כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

אתמול בלילה- פרק 2

כשהגענו לחוף פרסנו את המגבות שלנו ונשכבנו בשורה במטרה אחת: להשתזף לפני תחילת י"ב. עצמתי את העיניים ונהנתי מכל ליטוף של קרני השמש על עורי החשוף עד שפשוט נרדמתי. כשהתעוררתי, אחרי לא כל כך הרבה זמן כנראה, שמעתי את הקול של אלון וללא ספק בלי שום מקום לטעות- את קולו של ניר.

פרק 2:
באותו אחר הצהריים אמא שלי חזרה הביתה עם מזוודה ענקית. קפצתי עלייה בשמחה.
"את חייבת לראות איזה בגדים הורסים הבאתי לך!" היא אמרה ומיד החלה להוציא כל מיני דברים מהמזוודה "אני חייבת לדבר איתך על משהו" אמרתי לה ברצינות. היא הפסיקה מיד את ההתעסקות במזוודה שלה "ברור. מה קורה גולי?" היא שאלה "אני אכין לנו תה ונשב" אמרתי ופניתי למטבח.
"ספרי לי אהובתי" היא אמרה ואני פשוט שפכתי את כל אירועי הלילה שעבר כאילו רק חיכיתי שמישהו ילחץ לי על כפתור. היא הקשיבה בשקט, לא שאלה שאלות.
"קודם כל את יודעת כמה גם אני אוהבת את ניר- ואם היו שואלים אותי מה הבן זוג המושלם לבת שלי הייתי מתארת מישהו מאוד דומה לו" היא אמרה לי בכנות. אמא שלי וירדנה אמא של ניר היו חברות נעורים בעצמן והיא תמיד הייתה שם לצד אמא שלי, גם כשאבא שלי עזב והשאיר אותה עם תינוקת קטנטנה. "מצד שני, אני לא חושבת שאת צריכה להכניס את עצמך למשהו שאת לא מרגישה בו בנוח. אני חושבת שהוא מאוד אמיץ וחכם שהוא סיפר לך, גם אם זה לא היה צריך להיות במסיבה כשאתם שתויים. אבל עכשיו את יודעת ויש לך את הבחירה לא לעשות עם זה כלום, וגם אם זה יגרום להתרחקות טבעית וזמנית זה עדיף מאשר שתכנסי למערכת יחסים כזו בצורה לא שלמה ובסוף תפגעי בו יותר עמוק" היא אמרה.
"את כל כך חכמה אימוש" אמרתי וחיבקתי אותה חזק.
בבוקר למחרת הרגשתי כבר קצת יותר רגועה. קבעתי עם כל הבנות ללכת לים. התעוררתי ב 12, צחצחתי שיניים, לבשתי בקיני שחור ושמלת חוף פרחונית והכנתי תיק עם מגבת ופירות חתוכים. ב 12:30 נשמע צפצוף מבחוץ וחמקתי החוצה במהירות לפני שאמא תתעורר. תמר, נעמה, רותם ושני ישבו מחוייכות במכונית.
היו כמה שניות של שתיקה מביכה, שני הייתה הראשונה לשבור אותה "נו?!" היא שאלה בתוקפנות "נו?" שאלתי בשאלה "מה היה עם ניר?" רותם המשיכה "שום דבר" אמרתי בכנות, כל העיניים נתקעו בי "את מחורפנת?", "השתגעת?", "נפלת על הראש?" ועוד כל מיני ביטויים שמכנים אותי משוגעת נשמעו בכל רחבי המכונית "מה?!" שאלתי בהתגוננות. "תפסיקו, אל תציקו לה. זה כנראה לא הדבר הנכון בשבילה כרגע" אמרה תמר מאחורי ההגה והצילה אותי. הסתכלתי עליה דרך המראה בהכרת תודה.
כשהגענו לחוף פרסנו את המגבות שלנו ונשכבנו בשורה במטרה אחת: להשתזף לפני תחילת י"ב. עצמתי את העיניים ונהנתי מכל ליטוף של קרני השמש על עורי החשוף עד שפשוט נרדמתי. כשהתעוררתי, אחרי לא כל כך הרבה זמן כנראה, שמעתי את הקול של אלון וללא ספק בלי שום מקום לטעות- את קולו של ניר. פתחתי את עיניי ומיד נתקלתי בעיניו שבחנו אותי מרחוק. תמר ישבה בין זרועותיו של אלון בעוד שנעמה, רותם ושני ישבו על קו החוף. הוא חייך אליי ובאופן אוטומטי חייכתי אליו בחזרה. הוא סימן לי עם הראש אם אני רוצה לצאת איתו לסיבוב ואחרי שנייה כבר עמד ממש קרוב אליי במטרה לעזור לי לקום לעמידה. לבשתי את השמלה שלי והתחלתי לצעוד לצידו בהיסוס.

"אני מבין שזה לא באמת מה שאת רוצה.. והיה לי חשוב להגיד לך שאני לא הולך להיעלם בגלל זה" הוא אמר, בכל אחת ממילותיו הורגש עצב כבד. "אתה לא יודע כמה אני מעריכה את זה" ניסיתי להגיד בחיוך. למרות הנושא האופטימי, הרגשתי כאילו אנחנו נפרדים לתקופה ארוכה. הוא משך אותי לחיבוק ארוך שהעלה בי דמעות וכשהשתחרר ממנו והלך, יכולתי להישבע שגם הוא דמע.
בחודש וחצי שנותרו לחופש הגדול לא התראינו הרבה, וכשכן- השיחות בינינו נעשו רק לצורך עשיית וי, כדי שאף אחד לא יגיד שהתרחקנו. לא ידעתי מה לעשות עם התחושה שהחבר הכי טוב שלי מהלידה פשוט לא נמצא איתי כחלק משגרת החיים.
בבוקר האחרון של החופש ירדתי במדרגות בעייפות ומצאתי את אמא במטבח "מה את מבשלת כל כך מוקדם בבוקר?" שאלתי אותה "מה זאת אומרת? הארוחה המסורתית עם משפחת שלו" היא אמרה. פערתי את פי "אנחנו לא עושים אותה השנה" קבעתי מיד
"למה בדיוק?" היא שאלה בהרמת גבה
"אני וניר בקושי מדברים! את מצפה שהוא יבוא הנה ונאכל את הארוחה הזו כאילו כלום?" שאלתי בפחד
"אביגיל- הוא בכלל מגיע עם החברה החדשה שלו. כבר פגשת אותה? אני בטוחה שזה יהיה בסדר.. ובכלל, הארוחה הזו נערכת מאז שאני וירדנה היינו ביסודי ואתם ממש לא תקלקלו לנו את המסורת הזו" היא נאמה ואני גלגלתי את עיניי. ואז קלטתי מה היא אמרה.
"רגע, רגע. מה?! איזו חברה חדשה?!" שאלתי בבהלה
"הייתי בטוחה שידעת. הוא יוצא עם מישהי כבר כמעט חודשיים" אמא אמרה ועיניי נפערו "מישהי מהשכבה שלנו?" שאלתי בהיסטריה. אני תמיד הייתי הכתובת הראשונה בכל דבר חדש בחיי האהבה שלו. בכל אחת שהוא יצא איתה. ואני- שהייתי חסרת ניסיון לחלוטין דאגתי להכין אותו בקפידה לכל מהלך. "הייתי בטוחה שאת יודעת מותק. יהיה בסדר" היא אמרה, נשקה על ראשי וזרה למטבח. שיחה מהירה עם החברות שלי אישרה שבאמת יש מישהי בתמונה, קוראים לה הדר והיא מהמושב הסמוך, אבל היא לא לומדת איתנו בבית הספר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שרית כהן עקוב אחר שרית
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אלעד וויקי מלול
אלעד וויקי מלול
מעניין המשךךךך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
שרית כהן
משהו אחר פרק 2
משהו אחר פרק 2
מאת: שרית כהן
מישהו לדבר איתו- פרק 19
מישהו לדבר איתו- פרק 19
מאת: שרית כהן
מישהו לדבר איתו- פרק 17
מישהו לדבר איתו- פרק 17
מאת: שרית כהן
מישהו לדבר איתו- פרק 16
מישהו לדבר איתו- פרק 16
מאת: שרית כהן
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D