כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

תקועה- פרק 13 (פרק כפול!)

אקסים מנצנצים בחושך

"אני לא מאמינה שאת גוררת אותי לדבר הזה," תמרה מקטרת בזמן שאנחנו מחכות לאורי מחוץ לבית שלה. כן, גם כשהוא אמור להסיע הוא מאחר.
"את מודעת לעובדה שלא הבעת התנגדות בכלל עד לרגע זה?"
"כן, כי אני חברה טובה ואני רוצה לעזור למצב הנפשי הרעוע שלך."
"וכי רצית לצאת לשם בגלל הברמן החתיך ההוא שפעם קרץ לך." היא סיפרה לי על זה יותר מדי פעמים.
"אוקיי, זה לגמרי 50/50. אני פשוט חושבת שהוא יכול להיות בעלי לעתיד וחבל לא לנצל הזדמנות כזאת, רק תחשבי איזה סיפור יהיה לנו!" לתמרה יש נטייה להתאהב מהר. היא גם משתעממת מהר. באמת שהבחורים שיוצאים איתה צריכים להקים קבוצת תמיכה. אני מבינה למה הם רוצים אותה- היא יפהפייה- יופי מהסוג שבנים אוהבים (כן, אני מתכוונת לבלונדינית ורזה), מצחיקה ומלאת כריזמה, ברמה שיכולה לגרום לכולם לשים לב אליה תוך פחות משנייה. אמרתי לה פעם שזה כמו כוח-על אבל היא לא מבינה על מה אני מדברת. טוב, היא נולדה ככה ולא יודעת שום דבר אחר.
"סיפור בנאלי לגמרי שאולי יגרור כמה צחקוקים מזויפים כדי שאנשים יוכלו לעבור הלאה מהר אחרי ששמעו אותו." אני מתעסקת עם השמלה שהיא השאילה לי. כן, גם בזאת עדיף שלא אתכופף. למה אני מנסה בכלל?
"אוף, את צודקת. אני לא יכולה להיות חלק ממשהו כל-כך סתמי."
"בדיוק!" אני אומרת בהתרגשות מזויפת.
"זה מזכיר לי, אני שוקלת להתנדב באיזה ארגון באפריקה."
"איך זה קשור בדיוק?"
"אני אתנדב בחיל השלום, יתוש יעקוץ אותי ואז בדקות האחרונות שיהיו לי כי אני אגסוס ממחלה חשוכת מרפא כמו מלריה, הרופא שיעבוד שם יציל לי את החיים, נתאהב, נקים שבט עם ילדים אפריקאיים שנאמץ- ויהיו לי מלא עוקבים ביוטיוב."
"איך הוא יציל לך את החיים אם זאת מחלה חשוכת מרפא? ויש תרופה למלריה, דרך אגב."
"נו, אז זאת התשובה לשאלה הראשונה שלך... הסיפור הזה כותב את עצמו!"
אורי מגיע עם האוטו בדיוק לפני שהשיחה הזאת נהיית מוזרה יותר.
"יופי, האקס המנצנץ שלך פה." תמרה מנופפת לו לשלום בצביעות מופגנת, הוא מחזיר באותו המטבע.
"את חייבת להפסיק לקרוא לו ככה." אני לוחשת לה באוזן.
"אבל זה כיף מדי. שוטגאן!" היא צועקת לפני שיש לי זמן להגיב ונכנסת לכיסא שליד הנהג. כלבה.
לאורי יש אוטו נוראי. כאילו, הוא אמור להיות ספורט-אלגנט או משהו. בתרגום לפשוטי העם- המושבים הקדמיים סבבה לגמרי, המושבים האחוריים סבבה אם יש לך רגליים באורך של חצי סנטימטר, ולנסוע בו מרגיש כאילו אתה יושב על הכביש בלי חוצץ של... רכב. העיקר שהוא עולה יותר ממאה אלף שקל!

אני פותחת את הדלת ומנסה להיכנס מאחור... וכמובן שאני חוטפת מכה ישירות באף מהגג של האוטו.
"פאק!" אני מתיישבת ומכסה את האף שלי בשתי הידיים.
"נעמה, את בסדר?!" אורי אומר בפאניקה ותמרה מתחילה לצחוק.
"כן, זה פשוט ממש כואב." אני עונה.
"תני לי לראות." אורי מסתובב ואני מורידה את הידיים.
"האמת שלא רואים שחטפת מכה בכלל." הוא נראה מלא הקלה. ככל הנראה בגלל שהוא פחד שאני אדמם לו על המושב.
"אני מרגישה את זה יפה מאוד." אני עונה במרמור ותמרה צוחקת עוד יותר.
"זה כל-כך לא מצחיק, חברה שלך פצועה פה." אורי מנסה להצטדק למרות שאני בטוחה שאם תמרה לא הייתה פה הוא היה מגיב בדיוק כמוה.
"אתה ראית את זה? אני כמעט שוקלת לבקש ממך לעשות את זה שוב כדי שנוכל להעלות את זה לפייסבוק. תוך עשר דקות מארחים אותך ב'צינור'." היא מנגבת את הדמעות מהעיניים.
"את מצחיקה." אני עונה ומכסה שוב את האף למרות שהכאב כבר דוהה.
"טוב, ערב שהתחיל ככה יכול רק להשתפר!" אורי מנסה לעודד אותי.
"אתה אמיתי? זה היה השיא של כל השבוע שלי!" היא מתחילה לצחוק שוב ואני באמת שוקלת לתת לה להיות הכוכבת של הסרטון הויראלי הזה.
"תמרה, בלי להעליב או משהו, אבל את צריכה הערכה פסיכיאטרית." הוא אומר ומתחיל לנסוע.

אז אחרי שחיפשנו חנייה במשך יותר מעשרים דקות- כי תל-אביב ביום חמישי זה לא מקום ידידותי במיוחד לארבע-גלגליים, הגענו ל'בליזרד' ולהפתעתי גיליתי שאורי צדק. המועדון הזה הוא כל-כך יותר מכל מועדון אחר שהייתי בו- יותר... צפוף. יותר יקר. יותר רועש. אנשים מזיעים שמתאמצים לרקוד בצורה מושכת מציפים אותי מכל עבר, על רובם זה לא נראה טוב. בדרך נס כלשהיא אנחנו מוצאים שולחן. כלומר, אורי פשוט החליט להתיישב בשולחן הזה ושתי הבחורות שישבו שם קמו. אני לא בטוחה איך הוא עושה את זה.
"פשוט תיראי כאילו את יותר טובה מהן. לרוב הבנות יש חסך כזה רציני בביטחון עצמי שהן יאמינו לך." הוא מחייך ואני חושבת שתמרה מגחכת אבל יכול להיות שאני הוזה בגלל חוסר אוויר.
"יש משהו בדבריך. אז מה שותים?" אני אומרת. נכון שהבטחתי לעצמי לא לשתות יותר אבל המכה הזאת באף גרמה לי להבין שחיים רק פעם אחת, וכן אני סתם מחפשת תירוץ להשתכר. תהרגו אותי.
"אין פה מלצרים, צריך ללכת לבר להזמין." הוא אומר ואני מסתכלת לאזור (היותר) צפוף בפינה. יש שם בר? זה נראה כמו קבר המוני שאי אפשר לצאת ממנו.
"לא אני!" אורי ותמרה צועקים בו זמנית. אני מוקפת בילדים בני 12.
"אני ממש לא מתקרבת לשם." אני מסמנת עם הידיים.
"וואי, אבל באמת שהתור רץ ממש מהר." תמרה משחקת בשיער שלה, היא שכחה שאני לא אחד הגברים שהיא בדרך כלל גורמת להם לעשות מה שהיא רוצה, ושאורי גיי... ושונא אותה.
"רץ? זאת אשכרה זחילה... איטית." ממש איטית.
"זה רק נראה ככה מרחוק. כשמתקרבים זה פשוט טס. את גם בחורה, יקחו ממך הזמנה יותר מהר." אורי מצטרף לקנוניה של תמרה נגדי. איך זה קורה? העולם השתגע?
"גם תמרה בחורה!"
"יש שיחלקו על זה." הוא אומר, טוב העולם חזר לתפקד.
"נו, נעמה, את יודעת שבסוף תעשי את זה." תמרה מתעלמת ממנו.
"רק אם אני אני יושבת בכיסא שליד הנהג בחזור." האמת שאני רוצה שהם יבלו זמן יחד רק שניהם, אולי הם יבינו שהם דומים. או שהם יהרגו אחד את השנייה. זה בסך הכל ניסוי חברתי מעניין.
"סגרנו." היא לוחצת לי את היד ושולחת אותי למלחמה.

אחרי המתנה של לא פחות מ-17 דקות מגיע התור שלי. כמות האנשים שיש כאן לא הגיונית, אני שומעת צעקות מכל כיוון בזמן שצ'ייסרים נשפכים על הדלפק.
"אפשר שלושה שוטים של טקילה?" אני צועקת לעבר הברמנית. טקילה זה אולי לא הסוג הכי איכותי של אלכוהול, אבל הוא משכר אותי הכי מהר.
"מה?" היא מנסה להכניס שטרות לקופה שמסרבת להיפתח.
"שלושה שוטים של טקילה!" אני צועקת שוב אבל היא עדיין נאבקת בקופה.
"היי, תעזור לזאתי!" היא קוראת לברמן שנמצא בצד השני של הבר.
"כן?" הברמן מעביר כוס בירה לאחד האנשים מאחוריי בזמן שאני מחפשת את הארנק, עדיף לחסוך כמה שיותר זמן.
"היי, אני רוצה שלושה שוטים של טקילה." אני צועקת שוב.
"נעמה?" אני מרימה את הראש מהר וקולטת את שחר בצד השני של הדלפק.
"מה אתה עושה פה?"
"עובד?" הוא מסתכל עליי כאילו אני אידיוטית. יש לו נטייה לעשות את זה.
"כן, מן הסתם. איזה קטע." אני מסתבכת במילים של עצמי והוא לוקח שלוש כוסות ריקות מהמדף שלמעלה.
"כן, את יודעת, צריך להרוויח כסף איכשהוא." הוא מנגב זיעה מהמצח.
"אתה לא יוצא עם מולטי-מיליונרית?"
"זה מה שאת חושבת עליי? שאני יוצא איתה בגלל הכסף?" הוא מוזג לשלושתן בבת אחת מבלי לפספס טיפה. מרשים. לא שאני אגיד לו את זה.
"וואו, צודק. זה היה לא במקום." אני עונה. יופי, עכשיו הוא גרם לי להרגיש רע.
"אני יוצא איתה כי היא כוסית." הוא מעביר לי את הכוסות ואני מעבירה לו שטר של מאה.
"אידיוט." אני לוקחת את הכוסות ומנסה לאזן אותן בין הידיים שלי.
"אפרופו אידיוטים, ראית כבר את תום?" הוא אומר והשם גורם לי לאבד איזון וכמעט להפיל אחת, סיכוי סביר שהוא עשה את זה בכוונה.
"הוא כאן?!" הקול שלי יוצא יותר גבוה ממה שקיוויתי.
"לא, הוא שם," הוא מסתכל אל הרחבה שמאחוריי ואני מסתובבת. אחרי כמה שניות של חיפוש אינטסנסיבי על קצות האצבעות אני מאתרת אותו. כן, תום אכן שם. רוקד (בצורה שממש לא מיועדת לכל המשפחה) עם בחורה רנדומלית, או עם שרון, או עם יעל, או עם כל אחת שהיא לא אני, בעצם.
"טוב, לא אכפת לי." אני עונה בזמן שאני בוהה בהם בצורה מובהקת.
"כן, בגלל זה את נשמעת כאילו בלעת בלון הליום." הוא קורץ לי ואני מתפתה לשפוך עליו את שלוש הכוסות. כן, אני לא מרוויחה מספיק בשביל תענוג שכזה.
"מה עם סימה?" הוא ממשיך את השיחה כאילו אין עוד שבעים אנשים בערך שמחכים להזמין, כל העומס נופל על הברמנית שלידו. חמור.
"היא בחניון טוב יותר עכשיו." אני מקווה, לפחות.
"לא מפתיע. אז את קונה אוטו חדש?"
"בטח, אני מתלבטת בין מרצדס למשהו צנוע יותר כמו רולס רויס, תלוי מה משכורת מינימום בסופר פארם תאפשר לי." הבחור חי בסרט.
"כסף זאת הבעיה? בואי לעבוד פה."
"אתה שיכור בזמן העבודה?"
"אני רציני. תמיד מחפשים פה ברמנים ואני עושה פה כסף מטורף. את עוד בחורה- אז בכלל, מה גם שיש לך את הלוק של הילדה הטובה בניגוד לשאר הברמניות פה, הבנים פה יתחרפנו. אני חותם לך, שלושה חודשים ויש לך אוטו חדש."
"כן, לא נראה לי." אני לא יודעת מה לחשוב על ההערה שלו בנוגע למראה שלי.
"תשקלי את זה לפחות." אני מהנהנת כדי לסיים את השיחה ולעוף משם כמה שיותר מהר.

"כבר חשבתי שלא תחזרי!" תמרה אומרת כשאני מתיישבת.
"היו רגעים שגם אני חשבתי, בעיקר בין הדקה ה-11 ל-12." אני עונה וישר שותה את השוט.
"היי, למה את שותה בלעדינו?" תמרה שואלת.
"אני נוהג להזכירך." אורי מסתכל אל עבר השוט שלו. שיט, שכחתי. טוב, אני לא חוזרת לשדה הקרב הזה בעד שום קולה שבעולם.
"מעולה, יותר בשבילי." אני עונה ושותה גם את השוט שלו. העובדה שתום נמצא כמה מטרים ממני ממש לא קשורה לאלכהוליזם הפתאומי הזה.
"מעצבנת!" תמרה אומרת ושותה את השוט שלה.
"איכס, טקילה?!" הפרצוף שלה נהיה חמוץ עוד יותר.
"בפעם הבאה תלכי את להזמין." מחקרים הוכיחו שאלכוהוליזם מוביל למרמור, ואני רק מאשרת את זה.
"הברמן החתיך היה שם?" העיניים שלה נוצצות תוך רגע.
"הברמן היחיד שראיתי שם הוא שחר. רגע, לא דיברת על שחר, נכון?"
"שחר בלונדיני עם עיניים ירוקות?"
"לא."
"רגע, מי זה שחר?" אורי נכנס לשיחה שלנו.
"האויב המושבע שלי. בכל מקרה, שכחו משחר. מסתבר שתום פה. ומסתבר שהוא לא לבד פה. ומסתבר שהחיים שלי הם בסך הכל סיטקום ממש גרוע שצריך להוריד מהאוויר."
"הוא פה?! איפה הוא?! אני אפוצץ אותו!" אורי אומר ונשמע מאיים בערך כמו דוב קואלה.
"אורי, אני מעריכה את המאצ'ואיזם הרגעי הזה, אבל זה לא עובד על אף אחד." המשפט שלי גורם לתמרה לגחך.
"זה עבד עלייך בהתחלה." הוא מחייך אליי. טוב, הוא לא טועה. בכלל, החודשיים הראשונים שלנו ביחד היו מבלבלים מאוד. כי אני כן הייתי בקטע שלו- עוד הרבה לפני שידעתי שהוא גיי, וכשהעמדנו פנים ליד אנשים זה כמעט הרגיש אמיתי. למזלי, אחרי שביליתי בסביבתו יותר מדי זמן לבד הבלבול הזה נפסק. הבחור לא סטרייט בכל רמ"ח איבריו.
"טוב, תוכנית פעולה. מה את הולכת לעשות?" תמרה חזרה להישמע כמו מפקדת בטירונות.
"אממ... ללכת הביתה ולא לחזור לכאן לעולם?"
"ממממ... טעות!" היא משמיעה קול של באזר.
"מה את רוצה שאני אעשה?"
"שתמצאי מישהו חתיך לרקוד איתו ותראי לאפס הזה שממש לא נתקעת עליו ושישרף מבפנים על זה שלא שלח לך הודעה." היא מסתכלת עליי כאילו זה ברור מאליו.
"אני חייב להגיד שאני מסכים עם תמרה בקטע הזה." אורי עונה ברצינות מוחלטת.
"למה אתם מתאגדים נגדי היום?" אני נאנחת.
"כי זה מה שאת צריכה לעשות, טומטום!" היא נוקשת על הראש של עצמה. לא ידעתי שעדיין משתמשים במילה 'טומטום'. אני שמחה שהיא עושה קאמבק.
"אני לא הולכת להתחיל עם איזה בחור זר! כמה זמן אתם מכירים אותי?"
"אוקיי, רעיון חדש- נשכר אותך מספיק כדי שתתחילי עם כל מה שזז." אורי רוצה לעצבן אותי בכוח?
"אז לסרסר אותי, בעצם?"
"זה לא לסרסר. אנחנו לא מרוויחים מזה כסף." אני לא מאמינה שהם אשכרה חושבים שזה יקרה.
"פשוט לא. אני רוצה ללכת מכאן." אני נעמדת כדי להפגין רצינות.
"פאק, איזה מטומטמת אני." תמרה אומרת ברגע של הארה אמיתית.
"נכון, אבל למה הפעם?" אורי לא יכול לוותר על הנחתה כזאת.
"אורי ואת! שניכם ביחד- יש לכם חצי שנה ניסיון בהעמדת פנים שאתם מאוהבים אחד בשנייה! זה מושלם! ככה את לא תתנשקי עם בחור זר ותחטפי הרפס ו/או שלל מחלות מין אחרות ואתה תעשה משהו לא אינטרסנטי, לשם שינוי!" המילים יוצאות לה מהפה בכזאת נחישות.
"טוב, אם נתעלם מהמשפט האחרון שלך, גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום." הוא מחייך.
"מה?" המשפט מרחף לה מעל הראש.
"תחשבי על זה, מתוקה, זה עוד יגיע אלייך." הוא טופח על הכתף שלה.
"אוף, נעמה, למה הוא התכוון?"
"אסביר לך בהזדמנות אחרת. בקיצור, נעמה, אני בעניין אם את בעניין." המבט שלו גורם לי להרגיש כאילו אני עומדת לעשות עסקה עם השטן.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
ווואוווו מחכההההה הלוואי יהיההה מהיר ההמשךךך
הגב
דווח
טל י
טל י
ה ת מ כ ר ת י
סופיתתתתתתתתתתתתתת
הגב
דווח
InbarSa .
InbarSa .
ג א ו נ י
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Lee B
הפעם הראשונה
הפעם הראשונה
מאת: Lee B
תקועה- פרק 20
תקועה- פרק 20
מאת: Lee B
תקועה- פרק 14
תקועה- פרק 14
מאת: Lee B
תקועה- פרק 17
תקועה- פרק 17
מאת: Lee B
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Eltchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan