כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

what is love?

פרק 1-יופיה של ניו יורק.

המשפחה שלי שונה מהשאר, ההורים שלי…עשירים ברמות. והפיתרון לכל בעיותיהם הוא כסף.
אמא שלי היא מהנשים העשירות שממלאות את עצמן בניתוחים פלסטיים כדי להיראות צעירות יותר.
ובכל הזדמנות שיש לה היא מציגה את עצמה בתור אחותי…
ואבא שלי הוא המסוג שמשחקים גולף ועושים עסקים חשובים בו זמנית…הוא מתייחס אליי כאילו אני לא מבינה דבר מהחיים שלי. ומסנן אותי כמעט כל הזמן. התשובות שלו מתוחכמות ומעצבנות.
ושינהם ממלאים אותי ואת אחי בשטרות במקום בחום ואהבה, זה בעצם הפתרון היחיד שלהם במקום להתמודד איתנו ובעיותינו.
וככה גדלנו אני ואחי כל ילדותינו עד שאחי הגיע לגיל 18 ועזב לניו יורק.
ואני נשארתי לסבול את ההתנהגות של ההורים שלי 3 שנים.
היה לי יום הולדת 18 לפני חודשיים, חשבתי עוד לפני הרבה זמן לארוז את הדברים שלי לקנות כרטיס טיסה ולעזוב.
אבל אף פעם לא היה לי באמת את האומץ לעשות זאת. עד עכשיו. אני נמצאת במטוס בדרך לניו יורק.
מוחי טרוד במחשבות רבות, איך הסתדר? האם יהיה לי קשה…?
וככה כל הטיסה עד לנחיתה בניו יורק.
תפסתי מונית ונסעתי לבית של שון אחי.
נקשתי בפעמיים על הדלת הגדולה.
בחורה בלונדינית יפה בליבוש מינימלי פתחה לי את הדלת, גל מבוכה עבר בגופי. הרגשתי שאני מפריעה באמצע משהו.
“מי את? ”שאלה והרחתי ריח של אלכוהול נודף ממנה.
“אני… תיאה, אחותו של שון, הוא נמצא? ”
“תיכנסי”אמרה מבולבלת.
אחזתי במזוודתי ונכנסתי פנימה.
המקום היה גדול יותר משזכרתי. שמעתי רעש מכיוון הבריכה.
הנחתי את המזוודה בפינה ליד הדלת והתקדמתי אל הבריכה.
היו שם בערך עשרה אנשים, נשמע מוזיקה לא גבוהה מידי מעט אלכהול ומגשי פיצות היו מפוזרים.
שון ישב בכיסא, הוא יותר גבוה משזכרתי ושיערו יותר בהיר, עיניו עדיין ירוקות כצפוי ומעט שרירים צצו מבעד לחולצתו. הבנתי כמה התרחקנו עם עזיבתו ולא בטוח שהוא עדיין כמו שזכרתי אותו ואני כמו שהוא זכר אותי.
הסתובבתי לכיוון דלת הבית והחלטתי שעדיף שהגיע מחר ונדבר לבד רק שנינו, שאוכל להסביר לו הכל, אבל הבחורה הבלונדינית השיכורה שפתחה לי את הדלת צעקה בחוזקה “ביי אחות של שון, היה נעים להכיר אותך”
הסתובבתי לאט לבדוק שאולי שלא שמעו את הצרחה שלה ואני עדיין יכולה להסתלק מכאן, אבל טעיתי.
מבטים רבים היו מופנים אליי.
שון קם מהכיסא שלו מבולבל וקרא “תיאה? ”
“היי שון”אמרתי בחיוך
“מה את עושה כאן? ” אמר וחיבק אותי אותי בחוזקה.
“חשבתי לעבור לניו יורק לתקופה קצרה ובאתי להגיד שלום…אני רואה שזה לא הזמן הכי מתאים עכשיו, אני אחזור מחר”אמרתי וחיוך מזיוף הונח על פניי, כי אחרי הכל אין לי מקום אחר להיות בו..
“שטויות, שנינו יודעים שאין לך לאן ללכת. תישארי אצלי בנתיים, עכשיו בואי תכירי את כולם”אמר שון
אבן קטנה ירדה לי מהלב, כי העובדה שלנסוע אל מלון בלילה ועוד לישון שם לבדי מעלה בי מעט חששות.
“היי כולם, זאת אחותי הקטנה תיאה”קרא שון.
לא כולם התייחסו לקריאתו אבל זה לא הפריעה לי ישבתי בכיסא בפינה ושתתי לי בירה והסתכלתי על כולם, על שון שנכנס למים עם בחורה ברונטית ועל כל החברים שלו שמחייכים ושמחים.
זה גרם לי להבין מה לי לא היה, אני הייתי ואני עדיין ’מתבודדת’ היו לי מעט חברים בבית הספר. אבל בנסיעותי הרבות הכרתי אנשים כמעט מכל העולם, ככה שיש לי קשרים.
אבל ספטציפית בבית הספר שלי אף פעם לא היו מזמינים אותי למסיבות או מתייחסים אליי, תמיד הייתי שם קורבן של הילדות היפות מלאות האיפור ומעט הבגדים אלה שכל הבנים רודפים אחריהן.
הייתי טרף קל כמו שאומרים, והיה להם די פשוט לגרום לי לצאת מדעתי.
התפקסתי בבקבוק הבירה שלי שעמד להיגמר. התקדמתי אל המקרר ליד המנגל החשמלי ולקחתי עוד בירה.
ישבתי שם על הרצפה ותצפתתי על כולם, על שון ועל אותה ברונטית רוז, בבריכה.
על סטייסי הבלונדינית שפתחה לי את הדלת, בחורה ג’ינג’ית איימי ובחור בעל שיער כהה ועיניים בהירות
מתנשקים בתורות בבריכה, הצפייה הזה גרמה לי לאי נעימות.
הוא ראה אותי, הבחור, בוהה בהם בפרצוף נגעל וחייך חיוך ממזרי, גלגלתי את עיניי ומיד סובבתי את ראשי.
המשכתי לבחון את כולם ראיתי שתי בנים ובת ישבו בצד ועישנו ככל הנראה ג’וינט.
ושמתי לב שלפני עשר דקות זוג שהתקדם לכיוון אחד מחדרי השינה ועדיין לא חזר.
בת אחת מעולפת על הספה ובן אחד שטני ועיניו כחולות יושב בכיסא בפינה עם כוס וודקה ביד.
ואני מתחבאת ליד המקרר ומעשנת מקופסאת הסיגריות שהייתה בכיסי.

אף פעם לא הצגתי דברים שכתבתי בפניי אנשים...
הייתי כותבת לי סיפור, קטע קצר ולאחר כמה שעות אפילו ימים מוחקת אותו מיד.
לא היה לי את האומץ לפרסם, תמיד פחדתי מחוות דעתם של אנשים.
אבל עכשיו אני מוכנה ורוצה שתגיבו לי מה אתם חושבים על הסיפור שלי?
האם הצלחתי וכתבתי משהו שבאמת יעניין?
אני מאוד אשמח אם תגיבו ותעזרו לי לשפר את הכתיבה שלי.
בתודה נערה במשקפיים:)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

נערה במשקפיים עקוב אחר נערה
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
עברת מעושר לעושר?
הגב
דווח
Tzipi Ogen
Tzipi Ogen
יצירתי בטירוף!!!
הגב
דווח
guest
ממש אהבתי!
תמשיכיי
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan