כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

פרק 13: שידוך

״את לא יכולה ללכת ההורים שלי למטה את לא מבינה?״ הוא שאל. ״מצוין, אז אתה כבר מכיר את הדרך לחור של התחת שלי, אתה וההורים שלך מוזמנים להיכנס לשם, תשחרר ממני״ אמרתי.

הוא התקרב לנשק אותי. ״מה אתה חושב שאתה עושה?״ שאלתי בטון רציני, אחד כזה שמכריז על תוקפנות וכעס. ״התכוונו להתנשק לפני שהטלפון צלצל לא?״ הוא אמר והתקרב לנשק אותי שוב. הזזתי את הראש אחורה. ״כן, התכוונו. ואז המדוברת שלך התקשרה וזרקת לאוויר העולם פרט שולי כמו ׳לא אמרתי לה שזה נגמר׳ ומאז כוונותינו השתנו״ אמרתי. ״כוונותינו השתנו? מתי הייתי אמור לומר לה? כשבאתי לאסוף אותך מהמועדון שבו שדדת את הברמן או כשנזרקת על המיטה שלי וביקשת שאחליף לך בגדים? או בעצם אולי הייתי צריך לסמס לה כשאמרת לי שאת אוהבת? פשוט תבחרי לי מומנטום. קדימה ליז תאמרי לי מתי ב7 שעות האחרונות הייתה לי הזדמנות לומר לה את זה!״ הוא אמר כשלאט לאט הפך לצועק וקם מהמיטה. ״רגע שאני אבין אתה מתכוון להעלות את זה שאמרתי לך שאני אוהבת אותך כל רבע שעה עגולה עכשיו? כי אם כן תודיע לי אני אשים לך שעון מעורר שלא תשכח לתזכר אותי בטעות״ הרמתי את הקול, משווה לטונים שלו. ״ואם כן? בעיה שלך שאמרת את זה, את מתביישת בדברים שאת אומרת?״ הוא צועק, זהו הוא אשכרה מסכים לעצמו לצעוק עליי. ״לא, אני מתביישת בדברים שאני אוהבת״ אמרתי בטון רגוע, כשאני מסתכלת לו לתוך העיניים, מקווה שפגעתי עם הסכין בדיוק בנקודה שבה התכוונתי לפגוע. הוא שתק. ״אני מבינה שאין לך מה לומר אני פשוט לא מבינה מה ממה שקורה פה גורם לך להיות חסר מילים, העובדה שאתה כל כך אפס שאתה מזכיר לי את זה כל שניה? או אולי זה שאפילו לא ענית לי על זה? כי אתה מספיק גבר לתזכר אותי אבל חתיכת נמושה בשביל לענות לי על זה? ומה בכלל הקטע שהיא לא יודעת שזה נגמר? אתם ביחד? כי מה זה לא הלך בנינו אז אתה איתה? אז זה מה שאני אמורה להבין מזה? שאני צודקת בזה שאני מתביישת לאהוב אותך כי סביר להניח שבשניה שיהיה לך קשה תלך עם אחרת? תגיד לי מה גורם לך לשתוק קדימה אני מחכה שלפחות למשהו אחד תהיה לך תשובה״ צעקתי. ״אל תצעקי, ההורים שלי ישמעו אותך את לא מבינה?״ הוא אמר ותפס אל הראש. בן זונה. זה הדבר היחיד שמעניין אותו ההורים שלו. מי שישמע גם ככה כשהם יראו איזה יפה אני אהיה בחתונה שלנו הם ישכחו את זה אז מה הוא מתרגש הדביל הזה?!
נאנחתי. ״טוב אני סיימתי פה״ אמרתי והסתובבתי עם הגב אליו, מחפשת את הנעליים שלי. ״את לא יכולה ללכת ההורים שלי למטה את לא מבינה?״ הוא שאל. ״מצוין, אז אתה כבר מכיר את הדרך לחור של התחת שלי, אתה וההורים שלך מוזמנים להיכנס לשם, תשחרר ממני״ אמרתי בטון שכועס על עצמי שלא מצאתי עדיין את הנעליים. ״תירגעי״ הוא הרים את הקול. התייאשתי. אין לי מושג איפה הנעליים וגם כואב לי הראש. נשכבתי במיטה, כיסיתי את כולי בשמיכה והתחלתי לבכות. בכי שקט, שרק כשמושכים את הנזלת שומעים עלייך שאת בוכה. שקט שרר בחדר לכמה דקות עד שלבסוף שמעתי את הדלת נפתחת ונסגרת. הוא הלך. הלוואי שלהביא לי ספרייט.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

דנה לוי עקוב אחר דנה
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
חחחחחח שמעי את כותבת ממש יפה!! לא הפסקתי לצחוק מהתגובות של ליז!!
הגב
דווח
Gilat Damti Yitzhak
Gilat Damti Yitzhak
אעע!! סוףף סוףף! כמה חיכיתייי
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
דנה לוי
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
איפה החזייה שלי?
איפה החזייה שלי?
מאת: דנה לוי
מעשה בבתולה
מעשה בבתולה
מאת: דנה לוי
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl