כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

האהבה המתסכלת שלי פרק- 11

"זו הסיבה שאין לך חברות כי את בוגדת בהן... אי אפשר לסמוך על בן אדם כמוך. פשוט תלכי מפה לא מבינה מה את עושה פה בכלל"

תוכן עניינים 1. האהבה המתסכלת שלי- תקציר2. האהבה המתסכלת שלי פרק-13. האהבה המתסכלת שלי פרק- 24. האהבה המתסכלת שלי פרק -35. האהבה המתסכלת שלי פרק- 46. האהבה המתסכלת שלי פרק-57. האהבה המתסכלת שלי פרק -68. האהבה המתסכלת שלי פרק-79. האהבה המתסכלת שלי פרק-810. האהבה המתסכלת שלי פרק-911. האהבה המתסכלת שלי פרק-1012. האהבה המתסכלת שלי פרק- 1113. האהבה המתסכלת שלי פרק -1214. האהבה המתסכלת שלי פרק-1315. האהבה המתסכלת שלי פרק-1416. האהבה המתסכלת שלי פרק-1517. האהבה המתסכלת שלי פרק-1618. האהבה המתסכלת שלי פרק-1719. האהבה המתסכלת שלי פרק 1820. האהבה המתסכלת שלי פרק 1921. האהבה המתסכלת שלי פרק-2022. האהבה המתסכלת שלי פרק-2123. האהבה המתסכלת שלי פרק 2224. האהבה המתסכלת שלי פרק-2325. האהבה המתסכלת שלי פרק-2426. האהבה המתסכלת שלי פרק 2527. האהבה המתסכלת שלי פרק -2628. האהבה המתסכלת שלי פרק-2729. האהבה המתסכלת שלי פרק-2830. האהבה המתסכלת שלי פרק-2931. האהבה המתסכלת שלי פרק-3032. האהבה המתסכלת שלי פרק- 3133. האהבה המתסכלת שלי פרק-3234. האהבה המתסכלת שלי פרק-3335. האהבה המתסכלת שלי פרק -34 36. האהבה המתסכלת שלי פרק-3537. האהבה המתסכלת שלי פרק-3638. האהבה המתסכלת שלי פרק 37+3839. האהבה המתסכלת שלי פרק-3940. האהבה המתסכלת שלי פרק 40 ואחרון

" תודה על הטרמפ" יצאתי בזריזות ורצתי לכיוון המדרגות שהוא חלילה לא יעכב אותי גם לא לדקה. רצתי כמו מטורפת במדרגות וכשהגעתי התנשפתי חזק ולא היה לי אוויר בכלל לדבר.
ראיתי את אבא שרוי על הרצפה חצי בקבוק וודקה בכף ידו הוא ממלמל מילים לא ברורות ומביט בכולם.
" אני אטפל בסדר... ננה לכי לטייל הכול יהיה בסדר!" סימנתי לה. הרגלתי השתייה של אבא חזרו לא מזמן לאחר תקופה בה היה נקי, שנתיים של גמילה במוסד לא הספיקו לו. ניסיתי לקחת ממנו את הבקבוק אבל הוא החזיק בו כל כך חזק נאבקתי.
" אבא! מספיק עם השתייה אתה הבטחת!" סימנתי לו ידעתי שהוא מסתכל עליי ומבין מה אמרתי לו, הייתי חדורת מוטיבציה.
" תן לי את זה כבר" הפעם דיברתי אל עצמי איתו אבל הוא בלאו הכי לא שומע, גופו התפתל ונאבק גם כן... הוא חזק עד שהצלחתי לקחת את הבקבוק לא ידעתי מה לעשות איתו... פשוט לא ידעתי.
אבא ניסה לקחת את הבקבוק.
" לא! תעצור" סימנתי לו הוא היסס אם לעצור מה שלא קרה מה שגרם לו לסטור לי בפנים, לא ידעתי אם הוא עשה את זה בכוונה או לא... כל כך כאב לי פשוט הבטתי בו מאוכזבת.
" תיכנס להתקלח אכין לך קפה"
חצי שעה הוא שכב על הרצפה עד שקם ונכנס למקלחת.
חיכיתי לו שיצא גם זה לקח הרבה זמן כמו בניית בית חדש.
" תשתה את הקפה... רק שתדע שהבהלת את ננה היא תיכף תחזור ועד שאחזור אם לא תיפטר מכל האלכוהול שיש בבית אני נשבעת שאכניס אותך למוסד!" איימתי עליו כי נשבר לי הזין מכל העניין הזה של הרגלי השתייה המטופשים שלו, לגמרי נמאס שהוא הורס לעצמו ככה את הגוף ואת כל המשפחה.
הוא שתק, כשאבא שותק הוא יודע שאני צודקת וכועס על עצמו עם כל כמות האלכוהול שבגופו הוא מבין ויודע כמה אני שונאת שתיינים, כל חיי נאבקתי איתו על כך... מילא אין לי אימא לפחות שאבא יהיה נורמלי כמו שצריך.
" לאן את הולכת?"
" להירגע מכל מה שהיה עכשיו" ננה בדיוק נכנסה אמרתי לה שלא תשאל אותו שום דבר... שמספיק גערתי בו ויצאתי לקחת את הרכב שלי לאחר שהתבשר לי כי הוא תוקן.

" הי מה נשמע?" שלחתי לדידי הודעה שכמה שניות לאחר הודעתי שלח כי איננו יכול לדבר שהוא יוצא עם הילה, הספקתי לשכוח שהיא חוגגת היום יום הולדת... איזו חברה אנוכית אני... מילא בוגדת אבל אנוכית?

חזרתי הביתה לקחת סוודר כי נורא קר בחוץ, אבא עדיין ישב על הכיסא מול השולחן וניסה לגמוע מן הקפה השחור שהכנתי לו... ננה ישבה בסלון בפחד, ידעתי כמה היא פוחדת מהבן שלה כשהוא שתוי ומריח באלכוהול.
" אני יוצאת אחזור מאוחר" לא ידעתי לאן אלך מה שכן ידעתי שארוחת שישי נורמלית כמו לכל משפחה, כבר לא תצא לפועל... בעיקר לא אצל משפחת בן דוד פה תמיד הכול איכשהו משתבש.
" לאן את חושבת שאת הולכת?" אבא תפס אותי בחולצה זו לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה... בוא נגיד שמאז שמיה מתה הוא פוחד שאמות גם כן... אני כבר מתה מפנים עם המשפחה הזאת שמתביישת בי, הם תמיד היו ככה התגאו במיה ושנאו אותי. אולי אלוהים העניק לי את השם אלמה אין בי אלמה אלא בדיוק את ההיפך.
" להילה, יש לה יום הולדת" למה אני בכלל נותנת לו הסברים?
" הילה?"
" כן אבא למי כבר יש לי ללכת?"
" נכון את צודקת לא שיש לך חבר..." הוא והרמזים שלו גם כן. סבתא לא יכולה אפילו לצעוק לו " אביגדור תעזוב את הילדה" היא כבר לא מסמנת נותנת לי להתמודד איתו לבד.
" תיתן לי ללכת או לא?" דחפתי אותו לאחור ויצאתי... יצאתי מתוסכלת בריצה שמא הוא ילך אחריי.
" אלוהים לאן אני הולכת? אל מי?" דיברתי לעצמי כשהרדיו נדלק והבהיל אותי. אביתר עם הבנות שלו, דידי עם אישתו, אסף בחו"ל... נדמה שכולם מצאו להם תעסוקה או עם מי להיות רק אני לבד... לבד עם עצמי, עם השקט שלי ואין איש שיפריע.
" הי מה נשמע?" שלחתי הודעה איתמר קיוויתי שהוא איננו שומר שבת.
" הי, אני בסדר איך את?" חרא! טוב שמישהו בכלל שואל.
" בסדר, אני פה בחולות בא לך לקפוץ?"
" האמת שאני פה עם המשפחה... מצטער"
" אה הבנתי"
" אולי תבואי?" אני? עם המשפחה שלך? להתפרץ ככה? .
" אתה בטוח שזה בסדר?"
" כן, רחוב הגפן משם תראי אותי אחכה לך בכניסת הרחוב" הייתי ערוכה ומזומנה נחמד מצידו להזמין אותי אליו כאילו הוא שמע את המצוקה שלי... את הזעקות שלי ויודע מה קרה לי בבית.

ראיתי אותו מחכה לי ממש מתחת לשלט הרחוב תוחב את כפות ידיו בכיסיי מכנסיו ומביט בי עם שיערו הארוך ומכנסי הברמודה שלו.
" יאללה בואי" פשוט פסענו לעבר הבית שלו בשקט, פשוט ככה כאילו הכרנו שנים.
לא היה צורך להכיר אותי לאף אחד הם כל כך קיבלו אותי, ישבתי להתאקלמות על הספה בוהה בבית העצום הזה שיכול להכיל אותי ואת כל בני ישראל שחיו המדבר... התלוצצתי וחייכתי חיוך יש רגעים שאני מצליחה להצחיק את עצמי במן טיפשות שכזו.
" אז איך את מכירה את אחי? אתם חברים? הוא אף פעם לא יצא עם מישהי כמוך..."
" שובל קרצייה תעזבי אותה בשקט!" לא הספקתי לענות על השאלות שלה... מה זאת אומרת מישהי כמוך? עם כמה בנות הוא ניסה לצאת?
" אני מצטער... לשובל יש פה גדול היא אוהבת לדבר" לעומת מישהו כאן שבדיוק ההיפך הגמור מלמלתי לעצמי.
" זה לא נכון!" היא מוחה ונשענה על הידיים שלה בספה.
" אני יוצאת קצת החוצה להתאוורר" פשוט קמתי והלכתי עיניהם הבהירות מתחקות אחריי.
" את בסדר?"
" אני אהיה בסדר... אתה יכול לחזור לסלון אם בא לך"
" לא הזמנתי אותך כדי שתהיי לבד" נשענתי על הקיר תהיתי מה לעשות עם עצמי או עם הגוף המגושם שלי.
" תגיד יש לך סיגריה במקרה?" ואז הבנתי איזו טעות עשיתי כששאלתי הרי הוא לא מעשן.
" לא, את רוצה לעשן?" אם לא הייתי רוצה לא הייתי שואלת.
" קחי" חזר לאחר שתי דקות עם סיגריה ומצית.
" זה משחחר לחץ נכון?"
" לעשן? בעיקר עצבים"
" הבנתי"
" אף פעם לא ניסית לעשן?"
" אני אסמטי"
" אל תדאג לא אקלקל אותך" אמרתי בזמן שדחפתי את הסיגריה לפה.
" בואי לשולחן" אמר לאחר שסיימתי את הסיגריה, לא רציתי הבטתי בנוף גם אם הוא לא הכי יפה בעולם בעיני עכשיו הוא היה הכי יפה.
ישבתי על יד אחותו שובל שביקשה שאשב לידה ובדיוק בתזמון הכי מושלם מגיעה דר, החברה שלו. היא סורקת מסביבה עד שנתקלת בדמותי וכבר עושה עיניי שטן ומכוונת אותן אליי.
" שבת שלום לכולם" אמרה והתיישבה בכזה ביטחון כשחושבים על זה דר הייתה מוכרת לי מאוד, אני נועצת בה מבטים ומנסה להבין מי הבחורה הזאת.
" אלמה תכירי זו דר חכמון, דר זו אלמה" הציג אותנו ואז נפל לי האסימון זו דר קציצה... כך כולם קראו לה בתיכון אבל לא אני משום מה דר מעולם לא אהבה אותי אולי זה כי לא הגנתי עליה כשקיללו אותה ואת השומנים שלה, יש לציין שהיום היא מאוד רזה.
" בן דוד... לא השתנית בכלל" אומרים שתדמית של בן אדם משנה אופי... עם דר זה עבד באופן מושלם כמו כפפה ליד.
" אני כבר חוזר" ראיתי מהצד שאיתמר עוזר להורים שלו בזמן שדר לא מפסיקה להסתכל עליי ולהלחיץ אותי.
" איך זה שלא התחתנתם ידידיה ואת?"
" אני לא חושבת שזה עניינך החיים הפרטיים שלי" חוצפנית שהיא דוחפת את האף שלה לכל מקום.
" שמעתי שהוא התחתן... ואת נשארת רווקה כרגיל"
" מה את בכלל יודעת!" קציצה מטומטמת!
" הרבה... האמת שמעתי מה שקרה עם מיה אני גם יודעת שזה קרה באשמתך..."
" שלא תעזי לדבר על מיה אני לא יודעת מה אעשה לך עכשיו!" התקרבתי אלייה לא פחדתי.
" חבל על העצבים שלך עופי מפה הרי כולם מדברים שאם לא הגחמות שלך היא הייתה בחיים" דר ומיה היו החברות הכי טובות, חוץ מיובל. מיה תמיד הגנה עליה... אף פעם לא נתנה למישהו לקלל אותה לכן כיבדתי את בר... לו רק ידעה מיה איזו זבל היא.
" את חושבת רק על עצמך... לי זה יותר קשה אני אחותה התאומה ואת? מה את בשבילה? כלום ושום דבר!" רציתי שתבכה שתבכה ותצטער על מה שאמרה לי עכשיו.
" זו הסיבה שאין לך חברות כי את בוגדת בהן... אי אפשר לסמוך על בן אדם כמוך. פשוט תלכי מפה לא מבינה מה את עושה פה בכלל"
" את זה תשאלי את החבר שלך! תפסת תחת מאז שרזית חבל מתוקה... השומנים לפחות לא הוציאו את כל הרוע הזה שיש לך עכשיו!" הייתי חייבת להגיד את המילה האחרונה לפרחולה הזאת ואז התקדמתי לכיוון היציאה.
" לאן את הולכת?" נתקלתי באיתמר.
" הביתה..." והכל בזכות החברה המטומטמת שלך. יצאתי מהדלת בזהירות ישבתי לרגע על הברכיים שלי להירגע מכל מה שהיא הטיחה בפניי עכשיו... ארבע שנים ארורות ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא אשמה... ארבע שנים ארורות שאני מנסה להביו איך הזמן הזה עבר בלעדייה? ארבע שנים שעל אף הנסיון הזה להאמין שזו לא אשמתי עדיין מאשימה את עצמי.
" את בסדר?"
" איתמר לא עכשיו"
" את בטוחה שאת רוצה ללכת?"
לא אני לא בטוחה בשום דבר עכשיו!
" לא" זהו רגע שכל כך מתאים לי לבכות עכשיו אבל מרוב שלימדתי את עצמי להחזיק אותן את הדמעות הארורות שלי הן מסרבות לצאת, כל מה שנשאר לי מהן אלו רק העצבים שמנגנים לי במוח.
" ראיתי שהייתה לך שיחה ארוכה עם דר"
" תראה..." קמתי ממקומי והסתובבתי לכיוונו.
" דר אחלה בחורה אני פשוט לא חושבת שכדאי שאהיה פה כשחברה שלך כאן... זה לא נעים לה אני בטוחה בזה"
" היא אמרה לך את זה?"
" היא לא צריכה להגיד לי כדי שאבין... תבין רוב הבנות בעולם קנאיות"
" את לא?"
" לא!"
" תלך חברה שלך מחכה לך" לא רציתי להגיד לו שיש לו חברה טיפשה או מגעילה אולי הזמן ייתן לו להבין את זה בעצמו אחרי הכול מי אני שאגיד את זה? הוא לא יאמין לי או כפי שאמרה הפוסטמה " אף אחד לא יאמין לך כי אי אפשר לסמוך עלייך" משהו בסגנון הזה היא אמרה.
" בכל אופן תודה על ההזמנה"
" את הולכת הביתה?"
" לא" אין סיכוי לחזור הביתה עכשיו, עד שהם לא ילכו לישון.
" תישארי..."
" אני לא יכולה להישאר כל עוד הפרחה הזאת בבית שלך ולא אכפת לי שהיא החברה שלך"
" למען האמת התכוונתי להיפרד ממנה היום"
" להיפרד?"
" כן... היא לא בדיוק מי שחשבתי" או הינה עוד מיסטר לאב שחושב שמבין נשים.
" תראה אולי אני לא מחבבת אותה במיוחד אבל על סמך מה אתה אומר שהיא לא בדיוק מי שחשבת?" לחלוטין היה מסקרן לשמוע מה יאמר לפני שאקח את עצמי מפה.
" היא לא שולטת בעצבים שלה."
" זה תלוי מה עשית"
" אז זהו שפה זה בגלל משהו שלא עשיתי"
" אני לא מבינה" התיישבתי על גרם המדרגות הקטן והוא התיישב על ידי במרחק מסוים.
" אני לא יודע אם אני צריך לספר לך את זה"
" טוב אז אני אלך" עמדתי לקום וידעתי שישנו סיכוי קטן שהוא יתחרט ויתחיל לדבר.
" לא, חכי אני אספר לך... כבר לא אכפת לי"
" יום אחד חזרתי מהעבודה והיא הייתה אצלי חיכתה לי בחדר רק עם בגדים מינימליים ואני שאף פעם לא היה לו זמן לנשים לא ראיתי אישה כל כך מקרוב... כשכולם בבית הספר היו מציצים לבנות בשירותים אני תמיד פחדתי שמישהו יתפוס אותי... בקיצור אמרתי לה שתתלבש שאני עייף מאוד"
" תן לי לנחש היא לא קיבלה את זה והפילה אותך למיטה?" הוא הנהן.
" ניסתה להפשיט אותה תוך כדי נשיקות?" שוב הנהן.
" אני לא יודעת איך זה נגמר אבל יש משהו שמרתיח אותי הם הדברים האלו... שהיא מכריחה אותך לשכב איתה... אני מקווה שתספר לה את מה שסיפרת לי מבטיחה לך שתרגיש טוב יותר." זזתי והלכתי לכיוון השער לצאת משם.
" אם לרגע תהית מה היה אז לא היה שום דבר, עצרתי את זה" פשוט הסתכלתי עליו עד שסגרתי את השער ולאט לאט הבית שלו נעלם לי מהנוף.

המשך יבוא...
יודעת התעכבתי בהעלאת הפרק
הלימודים התחילו ויש מעט עומס.
הייתי רוצה לדעת מה את חושבים עד כה
על העלילה ומה לפי דעתכם יהיה עם שני אלה?
ועם אלמה?
אל תשכחח לפנק בדירוג ובתגובה
בוקר מקסים לכולם❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
someone else
someone else
איזה כיף שמצאתי סופסוף כמה דקות להשלים את הפרקים!!
לא אוהבת את דר... ואני משתמשת במילים ממש עדינות פה....
מקווה שאיתמר יבין עם מי הוא יוצא.
כרגיל את אלופה!!❤
הגב
דווח
Maya B
Maya B
איזה כייף לי!
באמת מילים עדינות.
מקווה שיבין
תודה אהובה שאת פה
זכיתי!
❤❤
הגב
דווח
guest
מהמםםם
מחכה להמשך ♡♡
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
עשיתי טעויות
עשיתי טעויות
מאת: הדר אביטן
מה שלא הורג
מה שלא הורג
מאת: פעימת לב
מפחדת לאבד אותך
מפחדת לאבד אותך
מאת: הדר אביטן
שמישהו יעצור אותי
שמישהו יעצור אותי
מאת: קארין .
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer