כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

תקועה- פרק 9

נוק-אאוט

מכירים את הרגעים האלה, אחרי שכל מה שיכול להשתבש משתבש, ואתם רק רוצים לקבור את עצמכם במיטה ולהכחיש קיום של כל מציאות אחרת שלא כוללת שמיכה וטלויזיה?
טוב, אני נמצאת בשלב הזה עכשיו, והוא פחות מנחם ממה שמצטייר על הנייר. יש רגעים שבהם אני נותנת משמעות מילונית חדשה לתיעוב עצמי, זה אחד מהם. לפחות היום יום שבת- אני לא עובדת, ולא צריכה לראות אף אחד. יותר לעולם (או לפחות עד המשמרת מחר).
תמרה שלחה לי הודעה בבוקר ושאלה איך היה. עניתי שאני לא חושבת שאנחנו מתאימים. כאילו, זה באמת נכון. אני טיפשה עם פה גדול והוא לא. אולי יום אחד אני אסתכל על הדייט הזה כחוויה מלמדת: לא להאמין לכל מה שאומרים לך ותמיד לדאוג לאמצעי מילוט חלופי-למקרה שבו הנסיעה חזרה הולכת להיות סיוט. היא הייתה סיוט בלשון המעטה.
עשרים דקות מלאות בכלום שבהן אני מנסה לחשוב על הדבר הנכון להגיד וקולטת שלא משנה מה אני אגיד, זה יישמע כמו תירוץ ילדותי. לפחות הייתה מוזיקה ברקע, ברוך ממציא הרדיו.

אני שומעת את הפלאפון מצלצל וחלק מגוחך שלי רוצה להאמין שזה תום, נותן לי הזדמנות שנייה. אבל זאת תמרה, מן הסתם. לא עניתי לחמש ההודעות האחרונות שלה, אני חושבת גם לא לענות לשיחה אבל יודעת שבסוף היא תגיע לכאן ותגרום לי לצאת מהחדר.
"הלו." אני עונה כאילו רק התעוררתי.
"את באמת עושה לי את הקטע של 'אוי, לא עניתי לכל ההודעות שלך כי ישנתי'? כי את יודעת שאני המצאתי את הקטע הזה ויש לי גלאי בולשיט מעולה, בעיקר עם שקרניות נוראיות כמוך."
"ממילה אחת הסקת שאני שקרנית וגם העלבת את כישורי השקר שלי, אני לא חושבת שהחברות שלנו תשרוד את זה." אני נאנחת.
"היא בכל מקרה לא תשרוד כי אני אהרוג אותך אם לא תגידי לי מה היה אתמול!"
"ועכשיו את מאיימת עליי ברצח וגורמת לי להרגיש לא מוגנת."
"תפסיקי להתחמק ופשוט תספרי לי. הרי את יודעת שבסוף תהיי חייבת לספר."
"אין מה לספר... כמו שכתבתי."
"אוקיי, רק תגידי לי אם אני צריכה ללכת לבית שלו ולתת לו בעיטה בביצים."
"את באמת חייבת לעבוד על היצר האלים הזה שלך."
"אז ללכת אליו?" היא מתעלמת ממה שאמרתי.
"לא. אם כבר לי מגיעה בעיטה כזאת." אני עונה.
"אבל אין לך ביצים."
"צודקת, תני לי לחשוב על מקום שיכאיב באותה מידה ולחזור אלייך עם זה."
"נו, מה היה? את בטוח עושה סיפור מכלום."
"צודקת, סתם בקטנה אמרתי לו שהוא אפס ריק מבפנים."
"מה?!" היא צועקת ואני מתכווצת יותר.
"זה סיפור ארוך."
"אני מקשיבה."
אני מספרת לה על המלצרית, על הארוחה המביכה שאחר כך, על העובדה שהוא אמר לי שהוא בחיים לא יצור איתי קשר שוב ועל הנסיעה הנוראית חזרה.
"פאק!"
"כן, משהו כזה." אני מנסה להישמע אדישה.
"אוקיי, אמרת שהייתם ברוז'ס נכון?"
"כן..."
"תני לי רגע אני חוזרת אלייך." היא מנתקת עוד לפני שיש לי הזדמנות להגיב.

אחרי חצי שעה הדלת של החדר שלי נפתחת. ואיך לא, זאת תמרה.
"המלצרית הכלבה הזאת!" היא צורחת לפני שיש לי זמן להסתגל לכמות האור החדשה שנכנסה לי למרחב האישי.
"מה?" אני מכווצת את העיניים.
"המלצרית... אני יודעת מי זאת."
"איך?"
"בדקתי את העמוד של המסעדה הזאת בפייסבוק, נכנסתי לקיר של כל אחת מהמלצריות, לשלוש מהן יש את תום בחברים, לשתיים יש חבר מלא זמן, לשלישית קוראים יעל ולא רק שהיא רווקה כבר שנתיים- היא מגיבה על כל תמונה שתום מעלה, גם באינסטגרם. בדקתי עם כמה אנשים ומסתבר שהיה בינה ובין תום קטע לא רציני לפני יותר מחצי שנה והיא תקועה עליו מאז. היא התחילה לעבוד ברוז'ס רק לפני חודש ובגלל זה הוא בכל זאת לקח אותך לשם, הוא בטח לא ידע. הוא מתחמק ממנה בכל הזדמנות אפשרית. כשהיא ראתה את שניכם בדייט, היא כנראה הרגישה שזאת הזדמנות. אמרת שהיא גם התחמקה מהשולחן שלכם כל הערב ולא יצרה קשר עין... היא בטח לא רצתה שתום יראה אותה! הכל הגיוני!" הנאום הזה מגיע במהירות של מאה קמ"ש ואני לא מצליחה להבין לפחות 40% מהמילים.
"מה לעזאזל?" אני מסתכלת עליה מבולבלת.
"היא דפקה לך קטע ממש מסריח כי היא כלבה קנאית." היא מסכמת.
"אחלה, זה לא עוזר לי. אני האמנתי לה, וזאת אשמתי."
"אני לא אומרת שאת בסדר, אני אומרת שאת צריכה ללכת אליו להסביר לו, ואז להתנצל!"
"זאת אומרת להביך את עצמי עוד קצת כי אני מזוכיסטית?"
"זאת אומרת לתת לזה צ'אנס אמיתי ולא להניח שאת יודעת הכל ולוותר מראש, לשם שינוי."
"מתי ויתרתי מראש?" אני מתגוננת.
"רק בכל מערכות היחסים הקודמות שלך- שלא שרדו יותר מחודש."
"הייתי עם אורי חצי שנה!"
"אורי גיי!"
"אז הוא גיי! זה אומר שהקשר שלנו היה פחות אמיתי?"
"זה בדיוק מה שזה אומר!" היא מתחילה לצחוק וגם אני.
"אני לא יודעת..."
"אין מה לדעת חוץ מאת הכתובת שלו. מה כבר יכול לקרות? זה לא שיש ביניכם סיכוי למשהו במצב הנוכחי." היא מסתכלת עליי ואני מרגישה ניצוץ של תקווה.
"אני לא מאמינה שאת אשכרה משכנעת אותי. אני הולכת."
"מעולה. רק תחפפי קודם כי השיער שלך נראה כמו קן של יונים מיוחמות."
"את יודעת מה לומר לבחורה." היא קורצת לי.

אחרי מקלחת (הכרחית, אני מודה) אני נכנסת לאוטו ונוהגת לכתובת שאף פעם לא שכחתי. הלב שלי דופק על מאתיים ואני כמעט עושה תאונה. אף פעם לא הייתי נהגת טובה במיוחד, ולא זה לא בגלל שאני אישה. אימא שלי נהגת מעולה, היא אומרת שלקחתי את זה מהאבא האפס שלי. וכן, בדרך כלל כשהיא מזכירה את אבא שלי המילה אפס מלווה אותו. מפתיע שיש לי פרספקטיבה כל-כך חיובית על גברים, נכון? סתם צוחקת. מודעות עצמית היא כנראה הדבר היחיד שיש לי ממנו בשפע.
אחרי כמה תנועות מגונות וצפירות מנהג עצבני במיוחד (שגורמות לי לתהות למה זה אפשרי לצפור שבע פעמים ברצף) אני סוף סוף מחנה. לשלוח לו הודעה ולהגיד לו שאני מחכה למטה? לא, אני לא אעמוד בהמתנה, אני עולה במעלית. גם ככה הוא הזכיר אתמול שההורים שלו בחו"ל עם אחיו הקטן, אז הפדיחה לא תהיה פומבית מדי.

שלוש דפיקות בדלת והיא נפתחת. שחר עומד שם ומסתכל עליי כמו שמסתכלים על מוטציה מזן חדש, בדיוק הטפיחה לביטחון העצמי שהייתי צריכה. לעזאזל, למה אתה פה?
"באתי לקחת את המפתחות של האוטו. ואני יכול לשאול אותך את אותה השאלה, דרך אגב." הוא מחייך. מסתבר שאמרתי את המשפט הזה בקול. כל הכבוד, נעמה.
"איפה תום?" אני מתעלמת מכל התקרית.
"הוא כאן, איפשהו." הוא עונה. הלוואי שיכולתי לדרוך עליו כמו שדרכתי כשהיינו ילדים. אני מניחה שעכשיו זה יהיה פחות מקובל, אבל מתגמל באותה המידה.
"וואו, הוא כאן? בבית שלו?"
"כן, זה מטורף. הייתי אומר לו שאת כאן אבל הוא בדיוק באמצע סקס חסר משמעות שגורם לו להרגיש פחות ריק מבפנים." המילים מגיעות כמו יריקה בפרצוף.
"מצחיק." אני מנסה לשמור על קור רוח.
"תלמדי לפלרטט. נכון שצריך לתת מכה קטנה לאגו, שלא יחשוב שאת קלה להשגה והכל..." הוא מתקרב אליי, "אבל את דפקת לו חתיכת נוק-אאוט." הוא לוחש לי באוזן ואני משפילה את המבט.
"אתה יכול פשוט לקרוא לו?"
"תום!" הוא צועק.
אחרי כמה רגעים תום פותח את הדלת של החדר. בלי חולצה.
"אמרתי לך, המפתחות על השיש, יא אידי... מה את עושה פה?" הוא נראה מזועזע לראות אותי.
"אני..." אני מתחילה לגמגם.
"נו, תומי, תחזור!" אני שומעת מהחדר קול נשי שאמור להישמע מפתה אבל בעצם נשמע כמו גרגור קטנוני ומעצבן.
"אמרתי לך שהוא באמצע סקס חסר משמעות, לא?" שחר מחייך.
זוכרים את הבעיטה בביצים שתמרה הזכירה? כן...
מצאתי משהו שכואב באותה המידה.
אני חושבת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Gilat Damti Yitzhak
Gilat Damti Yitzhak
יש לי הרגשה שאני מכירה את סגנון הכתיבה הזה, והאמת שהתגעגעתיי..
ואם זאת באמת את , לא יודעת למה נעלמת אבל היית חסרה בטירוף
הגב
דווח
מזי חיימוב
מזי חיימוב
וואי אחד הפרקים....המשךךך
הגב
דווח
guest
המשךךךךך!!!!!!
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דייטינג
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
את לא מתגעגעת אליו
את לא מתגעגעת אליו
מאת: SH .
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
זה בסדר שזה ככה
זה בסדר שזה ככה
מאת: חיים רק פעם אחת
זונת הכפר 18++ פרק ג
זונת הכפר 18++ פרק ג
מאת: שבע סישולדי
בגיל 26 נשבר לך הלב
בגיל 26 נשבר לך הלב
מאת: Koko R
אז למה הדמעות?
אז למה הדמעות?
מאת: חיים רק פעם אחת
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan