כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

האהבה המתסכלת שלי פרק- 2

אהבה היא מתכון להרס... היא הורסת כל חברות, כל אדם באמת תחסכו אותה ממני.

תוכן עניינים 1. האהבה המתסכלת שלי- תקציר2. האהבה המתסכלת שלי פרק-13. האהבה המתסכלת שלי פרק- 24. האהבה המתסכלת שלי פרק -35. האהבה המתסכלת שלי פרק- 46. האהבה המתסכלת שלי פרק-57. האהבה המתסכלת שלי פרק -68. האהבה המתסכלת שלי פרק-79. האהבה המתסכלת שלי פרק-810. האהבה המתסכלת שלי פרק-911. האהבה המתסכלת שלי פרק-1012. האהבה המתסכלת שלי פרק- 1113. האהבה המתסכלת שלי פרק -1214. האהבה המתסכלת שלי פרק-1315. האהבה המתסכלת שלי פרק-1416. האהבה המתסכלת שלי פרק-1517. האהבה המתסכלת שלי פרק-1618. האהבה המתסכלת שלי פרק-1719. האהבה המתסכלת שלי פרק 1820. האהבה המתסכלת שלי פרק 1921. האהבה המתסכלת שלי פרק-2022. האהבה המתסכלת שלי פרק-2123. האהבה המתסכלת שלי פרק 2224. האהבה המתסכלת שלי פרק-2325. האהבה המתסכלת שלי פרק-2426. האהבה המתסכלת שלי פרק 2527. האהבה המתסכלת שלי פרק -2628. האהבה המתסכלת שלי פרק-2729. האהבה המתסכלת שלי פרק-2830. האהבה המתסכלת שלי פרק-2931. האהבה המתסכלת שלי פרק-3032. האהבה המתסכלת שלי פרק- 3133. האהבה המתסכלת שלי פרק-3234. האהבה המתסכלת שלי פרק-3335. האהבה המתסכלת שלי פרק -34 36. האהבה המתסכלת שלי פרק-3537. האהבה המתסכלת שלי פרק-3638. האהבה המתסכלת שלי פרק 37+3839. האהבה המתסכלת שלי פרק-3940. האהבה המתסכלת שלי פרק 40 ואחרון

" היי, אני לא יכול יותר עם הילה... היא משגעת אותי!" ידידיה זה היה, שלח לי מסרון מתוסכל עם המון סמיילים חדשים שלא נתקלתי בהם קודם.
" מה קרה? על מה רבתם?"
" נשבע לך אני כבר לא יודע במה אני אשם, ספרי לי איך עבר עלייך הדייט?"

" הוא לא בא... אל תגיד אני יודעת בעצמי, מוכשרת מאוד בלגרש גברים. חשבתי שאני מצאת חן בעיניו, לפעמים הייתי רוצה להיות ביישנית ולא מי שאני"
" סנופקין את מדהימה כמו שאת! אל תדאגי בקשר לזה... עכשיו היא שואלת עם מי אני מדבר... אחזור אלייך"

סנופקין... אין לי מושג בכלל מאיפה הכינוי הזה התחיל אולי כי אני אוהבת המומינים? לא לא הרי סנופקין מהמומינים היה בן ואני בת.
לא הבחנתי בהודעות ששלחה לי הילה מנגד, כמה היא כועסת עליו שלא ניקה בבית. אני יכולה להבין עד כמה זה מכעיס אבל תמיד אפשר להתפשר... כן בטח אומרת הרווקה שבי, זו שלא חיה מעולם עם גבר על אף מערכות היחסים שעברתי בחיי.

חזרתי הביתה, לסבתי היקרה. סבתא היא הדבר הכי קרוב לאימא, הרי אין לי אימא אז זה נחשב להכי קרוב, נכון?

" נו איך היה?" סימנה לי עם ידה, שכחתי לציין סבתא שלי חירשת מלידה... כך גם אימא הייתה ואבא שהכיר את אימא בקבוצת חירשים כלשהי... מפה לשם נולדנו אחותי התאומה ואני ושני אחיי התאומים שבאו אחרינו. מיותר להגיד שכולם במשפחה שלי חירשים, רק אני הכבשה השחורה. עבור ההורים שלי היה עדיף להיוולד עם פגם אחר ולא כתינוקת שומעת, זה כאילו אלוהים קילל אותם תמיד הייתה אומרת לי את זה. אני זוכרת כיצד היא סיפרה לי ולמיה ( עם חיריק במ') אחותי התאומה " כשאמרו לי שאת שומעת רציתי להחליף ילדה... קיללתי את עצמי מדוע אני? מדוע לא יכולת להילווד כמוני, לא לשמוע כלום" פעם הייתי כועסת עלייה כל כך שאיחלה לי להיות חירשת אבל עכשיו הבנתי אותה... היא לא רצתה שאהיה עם עוגמת הנפש הזאת שכולם במשפחה אותו הדבר ורק אני שונה. היא וודאי לא רצתה שאדע מה זה לשמוע הרי אף אחד לא שומע בבית, תמיד חשבתי על זה מה הסיכוי שאצא שומעת? ולמה בשבילי זה פגם יותר מאשר נורמליות.

" הוא לא בא" סימנתי לה בחזרה, שפת הסימנים הייתה לא בעיה בשבילי, נחשפתי אליה מינקות.
" לא בא?" סימנה שוב.
עשיתי בוז עם היד והשפלתי מבטי.
" לא נורא מותק, כנראה הוא לא שווה את זה" חייכתי לא היה לי אכפת... היה לי חיוך עצוב מוחה על אף שבתוך תוכי זייפתי חיוך זדוני.
" סבתא מחר אנחנו יוצאים למסעדה" הודעתי לה.
" למסעדה? באיזה כסף בדיוק?" הראיתי לה את הכסף שחסכתי בשבילה... יש לה מחר יום הולדת שישים אין סיכוי שאני לא עושה לה משהו... אמנם זה יהיה מצומצם רק המשפחה הקטנה שלנו אבל למי אכפת במילא כל האחים של אבא בחו"ל ושל אימא צבועים.
" לא... את חסכת, עבדת קשה מותק נישאר בבית נכין עוגה, זה מספיק מכובד בשביל זקנה כמוני" היא חייכה היה לה חיוך רחב וטוב כזה, כל כך אוהבת את סבתא שאיתי כל החיים.
" לא! אני מתעקשת... תמיד אוכל לחסוך בשבילך אפילו שאני מפוזרת... אין מצב!" התעקשתי היא יודעת שעם העקשנות שלי אני יכולה לעשות הכול אפילו להביס את ראש הממשלה בבחירות אם זה תלוי בי, אף על פי שפוליטיקה לא מעניינת אותי בכלל.
" טוב" נכנעה עשיתי יש עם היד כאילו זכיתי באוסקר והלכתי לחדר.
שמתי מוסיקה במערכת החדשה שלי ושכבתי במיטה שלי לבד תמוהת מחשבות האם הייתי בסדר עם הגולם הזה, עם הבחור. אומרים שמי שהורס שידוך או כל פגישה סופו יהיה רע... קיוויתי שהפגישה הזאת נועדה להיות כישלון והיה צריך מישהו שיסיים אותה.
הטלפון קטע את מחשבותיי את המוזיקה השארתי בלאו הכי אף אחד לא שומע אז למי אכפת.
" סנופקין?" זה היה ידידיה.
" הי דידי מה קורה?"
" לא משהו... הילה נסעה לדרום אל אחותה בטענה שאחשוב על מה שעשיתי."
" יש לה יציאות כאלה... יש לך מה לאכול לפחות?"
" היא לקחה את הכול... יש מצב את קופצת אליי?" אף פעם לא אמרתי לו לא, זאת אומרת איך אפשר.
" חצי שעה אצלך" לקחתי אוכל מהסיר של סבתא נתתי לה נשיקה ואמרתי לה שאחזור מאוחר, היא נופפה לי לשלום עד שיצאתי.
ידידיה ואני חברי ילדות אבל הקשר שלנו מורכב יותר... אנחנו מעולם לא רבים, מעולם לא צועקים זו השיטה לידידות מוצלחת. בעבר לא העזתי לבקר אותם מהיום שהתחתן, הילה תמיד הייתה מסתכלת עליי מוזר האמת היא צודקת גם אני הייתי חושדת אילו הייתה מגיעה לבית שלי בחורה צעירה אל בעלי.
הם התחתנו לפני שנתיים בגן אירועים קטן היו לא מעט אורחים ביחס לאולם, זכרתי את הלילה הזה הייתי שיכורה עד מוות ומאוהבת קשות בידידיה שהעדיף אותי כידידה בלבד, אבל ידעתי למה הוא בחר בהילה... בגלל הכסף שלה. ככה זה כשכסף משחק באנשים, היו לילות שהייתי בוכה אבל השתניתי... אחרי הכול כמה אפשר לאהוב מישהו שלא מחזיר לך אהבה? אבל זה שונה עכשיו...
ביום החתונה שלהם כן דווקא שם נתקלתי בו בחדר שלהם כשבאתי לקחת משהו בשביל הילה. הוא הביט בי במבט תמים כזה ומה לעשות כשאת מאוהבת ומוכנה לעשות הכול אפילו אם תצאי בוגדנית.

" אתה לא הוגן אתה יודע?" אמרתי אז והתקדמתי עם השמלה הארוכה שלי לכיוונו.
" אני מצטער" אמר.
" אל תתחתן איתה, תתחתן איתי" אני חושבת שבמידה מסוימת הייתי מעט שיכורה.
" סנופקין את שיכורה, את יודעת שאת ואני לא נוכל להיות ביחד" נגע בכתפי כאות עידוד.
" כן כן... הבנתי אני ענייה מדי בשבילך"
" פשוט את... אני מעדיף אותך בתור חברה טובה" אמר לי ונתן לי נשיקה בפה הרגשתי את הריח שלו ושל הבושם.
" חברה טובה? כפי שידוע לי חברים טובים לא אמורים להתנשק זה עם זה בעיקר לא ביום כזה חשוב בשבילך" אמרתי ועל אף שכעסתי לא התרחקתי ממנו כי הייתי מאוהבת קשות בבחור הזה.
" את צודקת" תפס מרחק והלך משם.

היום זה אחרת, אנחנו אמנם חברים טובים אבל הוא זה שמזמין אותי אליו, אני לא מערבת רגשות יותר מעולם גם אם אהיה רווקה מקומטת בת תשעים, מוכנה לקחת את הסיכון הזה. שבע שנים אהבתי אותו אחרי שבע שנים אי אפשר לאהוב יותר, אין דבר כזה.

" על מה את חושבת?" שאל אותי ידידיה כשכבר הגעתי אליו.
" סתם, מחשבות... תאכל כבר את האוכל שלך" הוא לעס בשקיקה פחד שהאוכל ייגמר.
" רק אל תיחנק לי פה... ואם כן אז תעשה את זה בשקט" השתעל קלות... הוא התרגל לציניות הנפלאה שלי.
" את מצחיקה" אהבתי את העובדה שהוא שטף אחריו את הקופסא ייבש אותה והכניס אותה לתיק שלי, אבל אולי ישנה עוד סיבה מדוע הוא נתן לי אותה על מנת להעלים ראיות כדי שהילה תחשוב שהוא לא אכל ושאני לא הייתי אצלו מעולם.
" אז מה עושים עכשיו?"
" יש איזה סרט טוב עכשיו בערוץ..." עמדתי להגיד אבל האידיוט הזה לא התאפק ונתן לי נשיקה.
" דידי זה... זה מסוכן היא יכולה לחזור."
" היא לא תחזור... היא כבר שם, ביררתי" אמר ומשך אותי אליו. ישבתי על ברכיו והסתכלתי עליו שנייה לפני שהוא מנשק אותי. " את בן אדם רע, מאוד רע..." משהו מתוכי צועק, לא ידעתי מה זה הרי אני לא מאמינה באהבה לא מאמינה בדבר כזה... אהבה היא מתכון להרס... היא הורסת כל חברות, כל אדם באמת תחסכו אותה ממני.
" חכה... אתה לא חושב שהיא חושדת?"
" חושדת? היא לא יודעת בכלל... היא כל היום עסוקה בקניות ומניקור תאמיני לי... חוץ מזה היא לא את"
" אבל היא אישתך... אתה לא קולט?"
" אבל את מטריפה אותי..." נישק את צווארי עשה לי כל כך נעים כך שבקושי יכולתי להפסיק אותו.
" אני יודעת דידי, אני יודעת"
" אתה יודע מה בא לי עכשיו?"
" אותי?" הצביע על עצמו כמו טיפש.
" לא, קפה שחור תעשה טובה תביא אותו מהארון למעלה" קמתי ממנו וחיכיתי על הספה.
" עם סוכר נכון?"
" אחד" צעקתי לו מהסלון.
" תאמיני לי את אין לי מושג איך את שותה את החרא הזה!"
" הרגל מהצבא..." סיננתי ומעולם לא גמעתי כך קפה שחור, אולי הייתי צמאה או סתם רגילה למרירות שלו.
" בואי תשכבי לידי קצת נדבר לנו" אהבתי לדבר איתו, הוא מאוד חכם. מדי פעם כשהוא דיבר נישק אותי או נגע לי בחולצה ושיחק איתה.
" אתה רוצה שאוריד אותה?" סימנתי לו והרמתי גבות.
" קראת את המחשבות שלי" הורדתי את החולצה והשורט שלי ושכבתי עליו עם הבגדים המינימליים שנשארו עליי בשביל לגרות אותו, שידע מה זה.
" את בכוונה מגרה אותי?"
" כן" חייכתי, הורדתי את ראשי ושיערי על חזהו והקשבתי למה שהיה לו לומר.

" סנופקין?" שמעתי קול והרגשתי ניעור קל. פקחתי את עיניי וראיתי את דידי מולי.
" מה השעה?"
" תשע בבוקר"
" שיט! אני חייבת ללכת" קמתי ממנו והתחלתי להתלבש.
" מה יש?"
" אני חייבת לחזור הביתה... סבתא שלי בטח משתגעת"

סבתא לא יודעת על כל הרומנים שהיו לי... על כל הגברים שהייתי איתם, על הלילות בהם העברתי את הלילה שיכורה ונתתי לגברים לפלס דרכם אליי אם היא תדע אין לי מושג מה יקרה... אולי הגרוע מכל, עבורה הנכדה שלה צריכה להיות טהורה עד לחתונה לשמור על עצמה ולא לתת לטיפוסים ושרצים אחרים לגעת בה כפי שהיא הייתה עד שהכירה את סבא יורם.

" מה תגידי לה?"
" שהייתי אצל הילה"
" יש לך מזל" כן בטח... רק אני ומזל, זה לא הולך ביחד.

" איפה היית גברת צעירה?"
" אצל הילה... היא רבה עם בעלה וביקשה שאשאר איתה" שקרנית! את חתיכת שקרנית זה מה שאת. סבתא כמו כל סבתא הייתה מאמינה, הרי מילה של נכדה זה מעל כולם.

בערב הלכנו כולם למסעדה, סגרתי מקום במסעדה על יד הים. אבא אמר שיגיע מאוחר יותר כי הוא מגיע ישר מהעבודה. היינו אלון ואיתן התאומים והאחים הצוציקים שלי בני השבע עשרה שחזרו מהפנימיה וסבתא לבשה את השמלה החדשה שקניתי לה בחודש שעבר אני יודעת שעשתה זאת כדי לשמח אותי. כל כך הייתי רוצה את התאומה שלי כאן, לידי, מחייכת היינו החברות הכי טובות. אך היא איננה יחד עם אימא שאין לי מושג בכלל איפה היא.
" מדוע את עצובה חומד?" קולטת אותי.
" אני לא" אמרתי ורציתי לבכות אבל לא הצלחתי.
" גם אני הייתי רוצה שהיא תהיה פה תאמיני לי!" סימנה לי עם היד תחילה היססה אם בכלל לסמן עם הידיים הרי היא לא בבית, שאלתי את עצמי איך היא ידעה שחשבתי עליהן?
" אני בטוחה בזה ננה" סימנתי לה בגאווה בחזרה. כולם בחרו מה לאכול איכשהו שנאתי את הארוחות יותר מכולם, רק אני יכולתי לשמוע את הרעש של הכלים, המלצרים... תמיד הייתה עליי את האחריות בהזמנות, בשיח עם אנשים עם כל דבר... לכל דבר קראה לי סבתא. כשאכלנו לא היה ניתן לסמן בשפת הסימנים לכן היו רק מבטים שלא תמיד הרגשתי טוב עם המבטים הללו.
" אלון ואיתן מה חדש? תספרו קצת" ראיתי את המלצרית מסתכלת עלינו במבט מוזר... עשיתי לה פרצוף של " את לא תקבלי טיפ אם תסתכלי עלינו כאילו אנחנו חייזרים" היא התעשתה ושאלה אותי מה נזמין.
היום הזה נגמר עם סרט טוב בבית וסלט פירות, ננה אוהבת סלט פירות עם סרט אפילו שאני אומרת לה שסרט הולך טוב יותר עם פופקורן היא כל הזמן טוענת שהוא לא בריא ומשמין.
" מותק תודה על היום... לא יכולתי לבקש יום טוב יותר מזה" חייכתי נתתי לה חיבוק עד שהיא נרדמה על הספה תהיתי אם להעיר אותה ולומר שתלך לישון בחדר אבל השארתי אותה שם וישנתי איתה על הספה.

המשך יבוא
פרק שני בסיפור הזה שגורם לי
לא להפסיק לכתוב! אני מקווה שאתם חושבים כמוני
ונהנים ממנו לא פחות, הרבה פרטים מתגלים על המשפחה שלה... על הבחור שהיא אהבה במשך 7 שנים...
מה אתכם הייתם יכולים להפסיק להיפגש עם הבחור/ה שאהבתם כל כך? אכן מצב לא פשוט...
מוזמנים להשאיר תגובה אשמח לשמוע מכם,
תפנו בדירוג.
❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אין על הסיפורים שלך...
הגב
דווח
Maya B
Maya B
תודה רבה
כיף לשמוע❤
הגב
דווח
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
פרק מהמם מחכה להמשך
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
אהבה בנבדל פרק 59
אהבה בנבדל פרק 59
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 7
חבקי אותי חזק פרק 7
מאת: Maya B
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
מאת: Maya B
בוא נדבר על אהבה פרק -31
בוא נדבר על אהבה פרק -31
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
מכתב לאהובתי
מכתב לאהובתי
מאת: Tsahi Barshevsky
זכרונות
זכרונות
מאת: בר לוי
מאז שהדבר הזה קרה
מאז שהדבר הזה קרה
מאת: אורי אוחיון
עולם ללא הפסקה
עולם ללא הפסקה
מאת: Lior K
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski