כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2 2

ואז את הגעת 44

"אני לא רוצה הפלה"

פרק 44:
-נקודת המבט של עופרי-
אני מתעוררת אחרי כמה זמן ומגלה שאני במיטה שלו, מחובקת בזרועות שלו, הוא ישן ונראה כמו איזה מלאך. אני מנסה להשתחרר קצת מהאחיזה שלו כדי לשנות תנוחה ולנסות לראות אותו יותר טוב, אבל הוא לא מרפה ממני גם בשינה. אני מנסה לקום כי אני מרגישה שאני חייבת פיפי ואת האמת שגם יש לי קצת בחילה, ואז אני מרגישה את האחיזה שלו ביד שלי מתהדקת, ולאט לאט הוא פוקח את העיניים. "לאן יפה שלי?" הוא שואל בקול המנומנם שלו שכל כך עושה לי את זה. "אני צריכה לשירותים" אני אומרת במין טון כזה של התנצלות. "סבבה מאמי" הוא אומר ומשחרר את האחיזה שלו בי, נותן לי ללכת. אני קמה מהמיטה בצורה די מרושלת ומסדרת את הגופייה שלי בדרך לשירותים. אני סוף סוף מגיעה לשירותים ומתיישבת על האסלה במהירות, ההיריון הזה גורם לי כל הזמן לרצות לשירותים. אני מסיימת ונעמדת מול המראה, בוחנת את הפנים שלי קצת, שנראות די עייפות. אני יוצאת מהחדרון שירותים שבקצה החדר שלו וחוזרת למיטה ואליו, והוא מחייך חצי חיוך כשאני נשכבת שוב לידו והוא מניח עליי את הידיים שלו ונאנח אנחה כזו של הקלה. "מאמי" הוא אומר ומפר את השקט שנוצר בינינו. "אה?" אני שואלת ומרימה את מבטי אליו. "אני לא רוצה הפלה" הוא אומר פתאום ומסתכל עליי במעין מבט מתחנן. אני מרגישה צמרמורת כשהוא אומר את זה ומלטף את הגב שלי, מעביר את ידו מתחת לגופייה. "אני רוצה את הילד הזה" הוא ממשיך כשאני עדיין לא עונה לו על זה. "אתה בטוח?" אני שואלת, חוששת שפתאום ישנה את דעתו, אבל הוא ממשיך בדעה הזו, "אני בטוח". הוא מחייך ומחזיק במותן שלי, מקרב אותי אליו עוד יותר, וגורם לי לחייך כשהוא מרפרף עם האף שלו על הצוואר שלי. הוא גורם לנו לשנות תנוחה, כשהפעם הוא מעליי והוא יורד לכיוון הבטן שלי. הוא מעלה את הגופייה שלי כלפי מעלה ככה שהבטן שלי נותרת חשופה מולו והוא מחייך כשהוא מקרב את פניו לכיוון הפופיק שלי. "אני. אוהב. אותך" הוא אומר כשבין מילה למילה הוא מדביק נשיקה לפופיק שלי. "אני לא יכול כבר לחכות שהבטן הזו תגדל" אני מרימה את הראש שלי והוא מחייך לי מעל הבטן שלי, ואני מושכת אותו אליי. "אני אוהבת אותך!" אני מלטפת את הזיפים שלו כשהוא מעליי.. הוא מסתכל עליי בעיניים המתוקות שלו, אני מרגישה את הנשימות החמות שלו עליי כשאני משחקת בזיפים שלו, הוא מחייך חיוך מאושר וסוחף אותי איתו ואני נדבקת בחיוך שלו גם ואנחנו מחייכים כמו שני טמבלים... הוא גורם לבטן שלי להתהפך מרוב אושר... ולמרות כל הפחד ממה שאנחנו עומדים לקראתו מציף אותי, אני יודעת שכל עוד הוא איתי אנחנו נצליח לעבור כל מכשול. אנחנו רק צריכים למצוא איך לספר את זה למשפחות בלי שהם יהרגו אותנו יותר מדי, למרות שאני סומכת על אמא שלי ועל אמא שלו... אני לא מפסיקה לחשוב על זה שעכשיו אני אצטרך לבקר את הגניקולוג שלי על בסיס קבוע ושעוד 8 חודשים תגיע הלידה שממנה אני כל כך חוששת... הרי הייתי בטוחה שאני אעשה ילדים בגיל מאוחר יותר ופתאום זה מגיע עכשיו... אבל אני יודעת שכל זמן שהוא איתי אין לי ממה לפחד, שאנחנו נעבור את זה, ביחד. כשהוא מביט בי עם העיניים שלו שהן מלאות הבטחה אני אשכרה מאמינה להן, אני אשכרה מקבלת תחושת ביטחון שהכל יהיה בסדר ושאנחנו נצליח. אנחנו לא אומרים מילה אבל יש תחושה כזו שבשקט הזה אנחנו מבינים האחד את השנייה הכי טוב שאפשר, שלא צריך להגיד כלום כי הכל כבר מובן לשנינו. אני יכולה להישאר איתו ככה לנצח בתנוחה הזו, להביט בעיניים המכשפות שלו בכל יום בחיי... אני לא מאמינה שבחודשיים וקצת הגבר הזה הצליח לשנות אותי בצורה שכזו, לגרום לי להפוך מילדה לאישה. אין לי שום ספקות לגביו, אני יודעת שהוא רציני לגבי התינוק שלנו ולגבי העתיד שלנו, ואני סומכת עליו יותר מהכל, שי לא גרם לי לסמוך עליו ככה. כשהוא מביט בי ככה עם החצי חיוך ההורס הזה שלו כל מה שאני רוצה זה לנשק אותו, וזה מה שאני עושה, והוא מניח את ידיו על המותניים שלי ומלטף. כשאנחנו מתנתקים הוא נשכב לצידי ומקרב אותי אליו בעזרת ידיו, שומר אותי קרוב. הוא מלטף את השיער שלי בצורה נעימה שאני מרגישה שתכף אני ארדם, אבל אז הוא מפר את הדממה שנוצרה בינינו עד עכשיו. "מאמי" הוא אומר לפתע, ואני מרימה את המבט אליו מקווה שיבין את הרמז וימשיך לבד את מה שהוא רוצה להגיד לי. "כשהיית במקסיקו.." הוא מתחיל ואז נעצר, ואני משתדלת שלא להילחץ ממה שהוא עומד לספר לי, אבל אני במתח. "פגשתי את שי" הוא משלים את המשפט שלו וזורק לאוויר. "מה? איפה?" אני מסתכלת עליו במבט לא מבין, איך הוא בכלל ידע שזה שי?! איך בכלל שי ידע שזה אוהד?! טוב... בטח שי ראה את התמונות שהעליתי לאינסטגרם עם אוהד וישר קלט מה קורה בינינו... "במכון כושר, הוא פתאום ניגש אליי" הוא אומר, "לא זיהיתי אותו, הרי לא ראיתי אותו אף פעם". "מה הוא רצה?" אני רוצה להבין מה שי קשור פתאום באמצע החיים. "התחיל לתקוף אותי שעכשיו אני זה שמזי... שאיתך" הוא מתקן את המילה האחרונה שלו, אני מבינה כמה הוא השתנה הגבר שלי, שהוא לא יכול לדבר בצורה שכזו... "ומה אמרת לו?" אני שואלת, מקווה כל כך שהוא לא סיבך את עצמו במשהו כשלא הייתי כאן... "התפרצתי עליו, מי הוא שידבר עלייך ככה?" הוא שואל ומרים את הקול ואני מבינה שהעצבים שוב עולים לו, אבל אני מלטפת את החזה שלו ושמה יד על השפתיים שלו. "מאמי, הוא לא שווה את העצבים שלך בכלל" אני אומרת לפני שהוא מספיק להגיד משהו. "הוא ואף אחד לא ידברו עלייך ככה" הוא מנסה להצטדק. "לא מאמי, שידבר עד מחר, אני שלך וזה מה שחשוב" אני אומרת והוא נאנח כשהוא מבין שאני צודקת. "במיוחד עכשיו כשאתה הולך להיות אבא" אני מתחילה לומר ועוד לא קולטת בכלל שאני אומרת את זה, "אתה חייב לדחות סיפוקים... להרביץ לאידיוט הזה לא יקדם אותך לשום מקום" אני אומרת ומלטפת את הזיפים שלו שאני כל כך אוהבת... "מי הוא שידבר אלייך ככה?" הוא שוב מנסה להצדיק את עצמו. "לא אוהד, אני לא מוכנה שתיכנע לשטויות שלו, זה לא הדוגמה שאני רוצה שהילד שלנו יילמד" אני אומרת ומניחה יד על הבטן שלי, למרות שהיא לא באמת גדולה או משהו, אבל זה רק כדי להמחיש לו את השינוי שהולך לקרות בחיים שלנו מעכשיו והלאה. הוא מחייך ונושך את השפתיים שלו. "לעזאזל איתך קטנצ'יק" הוא רוכן לבטן שלי ומלטף אותה, "תצא כבר, אבא מחכה". "אנחנו רק בחודש הראשון מאמי!" אני מרימה את הקול וצוחקת, "אנחנו אפילו לא בכיוון של לדעת אם זה קטנצ'יק או קטנצ'יקית!". "מעניין לי את הזין... העיקר שיבוא אלינו כבר" הוא גורם לי לצחוק ואני לא מתאפקת ומנשקת אותו... מי היה מאמין אז כשהכרתי אותו שהוא היה משתמש בבחורות ללילה, והיום הוא פאקינג מוכן להיות אבא של הילד שלי, לעזאזל כמה שאני אוהבת את הגבר הזה...

מתוקים שלייי!
אני יודעת ומצטערת מאוד שלקח לי המון זמן להעלות פרק חדש... אבל אתם חייבים להבין אותי, אני בעיצומן של חגיגות סיום כיתה י"ב... יש לי המון לחץ של מסיבות ופרידות בתקופה האחרונה- נשף, טקס, מסיבת פרידה, אני משתדלת מתי שאני יכולה לכתוב עוד פרקים אבל רוב הזמן אני מרוכזת בסיום... עוד כמה ימים ואני חוזרת לתפקד כאן באופן שוטף! תודה על ההבנה 3> 3>

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
יהיה המשך??
הגב
דווח
guest
מה עם המשך??:(
הגב
דווח
guest
איזה מדהים הם!! הלוואי שתמשיכי כברר
הגב
דווח
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 32
תשמור עליי, נכון? 32
מאת: לא ידוע
דייטינג
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
הרי הוא כבר מכיר אותך.
הרי הוא כבר מכיר אותך.
מאת: Lia Marie
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
המסע לחופש
המסע לחופש
מאת: Ella Magar
"זה העבודה שלה"
"זה העבודה שלה"
מאת: Justice gov
לא מרגישה צורך לברוח
לא מרגישה צורך לברוח
מאת: secret charm
להיות שם
להיות שם
מאת: איריס לוי