבט של שמעון, שבטח נחנק כשניסה לחייך.
"את אוספת אותו מנמל התעופה או שהוא חוזר במונית?" שביט מתיישבת חזרה על הספה ליד בעלה לא לפני שלוקחת את התמונה הממסוגרת של איתי ושלי ששמנו ליד הטלוויזיה. "היה הפסד אכזרי אתמול. מכבי שלטה טוב במשחק."
שמעון מתרכז בתמונה יותר ממנה. איתי ואני היינו מצולמים בבר מצווה של אח של ידידה טובה שלו מהקיבוץ. הוא לא קורא לה ידידה, הוא קורא לה "החברה הכי טובה" שלו.
"מתי החתונה?" אני שואלת ומציצה בשעון שבממיר.
"החופה באחת וחצי. אני שונאת חתונות בשישי בצהריים." היא שמה לב שאני נמצאת במרחק מה מסוים מהם וטופחת על הספה. "למה את עומדת, סתיו? בואי שבי."
"אולי כדאי שנצא ונהנה קצת מהבופה?" שמעון מציע. "לא נספיק לראות את איתי גם ככה ובטח הוא יחזור עייף וילך לישון."
"אה, אתם רוצים לחזור אחרי החתונה?" אני כמעט בולעת את הלשון. זה הולך להיות שישי מחורבן במיוחד.
"שביט רוצה יותר, מתגעגעת לילד." שמעון קר ולובש שוב חולצה אפורה כהה. בחיים לא ראיתי אותו משוחרר בטי שירט או סתם חולצת פולו.
אני עומדת להיחנק ואני לא יודעת אם זה מהעובדה שאני תקועה בחלל קטן איתם לבד בלי שאיתי פה ובלי אוהדי מכבי מסביבי, או שפשוט חם. אני מדליקה מזגן.
"את נוסעת למשחק ביום שני?" שמעון מתעניין או מנסה להתקיל אותי, אין לדעת אצלו.
"עם כל החברות. אנחנו טסות יום ראשון אחה"צ לאילת."
"כל הכבוד!" שביט ממשיכה לחלק ציונים ומחמאות כאילו אני ילדה בבית ספר יסודי. אני משתדלת לחייך חיוך מזויף ונבוך בו זמנית.
"מתי את אוספת את איתי?" שמעון ממשיך לשאול.
"את האמת התכוונתי להיכנס להתקלח ואז לצאת לנמל התעופה." ואז אני עוברת ללחוש, "כנראה אצטרך לוותר על המקלחת."
"לא, לא, אנחנו הולכים." שביט קמה מיד כמו קפיץ ומחזירה את התמונה למקומה. "אנשים בקיבוץ שמחו מאוד להכיר אותך."
החיוך המזויף שלי מתרחב. מי יודע, אולי הוא נהיה קצת אמיתי בשבילה. היא לא עשתה לי כלום הרי...
שמעון שוטף את הכוס שלו וסורק את המטבח שלנו במבט קצת מתנשא. "את לא עובדת בעיצוב פנים?" הוא כאילו נכנס לי לראש. "תשתמשי בכסף שהבאתי לכם לחנוכת בית ותקני בר או משהו. זה לא נראה טוב שיש מלא חלל. איפה אתם אוכלים בכלל?"
"בסלון." אני מנסה לא להיחנק מהבושה.
השפתיים שלו מתעקלות למשהו שאולי הוא חיוך, אין לדעת אצלו. "אז כדאי שבאמת תעשי את זה."
כשהם יוצאים אני מרגישה הקלה כל-כך עצומה. אני נשכבת על הספה לפחות רבע שעה עד שאני חוזרת לנשום כמו שצריך שוב ולאחר מכן מתחילה להתארגן לנסיעה לנמל התעופה.

פעם הייתי מחכה לאיתי בנמל התעופה עם בלונים, פרחים, שוקולדים... היום זה הפך להיות למירוץ להספיק שיכנס למכונית ברבע השעה הזו שהחנייה חינם לפני שאצטרך לשלם. הוא נכנס לרכב אחרי שמעיף את המזוודה שלו למושב האחורי, מרחיק את הכיסא במושב הנוסע הכי רחוק שאפשר ואז מחבק אותי ולא נותן נשיקה. "יאללה, מהר, סתיו. חנייה פה איזה שלושים שקל," הוא אומר וסוגר את הדלת. "אני רק רוצה להגיע הביתה."
פעם גם היינו מדברים על המשחקים, כולל ההפסדים. היום הם הפכו להיות שגרה. הדבר היחיד הטוב מהשגרה הזו הייתה שבכל שבוע הייתה לי מתנה דומה, אבל שונה: שוקולד לבן ממדינה אחרת כל טיסה שלו למשחק. גם הפעם איתי הביא לי שוקולד כזה, עטוף באריזה עליה מצוירות רוחות רפאים, שאריות של ליל כל הקדושים. הוא אוכל שניים כבר בדרך, ואני תוהה אם לספר לו על הביקור הלא צפוי של ההורים שלו או להפתיע אותו באוכל של אמא שלו כשיגיע. בסוף אני הולכת על אופציה ב.
איתי נראה הבן אדם הכי מאושר בעולם כשהוא קולט את הקופסאות עם האוכל. "מה הם ממש היו פה?" הוא מחמם במיקרוגל את האורז, העוף, תפוחי אדמה והאפונה ואז שופך לצלחת אחרת את רב הסלט שאמא שלו הכינה. "אני מורעב וזה הדבר הכי טוב שקרה לי ביומיים האלה."
"בסוף לא ישאר אוכל לערב ולמחר," אני כבר יושבת על הספה בסלון ומחפשת מה לראות. יש משפחת קרדישאן בטלוויזיה תיכף. איתי אומר שטריסטן תומפסון, החבר של קלואי, לא שחקן כזה טוב והוא פעם אהב את למאר, הגרוש שלה. כשהוא מתיישב לידי ומתחיל לטרוף את האוכל הוא מרים לשנייה את העיניים לטלוויזיה ואומר בפה מלא, "שעת הטראש של סתיו הגיעה."

איתי ישן כמו תינוק, ואני לא רוצה להעיר אותו. עולה בי מחשבה ללכת לאכול לבד משהו או לחמם ממה שאיתי השאיר (ולא היה הרבה) מהאוכל של אמא שלו. יש לו ריח כל-כך טוב אחרי מקלחת שבא לי לחבק אותו ולהסניף אותו לנצח. אבל... הבטן שלי רוצה אוכל. אם חושבים על זה, אכלתי היום בסך הכל מעדן יולו אחד עם שכבות שוקולד חלב ולבן מעולים.
אני עוזבת את המיטה לכיוון הסלון. שבע ועשרה. חושך מצרים בחוץ. שעון חורף מדכא. אני לוקחת את הלפטופ ופותחת את הפייסבוק. הודעה נכנסת מטליה. אין לי כוח אפילו לחפש את הנייד שלי, בטח הוא נשאר בתיק.
טליה: "היי מותק! אני מתחילה לארוז לאילת ותוהה כמה בגדי ים לקחת איתי במידה ונפגוש איזה אוהד הפועל אילת ממש חתיך..."
אני: "חחחחחחחחחחח"
טליה: "כמה את לוקחת איתך?"
אני: "יש לנו ג'קוזי בסוויטה במרפסת, שכחת? מי ירד לבריכה אז?"
טליה: "את הבן אדם הכי שוויצרי ולא חברותי אבר!" היא מוסיפה אימוג'י שיוצא לו עשן מהנחיריים.
אני: "אני אביא את בגד הים האדום מאסוס ואולי את השחור שקניתי מהמעצבת הזאת באינסטגרם, ברח לי השם שלה".
טליה: "סגור".
אני: "אוףףףף אני כל-כך רעבה ואיתי חורפ. חזר בצהריים וגם אכל. לא נעים לי להעיר אותו :( מה עושים? אולי אני אקפוץ אלייך ונלך למסעדה?"
טליה: "את האמת אני לא במצב רוח הכי טוב לצאת... את יודעת מה היה היום בדיוק לפני שש שנים?"
אני מנסה להיות דרוכה. בטח שאני זוכרת. כשהיינו בכיתה י"ב, היה לטליה חבר ממש ממש ממש חתיך. הוא היה מבוגר מאיתנו בשנתיים ולקח את טליה ליום ההולדת שלו לאיזה צימר. כמעט שלושה חודשים אחרי היא גילתה שהיא בהיריון ובדיוק היום, לפני שש שנים, עברה הפלה. אני זוכרת שאמרנו לה ללכת להיבדק כי היא היו לה בחילות כל הזמן והיא כמעט לא נגעה באוכל, אבל היא טענה שיש לה מחזור. במבט לאחור, אלו היה דימומים קלים בלבד. החבר החתיך נפרד ממנה כשגילה שעתיד להיוולד לו ילד, אפילו לא הציע לה לעזור בהפלה (היא טוענת שהוא בא ממשפחה קשת יום והיה חייב לברוח) והיא נשארה לבד ועם צלקת לתמיד.
אני: "שולחת לך חיבוק ענקי! ואת יודעת תמיד שאם את צריכה לדבר..."
טליה: "כמה שאת סנובית כלפי חוץ, בפנים את החברה הכי טובה ומכילה שיש, באמת! אני מבסוטה מהטיסה מחרתיים, שואבת מכך כוחות".
אני: "אז להעיר את איתי ולהגיד לו שאני רעבה?"
טליה: "אל תהיי אנוכית, מותק. תני לו לישון. למה יש לך רישיון ואת האוטו שלו? תשבי לאכול עם עצמך, יא מפונקת".
אני: "אוףףףףף".
טליה: "יאללה עפתי לחבר אאוטפיטים לנסיעה כאילו מדובר בטיסה לאמריקה חחחחח.... קצת להרגיע את המחשבות".
אני: "את עוד חושבת על העובר או נטו על מה שעברת בהפלה עצמה?"
טליה: "גם קצת עליו לפעמים... בטח אחרי שראיתי שנטע מהשכבה שלנו ילדה לא מזמן וגם לי היה יכול להיות תינוק :( אבל בעת ובעונה אחת אני יודעת שלא הייתי מוכנה לזה אז".
אני: "איך אני מתה על זה שאת מתנסחת בלשון גבוהה".
טליה: "ואני מתה עלייך! יאללה אני אסיים לארוז ואחזור לספרים. לקחתי הפסקה יותר מדי ארוכה".
אני מוסיפה סמיילי של נשיקה וסוגרת את הלפטופ. אמא של טליה מיילדת כבר שנים ואין פלא שהבת בחרה ללכת פחות או יותר בדרך שלה ולומדת רפואה עם דגש על גינקולוגיה. היא התחילה בדיוק את הלימודים על הרחם, ולכן שיערתי שבטח קשה לה להתרכז עם הזיכרון שרודף אותה.
אני מתארגנת בשקט לקראת הנסיעה שלי לאחת המסעדות שבאזור. איתי בלי חולצה ומסובך קצת בסדין הלבן שהחלפתי בבוקר. לא רציתי שיחשוד אפילו לרגע שטומי היה כאן. כנראה לא הידקתי את הסדין חזק מספיק. אני מתאפרת בקטנה במקלחת "של האורחים" ופותחת את דלת הבית כשאיתי בדיוק יוצא מחדר השינה ומשפשף את העיניים.

"לאן זה?" הוא לובש חולצה לבנה פשוטה עם וי ומתחיל ללכת למטבח.
אני סוגרת את הדלת. "לאכול. אני רעבה."
"אמא שלי אבל הביאה אוכל." הוא מפהק פיהוק ענקי, כמעט בולע אותי, ואפילו לא שם יד.
"בא לי טורטליני." לא בא לי להסביר למה לא בא לי לאכול את האוכל של אמא שלו.
"טוב," הוא אומר מילה אחת, ואני פותחת את הדלת שוב. "חכי, לאן את הולכת? אני אבוא איתך."
חצי שעה אחר-כך אנחנו יושבים בבית קפה ברחוב אבן גבירול בתל אביב. זה יום שישי ובשעה שמונה משפחות עדיין יושבות לאכול. איתי מקבל הרבה בקשות לסלפי, והזרוע הארוכה שלו הופכת להיות מקל סלפי אנושי לכל זאטוט שמבקש להצטלם.
אני טוחנת ובולסת את האוכל שלי בהנאה. איתי הזמין עוגת שוקולד עם סוכריות וכבר אכל את רובה. הוא קיבל בצד כל מיני סירופים, ובדומה לרותם, הוא היה עסוק ברחרוח שלהם במקום טעימה.
"איך עברו הימים בלעדיי?" הוא מנקה את הפה שלו, שהיה מפוצץ בפירורים חומים, עם מגבון.
"רותם ישנה אצלי."
"את לא מרחיבה במילים או מדברת הרבה. לא מתאים לך, סתיו." הוא מצמצם את המרחק בנינו ומניח את היד שלו על הירך שלי. "עשית מה שביקשתי?" הוא לוחש לי באוזן.
"אמרתי לך, עוד שבועיים." המגע שלו נעים לי, אבל אני יודעת שכנראה לא אצליח לשבור אותו ולא יקרה כלום הלילה.
הוא מפתיע אותי כשאנחנו רצים למכונית ומתחמקים מהגשם. "אני אוותר לך הפעם. רק הפעם." כשאנחנו מגיעים לדירה, שנינו צוללים למיטה ומשלימים פערים משני הלילות שלא היה כאן.

כאבי בטן חזקים מעירים אותי מהשינה. אני נכנסת לשירותים, ושומעת את הגשם דופק על החלון. כנראה אמרו בתחזית מזג האוויר שיהיה סוף שבוע גשום, וסקס נון סטופ בסופ"ש הזה נשמע מדליק ממש. נראה שהגשם והאפרוריות הסגרירית יעשו את זה לאיתי גם. אני מוציאה פד אוטומטית מהארון שמתחת לכיור למרות שלא קיבלתי, משערת שהמחזור יגיע בשעות הקרובות וכאבי הבטן מאותתים על כך.
"את בסדר?" איתי הפעם מתעורר בקלות והזרוע הענקית שלו עוטפת אותי.
אני נצמדת לחזה החשוף שלו. איך הוא ישן בלי חולצה בקור הזה? "קצת כואבת לי הבטן," אני משקרת, כי הכאבים הולכים ומתחזקים.
הוא נרדם חזרה מהר, ואני נשארת לבהות בתקרה ובחושך תוך כדי שאני נושמת עמוק ומנסה לגרום להם לחלוף.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
סיפורים אחרונים
ספר הג'ונגל של סינדרלה
ספר הג'ונגל של סינדרלה
מאת: הילדה הזאת
על צוק בפאפוס
על צוק בפאפוס
מאת: חובבנית אלמונית
בכל הכח 3
בכל הכח 3
מאת: שיר פיליבה
תובנות מהחיים
תובנות מהחיים
מאת: אא פ
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay