כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

מתוך יומנה של טום בוי- פרק 11

אבל רועי... רועי שרט אותי ברמות שאני לא יודעת אם אי פעם אצליח לבטא במילים. עד היום אני לא מצליחה להבין מה היה הטעם.. יש אנשים שמתחשלים כתוצאה מקשרים שנגמרו, יש אנשים שהופכים להיות חזקים בהרבה, ומבינים פתאום מה נכון ומה טוב להם.. אני לעומת כל אלו, פשוט התרסקתי.. הפכתי לשבר כלי והלב והנפש שלי הפכו שניהם להיות חסומים ועצובים...

"נטע.. אני אוהב אותך.. אבל אני לא בטוח שזה זה בינינו... לפעמים עדיף לעצור ולא להמשיך. נראה לי שאנחנו במקום הזה בו צריך להיות אמיצים ופשוט להפסיק להיות ביחד"

עמדתי שם מולו, קפואה ורועדת, שברירית והמומה, אפילו בצחוק לא ידעתי איך להגיב לזה. רועי ואני היינו ביחד שנתיים.. והוא אהב אותי.. אני בטוחה בזה שהוא אהב אותי.. אז למה הוא עשה את זה? איך הוא נתן לי ללכת?

הזכרונות מהקשר הזה התחילו להציף אותי בעודי מדלגת בין תכנון הפסטיבל ובין מחשבות על אדם.
אחרי שנתיים, מגיע מישהו שאשכרה עושה לי את זה. עושה את זה ממש...
אבל רועי... רועי שרט אותי ברמות שאני לא יודעת אם אי פעם אצליח לבטא במילים.
עד היום אני לא מצליחה להבין מה היה הטעם.. יש אנשים שמתחשלים כתוצאה מקשרים שנגמרו, יש אנשים שהופכים להיות חזקים בהרבה, ומבינים פתאום מה נכון ומה טוב להם.. אני לעומת כל אלו, פשוט התרסקתי.. הפכתי לשבר כלי והלב והנפש שלי הפכו שניהם להיות חסומים ועצובים... הפסקתי להאמין באהבה והפכתי לבחורה הקשוחה שאני היום.. זאת שפשוט לא מרשה לעצמה להתאהב שוב. לא משנה במי.. לא משנה מתי ולמה..

אבל אדם.. אדם הוא הראשון שמצליח להפחיד אותי שוב.. אדם הוא היחיד שבכל התקופה הזאת איכשהו מצליח לעורר בי משהו.
וזה קטע, כי אנחנו מכירים כלום זמן, אבל בתכלס בואו נדבר דוגרי.. נשים - מישהו יכול על האינטואיציות שלנו?

אני לפחות יודעת דבר אחד... ברגע שסימנתי מישהו... אבוד לו ואבוד לי... זה הולך לקרות.

בעודי משרטטת את בניית הדוכנים לפסטיבל על המפה, אסף וארז מגיעים משום מקום ונכנסים אליי הביתה... התגעגעתי לזמנים שפשוט היינו נפגשים ואף אחד לא היה דופק בדלת בכלל.

-" נטע את חייבת לשמוע את זה.. קחי לך שעה, זה חשוב". אסף הגיש לי דיסק און קי, הוא היה נראה נרגש נורא.
בפנים היה קובץ אחד של מיקסים לפסטיבל.. אז שמתי אוזניות ונשכבתי על המיטה בחדר שלי... בינתיים אסף וארז עישנו משהו לא ברור בסלון.

"אני אוהב אותך נטע.. אבל בבקשה תני לי ללכת, תשחררי אותי."

אני שומעת את המוזיקה שגורמת לי להזכר שוב ברועי. בגבר היחיד שהצליח לגרום לי להאמין שאהבה היא בעצם דבר חרא. אבל מה זה חרא, כזה שאי אפשר לתאר במילים.
החודשים שהגיעו אחרי הפרידה הזו היו נוראיים בשבילי.. סבלתי כל כך.. והכי גרוע שבאמת לא דיברנו מעולם אחרי זה. התעוררתי ומעולם לא הבנתי מה קרה ומה עשיתי לא בסדר.

אדם..
לא,
הפעם לא במחשבות שלי... אלא פיזית, בתוך החדר.

-" היי.. חברים שלך אמרו שאת בחדר מקשיבה למוזיקה... אפשר גם?" אדם דיבר אליי בקול הנמוך שלו.. בעודי שוכבת במיטה אני קולטת כמה הוא גבוה ממני.
החיוך שלו, ממלא אותי.. אבל לא נותן לי שקט. הבחור הזה הוא צרה צרורה, אני חוזרת על זה כמו מנטרה בתוך הראש שלי.

-" בטח" אמרתי אך מבפנים היססתי בטירוף.. הקטע באהבה היא שהיא פאקינג דבר מפחיד כשהיא מגיחה ולא עוזבת אותך... ואדם הוא פשוט מסוכן לי מידי. אני בשניות יכולה להתאהב בגבר כמוהו... ואני ממש אבל ממש לא רוצה.
זזתי קצת הצידה ואדם נשכב לידי במיטה.
אוזניה אחת לי, אוזניה אחת לו..
"וואי נטע, זה ממש מעולה!" הוא אמר.. "אני אוהב את זה מאוד.. אבל זה לא מוכר.. של מי זה?"
-" זה חומר של אסף הבחור שנמצא בסלון... לא הסטלן המת.. השני" צחקתי ואדם הביט בי קרוב לתוך העיניים וחייך אליי.
היינו קרובים ממש.. ואדם... הוא פשוט לא יודע שלילה קודם חלמתי עליו חלום שסביר להניח היה נגמר בסקס אם לא היו מעירים אותי...
הוא כל כך יפה.. העיניים שלו כחולות וגדולות ויפות כל כך, ואני כל כך רוצה לנשק אותו.
האמת, שנראה לי שגם הוא רוצה לנשק אותי.. אבל בדיוק ברגע בו חשבתי שזה הולך לקרות הוא קם

" אני הולך להביא בירות... החברים שלך בסלון סיפרו לי מה אתם עושים ואני רוצה לעזור"

-"יאללה בירות זאת התחלה נחמדה!"
מה? מה זאת אומרת התחלה נחמדה? התחלה של מה? למה את מפגרת? יואו מעניין מה הוא חושב על המשפט הזה. שיט נטע לא נכון רק אל תגידי לי שאת מתחילה לאכול סרטים על משפטים דבילים וחסרי משמעות שיוצאים לך מהפה, זה קלאסי. פשוט תרגעי.

" התחלה של מה?"

ברצינות אחי? למה אתה שואל את זה? אתה לא קולט שאני באמצע מסע לשכנוע עצמי?

-" אה? לא.. מה? כלום."

יופי, מפגרת.

אדם הלך לרגע וחזר עם בירות מהדירה שלו...
בירות של אחר הצהריים, בתוך הבית, בערך מגדירות את הרגעים המשובחים של החיים שלי. עצוב קצת, וגם טיפה אלכוהוליסטי אבל לא נורא.

מפה לשם כל שאר החבר'ה הגיעו וכל אחד הראה מה הוא כבר הכין... חוץ מחיזבאללה שפשוט היה מפחיד כהרגלו וחוץ מזה לא תרם יותר מידי לשיחה.
אדם איכשהו ממש נכנס לתוך השיחה והעלה רעיונות וקלטתי שחברים שלי פשוט מתאהבים בו.

אחרי שכולם הלכו.. נשארנו בדירה רק אני ורותם..

" אחותי תקשיבי... האדם הזה......"

אוי לא.

לא הגבתי והתפללתי שהשיחה תיגמר בזה.

אבל לא... היא מסתכלת עליי במבט זומם וממשיכה...

" אין דברים כאלה...
אני חייבת לתקוף"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Bar Shani עקוב אחר Bar
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
את מה את חייבת לתקוף?
הגב
דווח
מיכל .
מיכל .
לא הבנתי הפסקת לכתוב את הסיפור?
הגב
דווח
Bar Shani
Bar Shani
היי מיכל❤
אני לא מפסיקה לכתוב אותו, פשוט אני בתקופה קצת לחוצה ואני לא אוהבת לכתוב את הפרקים על רגל אחת.
אבל בסוף השבוע אני אשב על זה ואחזור לזה שוב❤
ומאז כרגיל- פרק כל יום שלישי/ רביעי ככה :)
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Bar Shani
גלולות בלי גבולות
גלולות בלי גבולות
מאת: Bar Shani
מתוך יומנה של טום בוי - פרק 2
מתוך יומנה של טום בוי - פרק 2
מאת: Bar Shani
מתוך יומנה של טום בוי - פרק 1
מתוך יומנה של טום בוי - פרק 1
מאת: Bar Shani
קומדיה רומנטית
קומדיה רומנטית
מאת: Bar Shani
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה