כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

מה אנחנו עושים?! פרק 88

הוא איתי בכל מקום, בכל מה שאני עושה, בכל נשימה, בכל פסיעה, בכל תנועה..

תוכן עניינים 1. מה אנחנו עושים?! פרק 12. מה אנחנו עושים?! פרק 23. מה אנחנו עושים?! פרק 34. מה אנחנו עושים?! פרק 45. מה אנחנו עושים?! פרק 56. מה אנחנו עושים?! פרק 67. מה אנחנו עושים?! פרק 78. מה אנחנו עושים?! פרק 89. מה אנחנו עושים?! פרק 910. מה אנחנו עושים?! פרק 1011. מה אנחנו עושים?! פרק 1112. מה אנחנו עושים?! פרק 1213. מה אנחנו עושים?! פרק 1314. מה אנחנו עושים?! פרק 1415. מה אנחנו עושים?! פרק 1516. מה אנחנו עושים?! פרק 1617. מה אנחנו עושים?! פרק 1718. מה אנחנו עושים?! פרק 1819. מה אנחנו עושים? פרק 1920. מה אנחנו עושים?! פרק 2021. מה אנחנו עושים?! פרק 2122. מה אנחנו עושים?! פרק 2223. מה אנחנו עושים?! פרק 2324. מה אנחנו עושים?! פרק 2425. מה אנחנו עושים?! פרק 2526. מה אנחנו עושים?! פרק 2627. מה אנחנו עושים?! פרק 2728. מה אנחנו עושים? פרק 2829. מה אנחנו עושים?! פרק 2930. מה אנחנו עושים?! פרק 3031. מה אנחנו עושים?! פרק 3132. מה אנחנו עושים?! פרק 3233. מה אנחנו עושים?! פרק 3334. מה אנחנו עושים?! פרק 3435. מה אנחנו עושים?! פרק 3536. מה אנחנו עושים?! פרק 3637. מה אנחנו עושים?! פרק 3738. מה אנחנו עושים?! פרק 3839. מה אנחנו עושים?! פרק 3940. מה אנחנו עושים?! פרק 4041. מה אנחנו עושים?! פרק 4142. מה אנחנו עושים?! פרק 4243. מה אנחנו עושים?! פרק 4344. מה אנחנו עושים?! פרק 4445. מה אנחנו עושים?! פרק 4546. מה אנחנו עושים?! פרק 4647. מה אנחנו עושים?! פרק 4748. מה אנחנו עושים?! פרק 4849. מה אנחנו עושים?! פרק 4950. מה אנחנו עושים?! פרק 5051. מה אנחנו עושים?! פרק 5152. מה אנחנו עושים?! פרק 5253. מה אנחנו עושים?! פרק 5354. מה אנחנו עושים?! פרק 5455. מה אנחנו עושים?! פרק 5556. מה אנחנו עושים?! פרק 5657. מה אנחנו עושים?! פרק 5758. מה אנחנו עושים?! פרק 5859. מה אנחנו עושים?! פרק 5960. מה אנחנו עושים?! פרק 6061. מה אנחנו עושים?! פרק 6162. מה אנחנו עושים?! פרק 6263. מה אנחנו עושים?! פרק 6364. מה אנחנו עושים?! פרק 6465. מה אנחנו עושים?! פרק 6566. מה אנחנו עושים?! פרק 6667. מה אנחנו עושים?! פרק 6768. מה אנחנו עושים?! פרק 6869. מה אנחנו עושים?! פרק 6970. מה אנחנו עושים?! פרק 7071. מה אנחנו עושים?! פרק 7172. מה אנחנו עושים?! פרק 7273. מה אנחנו עושים?! פרק 7374. מה אנחנו עושים?! פרק 7475. מה אנחנו עושים?! פרק 7576. מה אנחנו עושים?! פרק 7677. מה אנחנו עושים?! פרק 7778. מה אנחנו עושים?! פרק 7879. מה אנחנו עושים?! פרק 7980. מה אנחנו עושים?! פרק 8081. מה אנחנו עושים?! פרק 8182. מה אנחנו עושים?! פרק 8283. מה אנחנו עושים?! פרק 8384. מה אנחנו עושים?! פרק 8485. מה אנחנו עושים?! פרק 8586. מה אנחנו עושים?! פרק 8687. מה אנחנו עושים?! פרק 8788. מה אנחנו עושים?! פרק 8889. מה אנחנו עושים?! פרק 8990. מה אנחנו עושים?! פרק 9091. מה אנחנו עושים?! פרק 9192. מה אנחנו עושים?! פרק 9293. מה אנחנו עושים?! פרק 9394. מה אנחנו עושים?! פרק 9495. מה אנחנו עושים?! פרק 9596. מה אנחנו עושים?! פרק 9697. מה אנחנו עושים?! פרק 9798. מה אנחנו עושים?! פרק 9899. מה אנחנו עושים?! פרק 99100. מה אנחנו עושים?! פרק 100 ואחרון

ליר..
כבר חודש.. חודש שאני כאן.. חודש ושבוע שהגוף כואב את הגעגוע אליו..
חודש ושבוע שהחלומות שלי בלילה הם על העיניים שלו שמביטות בי בלי הפסקה..
חודש ושבוע שאני הולכת לישון ולא באמת נרדמת עד שאני שוקעת בדמיון של שנינו יחד, בדמיון שהוא שוכב כאן ליידי ומניח את הידיים שלו על הפנים שלי, נושם את הריח שלי ועוצם עיניים.. חודש ושבוע שאני נטרפת עם עצמי, נטרפת מהגעגוע לקול שלו, לריח שלו, לאהבה שלו אליי..

חוץ מהסיוט על יוני.. אני מסתדרת כאן דיי טוב..
קשה לי להתמודד לבד עם מה שעברתי איתו, זה רודף אותי ואני כבר לא מסתובבת לבד בשעות החושך, אני דואגת לעשות את כל הסידורים שלי בשעות היום ופשוט חומקת פנימה בשעות הלילה כמו חיה פצועה ואני סוגרת את היום שלי עם סיגריה זריזה באוויר הפתוח..
לא נותנת לאף אחד להתקרב אליי באמת, לא מאפשרת לאף אחד לחדור לחומות שבניתי סביבי..
אני כן מנסה להיות נעימה פה לאפי ושני.. בכל זאת הם אנשים נורא נעימים, ההורים שלהם מקסימים ונורא טוב לי לעבוד כאן.. בר העובדת השניה נורא התחברה איתי והיא באמת סבבה, היא ניסתה לשכנע אותי כמה פעמים לצאת כדי להתאוורר אבל אני לא מעזה..
עדיף ככה.. עדיף שאתרחק, עדיף שאשמור על מרחק..
אני לא מרגישה בנוח ליד אף אחד ואני לא באמת יכולה להכניס עוד אנשים ללב שלי..
הוא שבור מדיי, מרוסק וכואב מדיי, אני לא סומכת על אף אחד..
הבטחתי לעצמי לא לבכות יותר.. לא לבכות מתוך כאב וצער.. אבל יש ימים שהכל שובר אותי..
המרחק הזה מהידיים שלו, מהחום ומהביטחון שהיה לי איתו, המרחק מהאהבה שלו.. זה שובר אותי, שובר ומפרק כל חלק ממני, כל חלק שהצלחתי להרכיב בקושי בחזרה מוצא את עצמו מתפרק ומתנפץ שוב לרסיסים שקשה שוב לאסוף... ואני, אני בוכה לכרית, בוכה במקלחת, בוכה את הכאב הזה החוצה..
איך נגמלים מזה?! כוסאמק ליר.. איך את אמורה להחלים.. ?
איך אני אמורה להיגמל מהכאב הזה בגוף שתוקף כל כמה דקות.. ?
לא משנה מה אני עושה, לא משנה במה אני מעסיקה את עצמי זה מגיע.. זה מגיע ושובר אותי..
כל דבר גורם לי לחשוב עליו, על הזמן הקסום שהיה לי איתו, כל דבר מחזיר אותי לבועה המטורפת שהייתה לנו ואני כל כך רוצה לחזור אליה.. כל כך רוצה אותו, את האהבה שהוא ידע לתת לי בלי לחשוב על שום דבר..
הוא איתי בכל מקום, בכל מה שאני עושה, בכל נשימה, בכל פסיעה, בכל תנועה..
אין לי הסבר להרגשה הכואבת הזאת, אני רק יודעת שהיא חיה בתוכי ואני לא מוצאת את הדרך להשתחרר ממנה.. אולי אני צריכה להשלים איתה, להבין שהיא תישאר.. עד שהיא תלך, מתישהו..

כבר ערב ראש השנה והאוויר בחוץ נעשה קר מתמיד..
אני יושבת בחוץ עם סיגריה אחרי שעתיים ארוכות בחיק המשפחה שמאמצת אותי אליה לאחרונה..
אני משחררת אוויר ומנסה לשחרר את המחשבות עליו ועל מה הוא עושה..
מנסה להשתחרר מההרגשה הזאת של הנשמה המתה שלי, מנסה להשתחרר מהזיכרון שלי חיה לצידו..
"חשבתי שהלכת לישון.."
"אני לא ישנה כזה מהר.."
"אז את סתם נעלמת כל הזמן.. ?"
"בדרך כלל.."
"למה?"
"התרגלתי.."
"התרגלת למה?"
"להעלם.."
"אפשר לשבת איתך.. ?"
אני מסתכלת על אפי ועל העיניים הטובות שלו ויש משהו בהבעה שלו שמרגיעה אותי..
אני מחייכת ומפנה את הכיסא הנוסף שעליו היו מונחות הרגליים שלי..
אני מתיישרת במקום והוא מגלגל לעצמו סיגריה ומחייך..
"מה חיוך?"
"סתם.. את.."
"אני מה?"
"את קצת מוזרה.."
אני משחררת חצי צחוק.. מסתכלת עליו ומרימה גבה.. הוא מרים אליי חצי מבט תוך כדי שהוא מגלגל את הסיגריה וצוחק..
"למה מוזרה.. ?"
"לא יודע.. את לא מדברת הרבה, את נעלמת, מסתגרת.. אבל כשנמצאים לידך יש הרגשה אחרת.."
"מה זאת אומרת?"
"הרגשה אחרת.. את נותנת את ההרגשה ההפוכה.."
"אני לא מבינה.."
"אני אסביר.. את נורא סגורה ומרוחקת, כמעט כל הזמן.. אבל כשנמצאים לידך את לא נותנת את ההרגשה הזאת, את נורא נעימה.. נגיד בארוחות שישי או מקודם.. כייף להיות לידך.. לא יודע זה ההסבר הכי טוב שיש לי.."
"זה בסדר, נראה לי שהבנתי.."
אני עונה לו בחצי חיוך, משחררת את השאכטה האחרונה של הסיגריה שלי..
"אני לא מפריע לך או משהו.. אני מקווה"
"לא אתה לא מפריע לי.."
"אז למה את לא ישנה מוקדם?"
"הרגל.."
"הרגלים מוזרים יש לך הייתי אומר.."
"כן.. קצת"
"אף פעם לא יצא לי לשאול אותך.. איך בכלל הגעת למושב שלנו.. מה הביא אותך עד לצפון הרחוק?"
"חיפשתי שקט.."
"שקט?! ממה?"
"מהחיים שלי באופן כללי.."
"ומצאת את זה פה?"
"אני משתדלת למצוא.."
"לא סתם את כאן.."
"לא.. לא סתם.."
הוא אומר ושנינו יודעים שאני בורחת.. הוא אמנם לא יודע ממה והוא לא מכיר את הסיפור שלי, אף אחד כאן לא מכיר את הסיפור שלי.. אבל הוא יודע שאני בורחת..
"את יודעת שאת יכולה לסמוך עלינו.."
"אני לומדת לסמוך עליכם"
"מי זה שרמס לך את האמון באנשים.. ?"
הוא שואל והפרצוף של יוני מופיע מולי.. אני נרתעת וזזה באי נוחות על הכיסא..
"את בסדר את נראת חיוורת.. זה בגלל מה ששאלתי.. ?"
"אני בסדר.."
"להביא לך מים?"
"לא אני בסדר.."
"אני מצטער.. לפעמים אני לא שם לב שאני שואל הרבה שאלות.."
"זה בסדר אפי.. אתה מזכיר לי אותי.. גם אני הייתי כמוך"
"מה קרציה.. ?"
הוא שואל וגורם לי לצחוק..
"אין לך מושג איזו קרציה הייתי! לא הפסקתי לדבר ולשאול שאלות ולחפור!"
"את אומרת שאני חופר?!"
הוא מחייך ואני צוחקת בקול.. לא זוכרת מתי בכלל הייתה הפעם האחרונה שצחקתי ככה באמת..
"לא אתה לא חופר.."
"זה בסדר אני יודע שאני כן..
אבל רק עם אנשים שמעניינים אותי באמת.."
"אל תשקיע את הזמן שלך בלהתעניין בי.."
"למה?"
"כי אני שרוטה מדי.. שבורה מדי והרוסה מדי.."
"למה? למה את ככה?"
"כי הלב שלי שייך למישהו אחר.. למישהו שבגלל נסיבות קשות לא יכול להיות איתי ואני בספק אם אי פעם נוכל להיות ביחד.."
"בגלל זה ברחת?"
"גם אבל לא רק.. יש לי את השלדים שלי ואני לומדת לקבור אותם כמה שיותר עמוק כדי להצליח להתמודד.."
הוא שותק ומסתכל עליי, כשאני בוהה באוויר, מחפשת משהו בשמיים כדי להיאחז בו..
"למה שלא תחזרו.. ?"
"בגדול.. עניין של שבירת עקרונות.. זה נישמע מטומטם אני יודעת, אבל זה פאקינג מורכב.."
"את כבר חודש כאן.. אין לך משפחה? חברות מישהו קרוב שאת יכולה להיעזר בו?"
"יש אבל את כולם השארתי שם.. אני לא מדברת עם המשפחה שלי, אין לי גם כל כוונה לדבר איתם עד שהגישה הדפוקה שלהם תשתנה והם יפסיקו לחשוב שהשמש זורחת להם מהתחת.."
הוא מחייך ומשחרר עשן סיגריה לאוויר הקר..
"אני יכול להבין אותך.. יש פה לא מעט כאלה שחיים עם ההרגשה הזאת עם השמש.."
אני משחררת חצי חיוך והוא לא עוצר..
"ומה עם החברות שלך.. ? גם הן כאלה.. ?"
"לא כולן.. ויש את החברים שלו שהפכו למשפחה שלי, לחלק ממני.. העדפתי להשאיר כל זכר לעבר, בעבר.. זה היה נראה לי הכי בריא כרגע.."
"את מצליחה במה שאת מנסה לעשות.. ?"
"לא.. לא ממש.."
"אז למה את עוד כאן.. ? לכי.. תחזרי! תחזירי אותו, תחזירי את החברים שלך.."
"זה לא כזה פשוט.. אחרת כבר הייתי עושה את זה.."
"תאמיני לי אני מת לדעת מה את קוברת.. מת לדעת רק כדי לעזור לך לחזור לחיים שלך.."
"מה פתאום אתה כזה להוט לעזור לי.. ?"
"כי אני רואה אותך.. אני רואה את העיניים שלך.. את העייפות שיש בך את החוסר שקט ואת החיוך המזוייף שאת מפזרת כאן כבר חודש.."
"החיוך המזוייף שלי מפריע לך?"
"איזה מפגרת את.."
הוא אומר וצוחק..
"לא יוצא לנו לדבר הרבה כי את סגורה עם אלף מנעולים.. אבל השיחה הזאת איתך עכשיו גורמת לי להבין כמה דברים.."
"כמו מה?"
"את צריכה להלחם על החיים שלך ועל מה שאת אוהבת! לא משנה עקרונות ולא משנה שיש דברים באמצע.. קומי צאי לעולם ותלחמי על מה ששלך.."
"זה לא כזה פשוט.. אני צריכה להחלים מהתקופה הזאת.. מכל מה שהגוף והנפש שלי עברו ועוברים.. רק אז יהיה בי את הכוח אולי להלחם על מה שהלב שלי רוצה.."
אני יושבת מולו כשאור ירח מעלינו והמבט הטוב שלו מלא הבנה גם מבלי לרדת לפרטים, גם מבלי לדעת הכל.. אני יושבת מולו ולא מאמינה שבכלל העזתי לפרוק אצלו את המעט שיכולתי להוציא..
הטלפון שלו מצלצל והוא מסתכל עליו עם פרצוף חמוץ..
"הלו..
כן כן תעלו אני כבר בא..
הבית פתוח..
כן אחי אני מגיע.."
"יש לך אורחים?"
"כן.. הזמנתי את החבר'ה שלי ובכלל שכחתי מהם.."
"בסדר לך תרים לחיים בכל זאת ראש השנה היום.."
"אולי תבואי גם.. אני מבטיח לארח אותך יפה והם אחלה חברה, הרוב באים עם בנות זוג אז לא תלכי לאיבוד בחברת גברים מטומטמים.."
"לא.. תודה על ההזמנה אבל אני לא יכולה.. עוד לא.."
"אם תתחרטי אנחנו למעלה, תרגישי חופשי לבוא.."
"תודה.."
"היה לי כייף להכיר אותך קצת יותר ממה שנתת עד היום.."
"גם לי וסליחה שנפלתי עליך עם הצרות שלי.."
"ממש לא נפלת עליי, אל תשכחי שאני בתפקיד הקרציה היום.."
הוא מחייך ומשחרר צחוק קטן שגורם לשפתיים שלי לחייך שוב ועולה במדרגות, נעלם עם החושך..
כשהוא הולך אני מרשה לעצמי שוב להרים את הרגליים על הכיסא.. להעלם עם המחשבות הקודרות שלי לתוך החושך ולחשוב על מה שהוא אמר לי..
אולי אני באמת צריכה לקום וללכת.. אבל ללכת לאן?! מאיפה להתחיל ואיך.. ? כוסאמק עם העולם ההפוך הזה..
אני יודעת שאני לא באמת יכולה לעשות משהו כרגע.. אני יודעת שהייתה מטרה מאוד ברורה לעזיבה שלו, לעזיבה שלי.. אני חייבת להרים את הראש ולהתחיל להחלים, להתחיל לחיות.. קודם כל בשביל עצמי..
אבל איך.. ?

**************
פרק חדש חדש חדש...
קצת על מה שעובר על ליר..
על הנסיגות וההתקדמויות, על התהיות שלה ועל מה שהיא חווה..
ספרו לי את דעתכם.. מה נראה לכם שהיא תחליט לעשות.. ?
אוהבת אתכםםםםםםםםםם ים!
באמת שאין אהבה כזאת!
שיהיה לכם יום קסום..
נתראה בפרק הבא..

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 21 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
גם הוא אוהב אותך
הגב
דווח
guest
ויוי התגעגעתי מלאא מקווה שהתקופה הזאת כבר תעבור ושאת בסדר ושתוכלי להמשיך את הסיפור
שחר:)
הגב
דווח
guest
מתגעגעת:(
-גפן❤️
הגב
דווח
טען עוד 42 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
רגע של פיכחון
רגע של פיכחון
מאת: נגה .
בלק פריידי
בלק פריידי
מאת: רינה זיגדון
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 6
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 6
מאת: Stav BH
חבקי אותי חזק פרק 32+33
חבקי אותי חזק פרק 32+33
מאת: Maya B
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D