כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

תקועה- פרק 23

סוכר הוא תמיד פתרון

"רק משפט אחד יש לי להגיד לך: 'ברוך שפטרנו'." תמרה מגישה לי מילקשייק. כן, הגעתי למסעדה באמצע המשמרת שלה כי לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מדובר בהליכה של יותר מעשרים דקות שמרגישה כמו בערך מאתיים (לא שאני מתלוננת), וגורמת לי להתגעגע לסימה וליכולות הנהיגה הקסומות שלה יותר מתמיד.

ניסיתי לדבר עם אימא שלי כמה פעמים על עניין הרכב, היא מוכנה לעזור לי לקנות אחד, אבל רק אם נתחלק 50-50, ורק אם אני אשלם על הביטוח, הדלק וכל התוספות הנלוות.
"את כבר ילדה גדולה, אני לא אוכל לממן אותך לנצח." היא אמרה את זה ממש ככה, כאילו אני צריכה תזכורת לעובדה הזאת. אני באמת מנסה לחסוך ולעבוד כל יום, אבל אני מגיעה למצב שבו רק המחשבה על עוד משמרת בסופר-פארם מכניסה אותי לדיכאון של שעה לפחות. המקום הזה פשוט בלתי נסבל! נמאס לי, אני לא רוצה לנסות למכור כרטיסי לייפסטייל לזקנות שעדיין לא פיענחו את הקונספט של כרטיס אשראי ומשלמות לי בשקלים בודדים. כאילו, רק אתמול ניסיתי לעזור לאישה בדיוק כזאת (אוקיי, וגם לעצמי), ולקחתי לה את המטבעות מהידיים כדי לספור אותם יותר מהר. היא חשבה שאני מנסה לגנוב לה את הכסף, היו לה בדיוק 23 שקלים בידיים, זה אפילו לא מספיק לי למונית! בואו נשכח מהעובדה שאני הקופאית בתרחיש הזה ובכל מקרה היא הייתה מעבירה לי אותם בסוף. היא התחילה לצעוק עליי באמצע החנות (הומת האדם, כמובן) ואיימה להתקשר למשטרה. בשלב מסוים, כבר קיוויתי שהיא תעשה את זה ותשתוק כבר, כי הצעקות שלה הטריפו אותי.

"ברוך שפטרנו? חשבתי שאהבת את תום." אני משחקת עם הקש.
"שמעי, הבחור יפהפה, קשה מאוד לעמוד בפני זה. אבל הוא יצא אידיוט, וזאת לא פעם ראשונה שהוא יוצא אידיוט איתך. מגיע לך מישהו יותר טוב." היא מתיישבת לידי.
"את לא מפחדת שהאחמ"ש יתפוס אותך יושבת באמצע משמרת?"
"הנה, קחי את זה." היא שמה לי תפריט בידיים.
"מה? למה?"
"אני אגיד לו שאת עיוורת ושהיית צריכה שאני אקריא לך את התפריט."
"את אדם נוראי."
"אני נוראית? איזו מסעדה שמכבדת את עצמה לא מכינה תפריטים בכתב ברייל? הבעלים צריכים להודות לי שאני מוכנה לשבת ולהקריא ככה ללקוחות, אני בעצם מצילה אותו מתביעה."
"משוגעת." אני לוגמת קצת מהמילקשייק, אין כמו סוכר קפוא. או סוכר בכל צורותיו, למען האמת.
"אני פשוט לא מבינה את זה, ממה שסיפרת לי, זה היה נשמע שהוא ממש בעניין שלך."
"הוא כן בעניין שלי, הוא פשוט לא מוכן להתחייב להיות רק בעניין שלי."
"כזה אפס."
"זה לא משנה עכשיו," מה יותר גרוע, להיות אפס או להיות מאוהבת באפס? כנראה האופצייה השנייה, כי אם אתה אפס, אתה ככל הנראה לא מודע לעצמך ויכול להנות מהחיים. אם את מאוהבת באפס, את מודעת לכל האפסיות שבו, וזה רק גורם לך להיות מתוסכלת יותר כי אין לך שליטה במה שאת מרגישה.
"גם מי ייתן לו להיות רופא, לזה? לא הייתי נותנת לו להיות שיננית." מה שאני אוהבת בתמרה זה שהיא יכולה להתהפך על אדם תוך רגע, אם זה נחוץ.
"הוא יהיה רופא, והוא בטח יהיה ממש טוב בזה," אני אולי שונאת אותו כרגע, אבל אין לי שמץ של ספק בכך.
"נו, ומי רוצה להתחתן עם רופא בימינו? טייסים זה כל הדיבור."
"תגידי לו את זה כשתראי אותו." אני מתחילה לצחוק.
"ברור. מה עדיף? יד שנייה מרופא או מטייס?" היא ממשיכה.
"זה אומר שעכשיו גם אני יד שנייה? ועוד מהסוג הפחות נחשק?"
"מותק, אם כבר, את וינטג'." היא עונה ושתינו משתתקות לכמה רגעים.
"למה אני מרגישה כאילו עבדו עליי?" אני נאנחת.
"כי הוא נתן לך לחשוב שאתם ביחד, גם אם הוא לא אמר את זה במילים. מעשים אומרים הרבה, כל תיוג שקיבלת ממנו זאת הצהרה. הוא יצא דפוק ממש."
"ובכל זאת..." אני לוגמת את השלוקים האחרונים משמחת החיים המסוכרת שלי.
"טוב, די, אני לא יכולה לראות אותך ככה, אני אומרת לאחמ"ש שאני לא מרגישה טוב ואנחנו יוצאות לאנשהוא."
"לא, את צריכה את הכסף. ואני עובדת מחר על הבוקר גם ככה."
"לא אמרת אתמול שאת מתפטרת?"
"אני אומרת שאני מתפטרת כל יומיים, זה לא הופך את זה לנכון."
"אבל אולי זה צריך להיות נכון..."
"לא, זאת עבודה סבבה. אני סתם מתלוננת."
"אוקיי..."
"מה?"
"סתם, זה פשוט שיש לך נטייה להיתקע על דברים, גם אם הם לא עושים לך טוב."
"אני שומרת על זכות השתיקה." אני עונה וממשיכה ללגום, למרות שלא נותר בכוס כלום. זה יוצר צליל מעצבן כזה מהקש, תמרה שונאת אותו.
"את יכולה לשמור עליה, אבל אל תעני אותי בדרך." היא לוקחת ממני את הקש.
"אופס."
"את תמיד יכולה להגיע לכאן לעבוד איתי." היא מנסה לשכנע אותי שוב.
"יפטרו את שתינו תוך שבוע." אני מחייכת.
"תמרה, את מוכנה לבוא רגע?" בזמן שלא שמנו לב, האחמ"ש שלה נעמד ליד השולחן שלנו. הוא לא נראה שמח, בלשון המעטה.
"כן, בטח, ניסים." היא מחייכת חיוך מזויף ואני לוחשת לה בהצלחה.

עבודה חדשה היא לא רעיון נורא כל-כך, אולי אפילו שתיים. בשונה מחלק מהאנשים, הסחות דעת הן בדיוק מה שאני זקוקה לו כרגע, ועדיף כאלה שמקבלות אשראי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
קודם חנות עכשיו מסעדה?
הגב
דווח
Rina Gidoni
Rina Gidoni
נהנית לקרוא מחכה להמשך
הגב
דווח
guest
איזה כיףףף שני פרקים באותח יום!!
מושלם!! מחכה להמשךך
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Eltchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D