כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 3

פרק 20: שידוך

"היי אפשר בבקשה בננה ספליט עם הרבה בוטנים וקצפת מעל? תודה" ביקשתי מהמלצרית בערך רבע שעה אחרי שהוא הלך. "אה וסליחה!" צעקתי למלצרית אחרי שהלכה. "כן?" היא חזרה עם חיוך שמחויך מנימוס נטו. "יש מצב לעדכונים מהשולחן ההוא שם ליד השירותים?"

"נעים להכיר ליז, אני לורן" היא אמרה עם חיוך והושיטה את ידה כדי ללחוץ את ידי. "כן טוב, אנחנו נדע אם נעים להכיר רק אחרי שתתני לי כמה פרטים עלייך, אז מה קורה? בת כמה את לורן?" שאלתי חצי עצבנית חצי מתעניינת. "27" היא ענתה עם חיוך ביישני. "אה וואו 27, יותר גדולה מגיאגו שלנו, מה חסרים גברים בגילך?" שאלתי. "ליז!" גיא צעק. "מה? בסך הכל בת דודה שלך לא? אז ככה זה משפחה, אם אנחנו לא נדאג אחד לשני מי ידאג לנו?" שאלתי וחייכתי חיוך שקרי ללורן. "זה בסדר" היא ענתה והמשיכה עם החיוך הביישני שלה "הגיל הוא לא פקטור מבחינתי, הבגרות, החינוך והערכים חשובים לי יותר מפרטים שוליים כמו כסף, מרחק או גיל" היא ענתה. חתיכת כלבה מושלמת שכמוה. "אה נו אז פצצה, גיאצ'ו שלנו ידוע בהיותו אבו קמונה אז אם הכסף והגיל לא משנים לך בהצלחה עם הקטין הקמצן שלנו! יאללה מקסימים שלי תהנו, גיאגו דבר איתי בשישי אולי נלך ביחד לסבתא אה?" אמרתי עם חיוך על הפנים ונתתי לו מכה על הגב. הלכתי משם, מאמצת את גישת אשת לוט - לא להסתכל אחורה, שלא אמות או משהו.

"איפה הצ'יפס?" שאל אותי מר דייט לא מוצלח שישב בשולחן וחיכה לי. "איזה צ'יפס?" שאלתי. שכחתי לגמרי מכל הריאיון עבודה הכושל הזה שלכבודו התאספנו כולנו. "אמרת שאת הולכת להביא צ'יפס לא?" הוא שאל מבולבל. "אה כן זה, לא, בסוף נזכרתי שאני אלרגית לתפוחי אדמה אז לא משנה כבר, שנזמין עוד יין?" שאלתי והתיישבתי. "אז איפה היית כל הזמן הזה אם לא הבאת צ'יפס?" הוא שאל מופתע. "שמע נשמה נראה לי עדיין לא הגענו לשלב הזה בקשר של החקירות, בוא נשאיר קצת מסתורין לא?" אמרתי ולגמתי שלוק נכבד מכוס היין שלי.

"את מתחברת ליין אה?" הוא שאל בציניות מלווה בגיכוח מובך. יכול להיות שהעובדה שזה בקבוק היין השלישי על השולחן גרמה לו לאי נעימות, אבל סליחה, זו לא בעיה שלי שהוא נוהג, חתיכת קנאי, רק על זה אני אמזוג עוד כוס וארים לעצמי 'לחיי גברים קנאים שלא יכולים לסבול שתהני לבד מ-3 בקבוקי יין כי הם נהגים חננות'.
"כן מאוד מתחברת" השבתי. "ואתה יודע למה?" שאלתי אותו. בפועל, זו שאלה רטורית. ולא כי התשובה ברורה, אלא כי לשנינו לא באמת יש תשובה. "למה?" הוא שאל. "כי כאלו אנחנו, הבנות דודות, אוהבות יין!" אמרתי והנפתי את הכוס גבוה. "יש פה בנות דודות בקהל?" צעקתי במסעדה. "קדימה קדימה כל הבנות דודות בקהל הרימו את הכוסות שלכן קדימה אני לא רוצה שתתביישו!" צעקתי תוך שנעמדתי. "ליז אני חושב שכדאי שתשבי" הוא מלמל והשפיל את ראשו. "שששש, עוד מעט נגיע גם לחלק של הבני דודים אל תקנא" התכופפתי ולחשתי לו באוזן. הזדקפתי שוב, הנפתי את כוס היין שהחזקתי וצעקתי "כל הבנות דודות שבני הדודים שלהן חשובים להן הרימו את כוס השתייה שלכן אל על! קדימה תרימו!" ציוויתי, צעקתי, והאמת? גם סחפתי. עשרות כוסות הונפו אל על. "יופי, עכשיו ב-3 שלי כולנו לוגמות ביחד מהכוסות, ולמה? כי אנחנו בנות דודות גאות! 1, 2, 3 צ'ירס!" צעקתי והרמתי את הכוס גבוה. שתיתי את כל הנותר בכוס בשלוק. גם את כל הנותר בבקבוק אני חושבת ששתיתי בשלוק.

"יאללה נלך?" הוא שאל אותי בסוף הבקבוק הרביעי. "לאן? להקיא?" שאלתי כשאני מסתכלת חדורת מטרה על השולחן של בן הדוד שלי. "לא, הביתה." הוא ענה. "הביתה? למה הביתה? אתה לא נהנה?" שאלתי ולקחתי את הבקבוק כדי למזוג עוד קצת יין לכוס, אבל כלום לא נשפך מהבקבוק. "אני חושב שמיצינו פשוט" הוא אמר עם מבט מזועזע. "אויש אל תדבר שטויות! מה פתאום מיצינו?! הם עדיין לא הזמינו קינוח" אמרתי כשאני מרוכזת במה קורה בשולחן של גיא. "מי זה הם?" הוא שאל אותי מופתע והרים גבה. "הם? אנחנו, התכוונתי אנחנו עדיין לא הזמנו קינוח, מה אתה אומר נתפנק על איזה קרם ברולה?" שאלתי וקרצתי. אל תשאלו אותי מה מטרת הקריצה, אני לא אחראית לרפלקסים שלי כשאני שיכורה. "ליז אני רוצה ללכת הביתה" הוא דרש. "טוב רגע, עדיין לא עשינו את ההצגה הזאת שאני מתווכחת איתך על החשבון, מה הלחץ?" שאלתי כועסת. מה נסגר איתו? הוא לא רואה שאני נהנת פה?
"ליז שילמתי את החשבון לפני יותר מחצי שעה כבר. בואי נלך" הוא אמר ונעמד תוך שלבש את המעיל שלו. "טוב בסדר הבנתי" אמרתי.

"היי אפשר בבקשה קרם ברולה עם הרבה בוטנים וקצפת מעל? תודה" ביקשתי מהמלצרית בערך רבע שעה אחרי שהוא הלך. "אה וסליחה!" צעקתי למלצרית אחרי שהלכה. "כן?" היא חזרה עם חיוך שמחויך מנימוס נטו. "יש מצב לעדכונים מהשולחן ההוא שם ליד השירותים?" שאלתי אותה. "מה?" היא שאלה מופתעת. "השולחן ההוא, עם הזוג של החתיך והבלונדינית המכוערת את רואה שם?" שאלתי והצבעתי עליהם. "כן" היא ענתה בבלבול. "אז זהו אני אשמח אם מדי פעם תוכלי ללכת לשולחן שלהם לצבור מידע ולחזור עם זה אליי, אל תדאגי אני אפנק אותך בטיפ הכל טוב" אמרתי עם חיוך אינטרסנטי. "אני לא חושבת שמותר לי לעשות דברים כאלה" היא אמרה בחוסר נעימות. "מותר לך מותר לך, תקשיבי לחווה לא היו בנות סבבה? היו לה רק בנים. מה את חושבת? שזה היה לה כיף? שהיא נהנתה מזה שהיא הייתה צריכה לפענח לבד מה קורה עם אדם? ממש לא! אז תחשבי שהיא עכשיו מסתכלת עלייך מלמעלה, כועסת שאת לא משתתפת באחוות נשים שהיא מעולם לא זכתה לה" אמרתי בביטחון. "את צודקת" היא אמרה אחרי שחשבה כמה שניות. "בסדר אין בעיה, אני על זה" היא קרצה לי והרימה אגודל.

"הנה הקרם ברולה שלך" היא אמרה בקול והגישה לי. "והיא אמרה שהיא חייבת ללכת איתו יום אחד למלון בראשית כי זה ביזיוני שהוא לא היה שם" היא לחשה לי באוזן וקרצה לי כשסיימה את המשפט. "מה את קורצת יא סתומה? זה דייט ראשון שלהם מה קשור בכלל בית מלון? איכס חתיכת זונה" אמרתי בכעס. "טוב תקשיבי מה, רואה את השחורדינית על הבר?" שאלתי אותה. "נו" היא ענתה וגלגלה עיניים. "הלו, אל תגלגלי לי עיניים אני משלמת לך על זה. בקיצור, קחי את הקרם ברולה הזה ותתני לו, תאמרי לו שזה מהשחורדינית על הבר ושהיא מוסרת שזה לזכר הימים היפים שלהם ביחד' ". - "את לא רצינית" היא ענתה לי. "נו כפרה עלייך לא תבואי לעזרת חבר?" שאלתי והסתכלתי עליה עם מבט עצוב. "טוב, אבל זה וזהו" היא אמרה בייאוש. "תזכי לבן זכר עוד השנה אמן!" קפצתי בהתלהבות.
היא שלחה לו את הקרם ברולה ואני שלחתי את עצמי לשירותים. יש גבול כמה אישה יכולה להחזיק את הקיא שלה שלא יצא.
בדרך לשירותים עצרתי לביקור קצרצר. "היי אתם עוד פה? כפרה על הבן דוד שלי מה הוא לא עושה בשביל להעמיס אה?" אמרתי וצחקתי. לבד. בלי אף אחד שיצחק איתי בשולחן. "סתם בצחוק מה אתם כאלה רציניים? יא מה זה הזמנתם קרם ברולהההההההההה". וזה היה הגראנד פינלה של ארבעת בקבוקי הקברנה ששהו בקיבה שלי. אגואיסטית הלורן הזאת, לפחות הייתה מחזיקה לי את השיער בזמן ההופעה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

דנה לוי עקוב אחר דנה
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
למה שתית כל כך הרבה יין?
הגב
דווח
רחלי גולדשטיין
רחלי גולדשטיין
יואוווו אחד הסיפורים המצחיקים חחחחחחח
הגב
דווח
odeya p
odeya p
יש המשך ?
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דנה לוי
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
איפה החזייה שלי?
איפה החזייה שלי?
מאת: דנה לוי
מעשה בבתולה
מעשה בבתולה
מאת: דנה לוי
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מצחיק
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
המדריך לשמנה המתחילה
המדריך לשמנה המתחילה
מאת: Linoy Zriker
האגו הנשי והשוקולדים
האגו הנשי והשוקולדים
מאת: Adam gustavo Zyl
בחורה אחרי דייט
בחורה אחרי דייט
מאת: CHEN -
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod