כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

פשוט נהדרת פרק 28

"לפעמים הייתי רוצה לשכוח את החיים שלי ולהתחיל דף חדש בדיוק כמוך" מה טוב בזה? התחלה חדשה כשיש לך עבר שאינך זוכר תהיתי לעצמי.

לילה:

" היי, למה את בחוץ?" אוהד קלט אותי יושבת על אחד הספסלים בפרצוף מבואס.
" הוא יתעורר אני בטוח בזה!"
" זה לא זה... הוא התעורר אוהד... אתה יכול להיכנס לראות אותו"
" התעורר? חשבתי שתקפצי משמחה"
" אני שמחה! פשוט..." לא יכולתי פרצתי בדמעות שקטות בעודי מסמנת לו ללכת, שילך וירגיע את אחיו כי הוא כל מה שנותר לו כי איתי איננו רוצה יותר שום דבר.

רם:

" אח שלי אני כל כך שמח שהתעוררת" היה לו פרצוף שמח, אמיתי כזה על הפנים ואני? כרגיל מצוברח יותר נכון מעוצבן שוב על הבן הזה ומאוכזב מלילה.
" מה זה פרצוף התשעה באב הזה?" קלט אותי.
" לילה..."
" ידעתי, אז זו הסיבה שהיא יושבת ובוכה מחוץ לחדר?" בוכה? אפילו להתעצבן עליה כמו שצריך אני לא יכול, היו לי רחמים ובעיקר רציתי לחבק אותה עכשיו בזה הרגע.

" מה כבר קרה?" אז סיפרתי לו הוא לא ידע איך לאכול אותה, נתן לי טפיחה בשכם כאות עידוד.
" אולי זה לא מצדיק את מה שעשתה אבל אחי אתה חייב להפסיק להיות כזה קשה... היא אוהבת אותך רואים לה בעיניים! וחוץ מזה אתה חייב לה את החיים שלך היא זו שהצילה אותך. סיפרו לי שהיא נלחמה עלייך עשתה לך החייאה עד שהאמבולנס הגיע, בקיצור אחי אם אתה לא משלים איתה אתה מפסיד, תחשוב על זה כמה אנשים איבדת בדרך" וואו כל הכבוד על חתיכת הנאום אחי הגדול מי חשב שיש לך כאלו יכולות כמעט משכנעות.

" תעשה טובה תסתכל אם היא בחוץ" הוא בודק ואז שוב חוזר מסמן שהיא לא כאן ואני משתגע... מצד אחד בא לי לסלוח לה ולהיות איתה אבל מצד שני אני רוצה לומר לה תודה ולהמשיך בחיים שלי גם אם הם יהיו בלעדייה.

לילה:

אני לא מאמינה שעשיתי את השטות הזו ותמיד בן איכשהו שותף לכל הדבר הזה, מעצבן!

חזרתי הביתה בלית ברירה אימא הביטה בי במבטים קרים כשהיא עושה את זה אני הולכת לתלות כביסה... לפחות היא לא תריב איתי או אני איתה התבדחתי עם עצמי, תליתי כביסה על חוטי החלון בידיים רועדות כשכל מה שעובר בראשי זו הנשיקה שלי עם בן... הנשיקה שרם ראה. אם כבר מדברים על בן איפה הוא? אני לא מאמינה שהוא נעלם ככה כאילו תכנן לנשק ושנייה לאחר מכן לברוח על נפשו.

" או תראו מי חזרה" שמעתי את בן פתאום כמו סערה גדולה.
" מה אתה רוצה?" אמרתי בזלזול.
" שוב הדיבור הכועס?"
" כן! שוב הדיבור הכועס" ניסיתי לגרש אותו אך לא הועיל.
" בואי רגע תעזבי את הכביסה"
" אני לא הולכת איתך לשום מקום!"
" אני רק רוצה סיגריה"
" אז תעשן לבד!"
" בחייאת אולי תפסיקי להיות ילדה קטנה זו כולה נשיקה אם זה כל כך מציק לו סימן שמשהו לא בסדר איתו"

" אתה לא בסדר! אתה לא מבין? כל פעם משהו אחר קורה בגללך! פעם הוא פצוע, פעם הוא כמעט מת. אתה לא נורמלי אני חושבת שאני לא רוצה להיות איתך בקשר בכלל!" התנפלתי עליו זרקתי את הכביסה ויצאתי מהבית... השד יודע לאן. החלטתי לחזור לבית החולים לשבת ולבהות בקירות מצדי עד מחר. רם היה במצב אחר כשחזרתי לבית החולים הולך ומשוטט במסדרונות עד שנתקל בי, כאילו שסירב לראות אותי מלכתחילה.
" רציתי להגיד לך משהו" אמר ישירות והתיישב על ידי.
קיוויתי שיגיד לי שהוא סולח לי.
" תודה שהצלת אותי... אני... אני חייב לך" שום חיוך מלבלב לא היה לו, סירב להביע מולי רגשות.
" אין בעד מה" סיננתי והשפלתי מבט.
" טוב אני חייב ללכת" קם ממקומו כמו בן אדם זר מבלי להעיף בי מבט.

" חכה" תפסתי בידו בזהירות כמו שהוא תמיד היה עושה לי.
" אז זהו? פה נגמר הקשר שלנו?" עיניו הבהירות הישירו אליי מבט.
" את פגעת בי... את באמת חושבת שמגיע שאתייחס אלייך?" מה קרה לרם הקודם? לאן הוא נעלם. פרצתי בדמעות בשקט.
" הדמעות שלך... תפסיקי לבכות"
" אני לא שולטת בזה... זאת הייתה טעות... אני לא אוהבת את בן!" צעקתי עליו מרוב תסכול.
"את גם לא אוהבת אותי... פשוט תלכי הביתה" אין לי לאן ללכת רציתי לומר אבל שתקתי, בלעתי את רוקי בשקט והלכתי משם... בוכייה בפעם המי יודע מה.

רם:

פאק איזה קשה זה... איזה קשה זה להיפרד ממנה אני לא מאמין שבכלל ניסיתי.
" נו? אתם כבר ביחד?" אוהד נכנס לחדר בהתפרצות חצי מחויך. שתקתי.
" לפי הפרצוף שלך זה נראה שנפרדת ממנה" הנהנתי.
" אתה מטומטם! מה לא בסדר איתך? אנשים עושים טעויות, בחייאת אח שלי תחשוב על זה... אם יש בך טיפת הגיון תתחיל להזיז את עצמך אחרת מישהו אחר ייקח אותה" שוב הוא עם הנאומים שלו, איך הוא מוציא אותם מהיכן שולף בכזו שנינות.

לילה:

לא ידעתי לאן ללכת, רגליי גררו אותי אל דניאלה, היא תוכל קצת לגרום לי לחייך. היא קיבלה אותי בברכה, חייכה חיוך אוהב ונתנה לי חיבוק רחב.
" מה שלום רם?"
" הוא בסדר" אמרתי באיפוק לא לבכות.
" למה הוא לא מגיע איתך?"
" הוא קצת עסוק... את יודעת עם העבודה."
" אני מבינה... אני לא יודעת אם שמעת אבל החלטתי לצאת מכאן" חייכתי פתאום, שמחתי שהיא סוף סוף יכולה לחזור לחיים שלה, לאלו שהיא השאירה.
" למה את נראית עצובה ילדונת?"
" סתם... כלום, יעבור" ניסיתי לחייך חיוך מאולץ ולהמשיך בהצגה שלי שבה הכול טוב.

" מה רם עשה?" שאלה.
" הוא לא עשה כלום, זאת אני... אני פשוט מטומטמת!"
" אנחנו עושים תמיד טעויות ונמשיך לעשות, אני בטוחה שלא התכוונת... ניסיתם לדבר?" נשמע כאילו יודעת מה קרה.
" ניסיתי... הוא לא מוכן להקשיב. אני מניחה שזו העונש שלי ועליי לקבל אותו" הזזתי את רגליו בעודי יושבת על המיטה ורגליי מתנדנדות מעלה מטה.
" הכול יהיה בסדר לילה, את תראי!"
" דניאלה? את ואני היינו קרובות?" אוף המוח המטומטם שלי לא זוכר כלום!

" לא כל כך, היית פה כמה פעמים אבל לא דיברנו יותר מדי תמיד אהבתי אותך" איך אפשר לאהוב בן אדם אם לא הייתה בניכם יותר מדי תקשורת.
" הייתי רוצה לזכור את זה"
" לפעמים הייתי רוצה לשכוח את החיים שלי ולהתחיל דף חדש בדיוק כמוך" מה טוב בזה? התחלה חדשה כשיש לך עבר שאינך זוכר תהיתי לעצמי.
" אני חושבת שאלך" אמרתי לבסוף.
" סעי בזהירות" סימנה לי לשלום בדרכי החוצה הלכתי לתחנת הדלק הקרובה חניתי את המכונית ונכנסתי לחנות שם, לא היו שם אנשים מעניינים רק בחורה בת גילי בערך יושבת מול הטלפון שלה ובכל פעם שמישהו מגיח מסיטה היא את העיניים לרגעים ואז שוב חוזרת למסך, יש לה מבטים רצוצים בכל דבר שהיא מביטה בו בין רגע היא מתעלמת ממני, נותנת לי לעשות את הקניות שלי בעצמי.

התקרבתי אלייה ביקשתי ממנה חפיסת סיגריות ובקבוק מים שלקחתי מהמקרר שילמתי על הכול ויצאתי משם, נשנעת על המכונית ומדליקה סיגריה אחת.
פתאום ראיתי את הללי ואבא שלה פוסעים לכיוון מקדונלד'ס היא לא רואה אותי, הם מתקדמים ואני רוצה לעשות משהו... לעשות כך שהיא תחזור אל רם, משהו בי אומר שאני חייבת לו לפחות את זה לאחר עוגמת הנפש שעשיתי לו ולי יחד.
כיביתי את הסיגריה עוד לפני שהספקתי לעשן אותה והתקדמתי לעברם.
" אייל?" איכשהו זכרתי את השם שלו.
" לילה!" הללי רואה אותי וצועקת את שמי, רצה אליי ומחבקת אותי.
" את מכירה את הללי שלי?" הנהנתי ונתתי לה חיבוק חזרה.

" הללי מה שלומך?" עיניה זהרו.
" בסדר יש פה מגלשה, תראי!" חייכתי ונתתי לה לשחק בזמן שהפניתי את מבטי לכיוון אייל.
" מאיפה את מכירה את הבת שלי?"
" אנחנו חברות טובות, רציתי לשאול אותך איך היא"
" קופצנית ונהנית... תזכירי לי מי את"
" אני לילה וולמן" אמרתי שוב את שם המשפחה שלי, זה שאני מתעבת עד עמקי נשמתי.
" ומה את רוצה לילה?"
" למה החלטת לקחת את הללי אלייך? לגדל אותה?"
" היא הבת שלי"
" אתה יודע שזה לא משנה... יש הרבה אנשים שהם הורים ולא מגיע להם להיות..." אם את הרמז הזה הוא לא יבין אני לא יודעת מה לעשות.
" את אומרת שאני לא כשיר להיות הורה"
" אני אומרת שהצורה שבה הפכת את עצמך להורה... לקחת אותה ממי שגידל אותה, נתן לה את חיי... אולי הוא לא אבא שלה אבל היא כל מה שיש לו"
" את מדברת על רם נכון? את החברה שלו?"
" לא, אני לא החברה שלו... אני פשוט בעד צדק. אין לך מישהי נכון? זו הסיבה שאתה לא מרגיש שעשית משהו לא בסדר"

" את מתכוונת לאישה?"
" בדיוק"
" הספיק לי מנשים"
" זה בדיוק העניין... אם היית אוהב מישהי לא היית מוכן לתת אותה למישהו אחר, אבל במקרה שלך אתה איימת עליו הלכת לבית המשפט לוודא שהוא יסכים לתת לך אותה כאילו היא חפץ, ואם הוא לא ייתן אז תפתח בהליך משפטי. אמנם אתה אבא אבל אין לך שום מוסר." לא מאמינה שאני מטיפה לבן אדם שהוא באמת אבא שלה בזמן שאני כלומניקית בשבילה.
" אני מבקש ממך שתלכי לפני שאני אתעצבן" הלכתי לא רציתי להתווכח או להפוך את המצב לגרוע יותר. נופפתי להללי שנופפנה לי חזרה ונסתי משם.

רם:

" ותגיד לחברה שלך להפסיק להתערב בחיי המשפחה שלנו!" אני לא מאמין על לילה מצד אחד אהבתי שהיא ניגשה אליו ככה בלי שום התרעה אבל מצד שני להגיד לו שהוא לא הורה? הפעם היא הגזימה. שבוע עבר מאז שהשתחררתי ורק עכשיו אני שומע על זה מאייל, אני חייב לדבר איתה.

לילה:

אימא, עופר, בן ועדי נסעו לבקר את הדודה שלהם שרון שגרה ברעננה, אני מעולם לא אהבתי אותה כמובן שזה הדדי. אז נשארתי בבית, לא היה להם אכפת כל עוד לא אעשה בלאגן. השעה מאוחרת ואני מתבטלת בבית פעם מדליקה מוסיקה פעם רוקדת כמו מטורפת עד ששמעתי דפיקות בדלת. מהדלת מגיח אייל ואני תוהה איך לעזאזל הוא יודע היכן אני גרה.

" שלום לך" האם מה שאמרתי לו היה נכון? הוא באמת חשב על הדברים?
" למה אתה כאן?"
" אני יכול להיכנס?"
" לא. דבר או שאני סוגרת" עמדתי לסגור הוא הדף את הדלת.
" חשבתי על מה שאמרת. אני לא רוצה שנריב את נראית לי בחורה מאוד חכמה שדואגת לרם, אני יכול להניח שאת גם אוהבת אותו, נכון?" לא עניתי. שימשיך כבר הדביל הזה.
" האמת שאני מוכן לוותר על הללי ולתת אותה לרם"
" אני בטוחה שעומד משהו מאחורי זה" אמרתי לו ישירות.

" את לא טיפשה אני רואה... יש משהו אחד וזה תלוי בך ילדונת"
" מה זה?" שאלתי.
" תראי אלו הם המסמכים שאומרים שלרם יש משמורת מלאה על הללי, אתן לך אותם אם את ואני נבלה לילה ביחד" כשאמר את זה הרגשתי בחילה בכל גופי, הוא לא מכוער, אבל מעולם לא נמשכתי לגברים מבוגרים ממני בהרבה שנים.
" נו מה את אומרת?" האיץ בי.

" מה? אתה רוצה תשובה עכשיו?"
" כן, זה זמן טוב את בטח לבד בבית אם אני לא טועה"
" קודם תן לי אותם ואז אחליט" הוא התלבט אם לתת לי אבל הביא לי, הסתכלתי וראיתי שאכן הכול נכון. ידעתי איך נראים מסמכים אמיתיים מפניי שאבא שלי היה עורך דין, הוא תמיד היה מדבר איתי בזמנו על כמה שהיה רוצה שביתו תהיה עורכת דין, והיה משתף אותי ומלמד אותי את כל הנוגע במשפטים.

" נו ילדונת מה את אומרת?"
" איפה הללי עכשיו?" רק זה מה שחסר לי שהוא השאיר אותה לבד בבית.
" תרגעי היא אצל אימא שלי, נו מה את אומרת?"
סלדתי מכל העניין הזה... אלוהים כל כך רציתי שמישהו יבוא לפה שהמסמכים ישארו איתי ושהוא ילך מכאן בכל רגע.
הבטתי בו ואמרתי...

המשך יבוא... פרק ארוך במיוחד
דברים מתחילים להשתנות
בטוחה שלא ציפיתם לזה.
מה נראה לך שלילה תגיד?
תסכים כדי שרם יהיה עם הללי
או לא תסכים ותמצא פתרון אחר?
שתפו אותי.
שבת מקסימה לכולם
אל תשכחו לפנק בדירוג❤❤

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
אהבתי
הגב
דווח
Mor ❄️
Mor ❄️
אין מצב שהיא מסכימה להצעה המטומטמת הזאת.
למכור את עצמה את הגוף שלה.
אני מבינה שרם כועס על לילה אבל הוא אוהב אותה והיא אוהבת אותו.
מה הראוי שייתן לה הזדמנות להסביר את עצמה שייתן לה להסביר מה קרה באותו רגע ואז יקח החלטה.
אוהד צודק הוא עלול באמת לאבד אותה על שטות מטופשת ומשם כבר לא תיהיה דרך חזרה ומישהו בקלות יכול לקחת את המקום שלו.
איזה כיף שהללי סוף סוף רואה אבל מבאס ועצוב שאם לא איתה מי שדאג לה שטיפל בה.
הגב
דווח
Maya B
Maya B
אכן הצעה מטופשת :/
הגב
דווח
טען עוד 16 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
עם הזין ביד
עם הזין ביד
מאת: מישהי .
גברת לוי החדשה
גברת לוי החדשה
מאת: שלכת כותבת מהלב
האיש אשר לא ידע דרכו
האיש אשר לא ידע דרכו
מאת: איש המגבעת
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה