כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

רגשות מפלסטיק- פרק 6

נוב כרמי הורס לי את החיים.

פרק 6:

נוב כרמי הורס לי את החיים.
כל הכוונות הטובות שלו, נעלמו מהשנייה שעברתי לדירה שלהם לפני שלושה ימים. הוא לא הפסיק להזכיר לי שהוא יודע מה אני מרגישה לדין, הוא לא הפסיק לקרוא לי 'במקום שירן' כשדין לא שמע. כרגע הוא לא הפסיק לאכול לי מהצלחת. בזמן שאני ממשיכה לבשל.
"אתה יכול לעזוב את זה?" שאלתי, הופכת את הפנקייק שעל המחבת.
"את לא יכולה להכין כמות לשניים בשביל שלושה אנשים, זה לא מנומס." הקול שלו היה משועשע, מיותר לציין שהוא גם לעס תוך כדיי.
"זה גם לא מנומס לדחוף את האף של-"
"יש למטבח ריח של גן-עדן. אמרתי לך שחסרה לנו אישה. בוקר טוב." זה היה הקול החצי רדום של דין שקטע אותי. שמעתי את הצעדים שלו והנחתי שהוא מתקרב לכיווני. יאמר לזכותי שבחודש האחרון הלב שלי לא פועם במהירות שמפריעה לי לתפקד כשהוא מתקרב. הוא פשוט קרוב, וזה בסדר. השפתיים שלו נחתו על הלחי שלי, כמו כל בוקר ביומיים האחרונים. אני יכולה להתרגל לזה.
"אני חייב לזוז, תודה על ארוחת הבוקר. את נפלאה. נתראה בערב..." נוב נעמד, מוסיף קריצה ומתרחק עד שלבסוף הוא יצא מהדירה. לא שמתי לב שהחזקתי אוויר בריאות עד שנשמתי לרווחה עם היציאה שלו מהבית.
"את עוד תתרגלי אליו." דין אמר, נוגס באחד הפנקייקים.
"אני לא חושבת..." מלמלתי.
"אני די בטוח, הוא סתם משגע אותך. יעבור לו." הוא המשיך, בתוספת צחקוק.
שטפתי את המחבת ואכלתי את השאריות שנוב השאיר לי ובזמן שדין התנדב לשטוף את שאר הכלים, אני הלכתי להתארגן. מנסה להבין את מזג האוויר. אמצע מרץ ועדיין קר. אתמול ירד גשם שעשה לי חשק להשאר בבית עד שנה הבאה, אבל המציאות דרשה את הנוכחות שלי.
"את באה? אנחנו נאחר." דין צעק מחוץ לדלת, גורם לי לאסוף את המפתחות במהירות ולצאת. "לא שכחת כלום?" הוא שאל והתקדם לכיוון הרכב, נותן לי לנעול.

"התכנית שלך עובדת." רונה אמרה לי בשקט כשהתיישבתי לידה.
"לא, היא לגמרי לא." החזרתי. מודעת לעובדה שעוד פחות מדקה מתחילה הרצאה ולא היה לי זמן לסיגריה.
"את נוסעת איתו בבוקר, חוזרת איתו בצהריים. את חיה את החלום של עצמך, לא?"
"זה נשמע כמו הבייביסיטר הארוך בהיסטוריה." הצחוק שלה נשמע ברחבי אולם ההרצאות, גורם למספר מבטים להתמקד בנו. דין היה עסוק בשיחה עם מי שלמדתי להכיר כתמר. אותה בחורה שהוא הלך לפגוש כשיצאנו. השיער שלה היה כהה יחסית והעיניים היו ירוקות. הפייסבוק שלה היה חסום ושקלתי להוסיף אותה בשביל לדלות מידע, אבל זה מוזר ורוב האנשים לא יבינו את הצורך.
"הוא שוכב איתה." ציינתי כדרך אגב.
"כן, אני רואה." רונה ענתה לי בתוספת גיחוך.
"מה את רואה?" שאלתי, לא מצליחה להוריד את המבט מהם. היד שלו עברה לשניה על הכתף שלה ואני תהיתי איך לעזאזל היא הצליחה במה שאני לא?
"את הכימיה. הוא נוגע בה כשהם מדברים." רונה משכה בכתפייה.
"הוא גם נוגע בי כשאנחנו מדברים." החזרתי.
"את נוראית. אני באה אלייך היום? צריך ללמוד לבוחן של שפיגלמן. החומר של הסמסטר הזה מזעזע" היא שינתה נושא ואני הנהנתי.
העברתי את המבט לרגע לכיוון דין והוא באותה השנייה הסתכל עליי, לא מזיז את הראש. הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים לזמן שהרגיש כמו נצח, מבלי לחייך, מבלי לצחוק. היד שלו לא טיילה על בחורה אחרת. הוא היה שלי ברגע הזה. הוא חייך לבסוף והתיישב, לא מחכה לתגובה שלי. ההרצאה התחילה, אבל אני לא הצלחתי לשמוע מילה.

נוב שוכב עם מישהי.
ברוב המקרים זה לא היה מזיז לי. כי הוא לא מזיז לי. אבל רונה כאן והשעה עשר בלילה. מחר יש לנו בוחן בלוגיקה ואני על סף יאוש.
"אני לא יכולה ככה יותר." מלמלתי, נעמדת ומתקדמת לכיוון החדר שלו. שוקלת את העניין עוד חמש שניות ודופקת בדלת. דופקת מבלי לספור עד עשרים בין דפיקה לדפיקה.
"מה? מה כל כך דחוף אפרוח?" הוא שאל, חסר סבלנות, מציין את הכינוי הנוסף שהוא הדביק לי.
"אל תקרא לי ככה."
"זה או זה, או 'במקום שירן'." הוא משך בכתפייו. "מה את רוצה?" הוא שאל והתקדם לסלון. "הזמנת חברה, אני מופתע שיש לך כאלה." המשיך.
"אני צריכה שהיא תהיה בשקט!" הרגשתי את הרגל שלי רוטטת.
"אני לא אשם שהיא צועקת..." ראיתי את החיוך המתיימר מתחיל להימרח על הפנים שלו, "בעצם, אני קצת אשם. אבל אני לא יכול לשלוט בזה." הוא משך בכתפיו. "מה אתן עושות?" הוא שאל והתיישב לשנייה על הספה. מתעלם לחלוטין מהבחורה שמחכה לו בחדר.
"תקשיב, חמוד. אם אני נכשלת מחר בבוחן, זאת תהיה הפעם האחרונה שבחורה תהנה מחברתך במיטה. עכשיו. אם אפשר להוריד את הווליום של החברה שלך, זה ממש יעזור." רונה אמרה. מבלי למצמץ, לגחך או לצחקק. לא הייתי רוצה להיות הוא כרגע, כי אפילו אותי היא הפחידה, ואני בכלל בצד שלה.
"אוקיי, בוס. את רואה, אפרוח, ככה דברים קורים." הוא קרץ. "תהנו מהמשך הערב שלכן בנות..." הוסיף ונעלם חזרה לחדר שלו, נועל את הדלת.
"וככה, את מתמודדת עם אנשים כמוהו." רונה הסתכלה עליי. כל מה שהצלחתי לעשות זה למצמץ ומלמל משהו על זה שהיא מלכה.
אין אנשים כמו נוב. יש את נוב.
ואני אף פעם לא אצליח להתמודד איתו.

נכנסתי למיטה בסביבות אחת-עשרה וחצי בלילה, מנסה להתרגל לחום של השמיכה. הדלת של החדר שלי נפתחה והחריקה גרמה לי לקפוץ בבהלה אל מול הפרצוף החצי משועשע של נוב, שמסמן לי להיות בשקט עם היד על הפה.
"מה לעזאזל אתה עושה כאן?" שאלתי, בחצי לחישה.
"יפה לך בלי משקפיים אפרוח, את יותר... אפרוחית." הוא התעלם במובהקות מהשאלה שלי.
"נוב." נאנחתי, מנסה לנשום עמוק ולספור עד עשר.
"היא נרדמה ואני לא רוצה לישון איתה." הוא ענה על השאלה האחרונה שלי. או לפחות ניסה.
"זה לא מסביר את הנוכחות שלך בחדר שלי." המשכתי לשמור על קור רוח.
"אני צריך לישון כאן." הוא אמר נחרצות.
"זה לא יקרה." החזרתי את הראש לכרית, מנסה להתעלם מהנוכחות שלו. כמו ילדה שבטוחה שיש מפלצת מתחת למיטה ואם היא תעצום עיניים המפלצת תיעלם.
"זה היה חדר המילוט שלי הרבה לפני שזה היה החדר שלך." הוא העלה נקודה.
"גם הרבה לפני ששילמתי עליו."
"דנה, בבקשה." הוא לחש. "אני לא רוצה לישון איתה. היא תחשוב שאנחנו במערכת יחסים."
"אתה חזיר." השבתי, עדיין עם הגב אליו. "אתה יכול לישון על הרצפה." משכתי בכתפיי.
"מרץ. אני אתעורר עם דלקת ריאות. תעשי לי מקום." הוא קבע והרגשתי אותו מתיישב על המיטה.
"זאת מיטת יחיד." הרגשתי את הלב שלי פועם. הצלחתי בתקופה האחרונה להתרגל למגע של דין, לחיבוק שלו ולנשיקה על הלחי, בזמן שבנוב לא נגעתי בכלל. אני לא מוכנה לזה.
"נסתדר..." הוא מלמל ונשכב, תופס חלק ניכר מהכרית ולוקח מהשמיכה שרק התחלתי להתרגל אליה. הרגשתי את היד שלו על המותן שלי ואת הגוף שלו נצמד לחלק האחורי שלי.
"יש לך מספיק שמיכה?" הוא שאל.
"אתה נושם לי על העורף." החזרתי בשקט, בולעת רוק ומנסה להתחיל לספור אבל נכשלת כי אני לא מצליחה להתרכז במשהו שהוא לא הנשימות שלו.
"וזה כל כך נורא?" הוא שאל ומההיכרות הקצרה הצלחתי לזהות את השעשוע בקול שלו. "אפרוח-"
"תפסיק לקרוא לי ככה. אתה בחדר שלי." הזזתי את הרגל בחדות, בועטת בו קלות ומשום מה גורמת ליד שלו להתהדק סביב המותן שלי אפילו יותר.
"בסדר, בסדר," הפעם הוא ממש צחק. מנסה להוריד את הווליום במהירות, כנראה בכדי לא להעיר את הבחורה בחדר ליד.
"את חושבת שאת תצליחי לגרום לו להתאהב בך?" הוא שאל.
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר."
"את לא הטעם שלו, את יודעת." הוא נאנח.
"אני רוצה לישון." החזרתי. לא מעוניינת לדבר איתו על דין. כאילו אני צריכה תזכורת לעובדה שאני לא הטעם שלו.
"איך קוראים לחברה שלך שהייתה פה?" הוא המשיך.
"רונה."
"היא רווקה?" שוב הנפתי את הרגל שלי. הפעם הוא היה מוכן לזה וצחק כמעט בקול, מנסה לרסן את עצמו ללא הצלחה.
"אל תתקרב אליה. שמעת אותי?" שאלתי במהירות, מתנשפת בעצבים.
"למה? את תקנאי?" הוא המשיך.
"אתה בלתי נסבל."
"לילה טוב, אפרוח."
"שלא תחטוף שבץ באמצע הלילה." החזרתי, גורמת לו שוב לצחקק. ומשום מה להדק את האחיזה במותן שלי, מאפשר לחום הגוף שלו להתאחד עם שלי. אני לא אודה בזה אבל גם לתחושה הזאת, אני יכולה להתרגל.
--------------
אוקיי,
פרק ארוך שהרבה קורה בו. גם דנה עברה לגור בדירה של הבנים וגם יש התפתחויות בקשרים ביניהם.
אני באמת ממש אשמח אם תגידו לי את דעתכם. כי אני ממש סקרנית.
מה אתם חושבים על הדמויות?
על הקשר של דנה ודין?
של דנה ונוב?
בהקשר אחר- כמה מכם שאלו אותי בפרטי אם אני כתבתי את 'הוא היה לי בית', התשובה היא-כן. המשתמש שלי כאן היה מחובר ישירות לדף הפייסבוק שלי והוא לצערי נמחק. לכן הסיפור הזה מפורסם ממשתמש אחר.
זהו. מקווה שנהנתם.
ובכללי, שבת שלום :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מאיה :) עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
אז תחליטי את מי את רוצה? את נוב או את דן?
הגב
דווח
נטלי בנעים
נטלי בנעים
פרק מוושלםםם!!! הקשר בין נוב לדנה ממש מעניין וחייב המשךךךךךךך
הגב
דווח
מאיה :)
מאיה :)
מזל שפרק 7 כבר כאן :)
הגב
דווח
טען עוד 20 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מאיה :)
רגשות מפלסטיק- פרק 3
רגשות מפלסטיק- פרק 3
מאת: מאיה :)
רגשות מפלסטיק- פרק 8
רגשות מפלסטיק- פרק 8
מאת: מאיה :)
רגשות מפלסטיק- פרק 7
רגשות מפלסטיק- פרק 7
מאת: מאיה :)
רגשות מפלסטיק- פרק 2
רגשות מפלסטיק- פרק 2
מאת: מאיה :)
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D