כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

תקועה- פרק 27

שבועת דם?

"עברו יותר מ-20 דקות והוא לא הגיב." נועה בוהה במסך האייפון שלה מבלי למצמץ, רמת הריכוז שפעולה כזאת דורשת לא תואמת את רמת האלכוהול בדם שלה.
"בסדר, יכול להיות שהוא לא קרא את ההודעה." אני מנסה לנחם אותה, ואת עצמי על העובדה שהשמלה שלה נוטפת מים ולעולם לא תשוב להדרתה.
"לא, יש וי כחול. הוא פשוט בוחר להתעלם. לא הייתי צריכה לתת לך לשלוח לו הודעה כל-כך נואשת. מה חשבתי לעצמי?"
"זאת לא הודעה נואשת. זאת הודעה כנה. יש הבדל."
"אוקיי, אז תביאי לי את הפלאפון שלך, גם לך לא תזיק קצת כנות."
"לא. מה? לא." אני אוחזת בו כמו אימא לביאה שמגנה על הגורים שלה מפדיחה בקנה מידה עולמי.
"אני בסך הכל אשלח לתום את אותה ההודעה בדיוק." היא מושיטה את היד שלה בנחישות.
"ממש לא!" אני מנידה בראשי לשלילה.
"אז תודי שזאת הודעה נואשת." היא מסכמת.
"זאת לא הודעה נואשת בסיטואציה שלך. בסיטואציה שלי? זה מכתב התאבדות." אני נאנחת. וזאת לא תהיה התאבדות רומנטית כזאת, כמו ברומיאו ויוליה. בכל זאת, ביניהם הקשר היה יותר מחייב.
"את אפילו לא יודעת מה הסיטואציה שלי." היא חוזרת לתחרות המבטים עם האייפון שלה, שמנצח בלי להתאמץ.

"אוקיי, מה אני לא יודעת?" אני נכנסת למלכודת.
"שחר עובד במועדון הדפוק הזה."
"הבליזרד." אני משלימה, וחלק ממני ממש שמח לדעת שגם היא לא אוהבת את המקום הזה. מעניין אם אורי היה פוסל את הבקשה שלה להצטרף למועדון החברים האקסלוסיבי שלו.
"כן, איכס." היא עושה סימן הקאה עם היד שלה ואני מצחקקת.
"בקיצור, הוא עובד שם עם איזו אחת... הנחש הכי גדול שתכירי בחיים." העיניים שלה גדלות כדי לשכנע אותי.
"אוי." אני מנסה להביע הזדהות ונשמעת רובוטית לחלוטין. טוב, לפחות ניסיתי.
"היא פשוט תעשה הכל כדי לשכב איתו. זה דוחה. והקטע הכי הזוי... שהיא תעשה את זה ממש מולי! ושחר בטוח שזה רק בראש שלי, שאני פרנואידית! כן, בטח. אם זה היה תלוי בה היא הייתה לוקחת אותו לשירותים לפני כל משמרת."
"ותני לי לנחש... רבתם על זה לפני המסיבה." אני מקצרת תהליכים.
"כן. הדביל הזמין אותה! באיזו זכות הוא מזמין אותה למסיבה שלי? גם ככה אני צריכה לסבול את הפרצוף שלה כל פעם שאני באה לבקר אותו שם. והוא עוד מוסר לי את זה באגביות כזאת. כאילו, אה, כן, כלנית, הכלבה שאת לא סובלת ורוצה לעקור לה את הסיליקון מהציצי, היא גם באה." היא מתנשפת בכבדות והצחוק מתפרץ ממני באופן בלתי נשלט. 'רוצה לעקור לה את הסיליקון מהציצי'! מי מדבר ככה?
"שמעי, אני מבינה למה זה מעצבן אותך. זה היה מחרפן גם אותי. אבל את באמת חושבת ששחר מסוגל לבגוד בך?" אם גם בנועה שכטר בוגדים אני מאבדת אמון בכל מערכת יחסים עתידית שתהיה לי. אם תהיה אחת כזאת. חשוב להישאר אופטימית.
"אני לא יודעת," היא מתחילה לבכות.
"אני חושבת שהבעיה שלכם לא קשורה לשום סיליקון, היא קשורה לאמון." בחיים לא חשבתי שמשפט כזה ייצא לי מהפה. במחשבה שנייה, בחיים לא חשבתי שאני אמצא את עצמי כאן.

"אוקיי, אני הולכת לספר לך משהו. אבל זה לא יוצא ממך. אם תספרי למישהו, את תחיי כל יום כדי להתחרט על זה." למרות שהיא שיכורה, אין לי ספק שהיא מתכוונת לכל מילה, הצמרמורת מתחילה להתגנב לאיטה על הזרועות שלי. כן, גם אם היא הולכת לספר לי שהיא רצחה מישהו, אני אשתוק.
"בסדר." אני לוחשת.
"לא, בסדר זה לא טוב מספיק."
"את רוצה לקחת כמה טיפות מהדם שלי כדי שזה יהיה אמין יותר?" אני מצחקקת.
"לא. שבועה רגילה זה גם בסדר." היא רצינית לחלוטין.
"נו, בסדר, אני נשבעת." נשבעת שאין לי ראש לזה עכשיו.
"זוכרת את הלילה ההוא שתום ואת ראיתם אותי בבית חולים?" זוכרת? למרות כמות הדם שיצאה לי מהאף זה היה אחד הלילות הטובים בחיים שלי.
פאק, החיים שלי עלובים.
"כן."
"זה היה אחרי עוד ריב ממש מטומטם עם שחר. הייתי כל-כך עצבנית ורציתי להוכיח לעצמי שאני לא צריכה אותו, שאין לו זכות לדבר על החיים שלי ככה. שאני יכולה להחליף אותו בשנייה. לא התכוונתי לעשות משהו. רק רציתי קצת עידוד לביטחון העצמי, את יודעת? והבחור הזה... הוא היה שם. ברגע הלא נכון ובזמן הלא נכון. הוא היה מבוגר, בן 30 לפחות. אני לא יודעת מה חשבתי, אבל זה היה נראה הגיוני. הוא ידע בדיוק מה לומר, ויותר חשוב... בדיוק מה לתת לי לשתות."
"שכבת איתו?" אני פולטת מבלי לחשוב.
"איכשהוא הגענו למלון שלו, השמלה שלי הייתה על הרצפה. ואני זוכרת שהייתה לי בחילה איומה, רציתי להקיא וניסיתי להגיד לו את זה... להגיד לו להפסיק. אבל המילים לא יצאו לי מהפה. כאילו שכחתי איך לדבר, הוא בכלל לא הסתכל עליי, לא היה שום קשר עין... ומשם הכל שחור. התעוררתי באיכילוב. לבד. הפחדן בטח נבהל כשאיבדתי הכרה וזרק אותי ליד אחת הכניסות לשם. אפס." היא מחייכת אבל נראית מנותקת לגמרי.
"הוא... הוא?" אני מנסה למצוא מילים.
"לא, הוא לא אנס אותי. הם בדקו את זה." החיוך יורד לה מהפנים.
"אוקיי." אני מרגישה כאילו אני יכולה לנשום שוב.
"אז עכשיו את מבינה?"
"שעברת תקיפה מינית?"
"לא, לא. לא. אמרתי לך, הוא לא אנס אותי." היא עוצמת עיניים. אני כמעט אומרת משהו אבל מתחרטת ברגע האחרון.

"ולא סיפרת לשחר?" אני מעזה לדבר שוב, היא מסתכלת עליי במבט המום.
"את יודעת, נועה, בפעם הבאה שאת מארגנת מסיבה, רק תזכרי שזה לא מנומס להסתגר בשירותים בקומה השלישית ולגרום לי לחפש אותך עשרים דקות." שחר פותח את הדלת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
עולמי לוי
עולמי לוי
למה הפסקתתתת????? אחד הסיפוריםםםםם
הגב
דווח
Danit A
Danit A
המשך מתישהו?
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
אמןן שיהיה המשך כברר
הגב
דווח
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Lee B
הפעם הראשונה
הפעם הראשונה
מאת: Lee B
תקועה- פרק 20
תקועה- פרק 20
מאת: Lee B
תקועה- פרק 14
תקועה- פרק 14
מאת: Lee B
תקועה- פרק 17
תקועה- פרק 17
מאת: Lee B
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
כפר האוגרים-2
כפר האוגרים-2
מאת: אביטל סיאני
תפוס
תפוס
מאת: Lauren Robin
מגילת אלקנה
מגילת אלקנה
מאת: אביטל סיאני
אהבה ראשונה?
אהבה ראשונה?
מאת: רובין טאני