כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

תקועה- פרק 21

אני, אתה... והן?

החברה של תום שפי.
וואו, רק להשתמש בהגדרה הזאת גורם לעור שלי לצמרמורת קלה ובלתי רצונית. קיבלתי הרבה תארים במהלך שנות חיי- 'בת כפוית טובה', 'תלמידה ממוצעת', 'חיילת ממוצעת עוד יותר', אבל התואר הזה- 'החברה של תום שפי' הוא לא משהו שחשבתי שאשתמש בו.
אוקיי, אם להיות כנה, אני עדיין לא בטוחה שאני יכולה להשתמש בו. טכנית, אני מרגישה שכן. אסביר את זה ככה:
1. אנחנו מדברים אחד עם השנייה כל יום, רוב היום
2. אנחנו מנצלים כל הזדמנות אפשרית להיפגש ו... להנות מההטבות
3. הוא מתייג אותי בדברים מטומטמים שהם סוג של בדיחה פנימית
4. יש לנו בדיחה פנימית (היא אולי לא מוצלחת אבל היא גורמת לאחרים לכווץ את העיניים בחוסר הבנה כשאנחנו מזכירים אותה, וזה כל מה שצריך בעצם)
אבל... ויש פה אבל גדול. לא דיברנו על ההגדרה למצב הנוכחי. לא שאני לא נהנית ממנו, אני כן. אני פשוט רוצה לדעת שהוא נהנה ממנו באותה מידה ונהנה ממנו רק איתי. לא שאכפת לי, אני ממש לא בחורה קנאית, חוץ מהעובדה שאני לגמרי כן ועל מי אני עובדת. זה די עצוב, את חושבת לעצמך 'אני לא כמו כל שאר הבחורות, אני לא אקנא ואכנס לסרטים', אבל אז מישהו למעלה, ללא הסכמה, קונה לך כרטיס ודוחף אותך לאולם הקולנוע מבלי שהספקת אפילו לקרוא את התקציר.
אם התעניינתם, התקציר הוא בערך משהו כזה:
"בחורה יוצאת עם בחור, בחורה נהנית ומתחילה לפתח רגשות כלפי הבחור הנ"ל. הבחור עושה רושם שמדובר בעניין הדדי. הבחור מסרב לומר כל מילה שרומזת על מחויבות, הבחורה לא רוצה להזכיר את הנושא קודם, בעיקר כי היא יודעת שלבחור יש עבר. הבחורה מתחרפנת בגלל העבר ותוהה אם מדובר גם בהווה, הבחורה יוצאת מדעתה ונכנסת למוסד סגור. הבחור מפליג לעבר השקיעה עם ההווה שלו- בחורה בלונדינית וגבוהה בשם יאנה."
כן, לא משהו שהייתי משלמת כדי לראות.

"את צריכה פשוט לזרום עם איך שאתם עכשיו," תמרה אומרת לי בפלאפון. היא באמצע משמרת במסעדה, אבל היא יודעת שאני נוסעת לתום עכשיו ודורשת חיזוק.
"אבל מה אנחנו עכשיו?"
"זה באמת משנה?"
"עבר כבר חודש וחצי, נראה לי שכן."
"שמעי, הוא לא רואה את זה ככה. כרגע, הוא תופס אותך בתור מישהי שהוא אוהב להיות איתה ולא רודפת אחריו עם שלשלאות. את בעמדה מצוינת."
"הבעיה היא שהשלשלאות הסתבכו לי בידיים והן מתחילות לכבול אותי."
"מה?" היא נשמעת לא מרוכזת בשיחה.
"עזבי, אני מדברת שטויות."
"כרגיל. שמעי, אם זה באמת מציק לך כל-כך, תנסי לבחון את השטח."
"מה זאת אומרת?"
"תגידי, בדרך אגב, שמישהו התחיל איתך היום."
"למה שאני אגיד דבר כזה?"
"כי הדרך שבה הוא יגיב תראה לך מה הוא רוצה ממך לטווח הרחוק."
"ואם זה לא יזיז לו?"
"אז אתם יזיזים. קלטת את משחק המילים שעשיתי פה?" היא צוחקת מהבדיחה של עצמה.
"אבל הוא אמר לי שהוא רוצה להיות היחיד שמנשק אותי."
"נעמה, זה היה לפני יותר מחודש, כשהיית חידה מאתגרת בעיניו. מאז הוא לא דיבר ככה."
"אז את אומרת שהוא כבר פתר אותי?"
"לא... אולי... הוא פתר את החלק שהוא רצה לפתור."
"אוקיי, אני הולכת לנתק עכשיו כי השיחה הזאת גורמת לי להרגיש רע."
"אני לא טובה בדימויים ובשטויות כאלה. תשכחי ממה שאמרתי. פשוט תעשי מה שאת חושבת באותו רגע, כי זה מה שאת תמיד עושה."
"לא יכולת לומר את זה לפני שעשית לי כאוס בראש?"
"אבל אז איפה כל הכיף?" היא צוחקת ואני ומנתקת לה.

אז הנה אני, עומדת לדפוק בדלת של הבית של תום. הוא לבד בבית, כמו ברוב הזמן. מסתבר שההורים שלו עובדים יותר מפועלים סיניים במפעל של אייפון (והם רופאים במדינת ישראל, להזכירכם), ושאחיו הקטן לומד בפנימיית מוזיקה למחוננים (כן, האח הקטן שלימדתי אותו מתמטיקה, הוא אולי לא עוסק במתמטיקה עכשיו, אבל הייתי רוצה לחשוב שיש לי חלק בהישג, גם אם זה בכלל לא נכון). וזאת עוד בעיה, בגלל שהוא רוב הזמן לבד בבית, הוא לא הציג אותי בפני ההורים שלו (אני בוחרת לא להחשיב את ההיכרות עם אבא שלו כי... טמפונים ודימום מהאף), ואין לי מושג איך הוא היה מגדיר אותי בפניהם עכשיו. לעזאזל.
אז, מה אני עושה? להעמיד פנים שהסירה שאנחנו עליה לא עומדת לטבוע או לעשות משהו שיכול לגרום לחור עמוק יותר? אני נשארת שם כמה רגעים, במצב של ייאוש. הדלת נפתחת ותום מסתכל עליי. מה? איך? הוא פשוט הרגיש שאני כאן?
"אני יודע שהדלת של הבית שלי מרתקת, אבל הייתי רוצה לחשוב שאת מגיעה לכאן גם בשבילי." הוא נועץ בי מבט מתחכם.
"אתה לא תבין, מה שיש ביני לבין הדלת הזאת הוא חזק מדי בשביל מילים."
" בלי קשר לעובדה שהיא לא יכולה לדבר." הוא מחייך.
"זה רק גורם לקשר בינינו להיות עמוק יותר." אני מלטפת את הדלת בחיבה.
"את מנסה לגרום לי לקנא?" הוא תופס את היד שלי שנוגעת בדלת. כן! כן, תום! אני מנסה לגרום לך לעשות משהו, כל דבר, שיגרום למחשבות הסוררות שלי להירגע ולהבין שאנחנו ביחד!
"יש לי ניסיון מרשים בזה, אחרי הכל," אני אומרת והוא מסתכל על השפתיים שלי.
"אז את הולכת להיכנס או שאתן רוצות להישאר לבד?" הוא בוחר במכוון להתעלם ממה שאמרתי, זה קצת מרגיז.
"זה תלוי.. יש לך משהו טעים לאכול?"
"אני באמת אתחיל לחשוב שאת מנצלת אותי! ועוד בשביל אוכל!" הוא שם יד על הלב.
"אל תדאג, זה גם ניצול מיני." אני אומרת ונכנסת פנימה.

הוא מוציא קופסת אוריאו מהארון ומניח אותה על הדלפק. עוברות כמה שניות ושנינו מסתכלים אחד על השנייה בלי לזוז.
"הכל בסדר? בדרך כלל את מסיימת חצי קופסה בשלב הזה."
"אתה רומז משהו?" כל-כך יותר קל לי לא לדבר איתו על זה, שזה מפתה להתעלם מהנושא לחלוטין.
"לא. אני אומר שאספקת החטיפים בבית הזה קטנה משמעותית מאז שהתחלת להגיע." התחלת להגיע, הוא אפילו לא מוכן להגיד 'התחלנו לצאת'. שכחו הכל, אין מצב שאני מתעלמת מזה.
"זאת לא אשמתי, תגיד לאימא שלך להפסיק לקנות דברים טעימים."
"ושהיא תהיה כמו אימא שלך? עם הפריכיות והגבינה 1% שלה?"
"צודק, שכח ממה שאמרתי."
"את מוכנה להגיד לי מה קורה?"
"אני לא יודעת."
"סבבה, אז נחזור לבהייה אחת בשני?"
"אני נהנית מהנוף, אז אין לי בעיה להמשיך." אני מתה עליו בחולצות כחולות. והוא יודע את זה.
"ואני חושב שתהני יותר ממשהו כזה." הוא מתקרב ומלטף את הלחי שלי, המגע שלו מרגיש כמו נוצה. אבל כזאת שטבולה באותות חשמליים.
"ובעצם, כל מה שחשוב לך זה ההנאה שלי." אני לוחשת והוא מחייך שוב. זה החיוך השנוא עליי שלו, מדובר בשילוב של יהירות וחוצפה שגורמת לו להיות מסוכן בשבילי.
"בין היתר." הוא אומר ומנשק אותי. אני נותנת לעצמי להישאב אל תוך הנשיקה (כי באמת אי אפשר אחרת) ואז אני מתחילה לחשוב על האפשרות שבזמן שהוא יוצא אותי, הוא מנשק בחורה אחרת בדיוק ככה, ושהוא גורם לה להיאנח בדיוק ככה, ושאולי מדובר בכלל בכמה בחורות. אני תוהה אם הוא עושה השוואה בינינו, כי זה בלתי נמנע ובאיזה מקום אני נמצאת, אני מקווה שלפחות שני, כי שלישי זה מביך.
"מישהו התחיל איתי היום," אני עוצרת את הנשיקה והמילים נפלטות מעצמן.

****
וואו, אני מצטערת על ההפסקה הארוכה בין פרק 20 לפרק הזה! מחסום כתיבה בשילוב הרבה עומס בחיים זה מתסכל בטירוף! אל תדאגו, הפרק הבא יגיע בקרוב. מודה על כל התגובות שמבקשות המשך, זה הכי מתגמל בעולם! ♥

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
למה שאלת אותו את זה?
הגב
דווח
guest
מתי יהיה המשך??? המרווחי זמן הורגים ממתח
הגב
דווח
guest
מושלם!! המשך דחוףףףף
הגב
דווח
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש בספרייה
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Eltchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
סיפורים אחרונים
ביאוס ראשון יצא לדרך
ביאוס ראשון יצא לדרך
מאת: Natali Beso
לופא- פרק 2
לופא- פרק 2
מאת: תומר דגן
מלי פרק 11
מלי פרק 11
מאת: איש המגבעת
חבורת מד''א פרק 11 חלק ב'
חבורת מד''א פרק 11 חלק ב'
מאת: אור קרסנר
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D