כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

האהבה המתסכלת שלי פרק- 4

תמיד רציתי להיות משהו גדול כאהיה גדולה אבל הינה גדלתי להיות כלום ושום דבר.

תוכן עניינים 1. האהבה המתסכלת שלי- תקציר2. האהבה המתסכלת שלי פרק-13. האהבה המתסכלת שלי פרק- 24. האהבה המתסכלת שלי פרק -35. האהבה המתסכלת שלי פרק- 46. האהבה המתסכלת שלי פרק-57. האהבה המתסכלת שלי פרק -68. האהבה המתסכלת שלי פרק-79. האהבה המתסכלת שלי פרק-810. האהבה המתסכלת שלי פרק-911. האהבה המתסכלת שלי פרק-1012. האהבה המתסכלת שלי פרק- 1113. האהבה המתסכלת שלי פרק -1214. האהבה המתסכלת שלי פרק-1315. האהבה המתסכלת שלי פרק-1416. האהבה המתסכלת שלי פרק-1517. האהבה המתסכלת שלי פרק-1618. האהבה המתסכלת שלי פרק-1719. האהבה המתסכלת שלי פרק 1820. האהבה המתסכלת שלי פרק 1921. האהבה המתסכלת שלי פרק-2022. האהבה המתסכלת שלי פרק-2123. האהבה המתסכלת שלי פרק 2224. האהבה המתסכלת שלי פרק-2325. האהבה המתסכלת שלי פרק-2426. האהבה המתסכלת שלי פרק 2527. האהבה המתסכלת שלי פרק -2628. האהבה המתסכלת שלי פרק-2729. האהבה המתסכלת שלי פרק-2830. האהבה המתסכלת שלי פרק-2931. האהבה המתסכלת שלי פרק-3032. האהבה המתסכלת שלי פרק- 3133. האהבה המתסכלת שלי פרק-3234. האהבה המתסכלת שלי פרק-3335. האהבה המתסכלת שלי פרק -34 36. האהבה המתסכלת שלי פרק-3537. האהבה המתסכלת שלי פרק-3638. האהבה המתסכלת שלי פרק 37+3839. האהבה המתסכלת שלי פרק-3940. האהבה המתסכלת שלי פרק 40 ואחרון

רק כשהלכתי התחרטתי על שכתבתי לו את השם של מיה ולא שלי. למה אני מתביישת בשם שלי או במי שאני? מה רע בשם שאימא נתנה לי? הוא בטח המום ממני, בוהה שעות במפית או וודאי השאיר אותה שם מרוב עצבים עליי. אני מניחה שלא אכפת לי בסך הכל ניסיתי לעזור אפילו שירדתי עליו על הדרך.

" יובי? מתי את חוזרת?" שלחתי ליובל הודעה היה לי חשק לראות אותה ואת הילדות.
" בשלישי, אעדכן אותך" היא ענתה כמעט די בקרירות נדמה שהיא כועסת עליי על כך שאני שוכבת עם הגרוש שלה אפילו שהיא טוענת שלא אכפת לה, אני יודעת ויכולה לקרוא את הפנים שלה מבלי שתודה בכך. היא עדיין מאוהבת בו על אף הגירושים שלהם, לי לא אכפת מצדי שיעשו מה שבא להם אחד עם השני.
" מה שלום אביתר?" ממתי אכפת לה ממנו? תמיד כשאני אצלה היא רק מקללת אותו ללא הרף. אני לא יכולה לשקר שלא ראיתי אותו, הרי היא יודעת שבחודש אני מתראה איתו לפחות שלוש פעמים.
" בסדר, למה את מתעניינת בו פתאום?"
" אני לא יודעת... אני מתגעגעת אליו"
" זה בטח מה זה קשה לך..."
" מה בדיוק?"
כתבה לי במהירות כאילו אין לה תעסוקה בחופשה הזאת שלה.
" שאני איתו... תודי בזה אני יודעת שאני צודקת"
" כן... הנחמה שלי היא שאת לא אוהבת אותו... את כזאת, מתי באמת תחזרי לאהוב מישהו? זה שדידי חמור אני יודעת... רגע את עדיין נפגשת איתו?"
לשקר? או לא לשקר?
" דידי כבר מזמן מחוץ לתחום אהבתי... אני בזה לאהבה יובי, לגמרי"
" אבל את עוד מתראה איתו?"
" מודה באשמה"
" איך את מסוגלת, הוא הרי נשוי"
" את יודעת שזה לא מעניין אותי כל כך"
" הלוואי ולא היה לי מצפון כמוך... את יכולה לעשות מה שבא לך מתי שבא לך... תני לי קצת ממה שיש לך"
אני בדרך לא שומעת מיובי מחמאות על עצמי על האופי שלי כי כולם יודעים כמה חרא אני יכולה להתנהג.
" תעשי לי טובה לא כדאי לך... אני חייבת לזוז, נדבר "

לא רציתי הביתה שוטטתי בקניון עוד קצת עם מעט הכסף שהיה לי, סיימתי את הפרישייק וטיילתי בחנות בגדים על אף שאין לי רצון בכלל לקנות משהו אלא סתם פשוט מתוך הרגל מטופש.

" אני לא מאמין! מיה!" איזה מוזר אחד נתקע בי ולא הפסיק לקרוא לי מיה עם סימן ההיכר שלה.
" מיה? מי אתה?" סימנתי לו בחזרה עם ידיי.
" את צוחקת, נכון?" נשבעת שלא אם הייתי צוחקת לא היה לי את הפרצוף המטומטם הזה על הפנים.
" בחיי שלא"
" את לא מיה? את דומה לה נו מיה אל תשחקי משחקים. מאז שנפרדת ממני אני לא יכול להוציא אותך מהראש שלי" עכשיו קלטתי מי זה.... דין! החבר האידיוט של מיה או לפחות שהיה שלה פעם. הם החזיקו מעמד חצי שנה ואז היא זרקה אותו.
" דין!" אמרתי לעצמי ומרוב הרגל סימנתי עם היד את שמו.
" או... נזכרת!" נו בטח איך אפשר לא להיזכר בטיפש כמוך.
" את באמת המשכת הלאה?"
" דין... אני פשוט פתחתי דף חדש, מוטב ששנינו לא נתראה יותר גם אם ניתקל אחד בשנייה אני חייבת ללכת" ניסיתי לדבר כמו מיה מקווה שהצלחתי.
" טוב... זה יהיה קשה" פשוט הלכתי משם אלוהים אדירים איך היא יצאה איתו? אני זוכרת בתחילת הקשר שלהם כמה היא זרחה וקרנה, העצימה אותו. את דין מיה הכירה בבית הספר שלה היא למדה בבית ספר לחירשים. דין הוא חירש בדיוק כמו כולם בבית ספר הזה, מעט היו לקוי שמיעה. תחילה אימא רשמה אותי יחד עם מיה לאותו בית ספר אבל איך אפשר לשים מישהי שומעת בבית ספר כזה? עם כל השקט הזה שחרה לי. אז הייתי מתגרה בהם בכוונה כדי שאימא תעביר אותי למקום שמתאים לי. הייתי שומעת מוסיקה באוזניות או משחקת עם מערכת הצלצולים ששם היה כמו צ'קלקה מהבהבת או כל דבר אחר שהיה מעצבן עד שזימנו את אימא לבית הספר ועד לאותו רגע שהכרתי את יובל בבית ספרי החדש.

" אני אוהבת אותו כל כך! הוא כזה חמוד"
" תעשי לי טובה מיה את עדיין לא מכירה אותו, איך הספקת כבר להתאהב"
" מה את יודעת? אם תראי אותו את גם תאהבי אותו"
" לא תודה, אוותר"
" את באמת עדיין רודפת את ידידיה?"
" את יודעת שאת פוגעת פה בנקודה רגישה, נכון?"
" כן כן, סליחה. בואי נלך כבר לסרט לפני שנאחר"

אני זוכרת את השיחה הזאת כאילו הייתה אתמול, תכננו לצאת לסרט ואחרי שחזרנו לא הפסקנו לדבר על השחקן הראשי שהיה כל כך נאה. הפתיע אותי שמיה חשבה שהוא נאה כי אין לנו את אותו הטעם בגברים. הדבר היחיד שהיה מאפיין את שתינו זה היופי כי אנחנו העתק אחת של השנייה אבל האופי כל כך שונה.

החדר של מיה ושלי נשאר כפי שהוא, מזמן עברתי לחדר אחר רק כי אני לא מסוגלת לישון שם לבד... זה לא אותו הדבר בלעדייה עמדתי דקות ספורות בחדר שלה ולא מצאתי את עצמי... הנוכחות שלה הייתה שם, הרגשתי אותה כאילו היא כאן אפילו התחלתי לדמיין אותה מולי מחייכת.
" תראי את השמלה היפה שקניתי אתמול" הדמות שלה מראה לי שמלה צהובה יפה שהייתה לה חזרתי למציאות והבנתי שזו רק אני נוגעת בשמלה שלה ונבהלתי... לקחתי צעד אחורה.
" השמלה הזאת... פעם אחת לבשת אותה, מיה למה עזבת אותי ככה?" ליטפתי את השמלה. " היינו אמורות לגדול ביחד! למצוא לנו בני זוג ולהתחתן את תהיי בחתונה שלי ואני בשלך... זה היה התכנון אבל עכשיו אני לא מאמינה בחתונות ובאהבה איך אני יכולה לאהוב שוב כשאת לא פה?" ישבתי מול הארון ובכיתי בנפשי בשקט ללא דמעות מזל שהתאומים חזרו לפנימיה וסבתא מבשלת אחרת הייתי נבוכה כל כך.

בוקר, יום ראשון היחידים שערים הם חיילים, התרנגול ואני שממהרת לעבודה. שמתי על עצמי בגדים ואוכל בתיק ויצאתי. בדרך כלל מהעבודה אירגנו הסעה לכולנו אבל אין סיכוי שאני אסע עם הטמבלים האלו, דיברתי עם המנהל ואמרתי לו שאני לא יכולה לנסוע בהסעה הוא הסכים לי לנסוע במכונית ולהוסיף במשכורת כסף על התדלוקים שלי. זה היה מסע קשה, אחרי הכול את הבוס שלי לא קונים כל כך מהר הוא תמיד רוצה משהו בתמורה ומה כבר יש לי לתת? עד היום אין לי כלום. במשך שבוע שלם גרתי בבית שלו וטיפלתי לו בילדים כי הוא רצה לנסוע עם אישתו לחופשה.
להיות מנקה בתים זה לא הדבר הכי גדול בחיים שלי אבל מה לעשות זה או זה או מלצרות. עדיף שלא יתנו לי להחזיק משהו ביד זה יישבר לרסיסים בכל פעם לא משנה כמה יאמנו אותי... תמיד רציתי להיות משהו גדול כאהיה גדולה אבל הינה גדלתי להיות כלום ושום דבר. נכנסתי לבית של אדון קליין הוא מעולם לא נמצא בבית, תמיד אני לבדי מנקה שלוש קומות כאחוזת תזזית וכשאני מסיימת אני מיד נוסעת לבית של גברת שרון שמשאירה לי את המפתחות בעציץ ליד הבית שלה למקרה שהסיסמא שנתנה לי לא תעבוד. אמנם לגברת שרון הבית לא גדול כמו לאדון קליין אך ללא ספק נשים מבולגנות יותר מגברים. השעה כמעט עשר בבוקר, לקחתי הפסקה לאכול משהו אחרת אני נופלת מהרגליים.

" יופי בית עכשיו אתה מצוחצח" גברת שרון השאירה לי רשימת קניות ומה להכין לה, היא היחידה מבין הלקוחות שמבקשת שאכין ארוחת צהריים רק למקרה שהבן שלה יקפוץ לבקר ובלה בלה בלה שכזה.
שוטטתי בסופר כולי זיעה וג'יפה וכשחזרתי הביתה ראיתי זוג נעליים בכניסה לבית, בטח הבן שלה או שהיא כאן. פשוט המשכתי לבשל וכשסיימתי עזבתי לבית הבא... הייתי בטוחה שברגע שאצא מן הביתה הבן הזה שלה יצא לסלון... הרי אם זו הייתה גברת שרון היא מזמן כבר הייתי יורדת ומשבחת את הריח של הבישולים.
האדם הבא שאני מנקה לו את הבית הוא אדון אורבך, איש עסקים צעיר שלא אוהב להזיז אצבע בבית. על אף שהייתי גמורה לא הפסקתי לנקות עד שסיימתי... אהבתי לנקות עם בנדנה על הראש, טיץ וחולצה רופפת לפעמים רוקדת כמו מטורפת כשהוא לא בסביבה.

" ואוו כל הכבוד בן דוד הבית כל כך נקי" שמעתי אותו מפתח הדלת, התקדמתי לעברו מרוצה סך הכול מהעבודה שלי. כנראה חזר מפגישת עסקים, זרק את הג'קט שלו על הספה.
" תעשי טובה תורידי לי את העניבה אני כל פעם מסתבך איתה" עשיתי מה שביקש, הורדתי לו את העניבה ויחד עם הג'קט שמתי אותם בקולב על מנת שאשלח לניקוי יבש את הכול.
" אין עלייך, תודה. סיימת כאן?" הוא חצוף בדיוק כמוני, פה גדול כך שלפעמים אני מתאפקת לא לומר כלום.
" כן, נשאר לי לנקות את השירותים"
" לכי על זה..." נפנף אותי בקיצור ושלח אותי לעבוד. לפעמים אני מרגישה כמו סינדרלה רק ללא הנסיך... שתבוא איזו פיה לעזור לי למה רק לסינדרלה מותר ליהנות מחיי עושר ואני פה צריכה לקרוע את התחת שלי? כן כן המשכורת שלי מעולה אבל העבודה כל כך קשה.
" שומעת רגע... רציתי לשאול אם את נשארת איתי קצת" חשבתי כבר שמעולם לא יציע.
" אני קצת עייפה ותפוסה ברגליים" הודתי באמת.
" בואי אשחרר אותך" הבנתי כבר במילים שלו למה הוא התכוון. ידעתי לאן אני נכנסת הבאתי את זה בחשבון עוד בפעם הראשונה, למה אני לא יכולה להפסיק? מדוע כל הזמן אני בחברת גברים? אולי כי נשים לא עושות לך את זה? הן עושות לי רע... הדמות שבתוכי מדברת איתי.
" אני מסריחה!"
" את אף פעם לא מסריחה" אמר התקרב אליי כשהחזקתי את מברשת השירותים בידי.
" תעיפי את זה" הקשבתי לו וצחקתי בקול בזמן שהוא מנשק את צווארי.
" אסף... אני לא חושבת שזה רעיון טוב היום..."
" חשבתי שלא אכפת לך שאת לא מאלו שעושות דרמות"

" אני פשוט עייפה מאוד..."
" טוב" הרפה ממני בנשיקה גדולה ונתן לי לסיים כאן וללכת הביתה.
חזרתי הביתה נרדמתי כמעט כמו מתה וקמתי רק בגלל ריח מדהים של אוכל. לפתע ראיתי את סבתא מעט מוטרדת.
" עמית פה" היא מסמנת לי ללא קול, כי מדי פעם חירשים מדברים יחד עם הסימון אבל בעיוות.
קמתי על הרגליים לבשתי על עצמי משהו ויצאתי לסלון.
את עמית הכרתי דרך חברה של סבתא, עמית בדיוק כמוני נולד להורים חירשים רק שהוא לא חירש... משעשע שחשבו לשדך בנינו.

" זה בסדר סבתא אסתדר מכאן" עמית ידע מה סימנתי לסבתא בדיוק כמו שידע שהוא ואני הולכים לדבר לבד בחדר שלי.
" למה אתה כאן?"
" מצטער שלא הגעתי... צץ איזה משהו"
" מה כבר יכול לצוץ? מישהו עשה תאונה? דרסת מישהו עם הנהיגה המטורפת שלך? או היית באמצע משהו והפרעתי לך באמצע?" אמרתי בציניות ונדמה שקלעתי לאופציה האחרונה שלו.
" אל תגיד לי..." הסתובבתי סביבו.
" האפשרות האחרונה נכון? אני יכולה להריח את הבושם שלה עלייך גם עכשיו, תראה אני לא נעלבת... זה לא אכפת לי במילא לא רציתי אותך"
" את מדברת עם כל כך הרבה ביטחון יחסית לבחורה שאף פעם לא הייתה עם גבר" וואו חמוד תירגע! תגדיר מה זה אף פעם לא הייתה עם גבר, לא אמרתי כלום. שתקתי, מדוע סבתא הייתה צריכה להפוך אותי לכל כך תמימה עם בחורים.
" זה לא עניינך החיים הרומנטים שלי בעיקר לא עכשיו"
" איזה חיים רומנטים, בחיי בקצב הזה תהיי בתולה לנצח"
" חמוד אתה זה משהו... אני לא צריכה אותך כדי ליהנות מרומנטיקה, אתה מוזמן לעוף מפה ולא לבוא יותר בחיים... בחיי חשבתי שיש בך פוטנציאל"
" פוטנציאל להיות בעלך?" הוא פלט את הדבר המשעשע ביותר ששמעתי.
" פוטנציאל להיות גבר טוב... בעלי אתה מעולם לא תהיה יאללה תעוף לי מהעיניים"
אני אראה לו מה זה לקרוא לי ככה אם רק היה יודע מה שאני יודעת...
" ננה אם הוא בא עוד פעם אל תכניסי אותו אני מבקשת ממך"
" מה קרה?"
" הוא בחור לא לטעמי..."
" מה כבר הוא אמר?"
" זה לא משנה... אשאיר את זה לעצמי" היא הנהנה בייאוש כי רצתה לדעת. אבא הגיע מהעבודה חיפש בסירים מה יש לאכול, וסבתא כמו כל אימא טובה שמה לו צלחת שיאכל מעט.
" פגשתי את עמית בכניסה לבניין קרה משהו?" הוא מסמן לי לגשת לשולחן.
" הוא פגע בי אבא, אני לא מתכוונת לצאת איתו" איך מסבירים לו שאני לא רוצה אף אחד... שטובים לי הלילות הקצרים האלו להרגיש נאהבת לכמה רגעים ואז ללכת, איך מסבירים לו שאני סולדת מאהבה?
" טוב בתי אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך" נתן לי נשיקה במצח בחיוך.

יובל אמרה לי יום אחד שאני חולה, בהתחלה לא הבנתי למה היא מתכוונת אחר כך היא הסבירה את עצמה במן נאום גדול שכזה שאני צריכה להפסיק להתראות עם ידידיה לבד. איך אני יכולה להסביר לה שאני לא שולטת בזה, אפילו שאיני אוהבת אותו הגוף שלי משתוקק לגוף שלו... שנינו משתוקקים זה לזה וכל מבט שהוא נותן לי כבר מפשיט אותי עוד לפני שבכלל עשיתי משהו.
" אני לא יכולה" ניסיתי להסביר לה אך היא אמרה שאני לא בסדר לבגוד ככה בחברה שלי, פתאום כשהיא אמרה את זה עיניי נפקחו... אני יודעת שאני רעה
שאני עושה דבר שאני לא אמורה לעשות. איזו מן חברה תשכב עם בעלה? זה שהיה החבר הכי טוב שלה? ואולי באמת ההתאהבות שלי בו לא פסקה? לא לא, מחיתי בתוקף בראשי אין זה יכול להיות אני מתנזרת מאהבה אבל איש לא אמר לי שאני צריכה להתנזר גם ממגע אינטימי... אויש שטויות יובל והדיבורים שלה.

" שמחה שהשלמתם" שלחתי לו הודעה.
" לא בדיוק אבל המצב נרגע, מתי את קופצת לבקר?"
לא הבנתי לאיזה ביקור הוא מתכוון.
" כבר ביקרתי אתכם היום אני חושבת שזה מספיק"
" אני מתכוון לביקור אחר"
שובב קטן איך הוא מצפה שאגיע כל עוד היא שם? זה לא ייתכן הדבר הזה.
דידי ואני חברים טובים למדנו יחד באותה הכיתה יובל, הוא ואני. למעשה כבר מכיתה ו' היינו החברים הכי טובים שלושתינו. אני אפילו לא זוכרת למה זה התחיל אלא זה פשוט התחיל... קצת לפני החתונה שלו ביום שבו הוא אמר שהוא מתחתן בכיתי, זה היה היום הכי רע בחיים שלי. היינו במכונית שלו בחולות של ראשון איפה שאין אף אחד הראה לי את הטבעת של הילה, טבעת יפה שלא זכיתי לה... היא כנראה לא מגיעה לי. איך יכולתי להגיד משהו? הוא כל כך התרגש ותכנן את כל ההצעה שאיכשהו התנדבתי לעזור בה. ידעתי שאם הוא מתחתן אני צריכה להפסיק לאהוב אותו כי הוא גבר של אישה אחרת, דבר שאין לי שום זכות לקחת ולהשתמש בו כשאני רוצה. אבל זה קרה... המבטים שלו, המגע המלטף בהתחלה היה מתלבט אבל בסוף לחש באוזני כי הוא לא עומד בפניי אפילו שלא מאוהב בי. ידעתי שזה נטו רק כי יש לי פנים יפות וגוף יפה... ככה כולם אמרו לי ואני? אני יודעת שאני יפה לכן אני משתמשת בדבר הכי יפה אצלי בשביל הסיפוקים הגחמניים שיש לי. אז כן איש לא חושב שזה נפלא מה שאני עושה שוכבת עם בעלה של חברה טובה שלי, אני מפלצת? למה זה הופך אותי? אני לא שולטת בזה. אחרי הטבעת שהוא הראה לי משם הכול כבר היסטוריה... החולות של ראשון הוא המקום הראשון בו הבנתי שאני מאוהבת בדידי.
" ננה? מה את עושה?" פתאום הבחנתי שסבתא עומדת בחדר שלי ובוהה בי.
" לא אכלת שום דבר מאז שהגעת, קומי לאכול" היא לא אוהבת שאני מרגילה את עצמי לא לאכול אחרי העבודה, אז קמתי אחרי תהיות ומחשבות על דידי, אחרי ההודעות שלו איך אפשר בכלל לאכול?

" ננה, אני הולכת לישון היום אצל הילה"
" עדיין לא השלימו?" היא שואלת אני עושה בוז עם היד היא מהנהנת בחיוך ונותנת לי לצאת רק אחרי שאוכל, לפעמים אני מרגישה כמו תינוקת לידה.

" איך את הילולה?" שלחתי לה הודעה.
" בסדר"
" עדיין כועסת על דידי?"
" אל תזכירי לי אותו... כל הזמן אנחנו רבים זה כבר מעצבן!"
" איפה את? מתי רואים אותך?"
" נסעתי לאילת עם חברה בספונטניות. אני לא מסוגלת להיות לידו"
" עד כדי כך? ומתי תחזרי?"
" כן כבר אין לי כוח אליו, בחמישי בבוקר... תעשי טובה תוכלי לתת לשמן הזה אוכל? לא הכנתי כלום ואני לא מוכנה לפירורים של פיצה על הספה"
" אין בעיה אני אקפוץ לתת לו יותר מאוחר"
" אין עלייך תודה אהובה"

שלחה לי עם סמיילי אוהב. אני לא כזאת טובה הילולה, אני רק מעמידה פנים, בן אדם תחמן. לו רק היית יודעת שלא באמת התעניינתי איפה את עכשיו כל זה היה כדי לבוא אל דידי ולהתפרק.

" שעה לוקח לך לפתוח? הבאתי אוכל שים במקרר"
" נשבע לך אישתי לא דואגת לי כמוך"
" למעשה אישתך אמרה לי לתת לך אוכל."
" אני מבין שאת מעודכנת"
" כן... אחרת לא הייתי באה" הבאתי איתי תיק קטן הוא לא הבין מדוע הרי אני מעולם לא נשארת אצלו.
" את נשארת אצלי?"
" לא... אני קופצת אחר כך למקום אחר" אני לא יכולה להגיד שאביתר מחכה לי, הוא לא יכול לדעת על מישהו אחר.
" חבל שאת לא אשתי" הוא פולט את המשפט הזה מהמקרר שחצי מהגוף שלו בתוכו.
" אתה יודע שאתה לא יכול להגיד לי את זה עכשיו"
" אני מטומטם הייתי צריך להקשיב לך כשאמרת לי להתחתן איתך"
" דידי זה כבר מאוחר מדי ואתה יודע למה"
" כן כן... את עם האי אמונה שלך באהבה. אז למה את באה לפה אם את כבר לא אוהבת אותי?"
" אתה באמת שואל?" שאלתי משכתי אותו אליי וסגרתי את המקרר בעודנו נשענים עליו.
" ברצינות למה את עושה את זה? אין לך מצפון אם הילה תגלה?"
" האמת שלא אכפת לי אם היא תגלה... אתה יודע שאני אדם ללא מצפון"
" לא היית כזאת, אני לא יודע למה השתנית כל כך"
" השתניתי? מאיזו בחינה?"
" לא יודע..."
" בא לי לשחות, אתה בא?"
" הבאת בגד ים?"
" מי צריך אותו בכלל? זה לא שלא ראית משהו שיש להסתיר" הוא חייך חיוך ערמומי, הורדתי את בגדיי וקפצתי לבריכה ומרחוק רואה איך הוא מסתכל עליי.
" מה?" שאלתי
" כלום... אני בא" פשט את בגדיו וקפץ אל תוך המים ואת כל המים אחריו התיז עליי.
נשענתי על המעקה ראיתי כי הוא מחפש אחריי כשהגיע מולי הביט בעיניי וידעתי שהוא חושב על משהו.
" על מה אתה חושב?"
" אני חושב שאני בעל גרוע"
" אתה לא בעל גרוע דידי, אתה פשוט לא מבין כל כך נשים זה הכול" ליטפתי את פניו.
" מה אני צריך לעשות כדי שהילה לא תריב איתי?" ידעתי שהוא רוצה לשקם את היחסים שלו עם הילה וכשזה יקרה הוא כבר לא יקרא לי יותר לבוא הינה, אבל עם כל הרוע שלי אני מוכנה לעזור לו ולוותר על פגישות איתו כדי שיהיה מאושר.
" אתה פשוט צריך להקשיב לה, להחמיא לה כמה יפה היא... אפילו כשהיא חוזרת מהעבודה לפעמים להפתיע אותה בפינוק קטן ארוחה טובה או אמבטיית קצף... וואו איך בא לי עכשיו! אתה מבין תדבר יותר בשפה שלה"
" אף פעם לא חשבתי שאת מומחית בשפה הנשית" תודה באמת על החוסר מחמאה הזו אבל זה נכון אני פחות נשית מבין כל החברות שלי טומבוי, אין מה לעשות לא כולן טובות בלהראות נשיות בצורה מושלמת.
" אני אעשה... ומה אם זה לא יצליח"
" אתה רוצה מכות? למה לחשוב שלילי עוד לפני שניסית?"
" מצטער... אני אנסה מבטיח" עשה את שבועת הצופים וזה הזכיר לי את הצופים כיצד היינו הולכים פעמיים שלוש בשבוע.
" למה אני מרגישה שאתה עדיין מוטרד"
" מוטרד מהקשר הזה שלנו סנופקין... את יודעת שאני לא יכול לעמוד בפנייך ומרגיש שזה לא נכון מה שאני עושה... שזה לא טוב ושואל את עצמי למה את עושה את זה אם את רוצה שאהיה מאושר עם הילה" שתקתי מה כבר אני יכולה להגיד? הוא חיבק אותי על אף המילים שאמר.
" אני חושבת שזה הזמן שלי ללכת" הדפתי אותו ממני קלות.
" לא אל תלכי"
" אולי זה עדיף בנתיים"
" את כועסת?"
" אתה יודע שאני אף פעם לא כועסת"
" אני עושה לי קפה והולכת" לא התלבשתי עדיין הכנתי לי קפה לדרך ורק אז התארגנתי ללכת לאביתר, לאביתר לא אכפת מתי אני מגיעה הוא נתן לי את המפתח לדירה שלו אפילו אם הוא לא נמצא אני יכולה להיכנס... אבל זה עוד לא קרה.
" דידי אני זזתי" הערב הזה לא היה כמו שציפיתי.

" הפגישה מתעכבת אסיים באחת עשרה" אביתר שלח לי הודעה ידעתי שהוא עסוק.
" אוקיי אז נתראה באחת עשרה" שלחתי לו עם סמיילי הוא שלח בחזרה, ניסיתי למצוא לעצמי תעסוקה.
עצרתי את המכונית בחולות של ראשון חשוך כל כך אבל לא פחדתי. פחד זה לחלשים יצאתי מהמכונית ישבתי על החול והסתכלתי על השמיים, הכוכבים מנצנצים כל כך מרחוק אפשר לראות את הסופרלנד כיצד המתקנים מוארים יכולתי להעמיד פנים שאני שומעת את האנשים צורחים מתוך המתקנים ואז דופקת חיוך כזה כמה כייף היה אילו הייתי יכולה להיות אחד מהם, מעולם לא הייתי בפארק שעשועים... אף פעם לא היה כסף זה בוודאי לא כשהמחירים נורא יקרים לכרטיס בודד. מרחוק ראיתי מכונית מתקרבת חונה צמוד אליי, ראיתי דמות של בחור מתקרבת והמחשבה הראשונה שעולה בראשי היא אולי גם הוא בא להירגע קצת מכל היום המטורף הזה... כן אולי הנחתי לעצמי לחשוב כך. ראיתי כי הוא יודע שיש פה עוד מישהו מלבדו ועל כן נעצר.
" אל תפחד אני לא נושכת" אמרתי בצחוק וראיתי אותו מתקרב.
" אה זה רק אתה, חבל שלא התקשרת יכולתי לעזור לך עם המילים" הוא היה מבולבל ונבוך ממני, אהבתי לבלבל גברים לא משנה איזה סוג של גברים... גם גברים כמוהו.
" אני אוהבת להסתכל על הכוכבים אתה מוזמן להצטרף"
" לא חשבתי שיש מישהו שבא לפה"
" פעם הייתי באה לפה הרבה... היום כבר פחות" סיפרתי לו ויכולתי לראות כיצד הוא מקשיב לי ולעיתים מעיף בי מבט וחושב שאני לא שמה לב.
" אז למה אתה פה?"
" הייתי בא לפה הרבה... אין סיבה למה הגעתי הרגשתי צורך" זו הפעם הראשונה שהוא אומר משפט כל כך ארוך בלי לגמגם.
" אה יופי" לא באמת עניין אותי.
" תגיד מה השעה?"
" תשע וחמישה"
אוף הזמן לא זז.
" זה נראה שאת מחכה לשעה מסוימת"
" כן... איך אמרת שקוראים לך?" הסתובבתי אליו מבעד למשקפיים שלו יכולתי לראות איזה פוטנציאל מדהים יש לו להיראות כמו דוגמן... חבל שהוא לא משקיע בעצמו כל כך.
" איתמר" הוא מעט נשמע לא בטוח בעצמו.
" איתמר מה דעתך שנעשה היכרות קטנה אם אנחנו כבר פה?"
" ב... סדר" עשה לי כאילו טובה כשאני זו שבאמת עושה טובה בכלל שאני מדברת עם מישהו כמוהו.

המשך יבוא...
לילה טוב לאלה שהולכים לישון ובוקר טוב
לאלו שקוראים את הסיפור יותר מאוחר.
האמת אני קצת מסוייגת אם החזרה שלי
לאתר הייתה בחירה טובה, הסיפור חצי ממנו לפחות
מוכן אני אוהבת לכתוב גם אם זה בשביל עצמי. אשמח לדעת מכם מה אתם הייתם עושים במקומי,
מעריכה את כל מי שכאן: קורא, מגיב, מדרג ונמצא!
זה מחמם את הלב.
לילה טוב לכולם

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
ממש מעניין אבל תשתדלי לעשות את הפרקים קצת יותר קצרים כי קשה לקרוא פרק שלם ברצף כשהוא כלכך ארוך...
הגב
דווח
guest
הסיפורים שלך מרתקים ! תכלס אני מחכה רק לסיפורים שלך אז ממש אשמח אם תמשיכי לכתוב ❤
הגב
דווח
Maya B
Maya B
כמה טוב לשמוע את זה...
לא חשבתי שמישהו חושב ככה.
תודה רבה, בקרוב עוד פרק ❤❤
הגב
דווח
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
עשיתי טעויות
עשיתי טעויות
מאת: הדר אביטן
מה שלא הורג
מה שלא הורג
מאת: פעימת לב
מפחדת לאבד אותך
מפחדת לאבד אותך
מאת: הדר אביטן
שמישהו יעצור אותי
שמישהו יעצור אותי
מאת: קארין .
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan