כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

מי אני מאז שעזבת?

רציתי לבכות. רציתי לברוח. רציתי לצרוח שאני לא צריכה היכרות. הכרתי את הבחור שעמד מולי. הכרתי עד כאב. הכרתי את השיער בצבע דבש שהיה קצת ארוך משזכרתי, ושגם אם לא הייתי מעבירה את ידי בשיער הזה כל כך הרבה פעמים עד שהפך להרגל, רק מלראות אותו יכולתי לדעת שהוא רך כמו משי בין אצבעותיי. הכרתי את העיניים הכחולות וההמומות שהביטו בי, גדולות ועמוקות, יפייפיות. הכרתי את הגוף הרזה עם השרירים הקשים, וגם עם עיניים עצומות יכולתי להישבע שאני עדיין יכולה לצייר את קווי המתאר של זרועותיו, של חזהו הרך, של קימורי הגב שלו... כמעט ויכולתי להרגיש את חום גופו מבעד לבגדים. וחיוך..

יום רבעי בערב.
השמש התחילה לשקוע והחדר כולו נבצע בצבעים של אפור דהוי בהיעדר האור.
אני בוחנת בהתרשמות את החדר הזר שאני נמצאת בו.
התמונה שלי ושל דור מהסילבסטר תלויה ממש בקיר שמול הדלת. אני מחייכת.
׳אחלה מקום יש לך פה׳ אני ממלמלת לחזה שלו,
מסופקת מה אחרי שסיימנו להתעלס אחד עם השני.
הייתה שתיקה קלה וחשתי שהוא,
בדיוק כמוני בוחן את חדרו בגאווה.
׳נכון? , ׳ הוא ענה וקולו היה מלא התלהבות.
׳וחכי שנסיים לשפץ ולסדר הכל. זה יהיה מקום נהדר׳ הוא אמר, וכמעט ויכולתי לדמיין זאת בעצמי.
הסתכלתי סביבי בהשתאות.
לא ציפיתי מדירת רווקים בבאר שבע שתראה כך.
המקום דמה ללופט יותר מאשר לדירה עם שלושה חדרים.
גדול, מודרני ויפה.
׳כמה שותפים אמרת שיש לך? ׳ שאלתי,
תוהה בעצלתיים איך בדיוק הם מחלקים בינהם את התשלומים על דירה כזאת יוקרתית.
׳רק אחד, ׳ הוא אמר, ושנינו פרצנו בצחוק.
׳אז איך אתם עומדים בזה? ׳
שאלתי והפנתי את ראשי בסקרנות כדי להסתכל עליו.
הוא הביט בתקרה ושיחק בשערי,
כמו שעשה תמיד כשהיה טרוד במחשבות.
לא פעם רציתי לשאול אם הוא מודע להרגל.
׳אל תדאגי. חסכתי המון ואני גם עובד.
וחוץ מזה, אל תשכחי שהמיקום דיי מעפן,
אז זה לא באמת כזה יקר. ׳
הוא אמר ומשהו בקולו אמר לי שהשיחה הזאת הסתיימה.
הוא תמיד שנא להתלונן.
בחנתי את פניו בדקדוק שאופייני לי.
עיניו החומות היו עייפות וערניות כאחת.
צלליות כהות נראו מתחת לעפעפיו,
אבל הוא היה נראה חדור מטרה.
הוא עובד קשה מאוד בתקופה האחרונה, נזכרתי,
והחלטתי שאני אפצה אותו איכשהו.
׳אני בסדר, רוז׳ הוא אמר,
ניחש את מחשבותיי כמו תמיד וליטף את לחיי.
׳אני יודעת׳ אמרתי.
התרוממתי על המרפקים ונישקתי אותו בעדינות.
אני ודור ביחד כבר שנה. זה הקשר הכי ארוך שלי.
ועדיין, בכל יום כולם עדיין בטוחים שאני אפרד ממנו ואברח עם איזה בחור רע להחריד לעבר השקיעה.
כזו אני, ידעתי. זה מה שנהיה ממני.
אני לא נשארת, אני לא מתחייבת.
האמת היא שמשהו פשוט תמיד היה חסר לי.
העברתי שנתיים בחיפושים לא פוסקים בבחורים ובעצמי.
לא מצאתי את זה.
אך דור גרם לי להבין שאני יכולה להיות גם אחרת.
התעייפתי מלנסות לשכנע את כולם שזה לא הולך לקרות.
הפעם זה אמיתי, זה נכון.
מצאתי.
הנשיקה הפכה ממשהו רך ועדין למשהו אחר.
לא ידעתי אם בגללי או בגללו.
ידיו התחפרו בשיערי והצמידו אותי אליו,
ושפתיו בעלו את שפתיי ברעבתנות מלאת תשוקה.
החזרתי לו נשיקה דומה וקיוויתי שהוא יודע מי הוא בשבילי.
הוא התהפך מעלי בזריזות שלא מותירה שום ספק כלפי הבאות, ופיסק את רגלי בדיוק כמו שידעתי שיעשה,
אך במספיק פתאומיות בשביל להעביר בי רטט של התרגשות.
אני אתרגל לזה מתישהו? תהיתי בירכי מוחי.
ובדיוק באותו הרגע צלצל הטלפון.
׳אוף׳ אמרתי, והוא צחק, נישק אותי במצח וקם לעבר הטלפון תוך כדי התעלמות גורפת ממחאותיי.
׳אוף׳ חזרתי, וכיסיתי את עצמי בשמיכה.
היא הייתה נעימה כנגד גופי העירום.
׳הלו? ׳ דור ענה בצרידות לטלפון,
נחמד ומנומס כמו תמיד, ורק הקמט הקל בזווית פיו הוכיח שהוא אינו מרוצה שהפריעו לו.
גיחכתי בקול והוא זרק עלי כרית.
׳כן אני בבית, אבל זה לא יכול לחכות לאחר כך, ? ׳
הוא הסתובב באיטיות והביט ברגליי הערומות,
וגלגל את עיניו בתסכול עדין.
׳כן. כן.. אני מבין. אני כבר יוצא׳
הוא ניתק, מתוסכל משהו,
נשען על שולחן המחשב והביט בי.
עיניו בחנו את גופי ומשהו נצץ בעיניו,
אך נעלם באותה המהירות שבה הופיע.
הוא התיישב על קצה המיטה ולבש את תחתוני הבוקסר שלו.
׳נצטרך לדחות את זה לאחר כך, יפיפייה׳ הוא אמר,
הסתובב ונשק לי.
ולרגע חשבתי שהוא יתחרט.
הנשיקה העמיקה וגופו נע לעברי.
העברתי את ידיי על גבו החשוף בזמן שידיו ליטפו את הבטן שלי, אבל הוא התנתק במהירות,
משאיר את שנינו קצרי נשימה.
׳מה את עושה לי? ׳ הוא מלמל וחייך.
הריסים הארוכים שלו דגדגו את לחיי ושפתיו רפרפו על שפתיי ברוך.
׳מה שאתה עושה לי׳ אמרתי ונישקתי אותו.
׳בכל אופן׳
הוא אמר והתנער ממני בחוסר רצון שגרם לי לחייך חיוך סורר, ׳השותף שלי מגיע עם ציוד, צריך להתחיל לצבוע.
את מוזמנת לבוא להכיר אותו ולעזור לנו פה לשם שינוי׳
הוא גיחך בידיעה שאני רק אהרוס להם והסתובב כדי להתלבש.
קמתי מהמיטה והתמתחתי.
הוא הסתובב והביט בי,
שוב בתסכול. ׳מומלץ שתבואי עם בגדים.
אני לא אוהב להתחלק בהכל׳
הוא אמר והדגיש את המילה האחרונה.
זרקתי עליו את החזייה שלי וצחקנו בקול.
עשיתי מקלחת זריזה, לבשתי את הטישרט והסקיני ג'ינס שבאתי איתם ונעלתי את נעלי הוואנס השחורות שלי.
יצאתי לכיוון הסלון הגדול שהמה קולות מוכרים,
וראיתי גב של דמות מוכרת מתהלך בסלון לצידו של דור.
הרגשתי שהעולם כולו מסתובב סביבי.
ליבי רטט בחשש ולא הבנתי מדוע.
׳הנה את׳ דור הסתובב כאילו שמע את הלמות ליבי וחייך.
התפללתי שהוא לא רואה איך ליבי מאיים לקרוע את חולצתי וניסיתי לחייך אבל במקום זה יצא לי עיוות עקום עם השפתיים.
׳תכירי, זה יונתן׳ הוא אמר כבדרך אגב וחזר לצבוע את הקיר.
הדמות המוכרת הסתובבה בשעה שנכנסתי לסלון.
קפאתי.
רציתי לבכות. רציתי לברוח. רציתי לצרוח שאני לא צריכה היכרות.
הכרתי את הבחור שעמד מולי. הכרתי עד כאב.
הכרתי את השיער בצבע דבש שהיה קצת ארוך משזכרתי,
ושגם אם לא הייתי מעבירה את ידי בשיער הזה כל כך הרבה פעמים עד שהפך להרגל, רק מלראות אותו יכולתי לדעת שהוא רך כמו משי בין אצבעותיי.
הכרתי את העיניים הכחולות וההמומות שהביטו בי,
גדולות ועמוקות, יפייפיות.
הכרתי את הגוף הרזה עם השרירים הקשים,
וגם עם עיניים עצומות יכולתי להישבע שאני עדיין יכולה לצייר את קווי המתאר של זרועותיו, של חזהו הרך,
של קימורי הגב שלו...
כמעט ויכולתי להרגיש את חום גופו מבעד לבגדים ולמטרים הבודדים שהפרידו ביננו.
וחיוך.
הכרתי את החיוך שלו.
לא הודיתי בפני אף אחד, ואפילו בפני עצמי היה קשה לי להודות, אבל היו ימים שחייתי בשביל החיוכים האלה.
חיוך מקסים, לבבי כמעט, חיוך שגם בחלומות הכי גדולים שלי לא האמנתי שיופנה שוב אליי.
כמעט הפלתי את הטלפון מידי.
׳יונתן? ׳ קרקרתי בצרידות,
החיוך נמוג והפך להבעה מרירה שבחיים לא ראיתי בתקופה שהוא היה שלי.
או שיותר נכון לומר בתקופה שהייתי שלו.
׳רוז? ׳ הוא אמר והעביר את מבטו ביני לבין דור,
שהביט בי בשאלה מהקצה המרוחק של הסלון.
עשיתי את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב.
הדפתי את יונתן מדרכי ויצאתי מהדלת, ונתתי לדמעותיי לפרוץ בזרמים חמים על פניי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Ro Guy עקוב אחר Ro
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כמעט אני
כמעט אני
וואו מתי יהיה לדבר המדהים הזה המשך??
הגב
דווח
Batiel_S ❤
Batiel_S ❤
מושלםם
הגב
דווח
guest
המשךךךך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Ro Guy
היא לעולם לא תדע
היא לעולם לא תדע
מאת: Ro Guy
סולחת לך
סולחת לך
מאת: Ro Guy
אני שונא את רוז מהכיתה.
אני שונא את רוז מהכיתה.
מאת: Ro Guy
לאבד אותך
לאבד אותך
מאת: Ro Guy
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan