כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

תסמונת הלב השבור - פרק 14

"תודה שהיית שלי "

" עומר שלי,
זה המכתב הראשון שאני כותבת לך מאז שהלכת לי.
הפסיכולוגית שלי אומרת שאני צריכה להוציא הכל החוצה, אז מפה לשם אני יושבת מול דף נייר ועט פיילוט שחור, וכותבת לך את המכתב הזה. למרות שהפעם אתה לא תקרא אותו .
אני בטוחה אבל שאם היית קורא - היית מתמקד בזה שהלכתי לפסיכולוגית .
שמע, זה לא היה רעיון שלי - כמו שאתה בטח יודע, אבל זה באמת לא היה נורא.
תבין, מאז שהלכת, נאטמתי . בניתי סביבי חומות כאלה גדולות - ממש כמו הWALL במשחקי הכס. רק פי ארבע .
זה לא שהסתגרתי בחדר ולא יצאתי ממנו . -להפך, יצאתי, עזרתי למשפחה שלך בארגוני השבעה, נפגשתי עם חברים שרצו לנחם . וכולם רצו שאני אוציא החוצה - כולם רצו שאני אבכה ואצרח, ולא הצלחתי .
זה לא שלא רציתי עומר שלי, בדיעבד אני חושבת שזה לא כל כך נקלט לי .
כי בפגישה הראשונה שלי עם הפסיכולוגית- פזית, היא שאלה אותי מי זה עומר .
התעצבנתי שהיא מעלה את השם שלך בכלל - באיזו זכות?
ומבלי לחשוב אפילו - נפלט לי - "הוא החבר שלי ".
" היה החבר שלך " - היא תיקנה אותי .
הסתכלתי עליה, ופתאום ירד לי כאילו האסימון .
" כן .. היה החבר שלי " אמרתי במעין גמגום שקט לעצמי .
רוב הפגישה פזית ניסתה להוציא ממני בכוח בכי .
אבל זה לא יצא .
אז היא נתנה לי משימה לבית - כי היא הייתה סופר מיואשת ממני .
כשיצאתי ממנה, נכנסתי לאוטו . ועדיין, כאב לי שלא הצלחתי להתאבל כמו שצריך .
מחשבות כמו - למה אני לא נשברתי עדיין? למה לא התפרקתי? , עלו לי לראש .
הייתי חייבת להשתיק את המחשבות האלה יפה שלי, כי הרגשתי כל כך אשמה .
אז הדלקתי רדיו, והתנגן בכל האוטו בקול רם - LOVE OF MY LIFE של קווין, ושם עומר שלי, שם ההבנה נפלה חזק .
כאב לי אהוב שלי, כאב לי בכל איבר ואיבר בגוף . הרגשתי כאילו מישהו דורך שוב ושוב על הלב שלי, שובר כל פעם חתיכה ממנו, ואת החתיכה שובר לעוד מאה חתיכות .
הרגשתי חנוקה, עצרתי בצד הדרך ויצאתי מהאוטו .
התיישבתי על הרצפה, ובכיתי עומר .
בכיתי כמו שבחיים לא בכיתי .
אני חושבת שבתוכי ידעתי, למה לא הסכמתי לבכות עד עכשיו .
ידעתי שאם אני אתחיל לבכות - אני פשוט לא אוכל להפסיק .
אז לא הפסקתי .
כי אתה זה שפעם אמרת לי שבכי לא מסמן חולשה - הוא מראה כאב.
ותמיד אמרת שכאב דורש שירגישו אותו .
אז הרגשתי אותו - חזק .

אהוב שלי,
אני לא יודעת אם שמעת את מה שאמרתי לך- כמה שעות לפני שהלכת לי .
אבל אני סולחת לך .
אני סולחת לך על הכל .
על כל ריב מטופש שהיה לנו אי פעם, על נטע, ועל זה שהלכת ממני .
כן גם על זה אני סולחת לך .

לא סיפרתי לאף אחד על הסוד שלנו עומר, חוץ מלטל .
מצד אחד בא לי לצעוק את זה לעולם - שידע.
שאני שלך - ואתה שלי . גם אם אתה לא פה איתי עכשיו .
אבל מצד שני, אני מרגישה שזה הסוד שלנו . הדבר היחיד שאנחנו חולקים עכשיו ביחד .
ובא לי להשאיר משהו רק שלנו - רק של מיקה ועומר .

כואב לי עומר . כואב לי כמו שבחיים לא כאב לי.
ואני מבטיחה שזה לא המכתב האחרון שאכתוב לך אהוב שלי .

אוהבת אותך,
ושלך לנצח,
מיקה "

עלינו לקבר שלו אחרי 30 יום - לגילוי מצבה .
התחושות היו מפחידות . כל כך מפחידות .
זה הופך את הכל לאמיתי .
נכנסנו לבית הקברות העירוני, לחלקה הצבאית .
לא היו שם הרבה קברים - ורובם היו נראים ישנים גם ככה .
פתאום הכתה בי המחשבה- שיום אחד גם המוות של עומר יהיה ישן .
לא ראיתי איך דבר כזה יכול להיות .
הרגיש לי שפשוט הזמן נעצר .
נעמדנו מול המצבה הצבאית .
היא הייתה מעוצבת בדיוק כמו שעומר היה רוצה.
טל הסתכל עלי - הסתכלתי עליו .
הוא ניסה להיות חזק .
הוא רצה להיות .
חייכתי אליו, כמאשרת לו להשבר היום .
והוא בתגובה מחה דמעה.
התלבטתי אם להקריא את המכתב שכתבתי לעומר .
אף אחד לא אמר מילה .
כאילו אף אחד לא קלט שזה אמיתי .
הרגשתי שמגיע לו שידברו עליו . הרגשתי שמגיע לו לשמוע מה חושבים .
" אפשר להגיד כמה מילים? " שאלתי את הקהל הרחב שהגיע .
הוריו של עומר ישב מחובקים על כיסאות מול המצבה, הסתכלו עליי והנהנו .
ראיתי בעניים של רון, אביו, שהוא מעריך את זה שהחלטתי לדבר.
" עומר הוא החבר הכי טוב שלי . הוא האהבה הראשונה שלי, כשהיה צריך הוא היה אמא, אבא, אח.
הוא ידע להיות כל מה שהייתי צריכה .
הוא זכה בכל מי שהגיע לפה - אבל אנחנו זכינו בו יותר ."
התקרבתי לקבר שלו . מתכופפת ונוגעת במצבה הקרה .
" כתבתי לך מכתב עומר ", דיברתי אליו, " אבל זה ביני לבינך, זה שלי ושלך ".
התיישרתי, " אל תפחדו לאהוב, אל תפחדו להתאהב ואל תפחדו להפגע . כי ברגע שתוותרו על הפחד הזה, תחיו חיים מלאים - בדיוק כמו עומר .
כמה ברת מזל אני - שיש מישהו שהופך את הפרידה לכל כך קשה .
אני אוהבת אותך עומר . תמיד .
כי אני שלך ואתה שלי " .
הנחתי את המכתב מקופל על המצבה שלו, והצבתי אבן מעל .
" תודה שהיית שלי " . לחשתי לקבר .

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

בחורה מתוסבכת עקוב אחר בחורה
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Rina Gidoni
Rina Gidoni
הגב
דווח
Efrat Erez
Efrat Erez
עצוב ומרגש,
וכתוב מדהים.
הגב
דווח
guest
וואוווווו!!!!!!!!
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
בחורה מתוסבכת
תסמונת הלב השבור - פרק 16 אחרון
תסמונת הלב השבור - פרק 16 אחרון
מאת: בחורה מתוסבכת
תסמונת הלב השבור - פרק 10
תסמונת הלב השבור - פרק 10
מאת: בחורה מתוסבכת
תסמונת הלב השבור - פרק 8
תסמונת הלב השבור - פרק 8
מאת: בחורה מתוסבכת
תסמונת הלב השבור - פרק 4
תסמונת הלב השבור - פרק 4
מאת: בחורה מתוסבכת
סיפורים אחרונים
היית יכולה להציל אותו
היית יכולה להציל אותו
מאת: Daniella Lev
במעמקי לבי
במעמקי לבי
מאת: דניאל אזרן
עבודה מהבית
עבודה מהבית
מאת: אורי לוי
השדכנית פרק 90
השדכנית פרק 90
מאת: racheli :)
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D