כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

מה אנחנו עושים?! פרק 94

הוא קם ונעמד מולי, עם עיניים טובות וחיוך שמסמן לי שהכל יהיה טוב מעכשיו..

תוכן עניינים 1. מה אנחנו עושים?! פרק 12. מה אנחנו עושים?! פרק 23. מה אנחנו עושים?! פרק 34. מה אנחנו עושים?! פרק 45. מה אנחנו עושים?! פרק 56. מה אנחנו עושים?! פרק 67. מה אנחנו עושים?! פרק 78. מה אנחנו עושים?! פרק 89. מה אנחנו עושים?! פרק 910. מה אנחנו עושים?! פרק 1011. מה אנחנו עושים?! פרק 1112. מה אנחנו עושים?! פרק 1213. מה אנחנו עושים?! פרק 1314. מה אנחנו עושים?! פרק 1415. מה אנחנו עושים?! פרק 1516. מה אנחנו עושים?! פרק 1617. מה אנחנו עושים?! פרק 1718. מה אנחנו עושים?! פרק 1819. מה אנחנו עושים? פרק 1920. מה אנחנו עושים?! פרק 2021. מה אנחנו עושים?! פרק 2122. מה אנחנו עושים?! פרק 2223. מה אנחנו עושים?! פרק 2324. מה אנחנו עושים?! פרק 2425. מה אנחנו עושים?! פרק 2526. מה אנחנו עושים?! פרק 2627. מה אנחנו עושים?! פרק 2728. מה אנחנו עושים? פרק 2829. מה אנחנו עושים?! פרק 2930. מה אנחנו עושים?! פרק 3031. מה אנחנו עושים?! פרק 3132. מה אנחנו עושים?! פרק 3233. מה אנחנו עושים?! פרק 3334. מה אנחנו עושים?! פרק 3435. מה אנחנו עושים?! פרק 3536. מה אנחנו עושים?! פרק 3637. מה אנחנו עושים?! פרק 3738. מה אנחנו עושים?! פרק 3839. מה אנחנו עושים?! פרק 3940. מה אנחנו עושים?! פרק 4041. מה אנחנו עושים?! פרק 4142. מה אנחנו עושים?! פרק 4243. מה אנחנו עושים?! פרק 4344. מה אנחנו עושים?! פרק 4445. מה אנחנו עושים?! פרק 4546. מה אנחנו עושים?! פרק 4647. מה אנחנו עושים?! פרק 4748. מה אנחנו עושים?! פרק 4849. מה אנחנו עושים?! פרק 4950. מה אנחנו עושים?! פרק 5051. מה אנחנו עושים?! פרק 5152. מה אנחנו עושים?! פרק 5253. מה אנחנו עושים?! פרק 5354. מה אנחנו עושים?! פרק 5455. מה אנחנו עושים?! פרק 5556. מה אנחנו עושים?! פרק 5657. מה אנחנו עושים?! פרק 5758. מה אנחנו עושים?! פרק 5859. מה אנחנו עושים?! פרק 5960. מה אנחנו עושים?! פרק 6061. מה אנחנו עושים?! פרק 6162. מה אנחנו עושים?! פרק 6263. מה אנחנו עושים?! פרק 6364. מה אנחנו עושים?! פרק 6465. מה אנחנו עושים?! פרק 6566. מה אנחנו עושים?! פרק 6667. מה אנחנו עושים?! פרק 6768. מה אנחנו עושים?! פרק 6869. מה אנחנו עושים?! פרק 6970. מה אנחנו עושים?! פרק 7071. מה אנחנו עושים?! פרק 7172. מה אנחנו עושים?! פרק 7273. מה אנחנו עושים?! פרק 7374. מה אנחנו עושים?! פרק 7475. מה אנחנו עושים?! פרק 7576. מה אנחנו עושים?! פרק 7677. מה אנחנו עושים?! פרק 7778. מה אנחנו עושים?! פרק 7879. מה אנחנו עושים?! פרק 7980. מה אנחנו עושים?! פרק 8081. מה אנחנו עושים?! פרק 8182. מה אנחנו עושים?! פרק 8283. מה אנחנו עושים?! פרק 8384. מה אנחנו עושים?! פרק 8485. מה אנחנו עושים?! פרק 8586. מה אנחנו עושים?! פרק 8687. מה אנחנו עושים?! פרק 8788. מה אנחנו עושים?! פרק 8889. מה אנחנו עושים?! פרק 8990. מה אנחנו עושים?! פרק 9091. מה אנחנו עושים?! פרק 9192. מה אנחנו עושים?! פרק 9293. מה אנחנו עושים?! פרק 9394. מה אנחנו עושים?! פרק 9495. מה אנחנו עושים?! פרק 9596. מה אנחנו עושים?! פרק 9697. מה אנחנו עושים?! פרק 9798. מה אנחנו עושים?! פרק 9899. מה אנחנו עושים?! פרק 99100. מה אנחנו עושים?! פרק 100 ואחרון

ליר..
אני שוכבת על הרצפה ותחושת הזמן אבדה לי כשמליון מחשבות רצות לי בראש..
מליון סיטואציות בהן אני או משחזרת רגעים או מנסה לדמיין מה יקרה..
אני לא מצליחה להרים את עצמי משם, הגוף שלי מסרב לי והמוח שלי נודד למקומות אחרים עם כל דמעה שזולגת ונוטפת ממני לריצפה הקרה..
קומי ליר קומי! את לא יכולה להמשיך לשכב ככה בלי לעשות כלום! קומי כבר, תזיזי את עצמך זה לא בריא לך!
אני מנסה לדבר עם עצמי ולשכנע את עצמי לקום מהתחתית אליה הגעתי, אבל בכל פעם הלב נתקף במן הרגשה קשה וזה משתק אותי במקום..
דפיקה בלדת גורמת לי להרים את הראש ולהתאפס..
אסור שיראו אותי ככה.. אני לא רוצה שיראו אותי ככה..
אני מתיישבת ומנקה את פניי מהדמעות..
"רק רגע.."
אני מרימה את הקול ובאותו רגע קמה על רגליי ונושמת עמוק..
אני מסדרת את השיער ופוקחת את עיניי בתקווה שלא ישימו לב..
"היי"
"מה קורה? הכל בסדר?"
"כן.. הכל כרגיל.."
אפי עומד מולי וההבעה על פניו מסגירה את הדאגה שלו אליי..
"בא לך לשבת איתי על סיגריה בחוץ?"
הוא שואל ואני לא מהססת ויוצאת איתו..
אנחנו מתיישבים ואני מסתכלת עליו ותוהה מה מביא אותו לכאן באמצע היום..
"את בסדר?"
"כן.. כבר שאלת"
אני עונה ומנסה לשחרר צחוק קטן כדי להעביר לו שאני בסדר..
"עברו כמה שעות מאז שנכנסת, אחרי השיחה עם יובל.."
"כן.. נרדמתי..
מה השעה בכלל?"
"אחת בצהריים!"
"באמת?!"
"ליר.."
"את בטוחה שהכל בסדר איתך? את נראת חיוורת לגמרי ורואים שלא ישנת.. רואים שבכית.. העיניים שלך אדומות ונפוחות, את מושכת באף מהרגע שפתחת את הדלת.."
"אני בסדר אפי.. אין צורך לנבור במה שקורה לי.."
"זה קשור לשיחה שלך עם יובל? הבנתי ממנו שהוא מכיר אותך.."
"מה עוד הבנת ממנו?"
"לא יותר מדי.. רק שחבר שלך נעלם ואת אחריו, לא ממש הבנתי אותו"
"זה לא משנה.. אני אתאפס ואני אהיה בסדר.."
"למה את לא משתפת.. ? דברי, תוציאי את מה שיושב לך, איך את חיה ככה קבנימט?! אני אעזור לך במה שצריך.. רק תדברי כי את הכל, חוץ מבסדר!"
"אין מה לספר"
הוא מדבר אלי בשקט, מדבר בכזה רצון לעזור ואני עונה לו בפאקינג קרירות..
חוסמת את הדרך שלו אליי ואין לי בכלל מושג למה..
"ליר.. עברת פרידה, אני יכול להבין את זה כבר, אבל הדרך שלך להתמודד היא לא נכונה.. אני לא יודע מה עוד קרה בדרך ואני כמעט בטוח שנפגעת לא מעט.. אבל את יכולה לסמוך עליי, אם הספקת להכיר אותי את כבר יודעת שאני לא ארצה לעשות לך רע..
מקסימום תקבלי עצה, תמיכה, כתף.. משהו להשען עליו בין כל הכאב שלך.."
בשלב הזה אני נלחמת בגולה שנתקעת לי בגרון, נלחמת בדמעות שנאגרות בעיניי ואני יודעת שהוא כל כך, כל כך צודק..
"תשחררי כבר את מה שיושב עליך.."
"אני לא יודעת איך.."
אני בקושי מוציאה את המילים האלה מתוכי, בקושי מצליחה לדבר ואני מרגישה איך הדמעות זולגות שוב מעצמן..
"פשוט תוציאי, תגידי מה את מרגישה.."
"אני מרגישה שריק לי.."
אני שותקת לרגע ואני יודעת שהוא מחכה שאני אמשיך..
"אני מרגישה שמשהו חסר לי, הוא חסר לי ואני פה כדי להשתקם מתקופה כל כך רעה שעברתי ואני פשוט לא מצליחה.."
"ממה את צריכה להשתקם? מהפרידה ממנו?"
"גם.."
"ממה עוד.. ?"
הוא שואל בדרכו העדינה והשקטה וגורם לי לרצות לשתף..
אחרי כל כך הרבה זמן הוא גורם לי לרצות לשתף..
"עברתי תקופה קשה עם ההורים, אני לא מדברת איתם כי הם לרוב היו עסוקים בתחת של עצמם ולא קיבלו את העובדה שהבן זוג שלי קצת שונה מהם..
אז איבדתי את התמיכה שלהם כי אני לא הולכת בדרכם..
עברנו לגור ביחד לתקופה שהייתה על זמן שאול כי הוא היה חייב לעזוב לתקופה ארוכה ולא יכולנו להיות ביחד.."
"למה?"
הוא שואל ונשמע מופתע ולא מבין..
"הנסיבות היו קשות, זה לא באמת משנה.. אז ניסיתי להישאר בדירה שלו, נסתי לחכות לו עד שיחזור ונאחזתי בחברים שלו שהפכו לחברים שלי.. היה לי קשה.. כל יום מחדש היה יותר קשה בלעדיו.. ואז.."
אני עוצרת ולא מסוגלת להמשיך.. אני בולעת רוק ומנסה לנשום בקושי..
"ואז מה ליר.. ? אל תעצרי את חייבת להוציא את זה!"
"ואז הוטרדתי.."
אני מניחה את הידיים שלי על הפנים, מנסה להסתיר את הבושה שאני לא אמורה בכלל להרגיש..
"הצלחתי לברוח, ברגע האחרון הצלחתי לברוח.."
"הגשת תלונה?"
"לא..
באותו לילה ארזתי את עצמי וברחתי משם בלי להשאיר עקבות.."
"אני מצטער.. אני מצטער בשבילך שעברת את כל זה.."
"הגעתי לכאן במטרה להשתקם, להתקדם מהטראומה ולחזור בריאה יותר.. אבל זה לא קורה כי הגעגוע אליו שובר אותי מיום ליום יותר ויותר.. הרצון הזה להרגיש את החיבוק שלו, את הביטחון בין הידיים שלו.. אני בקושי שמצליחה לתפקד.."
"למה אתם לא חוזרים? למה את לא מדברת איתו, לא מספרת לו?"
"כי הוא לא יכול.. אנחנו לא יכולים לדבר בתקופה הזאת שהוא לא כאן.."
אני מסתכלת עליו והוא נראה כאילו הלך לאיבוד בין המילים שלי..
"זה מורכב וזה סיפור בפני עצמו.. אנחנו לא יכולים לדבר ולא שמעתי ממנו או עליו כל כך הרבה זמן עד היום בבוקר שהבנתי מיובל שהוא הגיע למושבה ודאג לטפל במי שהטריד אותי.."
"איך הוא ידע?"
"הוא יודע הכל.. איכשהו הוא יודע הכל.."
"נו אז תחזרי לשם למי את מחכה?! אם הוא חזר תלכי אליו!"
"הוא לא שם.. הוא חזר חזרה.."
"מאיפה את יודעת?"
"כי זה היה מזמן והתקופה שהוא צריך להעדר עוד ארוכה.."
"ליר.."
"מה?"
אני מרימה את הראש אליו והעיניים שלי נפגשות עם העיניים הטובות שלו..
"אני חושב שאת צריכה לחזור לשם.. אם הוא שם, תחזרי לאהבה שלך ואם לא אז פשוט תחכי לו שם.."
"אני מפחדת להתרסק שוב.."
"את כבר מרוסקת ליר.. נישאר לך רק לאסוף את עצמך, לחזור לשם ואם האהבה שלכם חזקה שום מרחק וזמן לא יגביל אותה או יעצור אותה.. תחכי לו שם שיחזור..
תגישי תלונה, תאחזי שוב בחברים..
תחדשי את הקשר עם ההורים, בסופו של דבר הם יקבלו אותך ואותו ואני בטוח שהם דואגים לך.."
"זה לא כזה פשוט.."
"כן, זה כן פשוט.. את חייבת להפסיק לפחד, את חזקה יותר ממה שנדמה לך!"
אני מסתכלת עליו עם חצי חיוך והמילים שלו מצליחות לעודד אותי..
הוא מצליח לגרום למחשבות שלי לא להיות כאלה קשות ואפורות פתאום..
"אני לא חושב שראיתי ממך חיוך אחד אמיתי בכל התקופה הזאת שהיית כאן.. אולי פעם אחת.."
הוא גורם לחיוך שלי להתרחב יותר ואני לא מצליחה לשלוט שוב בדמעות הארורות האלה שתוקפות אותי..
"אל תבכי ליר.. את תתגברי על הכל, את תעברי את זה ואני מוכן לעזור לך בכל מה שאת צריכה.."
"תודה אפי.. זה לא מובן מאליו.."
"תודה על מה?! אני כועס על עצמי שלא עשיתי את זה מזמן.. שלא היה לי אומץ להוציא את זה ממך מזמן ונתתי לך להתרסק כשידעתי שמשהו עובר עליך מהרגע שהגעת לכאן.."
"כנראה שכל דבר קורה בזמן שלו.. סביר להניח שהייתי נעלמת גם מפה אם היית עושה את זה לפני היום.."
אני משחילה חצי צחוק קטן והוא צוחק אחרי ומדליק לנו סיגריה לשחרור האווירה..
" אני רוצה שתדעי שאת תמיד יכולה לסמוך עלי.. בכלל על כולנו פה.. לא משנה מה ומתי אנחנו כאן בשבילך.."
"אתם ללא ספק הפכתם למשפחה שלי.. אני מודה לך ובכלל לכולם פה על הכל.."
"אז אני מבין שאת עוזבת וחוזרת לחיות?!"
"אני עוזבת וחוזרת לחיות.. מקווה לפחות"
"את לא מוותרת לעצך יותר את מבינה.. ?! אין יותר להתרסק ככה, אין יותר להישבר לכל כך הרבה זמן.. אין לא לשתף.. יש לך תמיד את מי לשתף ויש לך למי לפנות"
אני מסתכלת עליו ומשחררת את העשן הלבן של הסיגריה.. מרגישה שהוא הצליח למלא את הגוף שלי באנרגיה חדשה ושונה ומרעננת לשם שינוי, אחרי התקופה המחרידה שעברתי..
אני קמה ומושיטה את הידיים שלי אליו, מושכת אותו אלי.
הוא קם ונעמד מולי, עם עיניים טובות וחיוך שמסמן לי שהכל יהיה טוב מעכשיו..
אני מחבקת אותו וזה המגע הראשון שלי מזה תקופה עם מישהו..
כל כך התגעגעתי לזה.. להרגיש את הביטחון שיש בחיבוק, התגעגעתי לתחושה המספקת והמנחמת שיש בחיבוק..
"אתה בן אדם מדהים.. תודה על הכל, תודה על כל העזרה מהרגע הראשון.. אני לא אשכח לך את זה לעולם! תודה על הכל.. !"
"באהבה גדולה.."
"אני מבטיחה לחזור לבקר.. מבטיחה שתמיד נהיה משפחה!"

אחרי השיחה עם אפי, ארזתי את עצמי.. ארזתי הכל..
ניפרדתי מכולם וקיבלתי המון אהבה ותמיכה.. הם ללא ספק היו טובים אליי ואני מתכוונת להשאיר אותם בחיי..
לקראת הערב אני נכנסת לרכב שלי ויודעת שהדרך שלי ארוכה, הדרך שלי האישית..
הנסיעה לשם מרגישה כמו נצח כי אני לא באמת יודעת למה לצפות..
הגוף שלי רועד מכל כך הרבה סיבות, מכל כך הרבה מחשבות שמכרסמות לי את הראש..
אני מתרגלת נשימות ומתפללת לטוב מעכשיו..
כשאני מגיעה למושבה אני מרגישה את כל הגוף שלי רועד..
אני לא חושבת על שום דבר חוץ ממנו, לא חושבת על שום דבר חוץ מהרצון המטורף שיש לי לשמוע את הקול שלו באוזניים שלי, להרגיש את הידיים שלו אוחזות אותי ומחבקות אותי אליו..
אני ממשיכה בנסיעה ישירות לבית שלו.. שלנו!
אני יוצאת מהאוטו ועולה למרפסת.. שקט כאן כל כך..
אני נושמת עמוק את הריח המוכר של הבית הזה.. נושמת עמוק ומרגיעה את כל הפחדים שלי..
אני מתיישבת על המדרגה, מביטה על המים ומבינה כמה התגעגעתי לפינה הזאת, כמה התגעגעתי למקום הזה..
אני נשכבת על הגב ועוצמת עיניים, מנסה להקשיב לשקט, למים אוליי..
אני שוכבת בנחת עד שאני מרגישה צל חוסם את פנס הרחוב שצמוד לבית והאיר עליי..
אני מרגישה שהגוף שלי משותק.. שאני לא מצליחה לזוז, אני קפואה במקום והפחד משתלט עליי..
"חזרת.."

**************************
פרק חדשששששש
אז ככה..
אני אספר פה קצת על עצמי כי אני מרגישה שאתם כבר חלק ממני ואולי אז תבינו יותר למה לוקח לי כל כך הרבה זמן להעלות כל פרק..
אני בת 30, רובכם יודעים שאני נשואה.. לא הרבה יודעים שאני נשואה בפעם השניה!
יש לי שניי ילדים בני 10 כמעט מנישואיי הראשונים..
אני עובדת בכמה עבודות ולרוב אני פשוט סביב השעון בכל מה שקשור לעבודה, בית, ילדים, בעל, חופש גדוללללל שמטמטם אותי וחיי חברה..
בין כל זה נמצאת האהבה הגדולה שלי לכתיבה.. זה האוצר הפרטי שלי!
אני יודעת שאתם כועסים ומאוכזבים מזה שאני לא מעלה פרקים כמו פעם..
אבללל תבינו שיש לי חיים מחוץ לזה, חיים שאני חייבת לתפקד בהם נון סטופ!
אני יותר מאשמח אם תחסכו ממני תגובות לא הולמות וכאלה שנכתבו כדי לפגוע..
(כגון: דיבורים כמו חול ועוד) אני הופכת עולמות כדי להספיק לכתוב ואתם חלק בלתי נפרד ממני, אני תמיד כאן ואני תמיד מעדכנת ומגיבה.. תמיד אוהבת אתכם.. תשתדלו גם..

שיהיה לכם לילה מושלם, אני אוהבת אתכם מלא!
לא לשכוח להגיד לי מה אתם חושבים..

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 33 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Goni Maor
Goni Maor
לא יהיה המשך כבר נכון?
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
בודאי שיהיה!!!
אין מצב שאני משאירה קצוות פתוחים גוני!
ככה את מכירה אותי?!?!?!
הייתי בהפסקה, הייתי חייבת אחרי תקופה לא קלה אבל אני חוזרת אוטוטו!!!!
הגב
דווח
Goni Maor
Goni Maor
יופי
הגב
דווח
טען עוד 64 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
סיפורים אחרונים
זוהי קריאה אחרונה
זוהי קריאה אחרונה
מאת: לירון שאלתיאל
אגדת האושר והכאב היום .
אגדת האושר והכאב היום .
מאת: אודליה כחלון
משחקי אהבה - 3 (חלק א)
משחקי אהבה - 3 (חלק א)
מאת: Or S
הילדה 3
הילדה 3
מאת: אסמאדה -סאן
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי