כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

תראה אותי - פרק 1

העיניים הכחולות שלו הביטו בי בסוג של ערפול חושים והשפתיים שלו היו קצת יבשות אז החלטתי לעזור לו בכך.

"עדן, הכל בסדר?"
הוא שאל, והחלטתי שאני אומרת לו את כל מה שאני מרגישה.
בפועל, מה שיצא לי זה גיבובים והמהומים של שטויות.
תשתלטי על עצמך. נו באמת..
"אולי תבלעי לפני שאת מדברת?" אבא הביט בי וגלגל את עיניו, "היא בטוח לא שלי"
טבלתי את החתיכה של הפיתה במרק התימני וקיללתי את הרגע שהחלטתי לשבת לאכול ביחד עם כולם.
אבל מה אני יכולה לעשות כשאני מאוהבת בחבר של אבא שלי?

אוקיי, זה לחלוטין עשה לי צמרמורת!
אז רק לשם הבהרה ורק לשם כך שלא תחשבו שאני ילדה שסובלת מתסביך הורי כלשהו, אתחיל את כל הסיפור מההתחלה.
הסיפור שלי הוא על איך התאהבתי בחבר של אבא שלי. כוסאמק, זה פשוט לא נשמע טוב.

*

"עדן?" הקול המנומנם שלידי שאל, הסתכלתי עליו וחייכתי.
חייכתי לחבר שלי בשלוש השנים האחרונות, רז.
רז הוא מסוג הגברים שכשאת פוגשת את יודעת שאת רוצה להכיר אותם להורים שלך ויתמזל מזלך אם הוא חושב כמוך. רז בחור טוב, מבית טוב, חכם, מצחיק, כריזמטי... הוא לא כל כך רומנטי, אבל בואו נאמר שעבדתי איתו על זה במשך כל השלוש שנים האלו והוא מאוד השתפר.
מאוד! אם רק הייתם יודעים מה הייתה נקודת ההתחלה... הייתם מבינים כמה המצב היה גרוע. וזו עוד עובדה לכך שאסור להתייאש בנות. אין ייאוש בעולם כלל!
אלא אם כן החבר שלכם נכה רגשית, במקרים כאלו... תתייאשו.
בכל מקרה,
רז שכב לו במיטה לצידי, כל ה1.80 שלו כמעט ועובר את המיטה וחצי הקטנה שלי. העיניים הכחולות שלו הביטו בי בסוג של ערפול חושים והשפתיים שלו היו קצת יבשות אז החלטתי לעזור לו בכך.
התכופפתי מעט ונשקתי לו.
"מה השעה?" הוא שאל בקול בס עמוק יותר מהרגיל.
הצצתי בממיר והבנתי שאני מתעכבת יותר מידי זמן
"שתיים בלילה" עניתי בשקט והוא עצם את העיניים בחוזקה, שזה סימן שהוא מחשב לעומק כמה זמן נשאר לו לישון.
"אני אעיר אותך עוד שלוש שעות מאמי... תחזור לישון" ליטפתי את הלחי שלו והוא הסתובב.
חזרתי להביט במחשב ובמערכת השעות שסידרתי לעצמי לשנה הראשונה שלי במכללת בית ברל.
חינוך מיוחד- here I come!
האופטימיות התנדפה לה ברגע שקלטתי את השמות המסובכים של הקורסים, מזה? פילוסופיה של החינוך? אני באמת צריכה את השיט הזה?
מזה? חקר הוראת המקצוע? אם הייתי רוצה להיות חוקרת הייתי מנסה את המשטרה...
הפלאפון רטט ללא הפסקה בשעתיים האחרונות. החברות שנרשמו איתי ללימודים, ליאת וסהר בהחלט היו מודאגות שלא נשובץ לאותם הקורסים, אז בואו נגיד שהעובדה שקיבלתי מהן לפחות 200 הודעות רגילות וקוליות, זה לא משהו שבשגרה. אלא אם כן יש משבר במערכות יחסים שהן נמצאות בהן.
"מאמי" רז המהם משהו לא ברור והבנתי שהזמזום של הרטט מפריע לו.
שלחתי להן צילום מסך של המערכת שבניתי, שהייתה עמוסה מהבוקר ועד הערב וחיכיתי שהן ישלחו אישור.
אחרי כמה שניות קיבלתי את הסימן של האגודל שאנחנו כל כך אוהבות וסגרתי את הפלאפון והמחשב.
לחיי התחלות חדשות!
"ששש...." רז התלונן שוב והבנתי שאת המשפט האחרון אמרתי בקול.
"סליחה" לחשתי לו לאוזן וחיבקתי אותו מאחורה. הוא נשם נשימה עמוקה ויכולתי להרגיש איך הוא נרגע בידיים שלי. נשקתי לו בעורף ונרדמנו צמודים אחד לשנייה.
*
כשהתעוררתי בבוקר רז כבר לא היה, מצאתי את עצמי שרועה בתנוחה כזו שלא הבנתי איך הוא הצליח בכלל לישון, תפסתי כמעט את כל המקום עם הידיים והרגליים שלי.
חייכתי לעצמי והתרוממתי לאט, מנסה לעכל את זה שנרשמתי ללימודים ויש לי עוד חודשיים ליהנות מהחיים איך שאני מכירה אותם כרגע.
בזמן שהסתגלתי לשמש שסנוורה אותי דרך החלון הטלפון צלצל, זה היה רז.
"בוקר טוב מאמי" עניתי ישר וקמתי מהמיטה. מתחילה לסדר את המצעים.
"תודה שהערת אותי" הוא היה נשמע די עצבני. ואפשר להבין אותו בהתחשב בכך שכל השבוע האחרון הוא בקושי ישן. ואני ממש לא תרמתי לו בכך...
"סליחה מאמי... לא שמעתי את השעון המעורר" ניסיתי להתנצל ושמעתי אותו מחבר את הפלאפון לדיבורית שברכב.
"איפה אתה?"
"קפצתי לדירה לקחת כמה דברים ששכחתי" הוא ענה ושמעתי אותו מתחיל בנהיגה.
"טוב, דבר איתי יותר מאוחר. אני אזוז להתארגן לעבודה"
הוא לא הגיב, אלא ישר ניתק את הטלפון. הבנתם למה התכוונתי בכך שהוא לא ממש רומנטי? יש לי עוד על מה לעבוד איתו.
אחרי הרוטינה הרגילה שלי בבוקר שכוללת נטילת ידיים (הרגל, ככה זה כשאתם באים מבית דתי), שטיפת פנים, צחצוח שיניים, איפור, בגדים ושתייה של מים עם לימון (בסדר הכרונולוגי הזה), יצאתי מהבית לכיוון העבודה שלי שממוקמת במרחק נסיעה של רבע שעה. אני קלדנית במפעל שמייצר כריכים וארוחות ומספק אותם בעיקר לחנויות הנמצאות בתחנות הדלק כמו אלונית, סונול וכל השאר. מצאתי את העבודה הזו לפני שנה בערך, אחרי שהתפטרתי מהעבודה בשירות הלקוחות של "הראל". נשארתי במפעל בגלל שהשעות הן מאוד נוחות, למעשה אני מגיעה והולכת מתי שאני רוצה, השכר סביר (כשאני עובדת מספיק שעות) והבוסית שלי מדהימה.
בקיצור, אני לא מתלוננת.
ואיך שכחתי? העבודה הזו מתאימה לסטודנטים.
כמובן שזו לא העבודה היחידה שלי, ואני משלבת את הקלדנות ביחד עם בייביסיטר ושיעורים פרטיים באנגלית. תאמינו לי, שאם יש משהו שאני יודעת לעשות טוב – זה לעבוד, והרבה.
נכנסתי למפעל בסביבות השעה תשע והשומר הרוסי בבוטקה חייך אליי כשהחתמתי את הכרטיס
"מה שלומך אצבעונית?" הוא שאל, מוסיף את הכינוי שהדביק לי מהיום הראשון שהגעתי לעבודה.
עזבו שבגלל המבטא הכבד שלו בכלל חשבתי שהוא אמר "עצבנית" בהתחלה ולקח לי המון זמן להבין למה הוא מתכוון, רק אחרי המון מחוות בידיים וסימנים של זרת, הבנתי שהוא מתייחס למראה החיצוני שלי, לעובדה שבמילים פשוטות אני רחוקה מלהיות גבוהה.
הוא צחק המון, אני קצת פחות. אבל למדתי לאהוב את השומר המבוגר הזה, שתמיד גורם לי לחייך על הבוקר.
"הכל מעולה, מה שלומך יורי?" עניתי לו בחיוך יופלה, ממש כמו החיוך שהיה נסוך על פניו עכשיו.
"השבח לאל, שיהיה יום מקסים חמודה" הוא חזר להביט במסך של המחשב ואני יצאתי מהבוטקה לכיוון המשרדים. לא לפני שחשבתי כמה זה מצחיק שהוא אומר השבח לאל ועוד במבטא שלו...
כשנכנסתי למשרדים, אמרתי בקול רם יחסית "בוקר טוב" לכל הבנות שכבר הגיעו ונמצאות בחדרים שלהן. שמעתי אותן מאחלות לי בוקר טוב בחזרה ונכנסתי לחדר שלי ושל רונה.
"בוקר טוב מותק" רונה הרימה את ראשה ממסך המחשב והביטה בי, "את נראית סחוטה"
הנחתי את התיק בצד והתכופפתי להדליק את המחשב שלי. השולחנות שלי ושל רונה צמודים אחד לשני, ככה שאם אנחנו רוצות לדבר אחת עם השנייה אנחנו צריכות להרים את הראשים מעל מסכי המחשב, או להציץ מהצד, אבל זה פחות נוח בגלל כל התיקיות והמסמכים של שתינו שנמצאים בערימות גבוהות.
"כן, היה לילה ארוך" מלמלתי והתיישבתי בכיסא.
"ארוך? אני מקווה שהיה קצת אקשן עם רז ובגלל זה הוא היה ארוך" היא הרימה את הגבות וקרצה לי.
בדיוק באותו הרגע החלון שנמצא בקיר שמאחורי רונה נפתח.
כן, בין המשרדים יש חלונות. כמה חדשני.
"היה אקשן עם רז? לפחות למישהי פה יש אקשן" גאיה הציצה מהחלון והתרוממתי מעט כך שתוכל לראות אותי. חבר שלה במילואים כבר שבועיים והבחורה מתחרפנת לנו פה.
"לא היה אקשן בנות... מצטערת לאכזב אתכן. וגם אם היה, ממתי אני מספרת לכן?" חייכתי וראיתי את מבטי האכזבה על פניהן.
"כן, הכל היא שומרת לעצמה" רונה התלוננה. לא פעם היא אמרה לי שבגיל 46 היא מתחילה להבין על מה כולם מדברים על כך שהם כבר עייפים מסקס. היא אוהבת לשמוע את הסיפורים של גאיה, על הלילות שלה ושל חבר שלה, רואים שזה מכניס לה קצת אקשן בחיים.
"אבל אתן יכולות להיות גאות בי" אמרתי ושתיהן החזירו את המבטים אליי, בציפייה.
"הכנתי אתמול את המערכת הראשונה שלי, לשנה הראשונה ללימודים" חייכתי ואז גאיה נעלמה וסגרה את החלון ורונה התיישבה בחזרה בכיסא.
"איזו תמיכה יש לי פה" מלמלתי ושמעתי את רונה צוחקת.
היום עבר די מהר, סיימתי את העבודה בשלוש וחצי ונסעתי ישירות לאסוף את הבייביסיטר שלי מבית הספר.
ילדה קטנה ומעצבנת בשם תמר. אני יודעת שזה נשמע לא טוב לומר מעצבנת, במיוחד לאור העובדה שאני הולכת ללמד ואיזו מין מורה אני אהיה אם אין לי סבלנות לילדים קטנים?
אבל תמר... היא מיוחדת. היא יכולה לשגע פילים. להטריף את כל מי שמסביבה. ומה לעשות, ככה זה שההורים שלך גרושים והם נותנים לך הכל על מגש זהב. ילדים הופכים להיות מפונקים יותר ויותר.
אז בבקשה, קחו עצה ממני – אל תתגרשו. או שפשוט תחנכו את הילדים שלכם להסתפק במה שיש להם.
תלמדו אותם שיש מילה כזו "לא".
ככה פשוט.
בכל מקרה, אספתי את תמר שכבר בכיתה א' ובאוטו כל הדרך לבית שלה היא שיגעה אותי שהיא רוצה שאכין לה פנקייקים. כמובן שהסכמתי רק בשביל שהיא תהיה בשקט ותיתן לי להתרכז בלחפש חנייה. ובכלל, כמעט שנסעתי לבית הישן שלהם מרוב שהיא לא הפסיקה לדבר ולהסיח את דעתי מהדרך.
אחרי שמצאתי חנייה שהייתה במרחק סביר מהבניין החדש אליהם הם עברו לפני שבוע בערך, יצאנו מהרכב, חצינו את הכביש ותמר התחילה לרוץ לכיוון הדלת של הבניין.
גלגלתי עיניים בזמן שניסיתי ללכת יותר מהר כשאני סוחבת על גבי את התיק הכבד והעצום שלה. היא לחצה על הקוד, נכנסה וסגרה אחריה את הדלת.
עצמתי עיניים וניסיתי לא להתעצבן יותר מידי, זה לא ממש הלך כי היא התחילה לעשות פרצופים ולהוציא לי לשון. הנחתי את התיק והתחלתי ללחוץ על המספרים באינטרקום בחוסר סבלנות. וטעיתי. שש פעמים.
"אפשר לנסות?" קול מאחוריי הקפיץ אותי והסתובבתי במהרה.

*******************************************************************

חזרתי!

אם יש משהו שגורם לי להתרגש כל פעם מחדש זה כמות התגובות וההודעות שאני מקבלת בפוסטים ישנים ובפרטי. אין עליכם!
התגעגעתי לאתר והתגעגעתי לקוראים שלי❤
מקווה שתאהבו את הסיפור החדש שכתבתי (חייבת לציין שהוא עדיין בתהליכי כתיבה אז אבקש מכם שוב.. קצת סובלנות חח)
אוהבת ומחכה לשמוע מכם כל דבר שעולה לכם.. אם זה הצעות להמשך או ביקורת בונה :)
שוב, מודה לכם מכל הלב ומקווה שתצליחו להתחבר לסיפור ❤

someone else עקוב אחר someone
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נתיאל דניאל
נתיאל דניאל
מוציאים לשון בחזרה
הגב
דווח
Liav A
Liav A
כמה כיף שחזרת, מוכשרת!
חיכיתי לזה כל-כך, לעוד סיפור מרתק, מרגש וסוחף שלך.
את כותבת בצורה מדהימה ופשוט זורמת עם הכתיבה, ולכן גם הסיפורים מרגישים מאד ריאליסטיים, וזה מה שאני אוהב בך. מחכה בציפייה לפרק נוסף!
כיף שחזרת, ואל תפסיקי לכתוב ולרגש לעולם. ❤❤
הגב
דווח
someone else
someone else
ליאבי תודה רבה רבה!!❤
כמו תמיד אתה מרגש אותי עם התגובות המדהימות שלך שלא מפסיקות לגרום לי לחייך... אז שוב תודה רבה נסיך❤❤
הגב
דווח
טען עוד 21 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
קטע שכתבתי פעם
קטע שכתבתי פעם
מאת: אריאל ג.
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
עם הזין ביד
עם הזין ביד
מאת: מישהי .
גברת לוי החדשה
גברת לוי החדשה
מאת: שלכת כותבת מהלב
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer