כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

תקועה- פרק 14

העולם (של תמרה) במה ואנחנו השחקנים

"השתגעתם? אני לא עושה את זה. הוא גם יקלוט את העמדת הפנים ממש מהר." הידיים שלי משולבות כדי להעיד על החלטיות, אבל אפילו אני מתקשה להאמין לעצמי ברגע זה.
"אוי, שטויות. תמרה צודקת- היינו אלופים בזה. היו רגעים שגם אני התבלבלתי קצת." הוא מנסה לשכנע אותי.
"באמת?"
"את רוצה לומר שלא שמת לב?" ההפתעה על הפנים שלו ברורה.
"אוקיי, עכשיו זה לא הזמן להעלות נשכחות. אנחנו מפספסים מומנטום." תמרה מוחאת כפיים. אני לא מבינה איך הבחורה לא הייתה מ"כית, הוכחה אמיתית לכך שצה"ל לא יודע לנצל כוח אדם.
"אני לא הולכת לתת לכם לגרור אותי לזה." השבריר האחרון של העקרונות שלי מנסה להציל את המצב.
"שמעי, האפס הזה גרם לך מספיק סבל. וכולה היה לכם דייט אחד מסכן! באמת שזה רק צודק, מבחינת האיזון הקוסמי של היקום, שהוא גם יסבול קצת." והנה נעלם לו גם השבריר הזה.
"טוב, מה את רוצה שנעשה? באופן תיאורטי?" אני נכנעת.
"יופי. דבר ראשון צריך שתתחילו לרקוד ממש צמוד, במקום שיהיה בטווח הראייה שלו אבל לא ממש מולו, כדי שזה לא יהיה שקוף כמו שאת מפחדת. אחרי שהוא שם לב אליכם, והוא ישים לב אליכם, תדפקי לו מבט כזה כמו שדופקים לפני שיורים במישהו ותנשקי את אורי."
"את מודעת לעובדה שהחיים שלי הם לא טלנובלה, נכון?"
"אני עדיין מחויבת להפוך אותם לאחת כזאת." היא מסתכלת למעלה, כאילו זאת אמונה דתית.
"הזויה, החברה שלך." אורי נעמד ולוחש לי באוזן.
"זה באמת מפתיע אותך?"
"אפילו לא קצת."

אז אנחנו מתקדמים לרחבה, נעמדים בדיוק בזווית העין של תום, במקום גלוי ונסתר בו-זמנית. איך אני יודעת שזה המיקום המושלם, אתם שואלים? תמרה מסמסת לי בזמן אמת כמה צעדים לזוז ולאיזה כיוון. איך להתקרב ומתי להתחיל לרקוד. אבל אתם יודעים, זה אמור להיראות טבעי לחלוטין.
"אוקיי, תמרה כותבת שנתחיל לרקוד כי אנחנו נראים תקועים." אני מתקרבת יותר לאורי.
"בסדר... זה לא אמור להיות קשה כל-כך." הוא מנסה להסתגל לפוזיציה החדשה. זאת אולי הפעם הראשונה שבה אני מזהה לחץ אמיתי בהבעת הפנים שלו. אפילו כשהוא יצא מהארון זה היה יותר נינוח... וכשאנחנו מתחילים לרקוד, אני מבינה גם למה.
"אני רוצה לגרום לתום לקנא, לא לחשוב שאני עוברת בידוק בטחוני!" אני ספק צורחת-ספק לוחשת לו.
"סליחה, באמת, אבל אין לי יותר מדי ניסיון בזה."
"אתה לא אמור להיות רקדן טוב?"
"כי אני גיי? זאת סטיגמה פוגענית מעליבה ולגמרי שקרית, את יודעת כמה אני סובל בגללה?"
"הבנתי, נקודה רגישה." אני מנסה להרגיע אותו והוא מתחיל לזוז מסביבי בצורה מוזרה יותר, אם זה בכלל אפשרי. אני תוהה איך אנחנו נראים למתבונן הפשוט. התשובה מגיעה די מהר:
-תמרה: אתם נראים כמו שני אנשים באמצע התקף אפילפסיה, מה עובר עליכם?! -
כמות האימוג'ים הכועסים שאני מקבלת עם ההודעה הזאת לגמרי לא הכרחית.
אני מראה לאורי את ההודעה והוא מתחיל להתפקע מצחוק.
"די, ידעתי שזה היה רעיון נורא ואיום. הוא אפילו לא מסתכל לכאן! אנחנו בדיחה."
"אנחנו בסדר גמור."
"למה נתתי לכם לשכנע אותי?"
"נעמה, עבדנו על כל-כך הרבה אנשים בקשר הזה. אפילו על אבא שלי, חוקר במשטרת ישראל. קוף המחמד שלך קטן עלינו." הוא הרגע התייחס לתום כאל קוף מחמד, אני לא בטוחה מה דעתי על זה.
"בסדר, מול אבא שלך לא היינו צריכים להתנהג כמו שני שחקני פורנו."
"איכס, למה את מכניסה לי את התמונה הזאת לראש?"
"כי הגיע הזמן שעוד מישהו יסבול כמוני!" אני נאנחת והוא מחליט לקחת את המושכות לידיים.
"אוקיי, זהו, תמרה יכולה לחלק הוראות כל הלילה. אנחנו עושים את זה בדרך שלי." הוא מקרב אותנו יותר לתום, זה מרגיש מסוכן. אני רואה אותו רוקד עם הבחורה הזאת. או יותר נכון, היא רוקדת והוא נראה... משועמם? לא, אין מצב שזה זה. הידיים של אורי מצמידות אותי אליו ואנחנו מתחילים לרקוד סלואו.
"זה לא שיר לסלואו." אני לוחשת לו באוזן.
"כל שיר הוא שיר לסלואו אם מנסים חזק מספיק." הוא מסובב אותי ככה שהפרצוף שלי נמצא ישירות מול הפרצוף של תום. לא עוברות חמש שניות והוא מבחין בי. קשר העין שלנו חונק אותי תוך רגע.
"נו, הוא קלט אותנו?" אורי שואל כאילו יש לו עיניים בגב. טוב, אימא שלו באמת הייתה מורה פעם... עד שהיא התחרפנה לגמרי ונסעה לאשרם בהודו, אבל זה נושא שלא מדברים עליו. יש הרבה דברים שלא מדברים עליהם בבית של אורי, כשחושבים על זה.
"נראה לי," אני עוצמת עיניים כדי שזה יראה כאילו אני שקועה לגמרי בריקוד שלנו. אני מרגישה את העיניים של תום כמו שני חיצים טבולים באש שהוא מוכן לירות לעברי, לא משנה כמה אנסה להתעלם.
"יופי, אז זה הזמן לשלב הבא." אורי לא נותן לי הזדמנות להגיב ומנשק אותי.
זאת נשיקה כל-כך מוגזמת. אם יש רשימת נשיקות מוגזמות היא לגמרי נמצאת בחמישייה הפותחת. הוא משעין אותי אחורה וממשיך אותה בלי לתת לי יותר מדי זמן לנשום. אני בטוחה שמהצד זה נראה הרבה יותר טוב מאיך שזה מרגיש. אבל הנראות היא החלק החשוב פה, ואנחנו לגמרי נראים כמו הזוגות האלה שלהימרח אחד על השנייה זו ברירת המחדל שלהם. אחרי מה שמרגיש כמו נצח אני מפרידה בינינו.
"אוקיי, נראה לי שהוא וגם כל שאר האנשים שיש להם עיניים כאן קלטו את המסר." החיוך שלי גורם לו להסמיק.
"כן, אולי לקחתי את זה רחוק מדי."
"כשחושבים על זה, יכולת כבר להציע לי נישואים וממש לסגור את העסקה."
"אל תנסי אותי." הוא מחזיק לי את היד ואני מעזה להסתכל לכיוון של תום שוב. הוא נעלם. וגם הבחורה שהוא רקד איתה.
"את חושבת שהוא ראה?" הוא שם לב לעיניים הנודדות שלי.
"אפשר רק לקוות." די קיוויתי לראות את המבט שלו, אבל אני מניחה שהדמיון שלי יהיה יותר טוב מכל מציאות, גם ככה.

אנחנו חוזרים לשולחן ותמרה מתחילה להלל את אורי עם הידיים שלה.
"לא יכולתי לתכנן את זה יותר טוב!" הצווחה שלה מהדהדת גם מעל המוזיקה.
"הוא ראה?" שנינו שואלים בו-זמנית.
"זה היה נראה כאילו הוא צופה בבית שלו עולה באש ואין לו מושג איך לכבות את זה!"
"תבחרי דימוי קצת יותר אלים," אורי מגלגל עיניים. בהחלט דימוי אלים (ואולי קצת משמח).
"תאמין לי שהייתה אלימות במבט שלו. ואת, איך הצלחת להחזיק את הנשימה ככה?" היא מנופפת בידיים שלה כאילו כדי לתת לי יותר חמצן.
"זה בעיקר האדרנלין, וגם הרבה תורנויות ניקיון שירותים בבסיס." אלה היו זמנים אפלים מאוד בשירות שלי.
"את הרגע השווית את הנשיקה שלנו לתורנות שירותים?" אורי שם יד על הלב, כאילו זה באמת פוגע בו.
"לא, לפחות בתורנות הזאת יכולתי לצאת החוצה מדי פעם כדי להחזיר אוויר לריאות."
"מבינה, תמרה? זאת כפיות טובה בצורה הכי טהורה שלה." הוא מצקצק לכיווני.
"אפשר להגיד שלמדתי מהמאסטר," אני מצדיעה לו.
"המלאכה שלי כאן תמה, נעמה-סאן," הוא משחרר אותי ושנינו מתחילים לצחוק.
"אתם כל-כך מוזרים, אסור לי להיראות איתכם בציבור." אני חושבת שתמרה אומרת את זה בחיבה.
"כן, רגע, תגידי את זה שוב אבל הפעם עם יותר רגש, ותזוזי שני צעדים למרכז כי התאורה במקום שאת עומדת בו לא מחמיאה." אורי מחקה אותה.
"סליחה באמת שניסיתי לעזור פה!"
"עכשיו את נשמעת יותר מדי אמוצינולית, אף אחד לא יאמין לזה." הוא מניד בראשו לשלילה ואני כבר רואה את תמרה יורדת מהפסים.
"עם כמה שאני מחכה לשמוע עוד ויכוח מטומטם שלכם, כל הדיבורים על השירותים גרמו לי להבין שאימא טבע קוראת לי." הם כל-כך עסוקים בריב שלהם שהם לא שמים לב כשאני הולכת.

אני מגיעה לשירותים של הבנות ונחשו מה... גם כאן יש תור שהשלפוחית שלי במצבה הנוכחי לא תעמוד בו. זה לא יאמן, מקום כל-כך גדול ורק שלושה תאי שירותים. ואני בטוחה שכל אחד מהם במצב יותר מזוויע מהקודם. בכלל יהיה לי נייר טואלט, או שזאת מותרות במקומות כאלה? הייתי צריכה להביא איתי מפית.
"באמת שהתור פה לא הגיוני, ותראי את השירותים של הבנים- ריק לגמרי." אחת הבנות אומרת לחברה שלה. היא צודקת- נראה שאין שם נפש חיה.
"טוב, מה אפשר לעשות?" החברה עונה לה. אז דווקא יש מה לעשות. אני חותכת מהתור לשירותים של הבנות ונכנסת לשירותים של הבנים. הכניסה הזאת מנפצת את המיתוס הרווח שהשירותים של הבנות נקיים יותר. אני נכנסת לתא... ויש פה נייר טואלט! כמה שאני אוהבת נייר טואלט. אפשר לדעת שזה מקום על רמה כשיש נייר טואלט, מדובר בסמל סטטוס, כמו קוויאר או שמפניה. אני כמעט רוצה לקחת את הגליל ולחבק אותו- אבל זה דוחה מדי. אולי נקי פה ביחס לשירותים של הבנות, אבל אני לא הולכת להתגרות בזה. אחרי שאני רוחצת ידיים אני מסתכלת על עצמי במראה- האודם שלי נמרח לגמרי, כמה מפתיע. והשיער שלי נראה כאילו קנגרו קיפץ עליו. זאת הבעיה עם תלתלים, יש להם חיים משל עצמם. אני מנסה לתקן את האיפור כדי להיראות קצת פחות כמו נערת ליווי משכונת עוני, אחרי כמה דקות זה עובד. כאילו, עכשיו אני נראית כמו נערת ליווי שמסתובבת במלונות פאר וסוחטת פוליטיקאים. סוג של שדרוג, לא?

"את יודעת שאלה השירותים של הגברים, נכון? או שאת כאן עם חבר שלך?" תום נכנס בשקט מוחלט ומסתכל עליי מבעד למראה. איך הוא מעז?!
"ואם כן, מקנא?" אני מחייכת אליו חיוך מאולץ למדי ומסרבת לשבור קשר עין.
"מה פתאום, אני אפילו שמח לראות שלקחתם את זה למקום קצת יותר פרטי."
"טוב, ככה זה. כשאתה בקטע של מישהו קשה לך להוריד ממנו את הידיים, אתה כבר בטח מכיר את ההרגשה די מקרוב." אני לא יכולה לוותר על העקיצה הזאת.
"תמיד יכול להיות קרוב יותר." הוא לוקח כמה צעדים לכיוון שלי.
"בכל מקרה, אני כבר הולכת, אם אתה רוצה להביא לפה את חברה שלך."
"היא לא חברה שלי."
"חברה, ידידה, מכרה, יזיזה לפרקים." הביטוי של שחר בהחלט נתפס עליי.
"אני אפילו לא יודע איך קוראים לה."
"טוב, זאת סתם גסות רוח. אימא לא לימדה אותך שלפני שאתה נותן לבחורה להיצמד אליך ככה כדאי שלפחות תדע שם פרטי?"
"וואלה? את יודעת מה השם של הבחור ששאב לך את הפרצוף מקודם?" הוא מנסה להתגרות בי.
"קוראים לו אורי," אימא שלי חינכה אותי נכון.
"אני חייב להגיד שלכמה רגעים חשבתי שהוא הולך לקחת את הנשמה שלך או משהו, כמו בסרטי אימה הגרועים האלה. דווקא יכול היה להיות מצחיק."
"זאת הייתה נשיקה מעולה, אולי אתה פשוט לא מבין מספיק בתחום הזה." טוב, אני מודה שהמחשבה הזאת עברה לי גם בראש.
"אני צריך לנשק אותך לפני שאת יוצאת בהצהרות כאלה. זה רק הוגן." אני מרגישה את הנשימה שלו על העורף שלי. מתי הוא הספיק להתקרב כל-כך?
"כן... בינתיים אתה לא מסוגל אפילו לשלוח הודעה." אני מרחיקה את עצמי ממנו ומתקדמת ליציאה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מענע מנטי
מענע מנטי
וואי לא הפסקתי לצחוק. תקשיבי את כישרון מהלך!!אני מעריצה שלך^^
הגב
דווח
עוד אחת
עוד אחת
תשמעי את פשוט ענקיתתתת
גורמת לקוראים ממש להתחבר לדמויות ולעלילה, הכתיבה שלך הורגת מצחוק ואני בודקת בערך 7 פעמים ביום אם העלת עוד פרק. ואני בכלל מטיילת בגואטמלה כרגע שתביני את ההתמכרות!
הגב
דווח
Lee B
Lee B
וואו! תודה! ♥
הגב
דווח
טען עוד 10 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
זה בסדר שזה ככה
זה בסדר שזה ככה
מאת: חיים רק פעם אחת
זונת הכפר 18++ פרק ג
זונת הכפר 18++ פרק ג
מאת: שבע סישולדי
בגיל 26 נשבר לך הלב
בגיל 26 נשבר לך הלב
מאת: Koko R
אז למה הדמעות?
אז למה הדמעות?
מאת: חיים רק פעם אחת
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D