כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

השכן שלי - פרק 13

"אתה חושב שאתה רוצה אותי עכשיו, אבל אתה עוד תשתנה. יום אחד יהיה לך קל לשכוח אותי, אחרי שאני כבר לא אוכל לשכוח אותך".

אחרי כמה שניות, אדם עצר והביט בי.
הוא נעץ בי מבט וחייך.
התאמצתי להחזיק את עצמי מלומר משהו.
רציתי לצעוק עליו או פשוט לברוח פנימה הביתה.
אבל משהו החזיק אותי במקום, השאיר אותי עומדת כמה שניות ומביטה בו חזרה.

"תפסיק לעשות את זה אדם!" אמרתי בכעס.
"לעשות מה?" אדם צחק.
"אתה יודע למה אני מתכוונת, אל תיתמם".
"אני לא עושה שום דבר בניגוד לרצונך".
"אויש נמאס לי ממך!" לקחתי את המפתח של השער ופתחתי אותו בעצבים.
"אז נתראה ביום שישי בערב?" אדם עמד מסתכל עליי ומחייך.
לא עניתי נכנסתי הביתה ורציתי לרצוח מישהו, סגרתי את הדלת אחריי והתקדמתי לעבר המדרגות. לפתע שמעתי קול מהמטבח.
"אז מה אמה, יש לך קטע עם השכן החדש, הוא לא מבוגר מידי או משהו כזה?" אחותי הקטנה עמדה ליד החלון מצחקקת לעצמה. התפללתי שהיא לא ראתה שום דבר ממה שקרה בחוץ עכשיו.
"ממש אין לי קטע איתו!" אמרתי וניסיתי להישמע אמינה. "ואני אשמח אם תפסיקי לעקוב אחריי".
"אני אומנם קטנה ממך בשלוש שנים אבל אני לא מפגרת. ראיתי שהתנשקתם שם בחוץ, אם לא תספרי לי הכל אני אספר להורים וחבל עלייך" רוני התגלגלה מצחוק ושמחה שיש לה סוף סוף מידע מסיט נגדי.

שתקתי לרגע. לא ידעתי מה לעשות, לספר לה? בעצם מה יש בכלל לספר. השכן המניאק השלי משחק בי, חוץ מזה אין יותר מידי מה לספר.
"אין יותר מידי מה לספר רוני. פשוט התנשקנו פעם או פעמיים, הוא לא ממש רציני, וגם את יודעת... הוא בן 34. סתם חיפשתי הרפתקאות" שיקרתי.
"הוא הורס את הבריאות אבל, לפחות שכבת איתו?" רוני אומנם אחותי ואנחנו די קרובות, אבל לא הייתי משתפת אותה יותר מידי. היא הייתה ילדה יותר שובבה ממני, תמיד יוצאת ומבלה, כל יום בחור אחר. היא לא הייתה לוקחת שום דבר ברצינות, לא לימודים, לא בחורים, הכל היה אצלה קליל.
ואני הייתי שונה ממנה, לא הייתי חיית מסיבות כמוה אף פעם, לא אהבתי לשתות יותר מידי וגם הייתי מתאהבת מהר יותר ממנה.
"לא, לא שכבתי אותו".
"שקרנית! אני רואה עלייך שכן, ועכשיו את מאוהבת בו! אי אפשר לא להתאהב בבחור כזה..."
היא צדקה.
"טוב נו.. שכבנו פעם אחת, אבל אני ממש לא מאוהבת בו ופה נגמרה השיחה שלנו עליו. תיזהרי להזכיר אותו ליד ההורים!" עליתי למעלה וקיוויתי שהיא לא תציק לי יותר.

סגרתי את הווילון בחדר שלי, לא רציתי להביט לעבר הבית של אדם.
הפעם התכוונתי לזה, אני באמת לא אענה לו יותר, הוא צריך להבין שאיתי לא משחקים.
ניסיתי להאמין לעצמי, אבל לא הצלחתי, היה לי קשה לעמוד מולו.
הוא היה פשוט...
פשוט הוא.
ואני? אני הייתי אסירה שלו.
הייתי כבולה אליו בנשיקות שלו, ונכנעת למגע שלו.
הרגשתי לוזרית במלוא מובן המילה.

"את חסרה לי פה". השעה הייתה 12 כבר ואדם שלח לי הודעה.
"אין לך איזו זונה להזמין שתבלה איתך את הלילה?" עניתי.
"תפסיקי כבר. אני רוצה שאת תהיי פה, אני מבטיח להיות ג'נטלמן כמו תמיד".
צחקתי לעצמי. הוא פשוט חי בגלקסיה משלו.
"אני חושבת שהבהרתי את הנקודה שלי, היה כיף וזה היה חד פעמי. אתה מבוגר בשבילי ואתה השכן שלי, שום דבר טוב לא יצא מזה".
"אז למה באת אליי בכלל? אם שום דבר טוב לא יצא מזה...".
"הייתי טיפשה".
"לא היית טיפשה, רצית את זה בדיוק כמוני" הוא צדק, רציתי את זה, אפילו יותר ממנו.
אחרי כמה דקות החלטתי לענות, "למה אתה לא עוזב אותי במנוחה? כל מה שאני מבקשת זה שלא תפנה אליי יותר".
אדם לא ענה. הוא קרא את ההודעה ולא ענה, קיבלתי מה שרציתי, הוא לא יטריד אותי יותר.

עברו כמה ימים. לא שמעתי מאדם, ראיתי אותו מידי פעם ברחוב אבל אפילו לא הבטנו אחד בשנייה.
הוא סוף סוף עשה מה שביקשתי, אז למה זה כואב לי כל כך? .
הגיע יום שישי, אחרי שלא דיברתי עם אדם כמה ימים הרגשתי בחסרונו. זה הטריד אותי, זה הטריד אותי שהוא בראש שלי כל הזמן. אבל חשבתי שכל זה לטובה, וטוב מאוד שהוא לא מדבר איתי יותר. ככה אצליח להשכיח אותו מהראש שלי לגמרי.
רציתי לצאת היום אבל חברות שלי היו עסוקות, חשבתי לעצמי שאני חייבת לצאת ולהתאוורר קצת. נזכרתי באיזה בחור מהכיתה שלי באוניברסיטה, דין, שלא הפסיק להציע לי לצאת איתו מהרגע שהתחלנו ללמוד, אז למה שלא אסכים לו היום?
הוא היה בעניין כמובן, כזה נואש. קבענו שהוא יאסוף אותי בשעה עשר אחרי ארוחת הערב עם המשפחה שלי.

הגיע הערב, הייתי כל כך רעבה. נדנדתי להורים שלי שנשב כבר לאכול כי אני צריכה לצאת.
"את תמיד ממהרת ביום שישי, למה שלא תפני קצת זמן פעם בשבוע להיות עם המשפחה שלך?" אמא שלי מציקה כהרגלה.
"אמא זה לא כל שישי ככה, אני גם רעבה, אין קשר לזה שאני צריכה לצאת" אמרתי והתחלתי לערוך את השולחן בעצמי.
לפתע שמעתי דפיקה בדלת. חשבתי שאבא שלי היה בחוץ ושכח מפתח או משהו כזה.
"אמה תפתחי את הדלת בבקשה" אמא שלי צעקה לי מהמטבח.
פתחתי את הדלת. כשראיתי מי דלת, הבנתי שאלוהים באמת מתכנן עליי איזו בדיחה כל שהיא, או בעצם ההורים שלי.
"שלום" אדם עמד בדלת. הוא לא היה נראה מרוצה מעצמו כמו תמיד, אבל הוא היה חתיך מתמיד. הוא לבש מכופתרת צמודה בצבע שחור, ג'ינס בהיר ונעליים שחורים. תמיד משקיע כל כך, ואני עמדתי מולו בהלם עם שורט וחולצה שקיבלתי בכיתה י'.
"היי תיכנס" אמרתי לאדם וניסיתי לראות לא מופתעת.
אבא שלי ירד למטה וישר חטף אותו לשיחות מטופשות, אמא שלי ערכה את השולחן ואני עליתי למעלה. רציתי להחליף בגדים, אבל אז חשבתי לעצמי שזה יראה פתטי שאני מחליפה בגדים בשבילו.

"אז מה אמה, את שמחה שחבר שלך בא אלינו?" רוני עמדה בכניסה לחדר שלי וחייכה.
"הוא לא חבר שלי, ואני ממש לא שמחה שהוא בא" עקפתי אותה וירדתי למטה.
אח שלי כבר היה למטה וישב בשולחן. הוא שיחק באייפון שלו ולא התייחס למה שקורה סביבו.
אמא שלי קראה לנו לשבת ליד השולחן "יאלה בואו לאכול! שאמה לא תאחר".
"לאן תאחר" רוני שאלה והסתכלה עליי.
"אני יוצאת" אמרתי.
"לאן את יוצאת?" אבא שלי שאל.
"מה קורה לכולם עם החקירה הזאת? , בואו נשב לאכול כבר" אמרתי בעצבים והתיישבתי.
"אדם למה שלא תשב ליד אמה?" רוני אמרה לאדם והחזיקה את עצמה מלא לצחוק.
אדם התיישב לידי וחייך חיוך מובך.

הארוחה עברה בשלום, לא נאמר שום דבר מביך, השעה הייתה כבר רבע לעשר וקיבלתי מדין הודעה. "יצאתי לכיוון שלך, אשלח הודעה כשאהיה בחוץ". קמתי מהשולחן והתקדמתי לעבר המדרגות.
"כבר את עולה למעלה, מה את בלחץ כל כך?" אבא שלי התעצבן עליי קצת.
"עזוב אותה, יש לה דייט היום" אמא שלי צחקה.

הסתכלתי על אדם, הוא הביט בי, לא הבנתי מההבעה שלו מה הוא חושב. אבל הרגשתי קצת רע.
עליתי למעלה וניסיתי לא לחשוב על זה, לבשתי חצאית ג'ינס, חולצה שחורה ואת הסניקרס האהובות עליי. לא השקעתי יותר מידי, לא באמת היה אכפת לי מה דין יחשוב עליי.
"אז מה את לא עם אדם יותר?" רוני עמדה בפתח הדלת שלי.
"אף פעם לא הייתי איתו, אז תפסיקי להזכיר אותו", אמרתי ולקחתי את התיק השחור הקטן שלי.
שמתי בו ארנק, מפתחות ואת הפלאפון שלי.
רוני ירדה למטה, ואני אחריה. אדם עדיין היה בבית שלי. כולם ישבו בסלון ואכלו מהקינוחים של אמא שלי.
"את לא רוצה לטעום איזה קינוח לפני שאת יוצאת?" אמא שלי התקדמה לעברי.
"לא אני חייבת לצאת" אהבתי לצאת לפני הזמן תמיד ולחכות לדייט שלי, לא יודעת למה אבל לא אהבתי שהם מחכים לי.
"ביי לכולם, לילה טוב!" אמרתי ויצאתי החוצה.
השעה הייתה חמישה לעשר ועדיין דין לא הגיע.
עמדתי ליד השער ונשענתי על הרכב של אמא שלי, עברתי קצת על התמונות באייפון שלי ועשיתי סדר משעמום.

"אז עם מי את יוצאת?" שמעתי את אדם יוצא מהבית שלי.
מה אכפת לו בכלל? אני לא שאלתי על כל הבחורות שהיו פה.
"מה זה עניינך?" אמרתי.
"את יודעת שאת מתנהגת כמו ילדה קטנה. אני הקשבתי למה שביקשת ולא פניתי אלייך יותר, אני לא זז מפה עד שאת לא עונה לי" אדם היה נראה מתוח, "ואין לי הרבה זמן, אמרתי לאבא שלך שיצאתי לעשות שיחה דחופה".
"אוקיי, זה ישנה לך עם מי אני יוצאת עכשיו?"
"כן, אני רק רוצה לדעת"
"עם מישהו מהכיתה שלי, קוראים לו דין" אמרתי והרגשתי מוזר.
"אוקיי, תהני" אדם אמר ויצא מהשער.
"אתה לא חייב להיות כל כך לא נחמד אליי" לא שמתי לב מה אני אומרת, לא רציתי שהוא ילך.
"אני לא נחמד אלייך?" אדם צחק. "אני בסך הכל מכבד את מה שביקשת, אפילו שאני רוצה אותך".
"אתה לא באמת רוצה אותי, אתה מחפש להשתעשע איתי ולשחק בי" אמרתי וצעקתי קצת.
"מהרגע הראשון שראיתי אותך. ידעתי. ידעתי שאני רוצה אותך" אדם אמר והיה נראה כעוס.
"אתה חושב שאתה רוצה אותי עכשיו, אבל אתה עוד תשתנה. יום אחד יהיה לך קל לשכוח אותי, אחרי שאני כבר לא אוכל לשכוח אותך" הייתי שברירית מולו.
אדם התקרב אליי והניח את ידיו על הלחיים שלי. "את דרמתית, תפסיקי", אדם חייך ונישק אותי.
יד אחת שלו עזבה לרגע את הפנים שלי ונגעה בגב שלי. משכה אותי קרוב אליו, נישקתי אותו בחזרה. לא יכולתי לשלוט בעצמי.

עצרתי כששמעתי שקיבלתי הודעה בפלאפון, "אני דקה אצלך, תצאי" קיבלתי הודעה מדין.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss Writer עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 16 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נצנץ
נצנץ
המשךךךךך
הגב
דווח
guest
פליז שיעלה המשך מהר

הגב
דווח
טל י
טל י
למה לא עולה עוד פרק?
הגב
דווח
טען עוד 13 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Miss Writer
היית צריך לדעת, אני לא כזאת
היית צריך לדעת, אני לא כזאת
מאת: Miss Writer
לא יכול לחשוב על זה
לא יכול לחשוב על זה
מאת: Miss Writer
אני יודע, הייתי אפס
אני יודע, הייתי אפס
מאת: Miss Writer
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
מאת: Miss Writer
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
על כתף אחת שטן על כתף שניה מלאך.
על כתף אחת שטן על כתף שניה מלאך.
מאת: Alon PAGLIN
לפעמים בא לי להיות אופלייה
לפעמים בא לי להיות אופלייה
מאת: תמר בנט
הסיפור על הקצינה, הגנב ולוחם האתיקה הבלתי מעורער
הסיפור על הקצינה, הגנב ולוחם האתיקה הבלתי מעורער
מאת: תמר בנט
אליקים טויל
אליקים טויל
מאת: Eli Tuil