כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

טעם של אהבה - פרק 9

מה עשיתי, לעזאזל? מה עשיתי?

חזרתי הביתה עם חיוך ענק על הפרצוף. ועם אותו חיוך גם נרדמתי. גם למחרת לא הצלחתי להוריד את החיוך מהפנים. החזקתי את המפתח שעל צווארי, זה שיובל נתן לי, עצמתי את העיניים ונזכרתי בו. בזה שהוא נתן לי את המפתח ללב שלו, ברגע שראיתי אותו עם הפרחים והבלונים, בערב המדהים שהיה לנו, בתחושה שהייתה לי כשהוא ליטף את הפנים שלי, בחיוך הענק שלו אחרי שנתתי לו נשיקה על הלחי...

אבל למרות הכל, לא עזבה אותי המחשבה על מה יהיה עכשיו. מה אני עושה? האם אני לא מבלבלת את עצמי עוד יותר כשאני לא חותכת את כל זה? ואולי אני צריכה לנסות שוב? אולי הוא באמת אוהב אותי? אבל איך... איך אני יודעת שאני יכולה להאמין לו שוב?

ועם כל המחשבות האלה הדמעות התחילו לזלוג מעצמן. למה זה כל כך קשה? הרגשתי כל כך מבולבלת, כמו שמעולם לא הייתי. הערב הזה רק שיגע אותי עוד יותר. להיות איתו ככה הפך לי הבטן, החזיר לי את החיוך ואת הפרפרים ואת התחושה הזאת שהייתה לי פעם. כאילו מעולם לא נפרדנו...

אחרי הרבה התלבטויות הגעתי להחלטה. עם כל הכיף שהיה לי איתו בערב הזה, אני חייבת לעצור את זה. אני לא באמת יכולה לסמוך עליו. ואני מפחדת... מפחדת להיפגע שוב... מפחדת לתת לו הזדמנות, שוב, ולהצטער על זה...
אבל מצד שני, הוא מתעקש כל כך ולא מרפה... ולמה לו לעשות את זה אם הוא לא מרגיש כלום?
די, מספיק עם השטויות. הגעתי להחלטה. הזכרונות ממה שעבר עליי כשהוא החליט לוותר עליי הכריעו את הכף. הסיפור שלי ושל יובל נגמר וזה סופי. לא הצלחתי לעצור את הדמעות. ההחלטה הזאת הייתה קשה, קשה וכואבת.

ניגבתי את הדמעות וניסיתי להירגע ואז הטלפון צלצל.
"היי יפה שלי. איך עבר עלייך הלילה?", שמעתי את קולו השמח של יובל.
"בסדר גמור", עניתי בקול חנוק מדמעות.
"מאיה? הכל בסדר", הוא שאל בדאגה.
"תראה יובל, אני... חשבתי על זה הרבה ו... החלטתי שאני לא רוצה את הדבר הזה יותר. אני לא רוצה שנחזור. אני לא מסוגלת... אני מצטערת...". הקול שלי נשבר. מהצד השני השתרר רק שקט. שקט נוראי...

"יובל? אתה שם?". "כן... אני פשוט... לא ציפיתי לזה...", הוא נשמע כל כך מאוכזב. "חשבתי שנהנית אתמול...", הקול שלו נשמע חנוק פתאום, כאילו הוא מנסה לעצור את הדמעות.
"נהניתי, באמת שהיה לי כיף איתך אבל כל הערב הזה סתם בלבל אותי ולמרות הכל אני לא יודעת אם אני אוכל לסמוך עליך שוב. בוא נעצור את זה עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. אני לא רוצה להיפגע ולא רוצה למשוך את זה סתם. עדיף שנעצור פה. לשנינו", אמרתי וניסיתי להישמע החלטית.
"טוב, אם זה מה שאת רוצה... הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בך. אני אעזוב אותך בשקט... תהיי מאושרת, מאיה. זה מה שאני מאחל לך....".

סיימנו את השיחה והיה לי כל כך קשה לנתק, לדעת שאני לא אשמע שוב את הקול שלו... חשבתי שאני ארגיש הקלה אבל במקום זה הרגשתי כאילו מישהו נתן לי אגרוף בבטן. תוך רגע הדמעות שוב הציפו לי את העיניים ולא הפסיקו לזלוג.
מה עשיתי, לעזאזל? מה עשיתי?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

M.y love עקוב אחר M.y
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
עצובב
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
M.y love
טעם של אהבה - פרק 1
טעם של אהבה - פרק 1
מאת: M.y love
טעם של אהבה - פרק 13
טעם של אהבה - פרק 13
מאת: M.y love
טעם של אהבה - פרק 10
טעם של אהבה - פרק 10
מאת: M.y love
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay