כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

בוסטון יקירתי פרק 20

פרק 20

באופק לצד השקיעה המסעדה התל אביבית המנצנצת, החלתי ללטף עם הרגל את דוושת הבלם ולהאט את קצב הנסיעה אבל את קצב הלב שלי שהאיץ לא יכולתי להרגיע.
דיממתי את המנוע אבל הלב שלי פעם כמו תוף של תזמורת מצעדים! אף פעם לא הרגשתי כך! אף פעם לא הכרתי בחור למשפחה.
הבטתי אל ברנדון וגם הוא מתרגש, ידי התכרבלה תחת ידו, ברנדון עטף את כף ידי בתוך כף ידו ונשם עמוק.
"אתה מוכן?" שאלתי אותו.
"כן" ברנדון ענה בלי להסס.
יצאנו מן הרכב, הדלתות נטרקו.
בידיים שלובות פוסעים אל המסעדה, המארח המהודר בבלייזר כחול נייבי כהה ומשקפי קריאה מרובעות חומות מרים את עיניו אלינו.
"ערב טוב, הזמנה על השם בלום" אמרתי אל המארח.
עיניו גולשות על רשימת השמות.
"בואו אחריי בבקשה.." המארח חייך אלינו ועקבנו אחרי צעדיו אל תוך המסעדה.
נשים וגברים, יושבים וסועדים יחדיו בבגדים מהודרים, שמלות ארוכות ונוצצות ועניבות פרפר שחורות ולבנות.
רעש המזלג וכוסות היין הנפגשות בכל ברכה מילא את המסעדה.
"בבקשה" המארח הכריז בנועם.
ראינו את אימא תמר וליה ישובות ומצחקקות ביניהן לצד השולחן, שני כיסאות פנויים מחכים לברנדון ולי.
מתקרבים אל השולחן.
"נועה'לה!" אימא קמה על רגליה.
ניגשתי אל אימא וחיבקתי אותה.
אימא הביטה בי וראיתי איך עיניה הביטו בברנדון שעמד לא רחוק ממני.
"אז אימא תכירי את ברנדון.." מלמלתי במבוכה, החלתי להסמיק וחיוך קטן חמק מבין שפתיי הקפוצות.
"נעים להכיר אותך ברנדון" אימא בירכה את ברנדון באנגלית הרהוטה שלה ולחצה את ידו של ברנדון.
ברנדון לחץ את ידה של אימא שלי, הבטתי בו וראיתי שהיה לו קשה לבטא את עצמו מולה.
ליטפתי את כתפו של ברנדון והבטתי בו
עיניו הביטו בעיניי והרגשתי איך גופו המתוח מתחיל להרפות.
"נעים להכיר אותך גברת בלום" ברנדון אמר עם החצי חיוך הזה שלו.
"שרמנטי נועה'לה!" אימא אמרה בעברית עם חיוך קטן על שפתיה.
אימא חזרה אל הכיסא שלה והתיישבה.
ברנדון מיהר להזיז למעני את הכיסא, הבטתי בו והתיישבתי.
הוא התיישב בכיסא שלצידי, תמר וליה יושבות עם פניהן אלינו ואימא בראש השולחן.
אווירת המסעדה כל כך קסומה.
המנות הראשונות יצאו והוגשו אל השולחן.. בקבוקי היין הלבנים והאדומים עומדים לצד הכוסות העגולות.
אחרי שעה, המלצרים הגיחו אל השולחן והחלו לפנות את המנות הראשונות ולהכין את השולחן לקראת המנות העיקריות.
"קוקטייל בתולי?" המלצרית המתוקתקת בקוקו גבוה וצמוד אוחזת בכוס זכוכית גבוהה, קוקטייל אננס עם קישוטי דובדבנים וסוכריות קופצות - הקוקטייל הידוע של השף.
הרמתי את ידי והמלצרית הניחה את הקוקטייל על השולחן.
למה בתולי? כי אני לא אוהבת אלכוהול ובאנגלית זה נקרא Virgin.
נחזור לסיפור.
ברנדון לוגם מכוס היין האדום שלו, הרגשתי את ידו עוטפת את ידי מתחת לשולחן ומבטינו הצטלבו ברגע.
"ברנדון" אימא הייתה קצת מחוזקת ביין לבן פירותי אבל האנגלית שלה עדיין רהוטה.
"כן גברת בלום?" ברנדון ענה לאימא עם חיוך.
"בן כמה אתה?" אימא מביטה בברנדון ולוגמת עוד מהיין הלבן.
"בן 23 בעוד חודשיים..." ברנדון הוסיף.
"מה אתה מתכנן לעשות אחרי שתסיים את הלימודים האקדמאיים?" אימא שאלה ועינייה ננעצו בעיניו של ברנדון.
ברנדון נלחץ אל הפינה על ידי אימא שלי, ראיתי איך הוא זז בכיסא באי נוחות והחיוך שלו החל להתעוות.
"אימא.." אמרתי לאימא, הבטתי בה וניסיתי רק במבט אחד לגרום לה להבין שהיא מגזימה.
"מה? אני רוצה לדעת!" אימא אמרה בעברית.
נאנחתי אל אימא, אני מבולבלת מכוונותיה... היא מתנהגת בתמימות לגבי זה אבל זה נראה מוזר.
"נועה זה בסדר..
אני מתכוון להמשיך לעבוד בתעשיית המוזיקה.." ברנדון ענה לשאלתה של אימא.
"כן? מה הרקע שלך?" אימא הביטה בזחיחות בברנדון.
"אני פסנתרן כמו נועה" ברנדון ענה.
"יש לך רקע פלילי?" אימא שאלה באדישות את ברנדון.
האדמתי מעצבים! למה שהיא תחשוב דבר כזה?
"אימא תפסיקי!" רטנתי אל אימא בעברית.
"אני לא מוכנה שתכניסו לכאן כל בחור שמשוטט ברחוב!" אימא אמרה בעברית והמשיכה לשתות מהיין שלה.
התיאבון שלי נעלם באותו הרגע, החשק לסיים את הארוחה עד סופה נעלם.
"בוא הולכים.." מלמלתי בכעס אל ברנדון וקמתי מהכיסא.
"נועה אל תלכו.." ליה מנסה להרגיע את הרוחות.
"ליה עזבי.." אמרתי בעצב.
פסעתי בכעס ובאכזבה אל תוך המסעדה הרועשת והגועשת, ברנדון צועד בעקבותיי.
יצאנו מפתח המסעדה, הדם שלי מבעבע ורותח!
"אני פשוט לא מאמינה עליה.." מלמלתי בכעס.
ברנדון נשען על הרכב שלי, עיניו רק מביטות בי.
"איך היא מסוגלת לשאול אותך שאלות כאלו?" אמרתי ועיניי ננעצו בעיניו של ברנדון.
"נועה היא כנראה מנסה להגן עלייך.." ברנדון משך אותי אליו, ידיו עטפו אותי.
"לתחקר אותך ככה? היא מגזימה! זה פשוט מוגזם!" אמרתי באכזבה בין ידיו של ברנדון.
הרגשתי שאני רוצה לברוח מכאן.. לברוח עם ברנדון חזרה לבוסטון.
"אני רוצה לחזור לבוסטון.." הבטתי בברנדון ודמעות קטנות נצנצו מפינת העין שלי.
"אבל מה לגבי הפגישה?" ברנדון שאל.
"הם לא זקוקים לי כאן.. אני מעדיפה לחזור לאמריקה ולהמשיך ללמוד.." עניתי לברנדון, לא היססתי לרגע בכוונתי! אני רוצה לחזור לבוסטון.
"את בטוחה?" ברנדון שאל אותי ואצבעותיו ליטפו את פניי.
"כן, מבחינתי נעלה על המטוס היום.." אמרתי לברנדון.
"נועה אל תגידי את זה.. את כועסת כרגע ואת עוד עלולה להתחרט" ברנדון ניסה להרגיע את הסערה שהתחוללה בתוכי.
"אני רוצה לחזור לבוסטון הלילה" אמרתי ולא נתתי לעצמי לגמגם אפילו.
"אוקיי" ברנדון אמר ומשך אותי לתוך החיבוק שלו.
החיבוק שלו הרגיע אותי.. הריח שלו, מגע אצבעותיו על העור שלי.. השפתיים הרכות שלו.
נסענו אל הבית חזרה.
המנוע דמם והדלתות נטרקו.
נכנסנו חזרה אל הבית ומיהרתי אל חדר השינה.
מיהרתי להוריד מעליי את השקרים והמסכות, מיהרתי להתלבש במכנסיים וטי שירט פשוטה.
לארוז מזוודה ולחזור לחיים שאני רוצה לעצמי.
ברנדון ארז את חפציו אל תיק הגב שלו והתיישב על המיטה שלי, ברנדון רק הביט בי ולא הוציא עוד מילה נוספת.
רכסתי את רוכסן המזוודה והבטתי בברנדון, חיוך קטן צץ על פניי אבל ברנדון לא חייך חזרה.
"מה קרה?" התיישבתי לצד ברנדון על המיטה.
"אני לא רוצה להיות הסיבה שאת חוזרת לבוסטון.." ברנדון מלמל בעצב מולי.
"אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם הכל כרגע, אני פשוט רוצה לחזור לחיים שאני התחלתי לבנות לעצמי, החיים המאושרים שלי" אמרתי לברנדון והעיניים המנצנצות שלו הביטו בי שוב.
"את בטוחה שאת רוצה לנסוע הלילה?" ברנדון שוב מנסה להרגיע את הסערה שלי.
"כן.." מלמלתי באכזבה.
"טוב אני מזמין לנו כרטיסי טיסה.." ברנדון אמר ושחרר נשימה כבדה, התקרבתי אל ברנדון והרגשתי את שפתיו נושקות ברכות אל פניי.
"נועה יש בעיה.." ברנדון הביט בי וראיתי על פניו שמשהו ישתבש.
"מה קרה?" גיחכתי אליו.
"רק מחר בלילה תהיה לנו טיסה לבוסטון.. אני מצטער.." ברנדון אמר והניח את הנייד שלו על השידה.
כנראה אני צריכה להיות מחר בפגישה הזאת.. אין לי הרבה ברירות כרגע.
"אז מחר בלילה.." אמרתי וניסיתי לעודד את מצב הרוח הירוד שלי.
"בייב קטנה שכמותך.. אל תהיי עצובה" ברנדון עטף את פניי עם שתי כפות ידיו והביט בי עם חצי החיוך הזה שלו.
"איך אני יכולה להיות עצובה איתך?" צחקקתי במבוכה והבטתי בעיניו החומות שהמיסו את ליבי.
חיוכים קטנים ומרוגשים הוחלפו בינינו.. הרגשתי איך הבועה הורודה שלנו שוב מנתקת אותנו מהעולם האכזר.
נכנסה בי רוח פראית באותם הרגעים, הרגשתי דחף לעשות משהו מהנה עם ברנדון!
"אתה רוצה לראות משהו?" אמרתי עם חיוך שובב על שפתיי.
"מה את מתכננת לי עכשיו נועה בלום?" ברנדון נשך את השפה התחתונה שלו מולי.
"בוא!" משכתי את ברנדון בהתלהבות אל מסדרון הבית, אצבעותיו שלובות בין אצבעותיי, מתקדמים במהירות אל דלת הבית.
יצאנו אל המעלית והדלתות נסגרו.
"מה את מתכננת?" ברנדון הביט בי ושוב חצי החיוך הזה שלו הופיע מולי
"תחכה ותראה" צחקקתי בהתרגשות אליו.
לחצתי על כפתור המעלית, החניון התת קרקעי.
המעלית נפתחה וצעדתי לכיוון החניון.
"לאן את הולכת?" ברנדון מגחך.
"בוא תראה" אמרתי לו מחייכת אליו חיוך שובב.
נעצרתי מול שתי דלתות לבנות גדולות נעולות במנעול מסיבי כסוף.
ברנדון נעמד לצידי ומביט בי.
"אתה מוכן לזה?" הבטתי בברנדון, מתגרה בו.
"אני ממש מקווה" ברנדון גיחך אליי.
הוצאתי מפתח קטן כסוף ופתחתי את המנעול המסיבי, משכתי בחוזקה בידית הדלת הלבנה ורעש של ברזלים נשמע ומהדהד בחניון.
החדר החשוך מולנו.
גיששתי עם אצבעותיי לחפש את מתג האור, מרגישה את הקיר ואת בועות הצבע שהתייבשו והשאירו צלקות על הקיר.
האורות נדלקו ועיניו של ברנדון חקרו את החדר המסתורי.
"אני שמחה להציג בפנייך את חדר החזרות הפרטי שלי" הכרזתי בפניו.
פסנתר עומד צמוד לקיר בצבע כחול ייבוא מגרמניה, גיטרות אקוסטיות עומדות בפינת החדר השמאלית על מעמד, שטיח שחור, כיסאות בר מעץ, פוסטרים של להקות רוק קלאסיות משנות השישים עד שנות התשעים.
"וואו!" ברנדון חייך אליי.
"את עשית את כל זה?" ברנדון התקרב אליי, מבטו שוב שטף את החדר ואז הביט חזרה בי.
"כן" חייכתי אל ברנדון, התגאתי בעצמי.
ברנדון התיישב על ספסל הפסנתר השחור והמאובק, אצבעותיו מקלפות את מכסה העץ הכחול ששמר על הקלידים הנוצצים של הפסנתר.
ברנדון החל לנגן מנגינות נעימות, מלטפות את העור ומעבירות צמרמורות טובות לאורך הגב.
התיישבתי לצידו וניגנתי באוקטובות הגבוהות לעומת ברנדון שניגן באוקטובות הנמוכות.
מנגנים בהרמוניה מושלמת, מסוכרנים בכל צעד, בכל נשימה, בכל פעימת הלב.
התחלתי לזמזם לקצב המוזיקה וברנדון החל לזמזם יחד איתי.
מזמזום לצליל, מצליל להברה, מהברה לאות ומאות למילים.
נעצרתי ושמתי לב שאנחנו כותבים שיר!
"מה קרה?" ברנדון מחייך אליי.
"כתבנו עכשיו שיר.." גיחכתי כי לא האמנתי!
ברנדון מביט בי וראיתי איך עיניו הבריקו מולי.
חיפשתי במרץ עיפרון ודף, רושמת את המילים והתווים.
השעות החלו לעבור.. בין הכתיבה לנגינה נשמעו צחקוקים מרוגשים, הוחלפו חיוכים ואפילו נשיקות קטנות על השפתיים.
שמענו משהו נזרק על דלת הברזל הכבדה, הרעש הקפיץ את שנינו על מקומנו!
ההמשך יבוא.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

M K עקוב אחר M
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
M. M M
M. M M
סיפור כייפי ממש ❤️❤️
מתי המשך??
הגב
דווח
טל י
טל י
מושלםםםםםםםםםםםם
המשך המשךךךך המשךךךךךךךךך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
M K
בוסטון יקירתי פרק 16
בוסטון יקירתי פרק 16
מאת: M K
בוסטון יקירתי פרק 14
בוסטון יקירתי פרק 14
מאת: M K
בוסטון יקירתי פרק 11
בוסטון יקירתי פרק 11
מאת: M K
בוסטון יקירתי פרק 13
בוסטון יקירתי פרק 13
מאת: M K
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D