כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

ואז את הגעת 41

"אני אוהב אותך... אני יותר לא נותן לך ללכת!"

פרק 41:
-נקודת המבט של אוהד-
אני לא מסיט את המבט מהמסך עד שאני מצליח להבקיע וליאן כבר לא צוחקת. אני סוף סוף מסתכל לכיוון הדלת ואני נכנס להלם רציני כשאני קולט את הדמות מולנו. הנשימה שלי נעתקת ואני מאבד את היכולת להגיב. זה לא יכול להיות. "טוב אני אשאיר אתכם לבד, ביי אוהדי היה כיף" ליאן מנשקת אותי על הלחי כשאני עדיין לא מגיב או זז. ליאן יוצאת ונתקעת בכתף של עופרי בקטנה, נראה לי שהיא עשתה את זה בכוונה. אני מתעשת על עצמי אחרי כמה דקות. "מה את עושה כאן?" אני שואל והיא מחייכת ממש בקטנה, בטח בהלם מזה שהיא ראתה את ליאן כאן. היא מתקרבת אליי ואני נעמד מולה, היא מניחה את היד שלה על החזה שלי ואז אני רוכן אליה ומנשק אותה. כמה חיכיתי לנשק אותה, לטעום שוב את השפתיים המתוקות שלה. "התגעגעתי אליך" היא אומרת כשדמעה זולגת על הלחי שלה והיא משחררת חצי חיוך קטן שמקפיץ לי את הלב. "גם אני אלייך..." אני מלטף את הלחי שלה ומוחה את הדמעה שזלגה לה לאורך הפנים, "זו הסיבה שחזרת?". היא מהנהנת ולא מצליחה להתגבר על הדמעות, היא מכווצת את העיניים כדי לנסות להתגבר עליהן ואני מבין כמה היא מתרגשת. "אני אוהב אותך... אני יותר לא נותן לך ללכת!" אני מלטף את הפנים שלה והיא מתענגת על המגע שלי ועוצמת עיניים. "אני אוהבת אותך!" היא אומרת ומצמידה אותי אליה. "מתי נחתת?" אני שואל ונשכב על המיטה, פורש את היד שלי כדי שתבין להישכב לידי וזה מה שהיא עושה. "מקודם" היא ממלמלת. "לא היית בבית?" אני שואל מופתע. היא מנידה בראשה לשלילה. "למה לא?" אני שואל לא מבין. "כי הייתי כבר כל כך נואשת אליך, לא רציתי שום דבר אחר!" היא אומרת ואני מחייך ומנשק אותה בקטנה על השפתיים. התגעגעתי לזה. התגעגעתי ללהיות איתה בשקט בלי שהשתיקה בינינו תהיה מביכה, כי שנינו יודעים כמה השתיקה הזו מביאה לנו רוגע ושלווה של ביחד... התגעגעתי כל כך לריח המיוחד שלה שגם אחרי 2 טיסות כל כך מפרכות לא עוזב אותה לרגע. התגעגעתי לתחושה הזו שהיא קוברת את הראש שלה בחזה שלי, טומנת את האף שלה בתוכו ולא מרפה, ואני עוטף אותה אליי ומחבק אותה חזק יותר. אני יודע עכשיו כשהיא כאן איתי, שזה לא יעבוד עם אף אחת אחרת חוץ ממנה, היא גורמת ללב שלי להיות כל כך שקט ושלם, ברמות שלא חשבתי שאי פעם אזכה להרגיש. היא שוכבת כאן לידי ואני רק חושב כמה אני בר מזל שפגשתי אותה שם, ואיך היא שינתה אותי. אני יודע שלא משנה כמה האהבה שלי לליאן הייתה גדולה, שום דבר לא ישתווה למה שעופרי בשבילי. אני יודע שאני אעשה הכל אבל הכל בשביל לשמור אותה קרוב אליי. אני בחיים יותר לא אעשה את הטעות של לתת לה ללכת... אני לא אותו גבר בלעדיה. היא שומרת עליי ומאזנת אותי, היא מבינה אותי גם כשאני לא מסביר לה במילים אלא רק במבטים. היא יודעת מה עובר עליי תמיד והיא מבינה את ההרגשה שלי כל הזמן. אף פעם לא רציתי להיות כל כך קרוב לבחורה. אף פעם לא רציתי אף אחת כמו שאני רוצה אותה ומשתוקק אליה. אני מלטף לה את השיער כשהראש שלה מונח על החזה שלי ומתרומם בכל פעם שאני נושם. אחרי כמה דקות אני שם לב שהיא נרדמת, היא בטח גמורה מכל הטיסה הזו לכאן. אני ממשיך ללטף אותה בשיער ולבהות בה. אני יודע שאני חייב לספר לה על הנשיקה של ליאן והקטע עם ירדן, אני רוצה להיות איתה כן ולא להסתיר ממנה שום דבר, מבחינתי זו לא בגידה. כל פעם שאני מביט בה ככה אני רק מתאהב יותר, עם כל כמה שאהבתי את ליאן, עם עופרי אני מגלה כמויות אהבה שבחיים לא נחשפתי אליהן. היא נראית כמו מלאך ככה, מלאך שנפל משמיים, המלאך שלי.

-נקודת המבט של עופרי-
"אני אוהב אותך... אני יותר לא נותן לך ללכת!" הוא אומר לי ומביט בי ואני כולי נמסה עוד רגע מהעיניים המדהימות שלו. אני כל כך מקווה שיש אמת במשפט הזה... שגם אחרי שהוא יגלה על ההיריון הוא יישאר איתי... "אני אוהבת אותך!" אני אומרת בחזרה ונצמדת אליו עוד יותר, אני רוצה אותו כאן ועכשיו! הוא נשכב על המיטה ואני נשכבת לידו, מצמידה את הראש שלי לחזה שלו, שומעת את פעימות הלב שלו... הוא שואל ומתעניין מתי הייתה הטיסה ונתקף הלם כשאני אומרת לו שאפילו לא דרכתי בבית, ישר הגעתי לכאן... אני רוצה להישאר ערה ולדבר איתו כי כל כך התגעגעתי אליו אבל העייפות מנצחת אותי ואני פשוט נרדמת עליו במיטה שלו... אחרי כמה זמן אני מתעוררת וקולטת שאני עוד עליו, הוא מלטף אותי בשיער שלי ומחייך כשהוא רואה שפקחתי עיניים. "את יכולה להמשיך לישון אם את רוצה יפה שלי" הוא מחייך ואני פשוט שלולית מהמבט שלו. אני מתרוממת ועוברת למצב של ישיבה. "קרה משהו?" הוא שם לב שאני קצת מבולבלת. אני רוצה לדעת מה הסיבה שליאן הייתה כאן, אני לא רוצה לפתח סרטים בראש סתם, אני רוצה ממנו הסבר, כי אני באמת סומכת עליו. "אמ..." אני מהססת, חושבת איך להגיד את זה בלי שהפרץ קנאה הזה שלי ירתיע אותו, "אני יכולה לשאול מה ליאן עשתה כאן?". הוא מחייך ונראה שהוקל לו משום מה. "טוב אני הולך לספר לך את כל הסיפור, ותבטיחי לי שתקשיבי עד הסוף בסדר?" הוא שואל ואני מהנהנת, לא מבינה מה הוא הולך לספר לי. "טוב... כשחזרתי לארץ נפגשתי איתה ועם אמא שלה כדי לסגור את כל הסיפור של ההיריון וההפלה כמו שצריך..." הוא אומר וגורם לי לחשוב על ההיריון שלנו עכשיו, אני לא יכולה לספר לו עכשיו, אני אחכה עם זה כמה ימים. "אחר כך אני והיא טיילנו קצת על החוף, לסגור פערים כזה... ואז היא נישקה אותי" הוא אומר ואת האמת שאני לא כזה מופתעת. "תגידי משהו... בבקשה" הוא אומר כשהוא רואה שאני לא מגיבה. "היא יזמה את הנשיקה?" אני שואלת כדי לוודא, אני באמת סומכת עליו, הוא מהנהן. "אוקיי... בסדר" אני אומרת. "בסדר מה?" הוא שואל לא מבין. "בסדר לא קרה כלום" אני צוחקת ומנשקת אותו על האף, אבל נראה שעוד משהו מטריד אותו. "מה קרה?" אני שואלת כשאני מבינה שאכן זה ככה... "איזה לילה אחד יצאנו לפאב... הבנים לחצו עליי שאתקדם הלאה ממך... אז פגשתי מישהי וזה התקדם לדירה שלה... כמעט שכבנו.." הוא אומר וזה כן די מפתיע אותי. "אבל?" אני שואלת. "אבל הגוף שלי הזכיר לי שהוא שייך לך" הוא אומר וגורם לי לגחך. "מה זאת אומרת?" אני לא מבינה. "לא עמד לי, הבנתי שזה כי זו לא היית את" הוא מודה ואני כל כך שמחה פתאום שהוא ככה כנה איתי. "ומה עשית?" אני שואלת כדי להמשיך להבין את הסיטואציה. "חתכתי את זה" הוא אומר ומסתכל עליי בעיני עגל כאלה, מפחד מהתגובה שלי. אני יודעת שאני לא יכולה לכעוס עליו, הרי אני עשיתי משהו הרבה יותר גרוע מזה. "הכל טוב מאמי שלי, אני סומכת עליך" אני אומרת וגורמת לו לחייך חיוך ענק. רק בשביל החיוך הזה היה שווה לנסוע ממקסיקו לכאן! אנחנו מתנשקים אבל אני מרגישה שהעייפות גוברת עליי, ושאולי כדאי שאלך הביתה לנוח. "מאמי שלי, אני חושבת שאני אסע הביתה להתקלח ולנוח קצת... אתה לא כועס נכון?" אני שואלת ועושה פרצוף כזה שגורם לו לצחוק. "נראה לך חיים שלי? אני דואג לך תשני כמה שאת צריכה" הוא אומר ואני קמה והוא אחריי. "טוב יפה שלי, התגעגעתי אליך" אני אומרת ומנשקת אותו רגע לפני היציאה מהחדר שלו. "אני יותר" הוא מצמיד אותי אליו ומדביק לי נשיקה שמשאירה לי טעם של עוד. אני יורדת במדרגות ואומרת ביי לאמא שלו ליאת ויוצאת מהבית. אני נכנסת אל המכונית שלי שמחכה לי בחנייה מול הבית שלו ומתנשפת. אני חייבת לתכנן איך אני הולכת להגיד לו את זה בימים הקרובים, אסור לי לחכות יותר מדי עם זה, שלא נפספס את אופציית ההפלה... אני מתחילה בנסיעה הביתה, והריח שלו עוד נמצא עליי, והמחשבות עליו ועל התינוק שלנו שנמצא אצלי בבטן לא מרפות לרגע...

חברים יקרים שלי,
דבר ראשון אני רוצה להודות לכם על כל התגובות והדירוגים שפשוט גורמים לי להינמס מהאהבה אליכם! תמשיכו ככה אין כמוכם בעולם הזה!
דבר שני, לצערי ביומיים הקרובים אני לא אוכל להעלות אף פרק בעקבות מופע סיום י"ב שלי... מצטערת מראש ואשתדל לחזור כבר בשישי!
אוהבת אוהבת אוהבת!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 15 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Orian Malach
Orian Malach
wowwww
הגב
דווח
guest
מקווה שתמשיכי בקרוב זה מאוד יבאס אם לא כי הסיפור ממש טוב ויהיה חבל שלא תמשיכי
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
העליתי המשך עכשיו, מצטערת שלקח לי המון זמן :/
הגב
דווח
טען עוד 27 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
התבודדות
התבודדות
מאת: ראובן ראובן
זה לא סוף העולם 2
זה לא סוף העולם 2
מאת: שיר פיליבה
זה לא סוף העולם 2
זה לא סוף העולם 2
מאת: שיר פיליבה
זה לא סוף העולם 2
זה לא סוף העולם 2
מאת: שיר פיליבה