כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

בבקשה תגידי משו- פרק 8

"מורני הוא פה, נראה לי שכדאי שתבואי"

שבת בבוקר ואני מתעוררת כשגל לא לצידי.
ריחות נעימים של אוכל מגיעים מהמטבח ונותנים לי תחושה של בית.
אני קמה מהמיטה ושמה את ה"פיג'מה" שגל נתן לי אתמול ומתקדמת למטבח.
"בוקר טוב יפיופה" גל מתלהב ועומד ליד המחבת.
"הכנתי לנו מקושקשת"
"ואוו כמה אנרגיות על הבוקר" מלמלתי
"את רעבה?" הוא שאל
הנהנתי.
אחרי 3 מספרים בלילה ברור שאני אהיה רעבה!
"5 דק' זה מוכן" הוא אמר בזמן שאני מתקדמת למקלחת לצחצח שיניים.

סיימנו לאכול את הארוחה המושקעת שגל הכין ונכנסנו להתקלח ביחד.
כמובן שהיינו יותר עסוקים בלהתמזמז מאשר להתקלח עד שגל לא יכל להתאפק והוא סובב אותי והצמיד לי את הגוף על הקיר וזיין אותי בשיא האנרגיות.
תמיד היה לו תיאבון בריא.

יצאנו מהמקלחת שארכה הרבה יותר זמן ממה שמקלחת רגילה צריך להיות וניגשתי לפלאפון שלי.
4 שיחות שלא נענו מאמא. מה היא רוצה? אמרתי לה שאני ישנה אצל חברה...
התקשרתי אליה.
"היי אמ.."
"מורני רועי פה" היא קטעה אותי
"מה?" שאלתי בשוק
"אני מתקשרת אליך כבר שעה, הוא יושב באוטו מחוץ לבית, הוא עדיין לא ניגש לדפוק בדלת, אבל נראלי שכדאי שתבואי".
"שיט. טוב אני כבר יוצאת" אמרתי וניתקתי.

"גל אני חייבת ללכת" צעקתי מהחדר כדי שישמע אותי בסלון.
"כזה מוקדם?" הוא הופתע
"כן, צץ לי משו דחוף" אמרתי ונעלתי את העקבים ששמתי אתמול בלילה.
"אוקיי"
"אבל רגע את בלי אוטו" הוא אמר
"פאקקק נכון!" צעקתי
"אז חכי אני אקח אותך" הוא הציע.
איך אני אתן לו שייקח אותי? רועי עומד בחוץ, הוא יראה אותנו! טוב אז אני אגיד לגל שיוריד אותי בתחילת הרחוב כדי למנוע היתקלויות מיותרות.
"אוקיי תודה" הסכמתי

גל הוריד אותי בכניסה לרחוב והסתובב חזרה לכיוון היציאה מהעיר.
התקדמתי ברגל במשך דקה עד שהגעתי לפתח הבית שלי.
רועי עמד מחוץ לאוטו והבחין בי.
"מה אתה עושה פה רועי?"
הוא היה נראה עייף ומסכן. כאילו לא ישן בכלל. בניגוד אליי.
"אני רוצה שנדבר" הוא אמר וסימן לי להיכנס לאוטו.
"אין לי הרבה זמן" אמרתי ונכנסתי
"זה לא ייקח הרבה זמן" הוא אמר.
הנסיעה עברה בשקט מופתי.
הגענו לנקודת תצפית שתמיד ישבנו בה.
התיישבנו על הספסל ושתקנו.
אחרי מספר דק' רועי שבר שתיקה.
"אני מצטער על אתמול, הייתי שיכור ואיבדתי שליטה כשראיתי אותך איתו".
המשכתי לשתוק
"אתם ביחד עכשיו?"
הבטתי בו בגועל ואמרתי "זה מה שמעניין אותך?"
"לא יודע, הראש שלי לא מספיק להריץ סרטים" הוא ענה
"טוב את צודקת, זה לא באמת מה שמעניין אותי".
"אוקיי אז אתה יכול להגיד לי למה אתה פה?" רציתי כבר להגיע לעניין
"האמת היא שאני לא באמת יודע, אבל קשה לי. קשה לי בלעדייך." הוא התוודה
הייתי אמורה להיות יותר שמחה לשמוע את זה. הרי רק לרגע הזה חיכיתי, למשפט הקצר הזה שיראה לי שגם לו קשה. אבל בכלל לא התלהבתי. ההפך. הרגשתי מועקה.
"אין לי מושג איך להמשיך בחיים שלי כשאת לא איתי, כל דבר שקורה לי אני רוצה להתקשר אליך ולספר לך, אבל אז אני נזכר שאנחנו לא ביחד" הוא המשיך.
"איך את?" הוא שאל
שתקתי דקה ואז עניתי
"די בסדר האמת. אני לא אשקר לך ואגיד שהכל היה פרחים ושושנים כשנפרדת ממני, אבל הזמן עושה את שלו ואני מרגישה שאני מתחילה לחזור לעצמי בשבוע האחרון". הייתי גאה בעצמי. באמת שהתחלתי להרגיש יותר טוב השבוע, ואני אפילו לא חושבת שזה קשור לסקס האלוהי שהיה לי עם גל.
רועי נראה מהורהר, כנראה שזו לא התשובה שלה הוא ציפה ממני.
הוא הפנה את המבט לעבר הנוף שנשקף מהתצפית ואז חזר להביט ברצפה. הוא עשה את זה כמה פעמים עד שלבסוף הוא שאל את השאלה המוחצת "אז את לא תרצי לחזור?"
אם הייתה לי מועקה לפני השאלה אז אתם יכולים לתאר לעצמכם איך הרגשתי באותו רגע.
עכשיו הכל תלוי בי.
רועי, הבחור עם האגו הגדול שלא מתנצל אף פעם, אותו אחד שלא משפיל את עצמו ונותן לכולם הרגשה שהוא מעליהם, אותו אחד שואל אותי את השאלה הגורלית הזאת.
אז.. מה אני עושה עכשיו? מצד אחד, אני עדיין אוהבת אותו, ועברנו הרבה ביחד, אבל מצד שני, הוא לא היה פה בשבילי, הוא אכזב אותי אין סוף פעמים והאהבה שלי אליו תעבור עם הזמן. למען האמת, יכולתי לחשוב על הרבה יותר חסרונות אם נחזור מאשר יתרונות.
עכשיו זה הזמן שלי.
הוא הסתכל עליי ונראה לחוץ. מחכה לרגע שאפתח את הפה.
"לא רועי, אני לא רוצה שנחזור" אמרתי ותוך שנייה רועי קם והתקדם לכיוון האוטו.
הייתי מופתעת ולא מופתעת. הוא אף פעם לא ידע להתמודד עם דחייה או עם אנשים שלא מסכימים איתו, תמיד היה מתנהג כמו ילד קטן.
הלכתי אחריו לכיוון האוטו וכשראיתי אותו נכנס לרכב נכנסתי גם אני.
אין ספק שעשיתי את הבחירה הנכונה. אפילו להתמודד עם "לא" הוא לא יכול, איך הוא יתמודד איתי חיים שלמים?!
הנסיעה חזרה עברה ללא מילים.
הבטתי בפלאפון וראיתי שגל עדכן אותי שהגיע הביתה ושאל אם הכל בסדר.
"הכל מעולה" כתבתי לו בחזרה.
הרמתי את המבט וראיתי שהגענו, רועי עצר את האוטו בצד ולא אמר מילה.
פתחתי את הדלת ואמרתי "ביי", הוא אפילו לא ענה.
נכנסתי לבית שלי עם אנחת רווחה.
ואוו.
את אשכרה עברת את זה.
כל הכבוד לך מורן, טפחתי לעצמי על השכם.

מורן ר עקוב אחר מורן
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מזי חיימוב
מזי חיימוב
מושלםם תמשיכי!!
הגב
דווח
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
מושלם מחכה להמשך
הגב
דווח
אני .
אני .
אחד הסיפוריייםם, מחכה להמשך
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מורן ר
האובססיה הראשונה שלי
האובססיה הראשונה שלי
מאת: מורן ר
בבקשה תגידי משו- פרק 6
בבקשה תגידי משו- פרק 6
מאת: מורן ר
בבקשה תגידי משו- פרק 5
בבקשה תגידי משו- פרק 5
מאת: מורן ר
בבקשה תגידי משו- פרק 1
בבקשה תגידי משו- פרק 1
מאת: מורן ר
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
עם הזין ביד
עם הזין ביד
מאת: מישהי .
גברת לוי החדשה
גברת לוי החדשה
מאת: שלכת כותבת מהלב
האיש אשר לא ידע דרכו
האיש אשר לא ידע דרכו
מאת: איש המגבעת
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan