כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 24 חלק ב'

גיא קרא לי במבי, וזה לא היה נשמע טוב כשהוא משתמש בכינוי הזה

תוכן עניינים 1. התאהבתי בבחור מהמשרד פרקים 1+22. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 33. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 44. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 55. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרקים 6+76. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 87. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 98. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 109. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 1110. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 1211. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 1312. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 1413. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 1514. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 1615. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 1716. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 1817. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 1918. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 2019. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 2120. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 2221. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 2322. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 24 חלק א'23. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 24 חלק ב'24. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 24 חלק ג'25. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 2526. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 2627. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרקים 27+2828. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 2929. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 3030. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 3131. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 3232. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 3333. התאהבתי בבחור מהמשרד- פרק 34 ואחרון

פרק 24 חלק ב': המדריך לתל אביבניקית המתחילה- חלק ב'

הליכה של כמה דקות בהן פחדתי בתוך תוכי ללכת לאיבוד ברחובות הצרים הסתיימו בכניסה לסניף שופרסל שלי. הכל כאן בטח ממש יקר. לקחתי עגלה מהכניסה, והרצתי בראש את הדברים שצריך לשקשוקה, חוץ מעגבניות.
"תבלינים, אני צריכה תבלינים," אמרתי לעצמי. למרות שהשעה הייתה כמה דקות לתשע, ואנשים לרב בשעה כזו בבית רואים "הישרדות", הסופר היה די מלא. התמקמתי בקופה די מהר, תוהה אם בצל יכול להגיע כאן לשלושה שקלים באמת, כמו שאבא אמר פעם. לא מזמן ראיתי את גיא שותה במשרד סודה, וזה שעשע אותי כי סודה היא די משקה של "זקנים", אבל אני גם אהבתי אותו מאוד. סבא שלי ז"ל הרגיל אותי לשתות סודה מאז שהייתי ילדה קטנה וישנתי בבית שלו, וכשראיתי שמוכרים כאן בקבוק בודד במחיר מפתיע של ארבעה שקלים (רביעייה עולה 11, אבל עדיין... ), הוספתי לעגלה.
ההליכה חזרה לדירה שלו הייתה מהירה. קיוויתי שלא קרה לו כלום ושהוא לא ניסה לשחק אותה גיבור וקם מהכיסא. כשנכנסתי, גיליתי את המחשב שלו דלוק ברקע על ערוץ 22 ו"הישרדות", כמה לא מפתיע, והוא, שנשאר לשבת במקום שלו. "הממיר גם מגיע למחשב שלי," הוא מצא צורך להסביר למרות שלא שאלתי כלום, רק תהיתי ואולי הבעת הפנים שלי שיקפה זאת, איך מצא שידור. "קנית הכל?" העיניים שלו היו על שלוש השקיות שהבאתי.
"קניתי גם סודה!" נשמעתי מתלהבת ושלפתי את הבקבוק מאחת השקיות.
"את כאילו מרגלת אחריי במשרד?" הוא היה נשמע קר. קצת נבהלתי מכך, והוא הבחין בך. "מה יש לך היום? אני צוחק."
"איפה יש קרש חיתוך?" הנחתי את כל השקיות על השיש הפצפון ושלפתי את הסכין הבודד שראיתי בהישג עין.
הוא הצביע על הארון שהיה מעל הראש שלי. "את צריכה עזרה?"
"אתה לא יכול לקום." וידאתי שהביצים שקניתי לא נשברו, ולמזלי הן לא. עברתי לשטוף את העגבניות והתחלתי לחתוך אותן.
"אפשר גם בישיבה, את יודעת." הוא מדי פעם הסתכל על המסך. "תגידי, הכרת את אלון ששון?"
"ראיתי אותו, לא הכרתי אישית." חזרתי על סיפור אליפות ישראל בפעם המיליון. "אבל הייתי עסוקה בלעודד את עמית וגם להתנשק איתו תוך כדי שאלון קיבל את המדליה מששון. כאילו... מאורי, אחיו."
"מגניב."

חצי שעה לאחר מכן חזרנו לחדר שלו. וידאתי שוב שהוא בלע את כל הכדורים שלו לפני שנתתי לו להיכנס שוב למיטה. המצעים שלו היו בצבע שמנת ועליהם היה הפוך הזוגי שלו בצבעי אפור, לבן ותכלת, שהיה מבולגן.
"היה טעים לך?" שאלתי תוך כדי שליוויתי אותו במבט עד שהיה בתנוחה שנראתה לי בסדר.
"יש לך את זה." הוא חייך את החיוך היפה שלו וסימן עם האצבע שלו לעבר הארון. "יש מצב את מביאה לי חולצה? הגופייה קצת מציקה לי." הוא הוריד חולצה ותוך רגע ראיתי את הקיבוע עליו דיבר ליאור. זה היה כמו תחבושת גדולה בצבע גוף שחיבקה את הצלעות שלו. ראיתי גם שיש לו ריבועים בבטן, כלומר ידעתי זאת מהאינסטגרם, אבל לראשונה הבחנתי בהם במציאות.
הוא נשאר כמה שניות בלי חולצה לאחר שזרקתי לו אותה. אני לא יודעת מאיפה היה לי את האומץ, אבל העברתי יד על שרירי הבטן שלו ועם האצבע שלי לחצתי על אחת הקוביות. הן לא היו קשות כמו שהיו של עמית. אחד הדברים שאהבתי לעשות כשהייתי לבד עם עמית היה להכניס את היד מתחת לחולצה שלו ולהרגיש אותם. כן, זה שטחי ממש.
"השרירים של עמית היו יותר חזקים." לא הורדתי את היד ממרכז הבטן שלו עדיין. זה לא הפריע לו כנראה, אחרת היה עושה זאת בעצמו.
גיא ניסה לחייך. "אל תשווי. אני גם מעשן ופחות דואג לתזונה כמוהו. יש סביבו מעטפת שלמה, לא?"
עשיתי פרצוף "לא יודעת" כי אף פעם לא באמת התעמקתי בצד הספורטאי שלו, והגבתי לדבר אחד שגיא אמר בסוג של התרגשות, "לא עישנת שבוע וחצי!"
הוא הרס את הרגע והוציא קופסת סיגריות מהמגירה שהייתה ליד הצד שלו במיטה. "את האמת חשבתי לנצל את זה שההורים לא פה ולהדליק אחת. יפריע לך?"
"לא נו." יצא לי קול דק במקום עצבני.
"תעלימי עין." הוא כבר הדליק את הסיגריה וסימן עם העיניים לעבר הכניסה. "עופרי, בחייאת תעשי טובה תביאי לי כוס חד פעמית עם מים. המאפרה בחוץ ואני לא יכול ממש לקום..."
"אני לא אמורה לרחם עליך ולעזור לך לעשן," מלמלתי בכעס והוספתי, "חברה של קטי לקחה לך את המצית שאתה הכי אוהב."
"מעניין לי את התחת עכשיו," הוא היה בוטה. "נו, את הולכת?"
תוך רגע שוב הייתי על הרגליים. יצאתי לחצר, אם אפשר לקרוא לדבר הזה ככה, ונכנסתי חזרה לדירה, מוודאת הפעם שאני נועלת גם את הרב בריח למעלה. גיא לא בדיוק במצב של להגן עלי אם חלילה יגיע פורץ. פזלתי לעבר המטבח ונזכרתי ששכחתי לשטוף את המחבת. הרגשתי עצלנית מתמיד מצד אחד, ומצד שני לא היה לי נעים שדוריה תגיע לכאן מחר בצהריים ותראה את כל המטבח מבולגן. היא לא אמרה לי שעה מדויקת שתגיע, אמרה רק בין הבוקר המאוחר לצהריים.

"קח." חזרתי לשבת על המיטה. תוך רגע הוא מחץ את הסיגריה שלו ושם את הכוס על הרצפה שליד הצד שלו.
"עבר לי החשק." הוא עבר לסדר את הכריות שמאחורי הראש שלו. "יש מצב את מכסה אותי אבל שהרגל לא תזוז?"
הנהנתי ועשיתי את שביקש. היה מספיק מהפוך גם בשבילי והיה לי מוזר פתאום להתחלק שוב עם גבר באותה מיטה ומצעים. ברור שחשבתי על זה כל השבוע מאז הבקשה של דוריה, רק שהאסימון נזכר ליפול כשהסיטואציה התחילה. ואם להיות כנה, בתוך תוכי כן האמנתי שאני אלך לישון בסלון. גיא הבין תוך כדי שניסיתי לכסות את עצמי בלי לגנוב לו יותר מדי מהפוך שאין לי ממש ניסיון במצב הזה
"עמית היה הבחור הראשון שישנת איתו גם?" הוא היה זהיר מאוד, כנראה לא הרגיש מספיק פתוח בשביל לשאול.
"כן." הסתפקתי במילה אחת וסובבתי את הצוואר כך שהעיניים של גיא היו בשלי. הוא החזיר מילה אחת, אבל ללא ספק אחת שהפתיעה אותי לחלוטין.
"במבי."
"זה לא נשמע טוב כשאתה קורה לי ככה." נשארתי להסתכל לו בעיניים למרות הצריבה שהתחילה להתפשט בי. הוא הוציא יד אחת מהפוך ושם אותה על היד שלי. פתאום ראיתי שהיא מכוסה בפצעים סגולים-כחולים-ירוקים. הוא התנצל ועמד להוריד אותה חזרה למקומה. עצרתי אותו. "וואו! מה זה?!"
"מכות יבשות. ראית שיש לי גם קצת כאלה ליד הצלעות, לא?" הוא הוציא את היד השנייה שלו, שהייתה נראית במצב יותר טוב, אבל עדיין כאילו ציירו עליה בטוש.
העיניים שלי התרחבו. "עד כדי כך?!"
"עופרי, את ראית אותי מונשם בימים הראשונים. יצאתי מהתאונה הזו בנס." הוא לא הוריד את העיניים שלו משלי, ולמרות שהאור בחדר שלו היה דלוק, הן עדיין היו כמעט שחורות ולא בגוון חום, כמו שאמורות להיות. לחצתי עם היד שלי על היד שהייתה שלו. הוא הזיז אותה מיד. "אוווו! משוגעת."
"זה באמת כואב?"
"ברור!"
"מה היה בתאונה?" נזכרתי שלא באמת ידעתי מה קרה שם באותו הלילה. הלכתי עד לנקודה בה אני זוכרת את הדברים. "ליווית אותי למכונית של ההורים שלי ואז הבנתי מאיילה שצילמת לה את הרכב של המנהלים בחנייה ועלית על האופנוע... מה קרה? אתה זוכר דברים מהתאונה?"
"לא זוכר כלום מהרגע עצמו," הוא ענה ועל הפנים שלו התפשטה הבעה כאילו הוא נזכר. "ליוויתי אותך לאוטו, שלחתי את התמונה ופשוט עליתי על האופנוע. זוכר שבדקות הראשונות עוד חשבתי שחם לי עם החולצה ואני מת להיכנס לדירה להתקלח וללכת לישון. חישבתי שעות שינה עם השלוש שעות אפשרות לאחר, ואיכשהו מצאתי את עצמי מתעורר בבית חולים שאני לא מצליח להזיז שום איבר בגוף. הבנתי מאמא שלי שהייתי בלי הכרה כמעט שלושה ימים. לא יודע מה נסגר אפילו עם הנהג שפגע בי, לא מתעסק בזה. במשפחה אומרים שהוא לא נסע בנתיב שלו או... לא יודע, באמת לא יודע."
הוא לגם מכוס המים שהייתה של הכדורים שלו, כאילו היה קשה לו להיזכר. "לא שטפתי כלים." בהתחלה גיחכתי, לאחר מכן הגיע פרץ של צחוק שלא יכולתי לשלוט בו.
"מחר." גיא לא נדבק בצחוק שלי, אבל השפתיים שלו כן נמתחו קצת למשהו ששיערתי כחיוך. "את עצלנית לא קטנה, עופרי. מקווה בשבילך שביום שתעזבי את הבית של אמא ואבא תביני שלהביא למשרד צהריים בקופסת פלסטיק זו עוד צרה קטנה. לנהל בית משלך זה לא קל."
הרגשתי שהוא מתרחק, ולכן זזתי קצת והתקרבתי אליו. הרגשתי את הנשימות שלו על הפנים שלו. כרגיל, לא היה לו ריח טוב מהפה. זה לא ממש הזיז לדפיקות הלב המהירות שלי, שהמשיכו כשניסיתי לנשק אותו. לא הרגשתי את התחושה הזו כשהייתי מאוהבת בעמית. איתו הכל היה מהבטן. הצמדתי את השפתיים שלו לשלי, הן נגעו זו בזו כבר. ראיתי שהוא עוצם עיניים ועמדתי להמשיך לנשק אותו כשהוא פקח אותן וזז לאחור.
"לא."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי המשךך?? פליזזז
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
עכשיו
הגב
דווח
guest
מנסה להבין...
קצת חדשה בסדרת סיפורים הזאת, הסיפור הוא אמיתי???
הסיפור נשמע כמו חלק מסרט..
בכל מקרה הכתיבה שלך ממש יפה וגורמת ממש להמשיך לעקוב אחרי הסיפור ברמותתת...
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 113
להילחם בשבילו- פרק 113
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
יולי שלך
יולי שלך
מאת: איב ...
הייטק, אנחנו צריכים לדבר..
הייטק, אנחנו צריכים לדבר..
מאת: Roi Lance
לרוץ רחוק ממך
לרוץ רחוק ממך
מאת: סתם אחת
צייר לך עולם: פרק 14
צייר לך עולם: פרק 14
מאת: Writer :)
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer