כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

תקועה- פרק 20

מראית העין

עברה חצי שעה ותום עוד לא חזר. אני לא רוצה להישמע אובססיבית, אבל אני בכל זאת בבית חולים כרגע והדבר היחיד הנוסף שאני יכולה לעסוק בו הוא הדוגמה של הוילון שחוצץ ביני לבין שאר המיטות. מדובר בדוגמה די סטנדרטית, אין בה אפילו ברווזים. אני חושבת שברווזים היו משפרים את הוילון הזה משמעותית. היה וילון אמבטיה כזה בדירה הקודמת שלנו, שאימא שלי ויתרה עליה אחרי מכה (די קלה לדעתי) של ג'וקים. מה שמזכיר לי, יש לי אימא איפה-שהוא, ככל הנראה ישנה במיטה שלה בלי דאגה בעולם. אני שוקלת לא לספר לה ולכתוב לה שאני ישנה אצל תמרה, כמו שאני עושה בדרך כלל כשאני רוצה שהיא לא תדאג. אבל החשבון מהמיון יגיע בסוף... והיא תחנוק אותי שלא סיפרתי לה- מה שיגרום לי להישלח שוב למיון. זה מעגל קסמים שאי אפשר לצאת ממנו. אני מתלבטת עוד כמה רגעים ובסוף שולחת לה הודעה בנוסח הבא:
"היי אימא, אני בבית חולים. אל תדאגי לא קרה שום דבר, קצת דימום מהאף. הם משאירים אותי פה ללילה להשגחה. אני חוזרת- לא קרה שום דבר רציני. אני חיה ונושמת. מבטיחה לך שזאת אני שמקלידה את ההודעה הזאת עכשיו- מה שאומר שאני בהכרה מלאה ומסוגלת לתקשר. הייתי מוסיפה הערה צינית שתגרום לך להאמין שזאת אני, אבל כמו כל יצירות האומנות, הן מגיעות באופן ספונטני שאין שליטה בו. אוהבת אותך."
כן, זאת לא הודעה מושלמת, אבל אני מקווה שהיא תקבל את התמונה האמיתית ממנה. האם יש לי ספק שהיא תצרח עליי שלא התקשרתי להעיר אותה ברגע שאשפזו אותי? לא. אבל מבחינתי, את שלי עשיתי.

"נוח לך, חמודה?" שושי הגיעה בשלב כלשהוא בזמן שהקלדתי את ההודעה.
"כן, תודה." אני מחייכת אליה.
"יופי."
"תום עדיין איתה?" אני לא מתאפקת ופולטת את השאלה.
"כן, הבחורה הזאת... היא משהו." היא נשמעת מתוסכלת.
"אה."
"אין לך מה לדאוג לגביה,"
"לא דאגתי."
"ברור," היא מחייכת אליי חיוך שאומר שהיא לא קונה את השקר שלי, אפילו לא קצת.
"סתם, פשוט משעמם פה." אני עונה בכנות.
"כן, אני יכולה לתאר לעצמי. אולי תגשי אליהם? אני חושבת שתום יזדקק לכל העזרה שהוא יוכל לקבל איתה."
"המצב עד כדי כך קשה?"
"היא לא מפסיקה לבכות. נכון שתום בחור רגיש, אבל גם דוקטור פיל לא יוכל להתמודד עם הבכי ההיסטרי הזה. הוא נראה קצת אבוד."
"אוקיי." אני גם ככה לא עושה יותר מדי כרגע.
"שלוש מיטות מימין." היא לא נותנת לי זמן להתלבט שוב.

אני הולכת אל המיטה השלישית מימין. הוילון סגור עד הסוף. אני אמורה פשוט להתפרץ באמצע שיחה פרטית? אין מצב. עשיתי לעצמי מספיק נזק הערב. אני מחליטה לשלוח לתום הודעה.
"היי, אני בחוץ. אפשר להיכנס?"
אחרי מספר שניות ספורות הוא משיב שכן, עם כמות סימני קריאה שאי אפשר להתבלבל במשמעות שלה. אני מסיטה את הוילון ורואה את נועה שכטר לראשונה אחרי יותר משנתיים. נועה שכטר הייתה... ללא ספק, הבחורה הכי מקובלת בשכבה שלי. היו לה את כל המרכיבים הנחוצים:
1. יופי מאיים
2. כריזמה מטורפת
3. יכולת לגרום לכל אחד לחשוב שהיא מפלרטטת איתו
4. יכולת לגרום לכל אחד להבין כמה הוא חסר חשיבות בעיניה
5. וילה מטורפת שהיא יכולה לעשות בה מסיבה כל שבוע
(סעיף 5 הוא רק בונוס)
היא הייתה הבחורה הזאת שתמיד דמיינתי איך זה מרגיש להיות במקומה. לדעת שאת יכולה להשיג הכל, לא משנה מה המחיר ובמה זה יהיה כרוך. התדמית שהיא יצרה הייתה נטולת פגמים, כשאני מסתכלת עליה עכשיו אני מבינה שאפשר לעשות פוטושופ לכל דבר בחיים האלה, גם אם לא מדובר בתמונה. היא נראית הרוסה לגמרי, האיפור שלה- שבטח היה מושלם בתחילת הערב, נראה כמו מסכה שהתנפצה לכל עבר. השמלה שלה, שבטח עולה יותר מכל בגד בארון שלי (ואולי יותר מהארון עצמו כשחושבים על זה), קרועה במספר מקומות שונים ונראית כמו חתיכת בד חסרת צורה. השיער שלה- אני, בתור בחורה שהשיער שלה היה מתקרזל כל בוקר לפני בית ספר והשתמשה בכל הכימיקלים על הפלנטה בערך כדי לגרום לו לציית, כל-כך קינאתי בשיער שלה. בלונדיני וחלק, כזה שנראה טוב בכל צורה. טוב הוריאציה הנוכחית שלו גורמת לו להיראות פחות פוטוגוני. ובכל זאת... עדיין אפשר לראות שהיא יפהפייה. שבורה לחלוטין, כן. אבל יפהפייה. אין צדק בעולם.

"אתה לא תספר לו! תבטיח לי שלא תספר לו!" אני שומעת אותה אומרת לתום. נכנסתי באמצע התקף בכי נוסף, אני מניחה.
"אמרתי לך שזה לא יוצא ממני, אני מתכוון לזה." הוא מתיישב על קצה המיטה שלה.
"הוא יזרוק אותי. לא שזה משנה! הוא כבר חושב לזרוק אותי, אמרתי לך את זה?" היא מתעלמת מדבריו.
"כן, אמרת. ואני עניתי שאת מדברת שטויות. הוא אוהב אותך." תום נשמע אדיש.
"כבר לא. אתה יודע מה הוא אמר לי היום? שאני חונקת אותו." היא נאנחת וקוברת את הפנים שלה בין הידיים.
"את לא הבן אדם הכי קל, נועה. את בטח מודעת לזה." הוא ממלמל. אוי, תום, חוק מספר 1 בהתמודדות עם בחורה במשבר: לא לרמוז שהיא יצרה אותו.
"אז אתה מסכים איתו? אין, הוא יזרוק אותי. אולי אני אתקשר עכשיו לזרוק אותו? ככה אני אצא עם קצת כבוד עצמי."
"מה אמרנו לגבי השטויות האלה?"
"אני לא מדברת שטויות! נמאס לי!" הבכי שלה נהיה קצת יותר היסטרי, והפרצוף מעט יותר אדום.
"אולי כדאי שאני אלך?" אני מתכופפת ללחוש לתום.
"לא, בבקשה. אני לא יודע מה לעשות איתה." הוא לוחש לי בחזרה.
"מי את?" נועה מפסיקה את הבכי ההיסטרי שלה כמעט מיד. הטון נשמע רגוע יותר. כאילו היא קלטה שנמצא בן אדם נוסף בחדר והיא מנסה לחזור לגרסה המוכרת של עצמה.
"זאת נעמה, חברה טובה שלי." תום אומר, אז אני לא סתם ידידה, אני חברה טובה. בעצם, לא סגרנו שאנחנו כבר חצי שנה ביחד? זה מבלבל אותי.
"אה." היא עונה. אין לה מושג מי אני, היא בכלל לא יודעת שהייתי בשכבה שלה. מקסים.
"בכל מקרה, שחר הוא לא העניין כאן. את עושה דברים שאת יודעת שתתחרטי עליהם ואחר כך מוצאת את עצמך במקומות רעים." תום מנסה להישמע כמו קול ההיגיון.
"תום, אני באמת לא צריכה את ההטפות האלה. אני רק צריכה שתבטיח לי שלא תספר לשחר שראית אותי פה, ושלא תספר לו למה." היא מפצירה בו וקורסת שוב לדמעות.
"אני לא אספר לו, אבל אני כן חושב שאת צריכה לספר. אם את באמת אוהבת אותו כמו שאת אומרת וחושבת שיכול להיות לכם עתיד ביחד, זה הדבר הנכון."
"לא שאלתי מה דעתך." היא מבטלת אותו מיד.
"אחלה, נועה. שמח לדעת שיש טעם לדבר איתך." המילים שלו קפואות, ברמה של: אם היה פה מד חום, הטמפ' הייתה יורדת לאפס. הוא קם מהמיטה ומתחיל להתרחק.
"אז אתה פשוט עוזב אותי כאן?" היא נשמעת כל-כך חסרת אונים, תום עוצם עיניים לכמה שניות, כאילו הוא נאבק בעצמו.
"אני אחזור. אני הולך לקנות קפה." הוא אומר ולוחץ לי את היד.
"את יכולה להשגיח עליה? אני כבר חוזר." הוא לוחש לי. זה מצחיק, מדובר בבחורה בגילי שאני צריכה לעשות לה בייביסטר.
"בטח," אני עונה, למרות שכל מה שאני רוצה זה ללכת אחריו ולא לקיים אף סוג של אינטרקציה עם נועה שכטר. לעולם.

"אז, את החדשה של תום?" נועה אומרת אחרי כמה שניות של שקט שמסתיים מהר מדי, לטעמי. 'חדשה', היא מדברת עליי כאילו אני דגם של מכונית שעומדים להחליף בכל רגע. משהו זמני וחסר חשיבות. אולי זה באמת ככה.
"אני לא יודעת," אני עונה, קצת בהלם מהעובדה שאני מדברת איתה בכנות. זה כנראה השעמום.
"כן, ככה זה עם תום. אף אחת מהן לא בטוחה לגמרי, עד שהוא מסיים את זה."
"אה."
"בלי להעליב או משהו, את נראית נחמדה."
"טוב לדעת," אני שונאת שאומרים לי את זה. נחמדה זה התואר הכי סתמי שאפשר לתת.
"אין ביני לבינו כלום, אם זה מדאיג אותך. אני יוצאת עם החבר הכי טוב שלו." היא אומרת את זה כדי להרגיע אותי, אבל בכלל לא שקלתי אפשרות שיהיה בינה לבינו משהו. קצת מצחיק, נכון? היא מהממת. זה רק מתבקש.
"כן, שחר, אני יודעת."
"את מכירה אותו?" זה ניצוץ של קנאה בעיניים שלה? היא חוזרת להבעת פנים אדישה כל-כך מהר, שאני תוהה אם הזיתי את זה.
"לא יותר מדי,"
"אה." תורה להיאנח.
"את בטח חושבת שאני אסון," היא מצחקקת, אבל המילים נשמעות מרירות.
"אני לא בעמדה לשפוט אף אחת." אני עונה. טוב, אולי אני שופטת קצת.
"פשוט... איך אני אסביר את זה? פעם היה לך משהו, שלא חשבת שיהיה לך גם עוד מיליון שנה? את רק חושבת, אל תהרסי את זה. וכשבאופן בלתי נמנע, מתחילים להיווצר הסדקים, את פשוט לוקחת פטיש ושוברת הכל? זה נשמע חסר היגיון."
"לא, אני יכולה להבין על מה את מדברת."
"אז הלילה לקחתי את הפטיש. עשיתי דבר כל-כך מטומטם. אני לא מאמינה שעשיתי את זה. כאילו, הזיכרון שלי עושה את זה נמצא שם, אבל זה מרגיש כמו סרט, כמו עלילה. משהו שלא באמת קרה."
"אולי זה נראה לך רע עכשיו בגלל כל הנסיבות, אבל מחר זה יראה יותר טוב?"
"לא, זה רק יחמיר. אוף, אני רוצה להקיא." היא נהיית כחולה לרגע. אני באמת לא רוצה לשלב גם קיא בערב הנפלא הזה.
"מה עשית?" אני לא יודעת מאיפה יש לי האומץ לשאול.
"דפקתי הכל, זה מה שעשיתי. ואם שחר יידע, זה רק ייתן לו הצדקה להיפרד ממני. ואני יודעת שהוא מת לעשות את זה, ואולי אני צריכה לתת לו." היא משלבת ידיים.
"את נועה שכטר, אף אחד לא נפרד מנועה שכטר." לפחות, זה מה ששמעתי מכל מי שהיה איתי בבית ספר.
"את יודעת, עד לא מזמן חשבתי בדיוק כמוך."
"מה השתנה?"
"כולם. טוב, אולי לא השתנו באמת. פשוט, היה לי רגע אחד של צלילות. של הבנה בהירה וחד משמעית- שכל האנשים האלה שמקיפים אותי, כולם רוצים ממני משהו. כולם חושבים שקרבה אליי תשיג להם את מה שהם צריכים. אני בסך הכל אמצעי למען מטרה. לא יותר טובה מסתם קרטון." האומללות בקול שלה גורמת לי להרגיש... רחמים?
"ושחר?"
"שחר? שחר הוא היחיד, היחיד, שרואה מעבר לזה. היחיד שלא יאכל את הבולשיט שלי. הוא רואה אותי כמו שאני. זה מה שעצוב בכל העניין, הוא הבין שהוא לא רוצה את מה שהוא רואה. ואיך אפשר להאשים אותו? אני דפוקה. כל הערב הזה הוא רק ההוכחה הסופית."
"אני..."
"את לא צריכה לנסות לעודד אותי. את לא מכירה אותי."
"אני מניחה שלא,"
"את לא תספרי לו, נכון? על הערב הזה?" היא פתאום נזכרה שאני מכירה אותו.
"ברור שלא."
"זה לא כל-כך ברור. כל 'החברות' שלי היו מנצלות את ההזדמנות הזאת בשמחה."
"נראה לי שאת צריכה חברות חדשות, אם ככה."
"כן, אה?" היא מחייכת. חיוך ראשון מנועה שכטר. כאילו, ראיתי אותה מחייכת עשרות פעמים, אבל בחיוך הזה אין שמץ של זיוף.
"את יודעת, את מוכרת לי מאיזשהוא מקום." היא אומרת אחרי כמה רגעים.
"וואלה?"
"איך אמרת שקוראים לך?"
"נעמה,"
"יכול להיות שהעתקתי ממך פעם שיעורים בספרות?"
"תנ"ך." אני עונה ושתינו מתחילות לצחוק.
"היי, פספסתי משהו?" תום מסיט את הוילון, הוא אוחז בשלוש כוסות קפה.
"אהבתי את החברה החדשה שלך. אתה יכול להשאיר אותה." נועה עונה.
"תודה, נועה, ממש חיכיתי לאישור ממך." הוא אומר בציניות.
"במחשבה שנייה... נעמה, את יכולה להשיג מישהו הרבה יותר שווה ממנו." היא לא מבזבזת זמן ועוקצת.
"אני יודעת," אני עונה ותום מרים אליי גבה, "אבל בינתיים, נראה לי שאסתפק בו."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי המשך??
הגב
דווח
guest
מושלם מתי המשךך?
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
יהיה המשך???
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
תקועה- פרק 35
תקועה- פרק 35
מאת: Lee B
מכנסי א' לא משקרים
מכנסי א' לא משקרים
מאת: ירדן yarden
חדר מספר 5 - פרק 1
חדר מספר 5 - פרק 1
מאת: בתאל דורון
הבחור שאת רוצה
הבחור שאת רוצה
מאת: No One
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay