כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

?Who am i

פרק 1:

תוכן עניינים 1. ?Who am i2. ?who am i

פרק 1:

"יומני היקר:

שמי הוא אלפייה ואני גרה במושבה בשם לורינרה כולם אומרים שהחיים מחוץ למושבה מאוד מסוכנים, ושאלפים גמדים ושאר היצורים נכחדו ממזמן. ממה שאני הכי מפחדת זה שמישהו יגע כי בפעם האחרונה שנגעו בי זה היה לפני 3 שנים. ומאוד הצטערתי על זה כי חברתי הטובה נגעה בי מבלי להבחין ומתה.

ועכשיו אני נמצאת בפארק של המושבה שוכבת על הספסל וכותבת לך, כשכולם בביתם יושבים ואוכלים עם משפחתם, רק אני יושבת בחוץ ומכרסמת פירות וירקות. אני מקווה שלא יבוא מישהו ויחליט להתנקש בי כמו פעם האחרונה שהייתי פה"

"היי ילדה!" הרמתי את ראשי מהיומן ראיתי מולי את רדלוק ופוריק וידעתי שסופי קרב! . שאלתי אותם מה הם רוצים וישר שמתי את היומן בתיק שלי שלא יראו אותו. קמתי על הרגליים שלי ואמרתי:" אם בעלכם להציק לי אז תציקו בבקשה פעם אחרת".

פסעתי שני צעדים אחורה, ליבי פעם בחוזק הילדים בגילי לא ידעו את הסוד שלי רק המבוגרים. הם לא ידעו שאני מסוגלת להרוג בני אדם, ותמיד היו עקשנים לדעת את הסוד שלי. "אלפייה, אמרו לך שאת יפה?" רדלוק התקרב אליי יותר ופוריק נשאר מאחור עם חיוך על שפתיו, רדלוק חייך חיוך שטני ואמר:" מעניין מה את מסתירה מאחורי הכובע המוזר הזה" גם אני לא ידעתי מה יש שם אני פשוט שמתי אותו כול הזמן ככה מישהו אמר לי בגיל 6 לעשות.

ידיי רעדו מפחד ידעתי שמשהו יקרה ולכן ישר רצתי, רצתי הכי מהר שיכולתי אבל רדלוק ופירוק רדפו אחריי.

"ממה את בורחת?" רדלוק שאל אותי כולי רועדת מפחד, לא ידעתי מה יקרה אבל המשכתי לרוץ, עברתי דרך הגשר, הגעתי כבר לאזור המגורים ובלי לשים לב מעדתי על אבן ונפלתי. באתי לקום אבל גיליתי שרגלי מדממת. רדלוק התקרב אלי יותר ויותר והאנשים רק צחקו מסביבי מרוב צחוק על שנפלתי, רדלוק תפס לי את כף היד וסיבב אותה. הוא חייך, ניסיתי להאבק ולכן הוא ישב עלי, כולי מפוחדת ממה שיקרה אך תוך שנייה חיוכו נעלם, ישר הבנתי מה הולך לקרות. הוא נפל אחורה ידיו קרסו וראשו מפוחד ואומר :"מה קורה לי?" ובין רגע קרס לרצפה ומת. לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי את הלב שלי פועם חזק ופוריק הסתכל עלי בשוק, הוא התיישב ליד רדלוק, בדק את נשמתו ואמר:" הרגת אותו!"

וקלטתי ישר מה קרה היכולת המוזרה שלי שוב פעלה, קמתי על רגליי חצי פצועה והסתכלתי על האנשים מסביב, האנשים התלחששו ושמעתי אותם אומרים:

"שוב זה קרה!"

"היא לא יודעת לשלוט בעצמה!"

"מפלצת! שתלך מפה!"

דמעות זלגו מעיניים ורצתי לביתי.

יום למחרת-העשירי לאוקטובר:

כשהתעוררתי בבוקר וזכרתי את מה שקרה אתמול החלטתי להישאר בבית, ולא רק זה, היום זה היה יום הולדתי ה-16 וידעתי שאם אני יצא החוצה אני לא יישאר בחיים. אך לצערי זה לא קרה, נשמעו דפיקות בדלת, כשפתחתי את הדלת ראיתי את מפקד החיילים של המושבה ועוד שלושה חיילים ניצבים בדלת. המפקד נכנס הבייתה ואמר לי:

"אלפייה! המועצה קוראת לך!"

לא רציתי ללכת, לא היה לי כוח לקבל מוסר עכשיו אז אמרתי:

"ואם אסרב?"

המפקד הרים טיפה את חרבו, ואמרתי: "טוב אני ילך לקחת אוכל ואבוא"

פסעתי אחורנית והתקדמתי צעד אך הרגשתי שאני לא מסוגלת לזוז, סיבבתי את ראשי וראיתי את אחד החיילים מחזיק לי את היד וקפאתי, הרגשתי את אותו הרגשה שהרגתי את רדלוק והחברה הכי טובה שלי. הסתובבתי מהר וניסיתי להרחיק את ידי אך הם החזיקו אותי חזק ואמרתי:" שחררו אותי אתם תמותו בבקשה! אל תגעו בי אני מתחננת!" ניסיתי להיאבק אך ככול שהתאבקתי הם הדקו יותר חזק. באתי להחטיף לחייל אגרוף שיעזוב אותי, אך ברגע האחרון הם תפסו לי את היד השנייה ואזקו לי את שני ידיי באזיקים מוזרים שכפות ידיי מוסתרות על ידי כפפה מוזרה כך שלא אפגע באף אחת.

"ועכשיו אלפייה את לא תברחי נגדנו קדימה לצעוד!". ההרגשה שלהיות אזוקה הציקה לי מאוד, הרגשתי עוד יותר מנודה הידקתי חזק את ידיי לחזה, וראשי מכופף שנכנסנו לרחוב המבטים לא השתנו, הם תמיד היו אפלות כועסות, ומלא שנאה כלפיי, הרגשתי ברגע הזה יותר בודדה האחת שהולכת למוקד למות. הדמעות עמדו לי על סף זליגה אך לא רציתי להראות את עצמי חלשה ועצרתי אותם מלזלוג, היומן הקטן שלי היה בבית ורציתי כול כך להחזיק אותו, הוא היה החבר היחיד שלי חוץ מהחברה שלי מהיסודי שנרצחה על ידי. רציתי כול כך לברוח, להתנתק מהכפר, להעלם מפה אך המושבה מבוצרת שמורה 24 שעות גם באוויר וגם ביבשה אין לי שום אפשרות לברוח.

לקחו אותי לבניין המועצה וככל שהתקדמתי ועליתי קומה יותר חיילים הצטרפו מרוב חשש שאברח. נכנסתי לתוך חדר הישיבות. כשנכנסתי ראיתי במה ועליה 3 אנשים בכירים במושבה, שלושתם היו אחריים על המושבה. הם הורו לי לשבת בכיסא בהתחלה לא רציתי כי מי יודע מה יקרה לי בכיסא, ובכול מקרה התיישבתי. חיילים רבים הגיעו ואטמו את החלונות והדלתות, וברגע זה החשד שלי עלה וידעתי שלא אצא מפה.

"שלום לך אלפייה אלזימה!"

זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו קרא לי במושבה בשם המשפחה הסתכלתי עליה במבוכה והיא המשיכה:

"אלפייה, האם את יודעת למה זומנת לפה?"

ברור שידעתי, זומנתי לפה בגלל שרצחתי את רדלוק חשבתי, לא רציתי להגיד זאת כי אני רק יחמיר את המצב ולכן שתקתי. האיש האמצעי שישב מולי ליד הבימה קם ואמר:

"לפני שנתחיל בכול, אנחנו רוצים לתת לך מתנה!"

"מתנה?" שאלתי אותם, הופתעתי רבות, מתנה? ממתי נותנים לי! כאילו לי! ליחידה שלא צריכים לתת לה מתנה. אבל זה שימח אותי כי מישהו לפחות חושב עלי.

"כן מתנה שתעזור לך בעתיד." הדלת הצדדית נפתחה, בפתח הופיע זקן עם מקל מוזר וגביש בראש המקל ובידיו יש תיבה. שאלתי אותם בשביל מה? הרי אחת כמוני לא צריכה מתנות אך הזקן אמר:

"ברור שאת צריכה מתנה הנסיכה אלפייה אלזימה!"

"אתה בטח טועה אדוני אך אני מפלצת! אין לי שום זכות להיות נסיכה!" אמרתי בעודי קופצת מהכיסא בבהלה מהמשפט. ליבי דפק במהירות ידי רעדו, החדשות האלו הרעידו את גופי, הצמרמורת עוברת וחולפת.

"אין שום טעות נסיכתי!" אמר הזקן. חיוכו עלה על גדותיו והוא המשיך:

"חיכיתי לרגע הזה, מהרגע שבאת לפה ילדתי!"

צעקתי אליו שלא יבלבל את השכל ושהוא לא מבין כלום, ואין לא מושג בכלל מי אני? , ושהוא לא מכיר אותי. אבל חיוכו לא השתנה.

"אלפייה!"

הקול הזה היה צעקני ותוקפני, שתקתי את פי האיש דיבר זה היה המורה שלי הופיע האיש הבכיר ה-2 שהיה היחיד מכוסה בגלימה. למה המורה פה? מה הולך פה? . הסתכלתי סביבי והמבט של כולם היו רציני האווירה הזאת גרמה לה לחלחלה בגוף.

"אני ידוע שקשה לך להקל זאת אך תקשיבי עד הסוף! בבקשה תמשיך דולירוס!"

"תודה אריקו!"

ועכשיו ראשי התמלא בשאלות. מה הולך פה? מה המורה שלי עושה פה? למה מתכוונים במילה נסיכה? למה אחת כמוני צריכה מתנה, ודווקא עכשיו? . אבל לא שאלתי ונתתי לזקן להמשיך.

"נתחיל מההתחלה:

לפני 16 שנה ממלכת האלפים הותקפה על ידי מישהו שאף אחד לא יודע, רוב האלפים נהרגו אך מעטים נעלמו, הממלכה שלהם נהרסה המלך והמלכה הלכו להסתתר אבל ללא הועיל הפולשים מצאו את המחבוא, כשצבא האלפים בא לעזור לחלץ את משפחת המלוכה היה מאוחר מכיוון שהמלכה נעלמה ביחד עם ביתה והמלך נרצח.

אחרי כמה שנים ממלכת האלפים השתקמה אבל לא היה להם מנהיג, ונעשו הרבה חיפושים למציאת המלכה וביתה אך לבסוף התייאשו וממלכת האלפים נשארה ללא מנהיג עד היום..."

שאלתי אותם מה קרה לבסוף לנסיכה והמלכה, דולירוס חייך חיוך ואמר:

"זו את! , את הנסיכה של האלפים"

ברגע זה התחלתי לצחוק, מי אני נסיכה? עוד של אלפים? הגזע שחשבתי שנכחד עוד מלפני מיליון שנה. ואמרתי:

"תן לי הוכחה אחת שכול מה שאמרת זה נכון!" רציתי לראות מה הוא יעשה, וגם רציתי הוכחה הרי כול זה שטותי מידי וילדותי.

"בסדר"

דולירוס פתח את התיבה ושם הופיעו שני דברים:

"שרביט וכפפות!"

פקעתי בצחוק ואמרתי:

"הדברים האלה, הם דברים שיש לכול ילד: כפפות נגד החורף ושרביט לאלה שרוצים להתחפש למלכים"

הייתי היחידה שצחקה ולכן שתקתי. הסתכלתי על דולירוס ופניו היו רציניות הוא התקרב לעברי ואמר:

"היום זה יום הולדתך ה-16 אלפייה! היום שבו את תלכי לממלכת האלפים ותמלכי שם!"

והסתכלתי לעבר המורה שלי והוא הנהן, אחרי כן סקרתי את החדר והבנתי שאין לי דרך להימלט אז אמרתי:

"ואם אני יסרב לבוא איתך זקן? מה יקרה לי?"

"אלפייה דברי בכבוד הוא.."

"הוא מה?" אמרתי, והמשכתי:

"כול הזמן ניסיתים להפטר ממני, אז למה עכשיו? למה דווקא עכשיו אתם מנסים להיפטר ממני? למה אתם מגרשים אותי? אני לא נסיכה ולא אלפית! אני בת אדם אני אלפיה!"

"לא!" אמר דולירוס והמשיך:

"שמך הוא אלפייה אלזימה בתם של הנרי וקארה המלכים של אלפיים וייעודך הוא למשול על ממלכת האלפים ולשרות שם סדר, את לא מבינה שדודך הורס את הממלכה!"

"אתה טועה! אני לעולם לא הייתי נסיכה ולא אהיה! אני מפלצת בת אדם שכולם מפחדים ממנה אני אלפייה! אני גרה במושבה הזאת והולכת..." אך ברגע זה דולירוס הופיע מולי והוציא לי את הכובע.

"מה אתה עושה? צעקתי אליו!" הוא הביא לי את השרביט ושהסתכלתי על השקיפות שלי ראיתי אוזניים של אלפים. ועכשיו התחלתי להילחץ, הרגשתי את הרגשות שלי מתפרצים, את כול הסבל שלי יוצא החוצה, וצרחתי:

"אני לא אלפית! אני אלפייה!"

האדמה התחילה לרעוד, צרחתי בקולי קולות הזכוכיות התנפצו, בקירות הופיעו סדקים, עיניי היו עצומות וכול מה שרציתי זה להשמיד את המועצה ואת העובדה שאני שונה...

------------------------------------------------------------------------------

מקווה שנהנתם! :)

אושרת132

אסמאדה -סאן עקוב אחר אסמאדה
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אביטל סיאני
אביטל סיאני
מהמםםם
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מדע בדיוני
ההוא מהעתיד
ההוא מהעתיד
מאת: אביהוא
בת מזל קשת
בת מזל קשת
מאת: little mrs.sunshine :)
גניבת העתיד הכושלת / דוקטור לפט
גניבת העתיד הכושלת / דוקטור לפט
מאת: Izo Meich
אדומה גדולה - פרק 1? (אם יהיה המשך)
אדומה גדולה - פרק 1? (אם יהיה המשך)
מאת: Matilda Birdy
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
ורד
ורד
מאת: Alter A
בין צ'צ'נים למלחמות דת
בין צ'צ'נים למלחמות דת
מאת: Justice gov
שני ילדים בעולם
שני ילדים בעולם
מאת: סנופקין M.F
לשיר מכל הנשמה 4
לשיר מכל הנשמה 4
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D