כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

האהבה המתסכלת שלי פרק-8

אף פעם לא הבנתי למה לא המציאו איזו מכונת זמן להחזיר את הזמן לאחור או המציאו מכונה אחרת שמשכיחה מאיתנו זיכרונות רעים

תוכן עניינים 1. האהבה המתסכלת שלי- תקציר2. האהבה המתסכלת שלי פרק-13. האהבה המתסכלת שלי פרק- 24. האהבה המתסכלת שלי פרק -35. האהבה המתסכלת שלי פרק- 46. האהבה המתסכלת שלי פרק-57. האהבה המתסכלת שלי פרק -68. האהבה המתסכלת שלי פרק-79. האהבה המתסכלת שלי פרק-810. האהבה המתסכלת שלי פרק-911. האהבה המתסכלת שלי פרק-1012. האהבה המתסכלת שלי פרק- 1113. האהבה המתסכלת שלי פרק -1214. האהבה המתסכלת שלי פרק-1315. האהבה המתסכלת שלי פרק-1416. האהבה המתסכלת שלי פרק-1517. האהבה המתסכלת שלי פרק-1618. האהבה המתסכלת שלי פרק-1719. האהבה המתסכלת שלי פרק 1820. האהבה המתסכלת שלי פרק 1921. האהבה המתסכלת שלי פרק-2022. האהבה המתסכלת שלי פרק-2123. האהבה המתסכלת שלי פרק 2224. האהבה המתסכלת שלי פרק-2325. האהבה המתסכלת שלי פרק-2426. האהבה המתסכלת שלי פרק 2527. האהבה המתסכלת שלי פרק -2628. האהבה המתסכלת שלי פרק-2729. האהבה המתסכלת שלי פרק-2830. האהבה המתסכלת שלי פרק-2931. האהבה המתסכלת שלי פרק-3032. האהבה המתסכלת שלי פרק- 3133. האהבה המתסכלת שלי פרק-3234. האהבה המתסכלת שלי פרק-3335. האהבה המתסכלת שלי פרק -34 36. האהבה המתסכלת שלי פרק-3537. האהבה המתסכלת שלי פרק-3638. האהבה המתסכלת שלי פרק 37+3839. האהבה המתסכלת שלי פרק-3940. האהבה המתסכלת שלי פרק 40 ואחרון

זו פעם ראשונה שאחרי העבודה חזרתי הביתה, יש לציין שהבית שלי מעולם לא מנקה את עצמו.
ננה לא בבית ואבא בעבודה כרגיל הפעלתי את הפלייליסט שלי והתחלתי לנקות במרץ כל עוד יש בי כוח.

" פעם הבאה תנעלי את הדלת מישהו עלול היה להיכנס ולא היית שומעת!" סבתא שיודעת שאני שומעת מוסיקה מכבה את השירים בטלפון בכל צורה שהיא, רק כי איננה יודעת ללחוץ על כפתור העצור סך הכול שני פסים אופקיים נגדיים ושחורים.
היא יודעת מתי אני שומעת מוסיקה לפי הרעד שאפשר להרגיש ברגליים.
" אוי סבתא מי ירצה להיכנס לדירה הזאת במילא" סימנתי לה בשפת הסימנים בעצבנות.
" על מי את מעוצבנת ככה?"
" על אף אחד... יש לך עוגיות במטבח" לפחות במשהו הגולם הזה מוכשר, באפיית עוגיות זה שובה כל לב של בחורה בחור שמבשל, כל אחת חוץ ממני אני מעדיפה אותם מאמני כושר או כל דבר בו רואים את השרירים שלהם... אבל סביר להניח שלאיתמר אפילו שרירים אין.
" ממש טעימות העוגיות מתי הספקת להכין אותן?"
" כשחזרתי" שיקרתי לא רציתי בכלל שתדע על הגולם הזה, בשום פנים ואופן.
" ננה, למה את חושבת שאימא עזבה אותנו?" הושיטה את ידה לעבר המטאטא שאחזתי הניחה אותו צמוד לקיר והושיבה אותי על הספה.
" תראי אימא שלך לא בן אדם רע... היא פשוט לא הצליחה להיות האימא שהיא רצתה"
" זה תירוץ עלוב! אני יודעת שאין לזה הוראות... או כל דבר אחר שיכול לעזור אבל... זה לא הוגן שככה היא עזבה אותנו עוד כשמיה הייתה. היא כל הזמן הייתה שואלת אותי לא ידעתי מה לענות" עצרתי את תנועות הידיים המסורבלות שהדגמתי בפנייה תוך כדי כעס.
" היא עזבה בגללי נכון? אל תגידי שלא אני יודעת שכן, היא רצתה שאהיה כמוכם... שאדע רק לסמן עם הידיים" העצבים שלי התגברו הרגשתי שהכישלון היחיד שקיים במשפחה הזו זאת אני.
" לא נכון חומד, אל תגידי את זה"
" אבל ננה זה נכון!" סימנתי לה בעצבים.
" אני לא מרשה לך להגיד את זה... זו לא אשמתך" חיבקה אותי השענתי את ראשי על ראשה וניסיתי לעצום מעט את העיניים.
קמתי ממקומי לאחר דקות אחדות של מחשבה על כלום, ניסיתי פשוט לא לחשוב ולדמיין נוף שמעולם לא ראיתי נוף שאולי אראה אם הוא קיים בכלל. בכל העולם אנשים ממציאים דברים חדשים... אף פעם לא הבנתי למה לא המציאו איזו מכונת זמן להחזיר את הזמן לאחור או המציאו מכונה אחרת שמשכיחה מאיתנו זיכרונות רעים.

" איתמר אתה יכול לפגוש אותי בשמונה בגלידרייה?" רציתי להחזיר לו את הקופסא שלא יחשוב או יפתח ציפיות בכלל לשבת ולאכול איתי גלידה.
" טוב" זה לא משנה מה יכתוב העיקר שיגיע. המנורות בחוץ דלקו סינוורו את העיניים רק כאשר מסתכלים מספיק זמן מתרגלים לסינוור הזה גם אם הוא לא בריא. בעיקשות רבה קמתי מהספה אל החלון שממנו הסתכלתי איש לא נמצא באיזור, ננה סרגה משהו התחלתי שאין לו עדיין שום צורה מצמר בצבע לבן.
תהיתי לעצמי על מה היא חושבת. האם גם אנשים חירשים מזמזמים להם שירים בראש? האם הם בכלל יודעים איך שיר נשמע? ואיך בכלל מתרגלים לכל כך הרבה שקט... הרי אין משהו שבאמת יכול לעצור את האוזניים שלי מלשמוע ולראות גם אם זה לשנייה, כיצד זה לא לשמוע.
השעה שמונה וזו חובתי לדדות ברגליי לכיוון הגלידרייה עם השקית והקופסא שלו.
האולסטאר החדשות שלי הן הדבר היחיד שאני מרשה לעצמי לנעול, למעשה יש לי עשרה זוגות מכל הצבעים רק כי אני מתנגדת לנעול משהו אחר, ננה משתגעת ממני על כך ולפעמים משדלת אותי לנעול משהו אחר אבל רגליי התרגלו לנוחות שלהן, לשלל הצבעים הפעם החלטתי ללכת על צבע אדום גם אם הן לא מתאימות לבגדים שלי... למי אכפת? בלאו הכי כל דבר מתחבר עם שורט ג'ינס קצר.
איתמר כבר חיכה לי בפנים עם מכנסי ברמודה בצבע חאקי וחולצה שחורה עם תדפיס של איזה משחק רשת שממכר את הנוער לאחרונה... לא ציפיתי ממנו למשהו אחר הרי זה ידוע שהוא יאהב משחקים שכולם אוהבים בעיקר אוהבי הגיימינג.

" תודה על העוגיות סבתא שלי אהבה אותן" רציתי להבהיר לו שלא אכלתי את העוגיות המושלמות שלו.
" בשמחה"
" למה נתת לי עוגיות?" שילבתי את ידיי ועמדתי מהצד
בעודו יושב ולא יודע מה לעשות עם הידיים.
" לא יודע... את רוצה גלידה?" או הינה זה הגיע.
" ממש לא" הוא החמיץ את פניו וודאי חושב שאני בדיאטה אבל הוא טועה... אני אוהבת לאכול עד מאוד כל יציאה עם אוכל תמיד הייתי הראשונה לבוא.
" רציתי להגיד לך משהו" פניתי אליו עכשיו תהיינה לי ההזדמנות לומר לו את השם שלי סוף סוף.
" את יכולה לשבת? ... זה קצת מפריע שאת עומדת" אולי גם אפסיק לנשום נראה אם זה יפריע לך, ישבתי מולו ללא קיטורים חיצוניים אלא בנבחי נשמתי התרגזתי עליו... בשקט.
" אז מה רצית להגיד?" לחלוטין הקשב שלי אבד וכל דבר מסביב גלוי יותר בעין.
" אה כן... רציתי להגיד שלא קוראים לי מיה" הינה אמרתי את זה.
" אז איך?"
" אלמה"
לא הייתי צריכה להגיד לך שם אחר... את השם של אחותי אני מקווה שאתה מבין" קמתי והלכתי משם.
" לך קוראים אלמה ולה מיה?" עקב אחריי וצחק מה שלא התאים לתדמית שלו.
" כן, יש לך בעיה?" זה אבסורד שלי קוראים אלמה ואני חיה בעוד שמיה היא זו שמתה... הרי אלמה זו נשמה בספרדית.
הסתובבתי אליו הוא נראה מעט מפוחד.
" לא לא... אין... שום בעיה"
" יופי... נולדתי שתי דקות לפני מיה, לכן קראו לי אלמה ולה מיה שזה נשמה שלי בספרדית, ידעתי שלשם שלי יש משמעות עמוקה. " סיפרתי לו מה עומד מאחורי כל השם הזה שממנו התחיל כל הסיפור.

" אני מת על הקעקוע הזה" אמר אסף ונגע בקעקוע הקטן שלי זה שמתחת לאוזן ימין, ביקור שני אצלו השבוע... רציתי פשוט לאחוז במישהו... להישען ושאיש לא יפריע לי. הצוואר שלי בעיקר צדו הימיני מלא בנשיקות שעוד נשארו חקוקות ומורגשות.
" אני חושב שיש לך טלפון" לחש לי באוזן עשה לי כל כך נעים והינה טלפון מעצבן קוטע לי את הכול.
" אסף, תן לי לענות" ידעתי שאלה לא המשפחה שלי, הם רק מתכתבים איתי. הוא מאבד את זה, שוכב עליי נותן לי נשיקות על הצוואר בזמן שאני מנסה ללחוץ על הצבע הירוק זה שעונים לשיחה.
" הלו?" אמרתי הקושי.
" אסף! חכה רגע" הזזתי את הפנים שלו ממני.
" אלמה? זה דור... סבתא שלך נתנה לי את המספר שלך."
" היי דור" אמרתי ובוא זמנית קיללתי אותו על כך שהפריע לי. הרגשתי את אסף נוגע בבטני אני מתאפקת לא להשמיע קול ולהישמע חשודה במשהו.
" רציתי לשאול אם בא לך שנצא לסרט" סרט? לא יודעת אם מתאים לי עכשיו.
" בסדר, אני קצת עסוקה פה תסמס לי באיזה יום" פשוט ניתקתי ידעתי שאצא מעט חצופה, אך זו לא אשמתי.
" חסר סבלנות שכמוך... ניתקתי לו"
" מי זה באמת?"
" בחור אחד שיצאתי איתו לדייט"
" את? לדייט? מה לך ולדייטים חשבתי שהם לא בשבילך" חיקה אותי בעיקר בסוף המשפט.
" סבתא שלי והשידוכים שלה היא חושבת שאף אחד לא ייקח אותי לאישה אם אני לא אחפש לעצמי בעל אז היא עושה זאת במקומי"
" אל תתחתני" הוא לוחש באוזני ונותן נשיקה עדינה על השפתיים.
" מה לי ולחתונה? ועכשיו אל תדבר יותר מדי" משכתי אותו לכיווני. המיטה לצד אסף נוחה אפילו מאוד... יש משהו ממכר בנדידה הזו ממיטה למיטה זה לא בשליטתי כבר. אולי בגלל שמיה עזבה אותי אני נודדת... רק למיטה אחת מעולם לא יכולתי לחזור למיטה שלה, למיטה בה היינו יושבות ומרכלות על בנים ועל הבנות האלו שהיו לנו בשכבה, היא תמיד הבינה אותי.
" את לא נשארת?" שאל כשגמר עדיין מתנשף בכבדות.
" אני לא יכולה." לבשתי את החזייה שלי בחזרה.
" אתגעגע לגוף המטורף הזה" כן הבנתי כבר שאני רק גוף יפה ולא יותר.
" תעשה טובה דיר בלאק אתה מבלגן אני אתן לך עונש"
" עונש? נשמע מעניין"
" אסף אני רצינית" אספתי את הדברים שלי ויצאתי משם.
האוטו הישן שלי בקושי מתפקד חיכיתי בתחנת האוטובוס לנסוע לקצה השני של העיר עד שהרכב יתוקן... הוא נשאר במוסך של אבשלום, אני סומכת על אבשלום הוא לא גובה מחיר גדול וגם אומר מה בדיוק הייתה הבעיה.... ממש נשמע שחיים הכט עבר במוסך שלו, אבל לא אבשלום צדיק מלידה לפחות כך אומרים.
שילמתי לנהג הממורמר והלכתי לחפש מקום.
" היי" לא הבנתי מה איתמר עושה פה הרי יש לו רכב ובטח לא אחד שייסע בתחבירה ציבורית, הוא לא הסתכל לכיווני בכלל אלא בהה בספר העבה שלו.
" לא יפה להתעלם ככה" הוא הסיט את ראשו מהספר והביט בי, היו לו משקפיים עגולים לא הבנתי מה הקטע לשנות כל הזמן משקפיים.
" מה אתה קורא?"
" מחשב משהו"
" צריך עזרה?" או אני מעולה בזה... בחישובים, בלזכור אנלוגיות ובעוד הרבה נושאים.
" אני לא בטוח שתדעי את זה"
" נסה אותי" רציתי להוכיח שאני לא טיפשה כמו שנוא חושב.
" 23546 ועוד 67542?"
" זה קל... 91088" עניתי בגאווה ובזריזות.
" איך עשית את זה?"
" הייתי פריק של מתמטיקה... זה עוד קל... פעם הבאה תפסיק לזלזל בידע של אנשים רק בגלל המראה שלהם" אמרתי לחצתי על עצור וירדתי ממש קרוב לבית.
" אני לא..." שמעתי אותו בחצי משפט עד שיצאתי. הרגשתי מרוצה מעצמי על שהראיתי לו מה זה האגו שלי שמח התקדמתי לכיוון הבניין עד שנתקלתי באביתר.
" מה אתה עושה פה?" הוא לא התאפק והגניב לי נשיקה.
" חכ... חכה שנייה" הייתי חשדנית פתאום פחדתי שננה תתפוס אותי.
" מה קרה?"
" זה לא טוב שאתה פה..."
" מה כי אני ליד הבית שלך?"
" כן... אתה יודע שאבא שלי קשוח עם העניין הזה..." אחז במותניי ניסה להרגיע אותי.
" למה אתה פה?" שאלתי לבסוף.
" חשבתי לראות אותך... אני מבין שזה לא זמן טוב"
" לפחות היית מתקשר"
" מצטער מותק את צודקת... אני אלך אבל תדברי איתי יותר" נתן לי נשיקה ארוכה וגל של ריח נעים נידף באוויר ברגע שהלך. פסעתי במדרגות עד שהרגשתי יד נוגעת בכתפי ברגע שהסתובבתי רציתי לתקוף אבל ראיתי את אלון עומד מולי, תהיתי כמה זמן הוא נמצא פה והאם הוא ראה אותי עם אביה.
" הי מה נשמע?" סימנתי לו והתקדמנו במדרגות.
" מי זה היה האיש הזה?" שיט! שיט אחד גדול הוא ראה אותי! אלו הם אחד הרגעים בחיים שלי שאני רוצה להיעלם או לברוח מבלי לתת תשובה.
" מי?"
" האיש הזה שנופף לך לשלום" איזה מזל שזה רק מה שהוא ראה.
" למדנו יחד באותו בית הספר" שיקרתי.
" אה ולרגע חשבתי שזה חבר שלך, דווקא נראה טוב" עשה פרצוף חמוץ.
" מה אתה עושה פה?"
" שכחתי את המטען שלי"
שכחתי כבר שדור ה-Z מפונק כל כך נולד עם טלפון בידיים וכשאין סוללה מרגיש שזהו סוף העולם בשבילם.
" איפה איתן?" שאלתי אותו כי מוזר ששניהם לא חזרו יחדיו בעיקר היום שבו הם אמורים לחזור לכמה ימים לחג.
" לא יודע הקדמתי אותו מעט" ענה כאילו הכרחתי אותו לענות.

" אלמו, את יכולה לרדת למטה?" חשבתי הוא כבר הלך מסתבר שטעיתי, אביתר נתן לי את הכינוי אלמו כמו זה מרחוב סומסום האמת שעולם לא אהבתי לראות את זה... מיה ראתה יותר ממני ואני? אם היו שואלים אותי מה לראות הייתי בוחרת בצבי הנינג'ה שאותם לחלוטין היא פחות אהבה, לכן בהיתי במסך באי חשק וחיכיתי שהקיפי הזה יעלם לי מהעיניים.
" זה קצת מסוכן יכולים לראות אותי"
" רק לשתי דקות אני לא זז מפה עד שאת באה"
" טוב קרצייה כבר יורדת"
יצאתי באיטיות לפעמים בבית הזה לאיש לא אכפת לאן אתה הולך כל עוד אתה חוזר או מתריע שלא תחזור.
" אני חושבת שכבר נפרדנו"
" לא כמו שצריך" תפס את פניי ברכות הצמיד אותי לקיר, פחדתי שמישהו יראה אחד השכנים או סבתא שעלולה לרדת.
" אביה... בבקשה... לא... פה" ניסיתי להשחיל משפט אך הוא לא הפסיק לנשק אותי.
" תקשיב, זה לא ילך ככה אם תבוא הינה"
" חשבתי שאני יכול לראות אותך מתי שאת לא עסוקה"
" אביתר! אני גם בן אדם ואם אמרתי שזה לא מקום טוב אז לא ניפגש פה אתה לא מבין שאם יתפסו אותי איתך זה יגמר רע?" לעזאזל חבל שאני לא מצליחה לבכות אולי אז זה היה משכנע יותר.
" בואי" תפס בידי התעלם ממה שאמרתי הוביל אותי למכונית שלו.
" הינה פה לא יראו" יש לציין שלא אסף ולא אביתר יודעים לאיזו משפחה נולדתי, רק דידי יודע כי הוא חבר ילדות.
" יותר טוב?" שאל ולא חיכה לתשובתי אלא פשוט התנפל על השפתיים שלי חסר סבלנות.
" איך אתה מצפה שאענה לך אם אתה לא נותן לי אפילו את ההזדמנות הזו?" הזזתי אותו ממני כשראשו מולי, עיניו בוהות בי במבט חושני.
" מצטער..."
" אני צריכה לחזור למעלה"
" רק עוד קצת" נדמה שהסבלנות שלו פוקעת מולי בכל פעם שאני איתו. נשכבנו במושבים האחוריים ללא חולצה כשגופו עליי עיניו עדיין בוהות בי מחכות לתגובתי.
" אני רצינית סבתא שלי עלולה לחפש אותי"
" לא חשבתי שאת ילדה של סבתא" אני כן, כל חיי הייתי כי אימא מעולם לא הייתה לי... טוב נו עד גיל עשר. שפתיו מנשקות את צווארי ויורדות לאט לאט בהדרגה לבטני החשופה.
" אבי..." נאנחתי לא הצלחתי להגיד מילה אחת כמו שצריך. תחב את ידו הימנית מתחת למכנסיי ואת ידו השנייה הניח על הבטן שלי, הרגשתי את ידו מגששת אל תוך תחתוניי והרגשתי כמה בא לי לחזור הביתה.
" תעצור, אני הולכת" דחפתי אותו ממני פתאום לא רציתי שום דבר, ללכת הביתה ולישון כן לישון. נבהל מצעדיו הזזתי אותו לבשתי את החולצה חזרה ויצאתי משם, השארתי אותו בהלם לא זז אבל לא אכפת לי.
חיכיתי מהחלון שילך... לישון לא הצלחתי ורציתי ללכת לחולות של ראשון להיות מעט עם עצמי, רק לאחר עשר דקות הוא הלך לעיתים דפק את ראשו בהגה לעיתים סתם עשה סיבוב בחנייה לראות אולי אצא, לאחר חמש פעמים שהתקשר הלך, כמובן לא עניתי לו... למה בכלל ירדתי למטה.

" הכול בסדר מותק?" סבתא מסמנת לי עומדת על ידי.
" כן... אני יכולה ללכת לשאוף אוויר? לא אחזור מאוחר" היא מביטה בי לשניות אחדות נאנחת בצורה של " בסדר שתלך" אני מנשקת אותה שמונים פעם בלחי עד שהיא מפסיקה אותי נותנת לי את המפתחות לרכב שלה ומסמנת לי לצאת.
כשהגעתי לא הייתי לבד, איתמר שכב על החול והביט לשמיים.
" אני מפריע?" הבטתי בו מלמעלה, ידיו מושטות לצדדים כל אחת לצעד השני.
" אם אתה לא עונה סימן שזה בסדר שאצטרף אלייך, נכון?" זו כמובן הייתה שאלה רטורית התיישבתי על החול שהספיק להתקרר.. השמש שקעה וזהו רגע שצריך לתעד, שצריך לצלם אבל אני מתמכרת לנוף הזה, לשמש הכתומה בגווני אדום כתמתם ולא יכולה להפסיק לבהות.
" אלמה?" והינה האידיוט הזה הורס לי את הרגע היפה הזה.
" תגיד מה שאתה רוצה להגיד בזמן שאני מסתכלת על השקיעה" לא הסתכלתי עליו אלא המשכתי להביט בשקיעה שבלאו הכי תיכף תיגמר.
" נראה שעבר עלייך יום לא משהו" באמת לא משהו פתאום גם להתמסר למישהו נהיה לא מהנה, זה כבר יותר בגדר של להכריח את עצמי להתמסר למישהו כדי לא להרגיש לבד אבל מי אתה שאספר לו את זה? אתה לא תבין כי מעולם לא היית עם בחורה.
" כן לא משהו" מלמלתי משהו.
" התחלתי לצאת עם מישהי" יופי זורע מלח על הפצעים הם גם ככה עוד שנייה מטביעים אותי מרוב שהתמלאו.
" איזה יופי" דיברתי אבל לא בחשק או פרגון לא רציתי לפרגן לאף אחד.
" אני יכול לספר לך משהו? אבל תבטיחי לי שלא תצחקי"
" לא מבטיחה שלא אצחק אבל אל תדאג אני בונקר לא אספר" נתתי לו משענת אפשר לסמוך עליי אני לא בן אדם שמספר סודות.
" היא רוצה להתקדם בקשר... אני לא בדיוק יודע אף פעם לא הייתי עם בנות" זה לא מפתיע אותי עם הלבוש הזה וההתנהגות הצנועה, אבל אני לא שופטת.
" את לא צוחקת?"
" לא, כולנו פעם היינו חסרי נסיון"
" לך יש נסיון? הרי אמרת שלא היה לך חבר מעולם"
" זה לא אומר שלא הייתי עם גברים... עזוב בוא לא נדבר עליי"
" מה אני יכול לעשות?"
" תעז יותר... תחבק אותה, תלטף את הפנים ואז תן לה נשיקה... זה גם תלוי כמה זמן אתם מתראים"
" לא הרבה אבל נראה שהיא כל כך ממהרת"
" תדבר איתה תגיד לה את האמת" הוא נהיה נבוך מאוד, אדמת אני קוראת לזה.
" אל תתבייש אם היא תצחק עלייך היא לא שווה את זה... הרי זה שיש לה נסיון בזה לא הופך אותך לכלום על ידה"
" את לא פחדת?"
" ממה בדיוק?" לא ירדתי לסוף דעתו.
" מלהיכנס לקשרים... לכל המגע הזה"
" כולם פוחדים בהתחלה" אף פעם לא עניתי בגוף ראשון זהו משהו שתמוה בי מאז שמיה הלכה אני מדברת בגוף שלישי או ברבים מהמחשבה שהיא עוד כאן.
" אף פעם לא נישקת אף אחת?"
הוא מניד את ראשו לשלילה, בחור בן עשרים ושבע שנראה די טוב פשוט לא משקיע בעצמו, חסר ביטחון.
" פשוט תעשה את זה היא תוביל אותך"
" את יכולה אולי..." הוא עצר.
" מה? לנשק אותי?"
הנהן לחיוב.
" אתה בטוח שאתה רוצה נשיקה ממני ולא מהבחורה שאתה יוצא איתה?"
" אני לא בטוח לגביה" אז לגביי אתה בטוח? מה זה אומר לעזאזל?
" אז את מסכימה?"
אני בולעת את רוקי עדיין חושבת על מה תהיה התשובה שלי בעודו בוהה בי עם העיניים המכשילות האלו שלו.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
someone else
someone else
יאווווו נשיקה!! כמה חיכיתי❤❤
אלופה את!
הגב
דווח
Maya B
Maya B
חחחח
תודה אהובה
❤❤
הגב
דווח
guest
מתי המשך מאיה???
הגב
דווח
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 45
צרות של עשירים פרק 45
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 36
צרות של עשירים פרק 36
מאת: Maya B
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D