כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

רגשות מפלסטיק- פרק 4

דנה מקבלת הצעה מפתיעה. ומפתה.

פרק 4:

אם יש ירושה, אני לא חלק ממנה יותר.
אני די בטוחה שלהגיד לאמא שלי שאני בוגרת מספיק להחליט לבד איפה לגור, גורר את הנישול שלי מהירושה.
הנסיעה מהבית של ההורים לדירה שאני גרה בה עברה לאט, עם גשם ורוח קרירה שנשבה ישירות על פניי.
ההתעקשות שלהם על העובדה שאני צריכה לגור בבית, מיותרת. אני לא גרה שם מגיל שמונה-עשרה. מהרגע שהתגייסתי לחיל המודיעין. יש לחץ בלגור בבית. לחץ שאני לא מוכנה להתמודד איתו. אני מצליחה להלחיץ את עצמי לבד, אני לא צריכה את אמא שלי על העורף שתשאל אותי כל שניה שאלות קיומיות.
ושיר. המרגיזה הזאת. אני עדיין לא מבינה איך אדר סובל אותה. היא ציירת שלא תצליח למכור ציור גם לסיני שיהיה בטוח שהציור שלה נעשה בעזרת רוח הקודש. היא מציירת כמו ילדה בת ארבע ונראית כמו שדה שרוצה לקחת את כל הכסף שלו.
והיא תמיד דואגת להזכיר לי כמה החיים שלי פשוטים. בהשוואות ועקיצות. היא כל מי שפחדתי ממנה בתיכון וכל מי שלא חלמתי לראות כל כך קרוב אי פעם.

כשנכנסתי לדירה שררה דממה והנחתי שאנה, השותפה הנוכחית שלי, נסעה לדרום לכבוד סוף השבוע. אני ואנה מנהלות אורח חיים שונה. היא נמצאת עמוק בתוך חיי הלילה התל-אביבים, ומנהלת חיים בוגרים סוערים הרבה יותר ממה שאני מצפה לנהל אי פעם. אנחנו מסתדרות, כל אחת אוהבת את השקט שלה והסדר שלה. בדרך כלל אנחנו גם לא נמצאות בדירה באותן השעות. כבר עדכנתי אותה שאני מחפשת דירה והיא הודיעה לי שהכל טוב ויש מישהו שיכנס במקומי.
הדלקתי את הדוד והתקדמתי למטבח, פותחת בקבוק יין ומוזגת לעצמי כוס. זה בסדר. הכל בסדר. נשמתי עמוק וספרתי עד עשר, לוקחת לגימה ומרגישה בפתאומיות רעד קל בגוף שנבע מהקור הפתאומי שהרגשתי. סיימתי את הכוס בלגימה אחת והלכתי לחדר, מוציאה בגדים לשינה ומנסה להתמקד ברגע המיוחל שבו אוכל להכנס למקלחת ולאחר מכן למיטה.
הפלאפון שלי השמיע את הצליל המפתיע של הודעת הפייסבוק. אולי לרוב האנשים הצליל מוכר וקרוב, אבל הפייסבוק שלי בדרך כלל לא פעיל ומי שמנסה למצוא אותי –לא יותר מידי אנשים- מוצא בדרכים אחרות.
שוב הפנים –היפות- של דין בירקין הופיעו על הצג, גורמות לפעימות הלב שלי להתגבר. ניסיתי לשמור על פאסון ולא להכנס להודעה ישר, אבל כשלתי.
'היי, מצטער שלא הייתי היום, משהו צץ. אבל נוב אמר לי שאהבת ואת בקטע, נכון?'
בהיתי בהודעה כמה שניות בודדות, חושבת מה לענות ומנסה להתעלם מהפנים שלו בראש המסך.
'כן. מאוד אהבתי ובראשון ארים טלפון לרון' הוספתי אימוג'י, בתקווה שהוא לא מיותר.
'אז צריך לחגוג. מה התכניות שלך היום?' הוא החזיר תשובה מהירה. אם קודם לכן הלב שלי פעם, עכשיו הוא היה במהירות שיא. דין רוצה לחגוג איתי.
'שום דבר מיוחד... מה אתה מציע?' הפעם ההודעה נשלחה מבלי תוספות מיוחדות ואחרי שספרתי עד עשרים.
הוא ענה –שוב מהר- שם של בר והציע שניפגש שם בעשר. הסתכלתי על השעון והשעה הייתה שמונה ורבע, משמע אני אספיק להתקלח ואפילו להתאפר. השבתי בחיוב ויצאתי מהחלון של השיחה.
זה הזמן שלי. זה הזמן שלי ושל דין.
--------
סליחה שלא היה אתמול פרק.
מקווה שהפרק מפצה על זה קצת, למרות שגם הוא ברובו נותן רקע לדמות הראשית.
אשמח אם תגידו לי מה אתם חושבים :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מאיה :) עקוב אחר מאיה
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
קחי את דין
הגב
דווח
guest
מהמםםם
הגב
דווח
guest
מהמםםםם!!
סקרנית לדעת מה יקרה כשהם יפגשו!!!
מחכה להמשךך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
דרך מוצלחת
דרך מוצלחת
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת
דרך מוצלחת
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת
דרך מוצלחת
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions