כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

בְּנֵי הַטִּפֵּשׁ עֶשְׂרֵה

פרק 2

אני לא מאמינה! שיט! זאת חייבת להיות בדיחה ממש גרועה!
"החלטנו להיות משפחת אומנה.." דודה טניה מתרגשת ומלטפת קלות את כתפו של פיטר.
אני עומדת שם בהלם מוחלט, לא יכולתי להסיט את מבטי מפיטר.
"גאיה?" אימא ליטפה את הכתף שלי, הבטתי באימא והרגשתי כל כך מבולבלת.
"מותק את בסדר?" אימא צחקה קלות, היא לא יודעת מה קרה אתמול בלילה..
"אממ כן.." נמרח על פניי חיוך מזוייף.
"ליאון אתה הבטחת לי משהו" אבא נכנס אל המטבח לבוש בסינר שלו.
"נכון! הבטחתי לשון שאני אעזור לו בברביקיו.." דוד ליאון מצחקק.
אבא ודוד ליאון יצאו אל החצר.
"אימא אני חייב לרוץ.." שיין שיחק עם צרור מפתחות הרכב בין אצבעותיו.
"לאן?" דודה טניה שאלה.
"לא הייתי כאן שנה!" שיין גיחך
"טוב אל תתעכב" דודה טניה הוסיפה.
שיין יצא דרך דלת כניסת הבית.
אני ניסיתי לברוח אל חדר השינה שלי ולהסתגר שם.
"גאיה?" אימא תפסה אותי.
"אם את הולכת לחדר שלך, קחי איתך את פיטר.." אימא אמרה.
הבטתי בפיטר וראיתי את החיוך השובב שהופיע על פניו.
"אוקיי.." מלמלתי במבוכה.
פיטר עולה בעקבותיי במעלה המדרגות, נכנסתי אל חדר השינה שלי ופיטר נכנס אחריי.
סגרתי מאחורינו את הדלת ונעלתי אותה.
עמדנו שם, שנינו חסרי מנוחה.
"לא דמיינתי שככה ניפגש שוב.." פיטר נאנח והביט בי.
"מה שהיה אתמול.." נלחצתי מול פיטר, הרגשתי שעשיתי משהו רע.
"אנחנו לא יכולים לחשוב על מה שהיה אתמול.." הבטתי בו ואני מרגישה כל כך אשמה.
"אבל שום דבר רע לא קרה אתמול.." פיטר הביט בי מבולבל.
"נכון!" גיחכתי בהקלה.
"שום דבר לא קרה בינינו.." הוספתי.
התיישבתי על המיטה והעברתי את אצבעותיי דרך השיער שלי, הרגשתי כל כך מתוסכלת.
"היי.. אל תלחצי" פיטר התיישב מולי על המיטה והעיניים שלו הביטו בי שוב, העיניים המכשפות שלו.
פיטר הסיט את קצוות השיער שלי אל מאחורי האוזן שלי, שוב הוא מחייך אליי ומביט בי.
"אנחנו לא יכולים לעשות את זה.." הייתי עצבנית וחסרת מנוחה מולו.
נשכתי את השפה התחתונה שלי בכעס ולא רציתי אפילו להביט בו.
"אנחנו לא עושים כלום גאיה.." פיטר מגחך.
"אתה כביכול האח החדש של שיין נכון?" התאכזבתי לחלוטין.
"רשמית עוד לא.." פיטר מלמל מולי.
"אבל ככה הם מגדירים אותך" מלמלתי.
"אתה נחשב חלק מהמשפחה של שיין, חלק מהמשפחה שלי.." אמרתי בכעס.
קמתי מהמיטה והתחלתי להסתובב בחדר, הייתי כל כך מוטרדת, כל כך מבולבלת.
"אני עוד לא שייך אליכם באופן חוקי" פיטר הביט בי.
נעצרתי על מקומי, הבטתי בפיטר והרגשתי כל כך מבולבלת.
פיטר קם מהמיטה ונעמד מולי.
"אנחנו לא.." גמגמתי מול פיטר שהיה כל כך קרוב אליי.
"אנחנו כן.." פיטר לחש אליי קרוב.
הרגשתי את ידיו של פיטר עוטפות אותי, מחזיקות אותי קרוב אליו.
העיניים שלי זזו במהירות בין העיניים של פיטר אל השפתיים שלו.
הרגשתי את העור שלו לוהט מעל העור שלי.
"גאיה?" קולה של אימא נשמע מבעד לדלת.
פיטר ואני שוב התרחקנו, ידיו שעטפו אותי קרוב החליקו מעליי בעדינות, חום הגוף של פיטר נעלם לחלוטין.
"כן אימא?" ניקיתי את הגרון.
"בואו לאכול" אימא אמרה והיה אפשר לשמוע אותה יורדת במורד המדרגות.
"גאיה.." פיטר הביט בי והרגשתי מכושפת רק מהמבט שלו.
"בוא.." הייתי מאוכזבת.
פתחתי את דלת החדר, יצאתי ראשונה ופיטר אחריי.

התיישבנו לאכול סביב השולחן הרחב שבחצר, השולחן שאימא קנתה במיוחד לאירועים נדירים כמו האירוע הזה.
רעש המזלגות המתכתיים נשמעו ברקע, פיטר התיישב לצד שיין וזה נראה שהם כבר התחברו ביניהם.
"גאיה נחשי מה?" שיין הביט בי עם המבט התחמני שלו, המבט שרדף אותי כל הילדות.
"מה שיין?" נאנחתי וחיכיתי לשמוע עוד בדיחה אידיוטית שלו.
"את שישיסטית, פיטר שביעיסט ואני שמיניסט.." שיין היה כל כך זחוח! לא הבנתי את הנקודה שהוא מנסה להעביר כאן.
"מצויין, זה אומר שאתה תלך יותר מוקדם משחשבתי" עקצתי את שיין עקיצה אכזרית, מגיע לו!
שיין הוציא אליי לשון והתגרה בי עם הפרצופים האידיוטים שלו.
"תמיד היית כזה תינוק?" גיחכתי אל שיין.
"מי שמדברת!" שיין התגרה בי שוב.
שיין יודע איך לעלות לי על העצבים!
"שיין!" דודה טינה התאפקה שלא לצחוק מדו השיח השטותי שהתקיים בארוחת הצהריים.
"מה? גאיה תמיד הייתה כמו אחות קטנה בשבילי ועכשיו יש לי אח נוסף, פיטר" שיין חייך אל פיטר ואני הרגשתי איך התיאבון שלי נעלם, פיטר ושיין הולכים להיות אחים במוקדם או במאוחר.
"עכשיו יש לי גם אחות וגם אח" שיין המשיך ואני הרגשתי בחילה רעה בבטן.
הנחתי את המזלג על הצלחת, הרגשתי איך הבטן שלי מתהפכת.
"מותק את בסדר?"אימא הביטה בי וסירקה עם אצבעותיה את קצוות השיער שלי אל מאחורי האוזן שלי.
"סתם כאב בטן.." מלמלתי אל אימא.
אני חייבת להפסיק לחשוב על פיטר, כנראה שנדלקתי עליו בגלל שהוא עזר לי אתמול בלילה, וגם בגלל שהוא נראה טוב ואולי גם בגלל שהוא סופר רגיש וגם סופר סקסי.. אוקיי אסור לי לחשוב עליו ככה! זה לא בסדר! זה טאבו לחלוטין!
"גאיה אולי תלכי לנוח?" אימא הציעה, הסכמתי לכך - אולי ככה אני אפסיק לחשוב על פיטר.
קמתי מכיסא הקש החום וגררתי את עצמי לחדר השינה שלי.
נשכבתי על המיטה שלי והרגשתי מוזר, הרגשתי שאני רוצה מאוד את מה שאסור - שאני רוצה את פיטר.
אבל אסור.
התיישבתי על המיטה - הייתי חסרת מנוחה, הראש שלי קרוב להתפוצץ מרוב מחשבות..
אני צריכה להתנהג יפה, אני לא יכולה לסכן את הכל, אני יודעת שזה פשוט אסור להתנהג ככה.
האוזניות הלבנות שלי הונחו לצד המחשב הנייד.
חיברתי אותן אל המחשב ופשוט בודדתי את העולם ממני.
"ג'סיקה: בסטי?" ההודעה של ג'סיקה קפצה על המסך.
"גאיה: היי סיסטר"
"ג'סיקה: אני כל כך שמחה שברחנו אתמול מהמסיבה המזעזעת של ורוניקה"
"גאיה: כן אה.."
"גאיה: קרה משהו אתמול?"
"ג'סיקה: למה את מתכוונת?"
"גאיה: ג'ס.."
"ג'סיקה: את זוכרת שורוניקה אמרה שהיא רוצה להכיר לי מישהו?"
"גאיה: נו?"
"ג'סיקה: מסתבר שהוא היה במסיבה כל הזמן אבל הוא התחמק מורוניקה וממני"
"גאיה: איזה אפס! פשוט תתעלמי מהמין הגברי בגיל ההתבגרות.. הם בתקופה הרעה שלהם"
"ג'סיקה: תקשיבי שמעתי שיש בחינות ללהקת המחול ;)"
"גאיה: אוקיי"
"ג'סיקה: ולנו יש יתרון על שאר הנבחנות"
"גאיה: לא ידעתי שאנחנו נבחנות בכלל"
"ג'סיקה: עכשיו את יודעת! ורוניקה אמרה לנו שהיא רוצה ששתינו נבחן ללהקת המחול ביום שני"
"גאיה: את יודעת שאין ממש חוש קצב.."
"ג'סיקה: תפסיקי לרדת על עצמך.."
"גאיה: את החברה הכי טובה שלי, את יודעת שאני שלומיאלית"
"ג'סיקה: טוב אל תבחני, אבל את באה איתי למבחנים!"
"גאיה: ברור! אני אעודד אותך בכל הכח"
"ג'סיקה: תמיד אפשר לסמוך עלייך"
"ג'סיקה: מחר את רוצה ללכת לקניון?"
"גאיה: אם את מזמינה את שתינו לשייק פירות אז אני מוכנה"
"ג'סיקה: תחמנית אחת!"
"ג'סיקה: אני אאסוף אותך בשתיים בצהריים"
"גאיה: נתראה מחר"
ג'סיקה התנתקה מהצ'אט.
"היי אהובה" דודה טינה פתחה את דלת החדר שלי, הורדתי אוזנייה אחת והנמכתי את המוזיקה.
"היי דודה טינה" אמרתי עם חיוך קטן, התיישרתי לאחור ונשענתי על ערימת הכריות שהיו מאחוריי.
דודה טינה התיישבה מולי על המיטה.
"אני יודעת שהיה לך קשה שלא היינו כאן שנה שלמה.." דודה טינה חייכה אליי.
"אבל התגעגענו אלייך, אימא שלך ואני תמיד נשאר אחיות.." דודה טינה מנחמת אותי.
"אני יודעת שאתן תהיו אחיות לא משנה מה.." מלמלתי אליה.
"ואני עדיין הדודה שלך! ואת האחיינית האהובה שלי" דודה טינה התקרבה אליי, עם זרועותיה היא משכה אותי לחיבוק.
"אני האחיינית היחידה שיש לך.." גיחכתי אליה.
"כמו אימא שלך, המוח הלוגי שלך תמיד הורס רגעים מרגשים.." דודה טינה גיחכה.
"דודה טינה?" הבטתי בפניה המחוייכות.
"החלטתם להיות משפחת אומנה בגלל שגם המשפחה שלנו הייתה משפחת אומנה?" שאלתי.
"מה שהסבא וסבתא וגם אימא שלך עשו בשבילי היה ממש מתנה מבורכת ששלחו אליי מלמעלה.." דודה טינה אמרה וראיתי כמה אושר היה בה כי העיניים שלה נצנצו וחייכו אליי.
"ופיטר.. את פיטר הכרנו דרך עמותת צדקה, הוא היה בתוך בית משותף של בנים והוא הקסים אותי ואת דוד ליאון" דודה טינה מספרת.
"אני כבר דיברתי עם שיין על כך, אני רוצה שתפתחו את הלב שלכם לפיטר, תתנו לו להיכנס.." דודה טינה ביקשה ממני לתת לפיטר להיכנס אל הלב שלי, הוא כבר נכנס אבל לא בדרך שדודה טינה חושבת עליה.
"יש לו רקע קשה, החיים לא חייכו אליו כלל.." דודה טינה הוסיפה.
"אני אעשה את כל מה שביכולתי בשביל לגרום לפיטר להרגיש שייך.." אמרתי אליה.
"תמיד אפשר לסמוך עלייך.." דודה טינה המחוייכת שוב משכה אותי אליה לחיבוק אוהב.
"את עדיין מציירת?" דודה טינה שאלה בפתאומיות.
"פחות, מאז שנשבר כן הציור שלי אין לי דרך להמשיך.." עניתי.
"את בטוחה?" דודה טינה אמרה וחיוך שובב עלה על פניה.
"מה?" חייכתי אליה.
"בואי איתי" דודה טינה נעמדה מול המיטה והושיטה לי את ידה.
אחזתי בידה של דודה טינה, יצאנו מחדר השינה שלי וירדנו במורד המדרגות.
פנינו אל המטבח והיא נעמדה מול דלת המוסך הסגורה.
"דיברתי עם ההורים שלך והם הסכימו שנעשה משהו בשבילך" דודה טינה הייתה מרוגשת, ראיתי שהיא ניסתה להתאפק מולי.
"תפתחי את הדלת" דודה טינה הוסיפה.
לחצתי על ידית הדלת בעדינות ודלת המוסך נפתחה לרווחה.
כן ציור רחב עשוי מעץ מהגוני עם כיסוי לקה מבריקה, על הכן היה בד ציור גדול.
"וואו!" דהרתי פנימה אל המוסך, הושטתי את אצבעותיי לגעת בבד הציור שהיה מונח על הכן.
"זה לא הכל" דודה טינה פסעה פנימה אל המוסך.
"יש לך גם עמדת צבעי שמן חדשה עם עשרים מברשות חדשות" דודה טינה אמרה ומשכה את עמדת הצבעים עם ארבעת הגלגלים השחורים והעמידה אותה על ידי.
"וגם עוד עשרים קנווסים חדשים" דודה טינה המשיכה והצביעה אל כיוון עמדת הקנווסים מעץ המהוגני התואם לכן הציור.
"זה מדהים!" חייכתי אל דודה טינה.
"אבל יש לי תנאים" דודה טינה הביטה בי.
"התנאי הראשון הוא שאת תציירי על הקנווס הגדול ביותר, את תציירי ציור שלם לחלוטין ואסור לך לעצור באמצע" דודה טינה אמרה עם חיוך זחוח על פנייה.
"אוקיי!" אמרתי לדודה טינה, לא יכולתי לעכל את המתנה המדהימה הזאת.
"תודה לכם!" אמרתי וחיבקתי את דודה טינה חיבוק ענק.
"תתחילי לעבוד גברת" דודה טינה חייכה אליי.
הבטתי בקנווס הכי גדול שהיה בעמדת הקנווסים ושלפתי אותו בזהירות.
"אני חוזרת למטבח גאיה, עבודה נעימה" דודה טינה פסעה חזרה אל תוך הבית.
הנחתי את הקנווס הגדול על כן הציור והבטתי בו.
שום רעיון לא עלה לי, אפילו לא גוון של צבע שאני רוצה להתחיל איתו.
"הדברים הכי טובים באים מלקיחת סיכונים, הכי חשוב זה לנסות.." קולו של אבא נשמע מפתח החניה.
הבטתי באבא וחייכתי אליו.
"אנחנו כל כך גאים בך גאיה את יודעת את זה?" אבא אמר והתקרב אליי.
הבטתי באבא עם חיוך על פניי, אבא שם את הזרוע שלו סביבי ונשק למצח שלי.
"אל תוותרי, אפילו אם קשה לך.. תמיד תזכרי שאם את אוהבת משהו, תתני לזה לקרות.." אבא הוסיף.
"גברת צעירה, את לא מתכוונת להתחיל לצייר במכנסיים האלו נכון?" אימא נכנסה אל המוסך.
"מה הבעיה?" הבטתי במכנסיים הצמודים שלבשתי, הרמתי את מבטי אל אימא ולא הבנתי מה כל כך נורא בזה.
"הם חדשים וצבעי שמן לא יורדים כל כך מהר בכביסה.." אימא גיחכה אליי.
"אני אלך להחליף" נאנחתי בקול.
"ילדה טובה" אימא צחקה קלות.
יצאתי מהמוסך חזרה אל תוך הבית, אימא ואבא נותרו שניהם בתוך המוסך.
"אז יש לנו אחיין חדש" אבא הביט באימא.
"אני כל כך גאה בטינה שהיא נותנת הזדמנות לפיטר.." אימא השיבה לאבא.
"שמת לב שגאיה מתנהגת מוזר?" אבא אמר.
"מוזר?" אימא הביטה באבא מבולבלת.
"היא מאוד שקטה וגם מאוד מרוחקת.." אבא הוסיף.
"היא נערה מתבגרת שון! כל המתבגרים מתנהגים מוזר" אימא גיחכה.
"יש משהו בדברייך" אבא צחק קלות אל אימא ונשק לאימא על הלחי.
חזרתי חזרה אל המוסך בטייץ שחור פשוט וטי שירט לבנה עם צווארון וי עמוק, בידי היה הנייד שלי והאוזניות הלבנות שלי מחוברות אליו.
"גאיה לא שכחת משהו?" אימא הביטה בי.
"מה?" עניתי.
"לאסוף את השיער" אימא גיחכה אליי.
אימא הושיטה לי גומיית שיער שחורה.
"תודה אימא" חייכתי אליה.
אספתי את השיער שלי אל קוקו גבוה משוחרר, שתי קצוות שיער יצאו מהקוקו, נחים לצידי הפנים שלי.
"אנחנו נשאיר את האמנית לעשות את עבודתה" אימא צחקה קלות ומשכה בידו של אבא, שניהם יצאו מהמוסך ונשארתי לבד.
שמתי את האוזניות, הפעלתי את המוזיקה והגברתי עד הסוף, שוב בודדתי את עצמי מהעולם.
נתתי למוזיקה להיות לי כהשראה לציור.
מוזיקת רוק מהאולד סקול מתנגנת באוזניים שלי.
לקחתי את אחת ממברשות הציור שנחו על עמדת הצבעים.
הברשתי את האגודל שלי על שיערותיה הקשות של המברשת.
שפורפרות הצבעים ישבו בתוך קופסה מפלסטיק שקופה.
בחרתי בשפופרת צבע שמשכה לי את העין, צבע בגוון הכחול עם נגיעות של ירוק, אני מכירה את הצבע הזה בשם "כחול אינדיגו"
לקחתי את פלטת הצבעים הנקייה והנחתי אותה על עמדת הצבעים.
בחרתי עוד כמה שפורפרות שונות של צבעים, לבן, שחור, אדום, סגול וירוק.
החלתי לפתוח את פקקי השפופרות, התחלתי עם הסגול.
העברתי את מברשת הצבע דרך הצבע הסגול ששפכתי אל פלטת הצבעים ונתתי למוזיקה להוביל.
אור היום החל לרדת, השקיעה חלפה על ידי.
הרגשתי יד נוגעת בכתפי, הוצאתי אוזנייה אחת והפנתי את מבטי לאחור.
"כבר שבע בערב.." אימא עמדה מאחוריי.
"תוכלי להמשיך מחר" אימא הוסיפה.
הבטתי חזרה אל בד הציור.
"אני אתחיל לנקות ואעלה להתרחץ לפני השינה" אמרתי אל אימא.
"אוקיי מתוקה" אימא אמרה וליטפה את פניי, אימא חזרה פנימה אל תוך הבית וסגרה אחריה את הדלת.
שפכתי את המים המלוכלכים אל הכיור הישן שהיה במוסך ושטפתי את המברשות תחת זרם המים.
הנחתי את המברשות בתוך הצנצנת הריקה לצד הכיור, נתתי למברשות להתייבש.
החזרתי את שפופרות הצבעים אל קופסת הפלסטיק השקופה.
נכנסתי חזרה אל המטבח, פניתי במעלה המדרגות אל חדר הרחצה שלי.
פתחתי את זרם המים והחל גשם חמים לרדת במקלחת ולהרטיב את משטח החרסינה הלבנה.
פשטתי מעליי את הבגדים המוכתמים בצבע, נתתי למים לשטוף אותי.
מיליון מחשבות רצות לי בראש.
אולי אני מגזימה, אולי דמיינתי את מה שקרה אתמול בלילה.. פיטר פשוט היה נחמד אליי אתמול בלילה במסיבה. זה לא אומר שהוא פלרטט איתי או משהו.
בכל זאת הוא האח העתידי של שיין והבן דודה העתידי שלי.
דודה טינה צודקת, אני צריכה להיות נחמדה אליו, אני אהיה נחמדה אליו והכל יסתדר לטובה!
יצאתי מחדר הרחצה אל חדר השינה שלי.
לבשתי את כותונת הלילה הכחולה שלי, שמלה כחולה כהה עם שרוולים קצרים וחתך קטן בצווארון מקדימה.
קלעתי את שיערי לצמה ארוכה.
כיביתי את האור ומנורות הקטנות שוב נצנצו מעל ראשי.
התהפכתי במיטה, לא הצלחתי להירדם.
אולי אתמול הוא לא היה רק נחמד, היום הוא החזיק אותי קרוב אליו.. הוא לא החזיק אותי קרוב בשביל לחבק אותי חיבוק תמים!
אוף!
אסור לי, אסור לו - אסור לנו לחצות את הגבולות האדומים האלו.
הייתי די שיכורה אתמול בלילה, אולי פספסתי משהו, אולי היה סימן מסויים ואני לא ראיתי אותו.
המחשבות עייפו אותי, אז פשוט יצאתי ממשמרת הלילה שהראש שלי נכנס אליה והלכתי לישון.

"גאיה!" קולה של אימא הדהד ברחבי הבית.
"אני באה!" קראתי בקול.
חטפתי את רצועת התיק השחור שלי ורצתי במורד המדרגות אל המטבח.
"כשביקשת שאני אקח אותך לבית ספר חשבתי שתתעוררי יותר מוקדם!" אימא נזפה בי ובינתיים אני מזדרזת לדחוף אל תוך הפה שלי ביסים גדולים מהסנדוויץ חביתה שאימא הכינה לי.
"קדימה צריך לצאת" אימא זרזה אותי אל דלת הכניסה.
הלכתי אחרי אימא אל דלת הכניסה הפתוחה.
קפצתי אל המושב הקדמי לצידה של אימא, אימא התניעה את הרכב והיא בעצמה מאחרת לפגישה חשובה במשרד.
הואן של אימא דהר אל מחוץ החנייה, אימא לחצה במכה אחת על הגז ויצאנו לדרך.
אימא האטה את הרכב מול הכניסה של בית הספר.
מיהרתי לברוח מהרכב, לא רק בגלל שאני עלולה לאחר אלא בגלל שאולי אימא תרצה לנזוף בי עוד על הבוקר.
"גאיה.." אימא רמזה אליי ונעצרתי על מקומי.
"אני רוצה שתהיי נחמדה אל פיטר היום בלימודים" אימא אמרה.
"אם את רואה שהוא בודד ואפילו מתקשה היום אל תהיי אדישה, תעזרי לו אוקיי?" אימא הוסיפה.
הנדתי בראשי מולה.
"כל הכבוד, עכשיו תזדרזי שלא תאחרי" אימא בירכה אותי לשלום וקפצתי מהרכב אל המדרכה.
רצתי אל כניסת בית הספר.
רצתי אל הלוקר שלי שהיה בקומה השנייה ומיהרתי לשלוף את ספרי הביולוגיה.
סובבתי את המנעול כמה וכמה פעמים "תפתח לוקר טיפש!" רטנתי בשקט.
"את צריכה עזרה?"
הפנתי את מבטי לאחור, פיטר היה שעון על קיר המסדרון מביט בי עם חיוך קטן.
"לא" עניתי במבוכה.
שקשקתי את מנעול הלוקר בתסכול.
"תני לי" פיטר גיחך ונעמד לצידי, נעמד קרוב ואולי קצת יותר מידי קרוב.
זזתי כמה צעדים ממנו לאחור, הרגשתי אי נוחות לעמוד כל כך קרוב אליו, למרות שרציתי לעמוד קרוב אליו.
"בבקשה" פיטר היה כל כך גאה בעצמו.
הלוקר שלי נפתח במגע של קסם.
"תודה" מלמלתי ואני עדיין לא מרגישה בנוח.
לקחתי את ספרי הביולוגיה שלי מהלוקר וטרקתי את דלת הלוקר, הכנסתי את המנעול חזרה ונעלתי את הלוקר.
"גאיה.." פיטר הביט בי והוא עדיין עומד לצד הלוקר שלי, קרוב אליי.
הרמתי את עיניי אליו.
"את יודעת איפה נמצאת מעבדת הצילום?" עיניו החומות של פיטר הביטו בעיניי.
הרגשתי איך הגרון שלי שוב מתייבש וגם הרגשתי איך פניי מתלהטות ומתחממות.
"אני עוברת ליד המעבדה.." מלמלתי אליו.
"אוקיי אחרייך" פיטר חייך אליי.
התחלתי ללכת במשך המסדרון ופיטר הולך לצידי.
לא יכולתי לשלוט בעצמי, רציתי כל כך להביט בו אבל פחדתי שהוא יקבל ממני מסרים מבלבלים!
מסדרונות בית הספר החלו להתרוקן מתלמידים.
נתתי לעצמי להביט בפיטר אבל רק לשנייה..
הפנתי את מבטי אליו, פיטר מביט בי!
שיט! הסטתי את פניי ממנו.
מסמיקה כמו עגבניה!
"למה את כזאת לחוצה?" פיטר גיחך.
"אני לא לחוצה.." רטנתי.
"במסיבה לא היית לחוצה לידי.." פיטר גיחך אליי והביט בי.
"במסיבה לא ידעתי מי אתה הולך להיות בשבילי.." הבטתי בפיטר.
המשכנו ללכת דרך מסדרונות בית הספר.
נעצרתי ופיטר נעצר מולי.
"אממ אוקיי.." ניקיתי את הגרון היבש שלי מולו.
"כאן זאת מעבדת הצילום, משמאל.." הצבעתי אל עבר הדלת הכחולה עם החלון העגול.
"תודה לך.." פיטר הביט בי עם חיוך שרמנטי על פניו.
"תפסיק" רטנתי אליו.
"מה עשיתי?" פיטר צחק.
שתקתי מולו, הרגשתי כל כך מובכת.
"לא משנה.." מלמלתי.
"אני מאחרת לביולוגיה.." מלמלתי שוב וברחתי מהמקום.
מיהרתי להיכנס למעבדת הביולוגיה בלי להיראות.
"גברת רוברטס!" קולו המעצבן והמאונפף של המורה המחליף בשיעור ביולוגיה צלצל באוזניים שלי.
"כן מר תומפסון?" הסתובבתי אליו מפוחדת.
"למה את מאחרת?" מר תומפסון הביט בי עם מבט רוגז.
"הלוקר שלי נתקע והמנעול נשבר" הרכנתי את ראשי אל הרצפה בעצב.
"אוקיי.. תלכי לעמדה שלך" מר תומפסון נאנח.
הבטתי אליו מבולבלת, לא הבנתי למה הוא לא מעניש אותי.
הלכתי אל העמדה שלי לצד שותף המעבדה שלי.
"גברת רוברטס היא התלמידה השישית שנתקלה בתקלה בנושא הלוקרים.. עכשיו יש לי מספיק תלמידים שיעידו על חוסר תקינות בלוקרים" מר תומפסון מלמל אל הכיתה.
"הגיע הזמן שיתקינו מתקני אחסון חדשים לא?" מר תומפסון הוסיף.
משהו בי התרשם מהמורה תומפסון, התרשמתי שכל כך אכפת לו שלתמידים יהיה נוח בבית הספר.

הצלצול הכריז אחרי כמה שיעורים על ארוחת הצהריים.
ברחתי אל המסדרון במהירות כי בקרוב יהיה צונמי של תלמידים שישטפו את המסדרונות.
"ג'סיקה: תפגשי אותי ליד הספסלים בחוץ" הודעה מג'סיקה הבהבה על מסך הנייד שלי.
מיהרתי להגיע אל ג'סיקה שמחכה לי בחוץ.
יצאתי אל החצר ואני רואה את ג'סיקה ישובה על ספסל הבטון האפור.
"מה קורה?" התיישבתי לצד ג'סיקה.
"חיכיתי לך" ג'סיקה גיחכה אליי.
"בואי אני רעבה" ג'סיקה משכה בידי ורצנו אל הקפיטריה.
נכנסנו אל הקפיטריה מדלת צדדית, שולחנות וספסלים מברזלים חומים פוזרו ברחבי הקפיטריה.
ג'סיקה ואני נעמדנו בתור והתקדמנו כל פעם עוד שלושה צעדים לשמאל.
"את לא מבינה מי פה.." ג'סיקה נראתה נסערת.
הבטתי בג'סיקה מבולבלת לחלוטין.
"הבחור שהבריז לי במסיבה" ג'סיקה רטנה.
"הוא פה?" לחשתי אל ג'סיקה, הייתי בהלם מוחלט! לא הייתי באמצע של כאוס כזה מאז כיתה ח' עם דרייק פישר, דרייק פישר נישק את ג'סיקה על הלחי ויצא איתה לסרט ואז הלך עם איזו תלמידה הולנדית שהגיעה אלינו מחילוף תלמידים - הוא הלך עם אולגה יד ביד מול העיניים של ג'סיקה ומול העיניים של כל חטיבת הביניים! ג'סיקה הייתה שבורה כל כך.
"ראיתי אותו היום במסדרון.." ג'סיקה רוטנת.
"מה שאני כן יכולה להגיד לזכותה של ורוניקה, הוא חתיך בטירוף" ג'סיקה גיחכה.
"מה את חושבת לעשות?" מלמלתי אל ג'סיקה.
הגענו לראש התור.
"סלט עוף גדול אחד ומה בשבילך גאיה?" ג'סיקה הביטה בי.
"סנדוויץ עוף" מלמלתי בזמן שחיפשתי עמוק בתיק הגב שלי את השטרות שמתחבאים בין המחברות והספרים.
ג'סיקה פתחה את ידה והנחתי בידה שטר של חמישה דולרים.
"סנדוויץ עוף לגברת ופחית של דיאט קולה" ג'סיקה חייכה אליי והושיטה לי את קופסת הפלסטיק המשולשת שעטפה את הסנדוויץ ופחית כסופה של דיאט קולה.
"תודה רבה" צחקתי אל ג'סיקה.
יצאנו חזרה אל הספסלים האפורים שהיו מפוזרים בחוץ.
התיישבנו לצד השולחן האפור והתחלנו לאכול.
"ג'ס?" הבטתי בג'סיקה.
"מה את חושבת לעשות לגבי הבחור הזה?" שאלתי.
"אני לא יודעת!" ג'סיקה נאנחה
"הוא יצא אפס אבל הוא כל כך חתיך!" ג'סיקה אמרה והביטה בי עם המבט המאוהב הזה שלה.
"אני יכולה לנסות להוציא לו את העיניים" ג'סיקה צחקקה בשובבות.
"בן כמה הוא תזכירי לי?" שאלתי את ג'סיקה בזמן שקילפתי את המכסה השקוף.
"בן 17" ג'סיקה הייתה מחוייכת מאוזן אל אוזן.
"ג'סיקה הוא לא הבחור היחידי בתיכון" גיחכתי אליה.
"צודקת! אבל הוא מסקרן אותי.." ג'סיקה הביטה בי שוב וראיתי את גלגלי החשיבה שלה זזים.
"יש מסיבת חוף בשישי הקרוב ושמעתי שהוא יהיה שם.. את באה איתי" ג'סיקה הפצירה בי.
"אני אדבר על זה עם ההורים שלי" עניתי לה, אני לא יכולה להבטיח לה שאני אהיה שם כי ההורים שלי הם אלו שמחליטים.
"אוקיי!" ג'סיקה גיחכה.
"איך זה קורה שההורים שלך נותנים לך לצאת לאן שאת רוצה?" שאלתי את ג'סיקה.
"הם פשוט אף פעם לא בבית אז הם מרגישים רגשות אשם ונותנים לי מה שאני רוצה" ג'סיקה צחקקה שוב.
צחקתי יחד איתה, זה מעט אבסורד דרך החיים שלה ואפילו עצוב אבל ג'סיקה נראית מאושרת מתמיד אז אני מבינה שזה לא מפריע לה כלל.

יום הלימודים הסתיים, יצאתי מפתח בית הספר וירדתי במורד הרחוב.
תחבתי באוזניי את האוזניות ונתתי למוזיקה שוב לנתק אותי מהעולם שהתקיים סביבי.
באתי לחצות את הכביש, הרגל הימנית שלי הייתה באוויר וכמעט נגעה באלספט.
הרגשתי שמישהו אחז בי ומשך אותי חזרה אל המדרכה.
האוזניות נפלו מהאוזניים שלי באותם הרגעים.
"את משוגעת?" זה היה פיטר שמשך אותי לפני שהטנדר המטונף רמס אותי מתי שהיה לו רמזור אדום.
הייתי משותקת מפחד, אני לא יודעת אם זה בגלל שפיטר מחבק אותי או בגלל שכמעט נדרסתי.
"היי את בסדר?" פיטר שאל אותי והרגשתי שהוא מתרכך אליי שוב.
"כן.." מלמלתי וניערתי את הראש במהירות.
"למה אתה נמצא כאן?" שאלתי את פיטר.
"מה זאת אומרת?" פיטר גיחך.
"הבית שלכם נמצא בצד השני.." הבטתי בו מבולבלת.
"שיין אמר לי להגיע אליכם כי טינה תהיה שם עוד שעתיים.." פיטר חייך אליי שוב חיוך שרמנטי.
מתי שחשבתי שזה יהיה ממש קל להתגבר על הקראש הקטן הזה שיש לי על פיטר אז מרפי החליט לקפוץ לביקור.
ההליכה המשותפת עם פיטר הייתה מביכה, שתיקות ממושכות עברו בינינו.
"איפה הגאיה שהייתה במסיבה?" פיטר חתך את השתיקה עם החיוך המגחך שלו.
הבטתי בו בביישנות.
"אני אותה הגאיה שהייתה במסיבה.." מלמלתי.
"אם את אומרת" פיטר העיר לי הערה עוקצנית.
העדפתי לשתוק באותם הרגעים.
הגענו אל הבית שלי.
התיק שלי עדיין תלוי לי על הכתף, אני מביטה ואני רואה כמה פיטר נראה אבוד כאן ואני זוכרת מה הוא אמר לי בלילה של המסיבה, הוא מפחד להרגיש לא רצוי.
"אני הולכת לצייר במוסך.." מלמלתי אל פיטר.
"אם אתה רוצה אתה מוזמן לשבת שם איתי ולארח לי חברה.." חייכתי אליו.
פיטר חייך אליי ונד בראשו פעם אחת, הלכתי אל המוסך דרך המטבח ופיטר בעקבותיי.
הנחתי את התיק על הרצפה לצד הדלת שחוצצת בין המוסך למטבח ופיטר עשה כמוני.
"אז פיטר.." הבטתי בו.
"אז גאיה.." פיטר גיחך מולי.
"איך היה הראשון בתיכון אוונס שור?" שאלתי את פיטר ואני מתאמצת לעלות חיוך על הפנים שלו, שלפתי מברשת צבע וראיינתי את פיטר כאילו מברשת הצבע הייתה מיקרופון.
פיטר מולי לא יכל להתאפק ויצא ממנו צחוק חמוד עם חיוך מתוק.
"היה מבדר מאוד! אבל אני קצת חושש לגבי גורלו של הילד שאכל את הפיצה בקפיטריה היום" פיטר חייך את החיוך הכי רחב שלו מולי, השתחרר ממנו צחוק של הנאה אמיתית ואני כמובן מצאתי אותו מאוד מבדר.
"אכן תמונות קשות" המשכתי באווירה הקלילה ופיטר שוב כישף אותי עם החיוך שלו.
קולות צחוקינו נשמעו ברחבי המוסך, הרבה זמן לא הרגשתי ככה, אמיתית.
"אז את מציירת?" פיטר שאל אותי.
הרגשתי שוב את הלהט הזה בפנים שלי, הרגשתי את העקצוצים על הלחיים.
"כן" אמרתי בביישנות.
"מה את מציירת?" פיטר שאל אותי ועל פניו חיוך תחמני.
"אסור לך לראות" אמרתי לו בחצי פלרטטנות.
"מה את מסתירה גברת רוברטס?" פיטר התחיל גם הוא לפלרטט איתי.
"שום דבר" המשכתי להיות פלרטטנית.
פיטר ניסה לראות את הציור שהתחלתי ביום שבת, אני חוסמת אותו עם הגוף שלי ולא נותנת לו לראות.
השתמשתי בכל האמצעים אפילו הלא כשרים.
לקחתי קצת מהצבע הכחול שהיה עוד על פלטת הצבעים, עם שתי אצבעות מרחתי על פניו של פיטר את הצבע.
"אני כל כך מצטערת.." התאפקתי לא להתחיל לצחוק מולו.
"זאת מלחמה" פיטר הכריז.
שנינו החלנו לשלוף את שפורפרות הצבעים מקופסת הפלסטיק השקופה, הפקקים של השפורפרות התפזרו על הרצפה ולנו לא היה אכפת!
פיטר לחץ בחוזקה על שפורפרות הצבע והצבע ניתז עליי, אני לא שתקתי כלל!
פיטר חטף ממני שלוש שפורפרות שלמות של צבע, הוא הולך להפסיד!
נגמרה לי התחמושת!
"אני נכנעת!" הכרזתי והרמתי את ידיי.
פיטר שחרר את שפורפרות הצבעים האחרונות שהיו בידו אל הרצפה.
שנינו מתנשפים בכבדות, פיטר ואני צבועים בכל צבע אפשרי! אין סנטימטר אחד עלינו שלא מכוסה בצבע!
קלטתי שעדיין יש לי עוד תקווה, עדיין יש לי סיכוי לנצח את פיטר.
פלטת הצבעים עדיין כאן.
שוב לקחתי כמות נכבדת בכף ידי מפלטת הצבעים והתקרבתי אל פיטר.
פיטר תפס בזרוע שלי ומנע ממני לנצח.
הרגשתי את קיר המוסך מאחוריי, נשענתי עליו, פיטר עדיין תופס בזרוע שלי והוא ריתק אותי אל הקיר עם הגוף שלו.
העיניים שלו מביטות בעיניים שלי ואז מתמגנטות אל השפתיים שהוכתמו בניתזים של צבע.

"מה קרה כאן?" שיין עמד ליד פתח דלת המוסך, פיטר מיהר לשחרר את אחיזתו ממני.
רק הבעת פניו של שיין היה אפשר להבין שזאת הפעם הראשונה שאין לו מילים.
ההמשך יבוא..

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

M K עקוב אחר M
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
דבר ראשון פרק שלמות!!!
דבר שני, פשוט היה כיף לקרוא ולקרוא ולגלות שהפרק לא נגמר! תודה על פרק ארוך במיוחד!! מחכה בקוצר רוח להמשך
הגב
דווח
M K
M K
ההמשך יפתיע ויטלטל אותך ;)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
M K
בוסטון יקירתי פרק 16
בוסטון יקירתי פרק 16
מאת: M K
בוסטון יקירתי פרק 14
בוסטון יקירתי פרק 14
מאת: M K
בוסטון יקירתי פרק 11
בוסטון יקירתי פרק 11
מאת: M K
בוסטון יקירתי פרק 13
בוסטון יקירתי פרק 13
מאת: M K
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
ליבי - פרק 20
ליבי - פרק 20
מאת: כותבת אנונימית
הגורל נחרץ
הגורל נחרץ
מאת: מישהי .
שבועות 2021
שבועות 2021
מאת: Sapir Maman
צייר לך עולם: פרק 18
צייר לך עולם: פרק 18
מאת: Writer :)
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer