כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

תקועה- פרק 19

טריגרים ופרסומות גרועות

אי פעם נקלעתם למאבק אגו שקט בין שני גברים? לא הסיטואציה הכי סימפתית. אני יכולה להעיד ממקור ראשון, כי אני בדיוק חווה את זה כרגע. בונוס? אין לי מושג למה המאבק הזה בכלל קורה ואיך לנטרל את המצב. תום מסתכל על אבא שלו, אבא שלו מסתכל על תום, יש ביניהם מין שיח ללא מילים שרק שניהם יכולים להבין. אני מרגישה כמו קוף שהוציאו מהכלוב ושחררו אל עולם בני האדם- חסרת שמץ ועם רצון עז לברוח לגג הבניין הקרוב עם בחורה רנדומלית שחטפתי. אוקיי, אפשר לוותר על הבחורה, אין לי בה צורך.

"אבא, זאת נעמה... ידידה שלי." תום נכנע לשקט, למרבה המזל. ידידה שלו... האם אני ידידה שלו? אפשר להגדיר את ההיכרות הקצרה ומרובת הקטסטרופות שלנו כידידות? למה זה מפריע לי בכלל?
"היי, מר שפי. כלומר, דוקטור שפי. איך זה הולך עם רופאים, אתם רוצים שיקראו לכם דוקטור או שאפשר להיות פחות רשמיים מזה?" אני מברברת כי כשצריך להיות בשקט הפה שלי נכנס למצב של קיא מילים בלתי רצוני.
"דוקטור שפי זה בסדר." הוא מכווץ את העיניים שלו אליי, בצורה הכי לא חמימה שאפשר לתאר.
"כן, אז, כמו שאתה רואה, אבא... נעמה מדממת מהאף..." תום מתחיל לספר את מהלך העניינים.
"אל תדאג, הוא לא הכה אותי." זה היה ניסיון עלוב במיוחד לבדיחה. ברגע שהמילים יוצאות לי מהפה אני רוצה לקבור את עצמי עוד יותר. מה עובר עלייך?! למה אמרת את זה עכשיו?!המבט ההמום של תום רומז שהוא יעזור לי בחפירת הקבר, אולי גם ידחוף אותי אליו.
"כמה זמן הדימום נמשך?" אבא של תום, דוקטור שפי בשבילכם (ובשבילי), מתעלם לחלוטין מהמשפט המטומטם שיצא לי מהפה. תודה לאל.
"שעה, אני חושב." תום אומר לו בחוסר סבלנות.
"שעה? היית צריך להביא אותה לכאן הרבה קודם. בואו אחריי." דוקטור שפי נשמע ביקורתי במיוחד. שנינו הולכים אחריו אל עבר מיטת חולים והוא מורה לי לשבת.
"זה קורה הרבה?" הוא מתחיל לבדוק לי דופק ועוד דברים לא ברורים.
"במצב נורמטיבי האף שלי לא משפריץ דם אל כל עבר, לא." אני עונה.
"הייתה טראומה לראש?" דוקטור שפי שואל את תום ולא אותי, הוא כנראה ויתר על יצירת קשר מילולי איתי. אני לא מאשימה אותו.
"היא קיבלה מכה באף מאיזה אוטו."
"זעזוע מוח?"
"היא לא הייתה מסוחררת או מעורפלת, ולא הייתה בחילה, הקאה או סיפטום אחר." תום מסכם בתמציתיות.
"כן, הקאה, זה רק מה שחסר לי." אני ממלמלת ושניהם מתעלמים. אלמנט הגועל של הערב מספק גם בלי קיא, תודה רבה.
"את מרגישה איזשהוא סוג של כאב?" דוקטור שפי מועיל בטובו להכיר בקיום שלי שוב.
"לא, גם הדימום לא מכאיב לי. אם לא היה פה אלמנט של חוסר נוחות והרס בגדים, באמת הייתי יכולה לחיות ככה."
"תני לי להסתכל." הוא ממשש את הגולגולת שלי ומחפש בליטות. אחר כך הוא מעביר יד על האף שלי. זה מרגיש כל-כך מוזר. כאילו הוא נמצא בחשיכה ומנסה להבין במה הוא נוגע.
"אוקיי, אני לא רואה פה סימני חבלה, אני נוטה לשלול דימום פנימי. מחיצת האף תקינה ושלמה, ניתן לך גאזה עם אוקסימטזולין. אם זה לא יעזור נשקול הכנסת טמפון." הוא אומר במהירות תוך כדי שהוא כותב כמה דברים בגיליון שלי. נכון שתום אמר שלא הייתה לי סחרחורת? מתחילה להתגבש אצלי אחת ברגעים אלה ממש.
"מה? רגע... אוקסי... מה?" אני פותחת עיניים בפאניקה.
"זאת תרופה לכיווץ כלי דם. משהו די סטנדרטי." תום אומר לפני שלדוקטור שפי יש הזדמנות להשחיל מילה. איך הוא יודע? הוא פשוט משנן שמות של תרופות לצורך הנאה? או שאולי אבא שלו הכריח אותו לשנן את השמות? אני לא אופתע, אם כן. רגע... מה הוא אמר אחרי הגאזה?
"טמפון?" אני מפחדת לומר את המילה, מחשש ששמעתי לא נכון או שאני מאבדת שפיות. הערב הזה יכול להסתיים גרוע יותר?
"זה טמפון מיוחד, למקרים של דימומים מאסיביים." דוקטור שפי אומר בשיא הרצינות. מעולם לא חשבתי שהוא יישמע כמו קריין בפרסומת ל-Always. לא הייתי לוקחת אותו לעבודה. אבל במחשבה שנייה, הפרסומות שלהם מביכות אותי באותה המידה. בעיקר כשהן מתנגנות בשיא העוצמה לפני סרטונים ביוטיוב, כי ברור שאני רוצה לחשוב על תחבושות היגיניות בזמן שאני שומעת מוזיקה.
"אתה אומר שיכניסו לי טמפון לאף?!" אני מסתכלת עליו, ואז על תום, ואז עליו שוב.
"כן, אני די מופתע שתום לא חשב לשאול אותך אם יש עלייך אחד. זה סופג יותר טוב מנייר טואלט, כמו שאת בטח יודעת." דוקטור שפי לא מפספס הזדמנות לעקוץ את תום שוב, ולגרום לי למות מבושה על הדרך.
"אה, כן, בטח..." אני ממלמלת ותום מתחיל לצחוק כמו מניאק אמיתי. אם יהיה עתיד לקשר ביני לבינו, אני אצטרך להתמודד עם הזיכרון של הטמפונים ויכולות הספיגה שלהם בכל פעם שאני אסתכל על אבא שלו.
"טוב, אחות תיגש אלייך בקרוב. אני צריך לבודק מה המצב של שיכורה אחרת." דוקטור שפי עוזב אותנו. הוא רמז שאני שיכורה? למה כולם מניחים שאני שיכורה? ממתי דימום מהאף הוא תסמין לשיכרות? ללקיחת סמים, אני יכולה להבין... לא שזה עדיף. בעצם, שיחשוב שאני שיכורה.

האחות שמה באף שלי גאזה שטבולה באיזה חומר עם ריח מסתורי, חסר הגדרה. אחרי עשר דקות, אני מרגישה שהדימום נפסק! לא אשקר, היה שלב שבו חשבתי שבאמת אצטרך לחיות איתו בדו-קיום. אבל תודה לאל, במדינת ישראל אין משא ומתן לא עם טרוריסטים ולא עם דימומים סוררים.
"אז, היה עלייך טמפון?" תום שואל אותי אחרי כמה דקות של שקט די נעים.
"לא, אבל אם היה לי אחד הייתי זורקת אותו עליך." אני עונה ביובש.
"גם אם היית יכולה להפסיק את הדימום בעזרתו?"
"זה היה שווה כל טיפת דם שנמצאת על החולצה שלך."
"מה שהיית מוכנה להקריב כדי לגרום לי נזק פיזי. זה מחמם את הלב."
"אבא שלך נראה... נחמד." אני משנה נושא במכוון.
"אפשר לומר על אבא שלי הרבה דברים... נחמד, הוא לא אחד מהם."
"אתה מרגיש את זה? יש מטען באוויר." אני מחייכת.
"אין מטען. זה פשוט מי שהוא. הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו, מאשתו, מהילדים שלו. הוא לא יתפשר על פחות. לטוב ולרע."
"איזה רושם ראשוני נוראי עשיתי עליו." אני אומרת בטון מתנצל.
"היית בסדר גמור. אבל, להבא, עדיף שלא תרמזי שיש לי נטיות אלימות מולו."
"אני מבטיחה." אני מתחילה להאדים.
"חוץ מזה, הנטיות האלימות במערכת היחסים שלנו מגיעות מהצד שלך."
"דביל אחד!" אני אומרת ודוחפת לו מרפק.
"איה! את רק ממחישה את מה שאמרתי." הוא מתפוצץ מצחוק.
"רגע, אז אתה מגדיר את מה שיש בינינו כמערכת יחסים?" הלב שלי מתחמם פתאום.
"את רצינית? בערב אחד גם התוודית על האהבה הבלתי נגמרת שלך אליי, גם הצלתי אותך ממוות בטוח, בצורה הירואית אם יורשה לי להוסיף, וגם הכרת את אבא שלי. אנחנו ביחד שלושה חודשים, מבחינתי."
"ואל תשכח את הטמפונים." אני מוסיפה.
"כן, את רמת האינטימיות הזאת אני בד"כ חווה אחרי חצי שנה."
"מצחיק."
"אני יודע. "הוא קם ומסיט את הוילון עד הסוף, ככה שאנחנו כמעט לבד.
"יודעת מה לא מצחיק? כמה שאני רוצה לנשק אותך עכשיו." הוא מתיישב לידי. מדהים איך הוא יכול לשנות את האווירה תוך רגע.
"עם הגאזה הזאת שתקועה לי באף?" אני מסתכלת עליו, המומה.
"מה אני יכול להגיד, היא מתאימה לפנים שלך." היד שלו מלטפת את הלחי שלי ברכות.
"אידיוט." אני מתקשה להסתיר את החיוך שלי.
"את משוגעת עליי." הוא לוחש ומנשק אותי. הנשיקה הזאת כל-כך עדינה, כאילו אני הוזה את השפתיים שלו על שלי, אבל איכשהוא... עדיין מרגישה אותן בשיא העוצמה.
אולי הוא לא לגמרי טועה.

"לא יכולת לחכות שאני אוציא לה את הגאזה מהאף לפני שאתה דוחף את הלשון שלך? מסכנה הבחורה!" הוילון מוסט הצידה ושושי מסתכלת על שנינו כמו שמסתכלים על שני ילדים מופרעים. אנחנו תופסים מרחק אחד מהשנייה מהר מאוד.
"לא הבנת נכון את כל הסיטואציה, פשוט רציתי לוודא שהיא לא מתחילה לדמם בכל פעם שאני מנשק אותה. שזה לא טריגר, או משהו." הוא מחייך ואני רוצה להרוג אותו.
"אתה טריגר לדבר אחד, ילד- לכאב ראש." היא מגלגלת עיניים. החלטתי שאני אוהבת אותה, החל מרגע זה.
"את חושבת שדוקטור שפי ייתן לי ללכת או ישאיר אותי ללילה?" אני שואלת אותה.
"אני חושבת שתבלי איתנו לפחות עד מחר בצהריים, הדימום אולי הפסיק אבל זה בהחלט היה ממושך. וגם קיבלת מכה רצינית בראש. אורן לא אוהב להמר בדברים כאלה." היא אומרת בזמן שהיא מוציאה את הגאזה מהאף ה(עכשיו) תקין שלי. אז קוראים לדוקטור שפי אורן. הייתי נותנת לו שם יותר מתנשא.
"גם אני הייתי משאיר אותך ללילה." תום אומר.
"כן, אני בטוחה." שושי קורצת והוא מסמיק. נהדר.
הביפר שלה מתחיל לצפצף והיא נאנחת בתסכול.
"מה, צריך לעשות למישהו אמבטיה?" אני שואלת.
"לא, זאת הבחורה שהשתכרה. היא לא מפסיקה לבקש כריות. אני לא מבינה את זה- כמה כריות את כבר צריכה? מה, זה בית מלון, פה?"
"אוי." אני מנסה להראות הזדהות.
"כן, ככה זה, כשאת שכטר את חושבת שמגיע לך הכל."
"אמרת שכטר?" הגוף של תום מזדקף במהירות.
"כן. שכטר. אלה של כל הקניונים."
"נועה שכטר, במקרה?"
"אתה מכיר אותה?" ההפתעה על הפנים של שושי ברורה.
"היא יוצאת עם חבר טוב שלי."
"מצא לו בחורה מקסימה, מה אני אגיד לך..." היא מנידה בראשה לשלילה.
"נעמה, זה בסדר שאני אלך לבדוק מה איתה?" הוא מסתכל עליי בחשש, כאילו הוא חושב שאני מסוגלת לכעוס עליו שהוא חבר טוב.
"אתה רציני? זה לא בסדר שתישאר פה." אני מחייכת, הוא נרגע, נותן לי נשיקה על הלחי ועוזב.

"תשמרי עליו, כן? הוא יוצר רושם של אחד שכלום לא יכול לפגוע בו, אבל הוא מאוד רגיש." שושי אומרת ונראית כמי שמדברת מתוך ניסיון. אני תוהה אם המילים שלה מכוונות אל ליאה.
אני מהנהנת בלי לדבר, כי משהו מעורר בי פחד שלא אהיה מסוגלת לקיים הבטחה כזאת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי יהיה המשך??
הגב
דווח
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מחכה להמשך❣❣
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
כתיבה פשוט מושלמת!!איזה כיףףףלקרוא והלוואי ויעלה עוד פרק
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לילה מטורף
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
זונת הכפר 18++ פרק ג
זונת הכפר 18++ פרק ג
מאת: שבע סישולדי
בגיל 26 נשבר לך הלב
בגיל 26 נשבר לך הלב
מאת: Koko R
אז למה הדמעות?
אז למה הדמעות?
מאת: חיים רק פעם אחת
כאילו הלב שלי נקרע
כאילו הלב שלי נקרע
מאת: חיים רק פעם אחת
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself