כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

רגע מהעבר

(3)

הזיכרון הוא דבר מתעתע.
יש פיסות ממנו שנראות לא מציאותיות כל כך. אבל ברגע של בהירות, אחד מיני מעטים אני יכול עדיין להריח את הפרחים של אותו ערב קיץ מחניק מול הכביש המהיר.
אני מחפש את הבית שלה אך מאבד את דרכי.
אין דרך לדעת לאיזה שם החליפה את שם נעוריה ולכן אני מאבד גם אותה.
היא אמיתית. אני בטוח בכך.
אין הסבר אחר לכיפה שנעלמה לי באותו הערב. הכיפה של סבי המנוח...
הכיפה שהוא השביע אותי לשמור אצל אהובתי העתידית לפני שמת.
היא אצלה.
אני בטוח בכך.
"הי אדון, אתה צריך עזרה?" אני שומע אותה. אותה נערה שמופיעה בזיכרונות שלי "אדון הכל בסדר? הלכת לאיבוד? תרצה שאתקשר למישהו?" אני מסתובב ורואה אותה מתהלכת לצד גבר מוכר גם הוא.
שיער שחור כמו הלילה, גלי ונפוח, עיניים גדולות שאפשר לטבוע בהן כמו שטובעים בשרף, ופה משורטט כאילו הוזמן מגדול המעצבים.
אני מרגיש כאב בצד שמאל של חזי ומחזיק את ליבי
"אלוהים אדירים! תתקשר למד"א!" אני שומע אותה צועקת והיא ממהרת לאחוז בי ולהושיב אותי.
"אני מצטער, כנראה שאיבדתי את הדרך, חיפשתי את אהובתי אך כנראה שהיא עזבה. קשה להיות מבוגר, את מבינה?" אני ממהר לומר לה
היא מהנהנת ונותנת צעקה לשכנה בבניין ממול שתוריד כוס מים.
"תסלחי לי, אבל אולי את מכירה אותה, את מאד דומה לה..." אני מתנשף ושואל את הצעירה אם שמעה פעם את שמה של אהובתי, ברגע אחד דמעות עולות בפניה
"כן!" היא עונה לי "כן! בודאי! אתה בטח..." היא אומרת את שמי וקוראת לגבר שעמד לצידה. "זה אחי, הוא בודאי דומה לך!" היא פורצת בבכי.
הכאב מתחדד כשהשכנה יורדת עם כוס המשקה ושואלת מה פשר הצעקות.
הנערה מסבירה לה בקושי רב את השתלשלות הדברים
אני לא מבין הרבה ואני שוקע לתוך חור שחור שנפער תחת רגליי.
אני מתעורר לקול מכונות מוניטורים ומביט סביבי, מצידי הימני נמצא מסדרון בית חולים לבן וקר. כאשר אני מסובב את ראשי לצד שמאל אני מגלה אישה נאה, בעלת שיער גלי ומאפיר ופה משורטט ומדוייק אשר שקועה בשינה.
אני לא מסוגל לעצור את עצמי ושמה נפלט מפי. היא מעפעפת בעינייה כמה פעמים ולבסוף מישירה אלי את המבט שלה, זה שחוזר אלי בכל לילה לפני הירדמות.
אני מגלה שהמילים נעלמות מפי אך במקום זה אני מרגיש זרם חם יורד במורד הלחי שלי. היא ממהרת לקחת נייר וטופחת לי קלות על הלחי.
גם היא בוכה, אבל בשקט, בלב. אני יודע לפי המבט.
"מה אתה עושה פה?" היא לוחשת לי "בחרת בחיים אחרים..."
"אם היית אומרת לי שנכנסת להריון לא הייתי עוזב מלכתחילה" אני לוחש לה ומנסה להתיישב
היא תופסת בכתפיי ומונעת ממני לקום. ככה היא, יותר טובה במעשים..
אנחנו מדברים על מה שהיה וממה שאני מצליח להבין היא נכנסה להריון ממני מהערב ההוא, שמבושם בריח הפרחים הנוראי.
הנערה האמיצה שתפסה אותי נכנסה יחד עם אחיה וכך זכיתי להכיר גם את נכדיי. כשעזבו הנער הסתובב ובזוית העין הצלחתי לראות את הכיפה של סבי על ראשו.
כמה טוב שיש משפחה...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

R. Jenkins עקוב אחר R.
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
R. Jenkins
והעולם לסדרו חוזר
והעולם לסדרו חוזר
מאת: R. Jenkins
Yes Daddy, Yess
Yes Daddy, Yess
מאת: R. Jenkins
לְכָה דוֹדִי - זיכרון מהעולם הבא
לְכָה דוֹדִי - זיכרון מהעולם הבא
מאת: R. Jenkins
סיפורים אחרונים
ילדה עם קרניים
ילדה עם קרניים
מאת: נמרה לבנה
צייר לך עולם: פרק 4
צייר לך עולם: פרק 4
מאת: Writer :)
עיני אלומיניום - פרק ראשון
עיני אלומיניום - פרק ראשון
מאת: Kabuki Witch
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions