תגידי מי זה אבא שלך
ככה זה כשיש לך ילדה שהיא הבת של השטן
עזבתי את עולם המלצרות.
החלטתי שאני כבר פאקינג בוגרת, וזקוקה לעבודה רצינית של גדולים. אז הלכתי להיות מוכרת ספרים. שדרוג מטורף ללא ספק. אבל היי! אני בעצם הפנטזיה של כל מתבגר. טוב, אולי אני דרגה מתחת לספרנית. אבל עדיין.
אז היי שלום, אני מוכרת ספרים.
אני יושבת לי על יד הקופה, מרכיבה משקפיים אופנתיים, בידי האחת ספר וביד השניה תפוח. קלאסי.
לפתע נכנסו אם ובתה המתוקה והבלונדינית, מטרידות את מנוחתי. אהבתי לקבל כסף רק על כך שנכחתי שם. עכשיו אני גם צריכה לקום וגם לתת שירות. ? עולם אכזר.
חייכתי. 'שלום! איך אפשר לעזור?' החיוך הכי מאולץ אבר.
הילדה, שכבר מצאה איזה שלושתאלפים ספרים שהיא חייבת לקנות, הפנתה את ראשה לשניה וחצי וחזרה לבלגן לי את הספרים שעמדו בסדר מופתי לפני שהיא הגיעה.
האם, התעלמה מהמתרחש והתקרבה אליי לשאול שאלה. 'תאמרי לי מתוקה, מה הספר הכי זול שיש לך פה?' היא חייכה, כאילו זו השאלה הכי לגיטימית לשאול בעולם הזה.
לא ידעתי מה להגיד... ממה מתחילים? איך מבשרים לילדה שיש לה אמא פולניה ושאי אפשר להסיר את זה בניתוח וכנראה גם היא תדבק?
למזלי, המבצעים האטרקטיביים בחנות (לא פרסומת! נשבעת! ), הצילו אותי מהחיפוש המייגע שיכל לקרות פה כרגע.
הסברתי לאם המקסימה שהיא יכולה לקנות 3 ספרים ולשלם עליהם במחיר מוזל של 99 שקלים. מאמא פולניה לא קיבלה את המבצע בהבנה ונכנסה למצב "פולין הכבושה".
היא חיפשה ספר ספר, שאלה האם היא תוכל לקבל אותו במחיר מוזל יותר, כי יש לה כרטיס מועדון.
לא ממש אכפת לי מכל הסיפור, בכל מקרה אני מקבלת פה מינימום.
אחרי נסיונות נואשים, האם מצאה מוצרים מוזלים, שתוכל לרכוש אותם לחברותיה הפולניות האחרות, שישמחו ודאי לקבל דברים כל כך לא שימושיים בלי פתק החלפה. נהדר.
נחזור לילדה המתוקה. היא כבר הספיקה לעשות שואה שלישית בחנות. כל הספרים היו מבולגנים ולא במקום. הOCD שלי מתחיל להראות סימני מצוקה.
הגענו לרגע האהוב עליי, הקופה. אתם משלמים וסלאמת! לא נתראה יותר לעולם. השבח לאל.
התחלתי להעביר את הפריטים, הילדה הושיטה לעברי איזה ספר פגום, כך שתוכל לקבל עליו עוד הנחה.
יאללה לכו הביתה כבר, אני קיבלתי את מנת הפולניות שלי להיום. שמתי את הספר שלה בשקית ובירכתי את שתי המתוקות הללו לשלום.
כבר חשבתי שהכל נגמר, שאני אוכל להתאושש מהאירוע הנורא הזה על הכסא שלי לשארית היום.
פתאום, בום טראח! הילדה הפולניה חוזרת אליי בריצה ומחייכת חיוך מקריפ במיוחד.
'תוכלי לעטוף לי את הספר בבקשה?' היא שואלת בצורה יחסית נחמדה למפלצת.
תוך כדי שאני ממלאת את בקשתה, הילדה-שטן מסננת לעברי 'אני אוהבת לקרוע דברים!'
אוקיי, קריפי, ילדה, קחי את הספר שלך ולכי..
היא כמעט הלכה, כשלפתע חזרה אליי וביקשה לעטוף בשתי עטיפות.. ככה היא אוהבת.
השיר "וודוו" של מרסדס בנד מתנגן לי בראש- "אני הבת של השטןןן"
המתוקה הבלונדינית יוצאת מאושרת מהחנות, לא לפני שהיא מחייכת אליי חיוך מזעזע ואומרת תודה. לפחות יש בה קצת גינונים אירופיים. התעלמתי ממנה באלגנטיות.
היא נובחת עליי בשנית "תודה" ויוצאת מרוצה מהחנות.
הצילו.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
