כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

תקועה- פרק 8

פילים, מטאפורות ושקרים

אני מנסה, ללא הצלחה, לשכוח מהשיחה עם המלצרית.
זה לא משנה שהמסעדה הזאת מדהימה, שהאוכל פה גורם לבלוטות הטעם שלי להיוולד מחדש, או שתום מתאמץ להקסים אותי בכל רגע נתון. אם כבר, זה רק מוביל להבנה המדכאת שכל בחורה שהייתה איתו פה לפניי קיבלה את כל הדברים האלה. אחרי הכל, אין מישהי שלא אוהבת להרגיש מיוחדת, והמלצרית הזאת, בשיא חוצפתה, לקחה את המחט הכי חדה ופוצצה את הבועה הורודה שלי. במהלך כל הארוחה המבט שלי עוקב אחריה, מנסה ליצור איתה קשר עין (הרבה יותר קשר עין ממה שתום מקבל), אבל היא מתחמקת ועושה הכל כדי לא להתקרב לשולחן שלנו.

"הכל בסדר?" תום מוכן להכיר בפיל שבחדר אחרי חצי שעה מביכה במיוחד.
"כן, אני צריכה לשירותים. כבר חוזרת." אני אומרת, כי אני עדיין לא מוכנה להכיר בו.
כמה טוב ששירותים קיימים במקומות ציבוריים. אני חושבת ש-99% מההתמוטטויות הנפשיות שלי נמנעו בגלל העובדה שתמיד יש מקום לברוח אליו, שבו לא צריך להתמודד עם כלום. את רק עם עצמך, לפחות לכמה רגעים. טוב, לפעמים המנקה נכנסת, אבל אתם מבינים למה אני מתכוונת.
אני מסתכלת על עצמי במראה ומנסה לנשום. איך אני יוצאת מזה? להגיד לו שאני לא מרגישה טוב? שיש לי מקרה חירום משפחתי? שהוא אפס? האפשרות השלישית נשמעת מפתה במיוחד.
אחרי עשר דקות אני אוזרת אומץ לחזור.

"חשבתי שכבר ברחת," הוא מחייך אליי. כל-כך קשה לעמוד בפני החיוך הזה.
"כן, החלון לא נפתח אז החלטתי לוותר." אני מתיישבת. אם החלון היה קצת יותר נמוך וקצת פחות מלא סורגים, זאת באמת הייתה אופציה.
"היית אומרת, אני מכיר כמה פתחי מילוט מכאן," הוא קורץ.
"אה, כן? לכמה בנות כבר ברחת?" המילים שלי נורות כמו חיצים טעונים באשמה.
"רק צחקתי." הוא נעשה רציני.
"גם אני." כאילו, זאת הייתה התבדחות מהסוג הזה שהוא לא התבדחות בכלל.
"את בטוחה שהכל בסדר?"
"למה אתה שואל?"
"כי הכל היה כל-כך טוב ופתאום התהפכת לגמרי." אני חייבת לכבד את הישירות שלו. לא הייתי מגדירה את עצמי אדם ישיר. בכלל. פאסיבי-אגרסיבי זה פשוט יותר מתגמל בטווח הארוך. בעיקר כשיש לך יצר הרס עצמי גבוה כמו שלי.
"אני פשוט חושבת שהיינו צריכים לעשות תיאום כוונות לפני הדייט הזה,"
"שזה אומר?" הוא נראה מבולבל.
"שהיית צריך להגיד את האמת," אני בוחרת את הדרך הישירה הפעם.
"את צריכה להיות יותר ברורה, הלכתי לאיבוד."
"שכל מה שאתה מחפש זה להיכנס לי בין המכנסיים."
"את לובשת שמלה."
"מכנסיים מטאפוריים."
"למה שיהיו לך מכנסיים מטאפוריים?"
"אתה ממש מתסכל, אתה יודע?"
"תרצו קינוח?" המלצר שלנו צץ משום מקום.
"נראה לי שנסתפק בחשבון," אני אומרת לפני שיש לתום הזדמנות להשחיל מילה.
כשהחשבון מגיע אני שמה שטר של מאה שקל וקמה מהשולחן.
"אז אני מבין שלא נתווכח על מי ישלם," הוא אומר.
"אני אתן לך את הגרסה המקוצרת: זאת המאה ה-21, אני מסוגלת לשלם על עצמי. תודה." אני מתקדמת לעבר היציאה, הוא שם שטר ורץ אחריי.

האוויר מחוץ למסעדה מרגיש כמו מנת חמצן אחרי טיפוס על האוורסט. עד שהוא תופס את היד שלי, כמובן. אני שונאת את הצמרמורת שעוברת לי בכל הגוף.
"את באמת מתכוונת לעזוב ככה באמצע?"
"לא, הרגליים שלי קיבלו חיים משלהן. כמעט כמו היד שלך." אני מנסה לשחרר את היד השבויה אבל ללא הצלחה.
"ואיך את מתכננת לחזור, בדיוק? את בלי אוטו וזה חצי שעה נסיעה."
"אני חושבת שהרגליים העל-טבעיות שלי יסתדרו."
"עם העקבים האלה?"
"לא משהו שקרח וכמה משככי כאבים לא יוכלו לסדר."
"תני לי לפחות להחזיר אותך הביתה. מאוחר ואת תמשכי תשומת לב מהאנשים הלא נכונים עם איך שאת נראית."
"אולי תפסיק?"
"תני לי לחשוב על זה... לא."
"אתה לא תשכב איתי הלילה. תוציא את זה מהראש שלך."
"את זאת שמכניסה את זה לראש שלי! למה את כל שנייה מזכירה את זה?"
"כי זה מי שאתה. אתה בא לכאן כל שבוע עם בחורה אחרת וחושב שלשכב עם בחורות שלא אכפת לך מהן עושה אותך יותר גבר. אבל תרשה לי להרוס לך: זה בסך הכל ניסיון לפצות על כמה שאתה ריק מבפנים."

"וואו." הוא נראה פגוע. אולי הלכתי עם זה רחוק מדי?
"אני..."
"לא, אל תגידי שאת מצטערת. העיניים שלך הראו שהתכוונת לכל מילה. וזה מה שחשוב, לא?" המבט שלו גורם לי להרגיש אפילו יותר גרוע.
"ותרשי לי להוסיף לניתוח הפסיכולוגי המעמיק שהספקת לעשות לי בעשר דקות שאנחנו מכירים. אולי שכבתי עם הרבה בנות, וזה לא משהו שאני הולך להתנצל עליו... אבל בחיים לא הבטחתי למישהי יותר ממה שעמדתי לקיים ואני לא יודע מאיפה הרעיון הזה נכנס לך לראש. היו בחורות שנקשרו אליי למרות שאמרתי להן שאני לא מחפש מערכת יחסים? כן. אבל כולן ידעו למה הן נכנסות."
"לי לא נתת את האזהרה הזאת."
"כי נמאס לי מזה והבנתי שאני מוכן למשהו רציני, ואת באת וזה הרגיש נכון. רומנטי, לא? איזה קטע שבסוף את מתוסבכת יותר ממני."
"אבל את כולן אתה מביא לפה..."
"את הבחורה הראשונה שהבאתי לכאן מאז... מאז ליאה." הוא אומר את השם שלה בלחישה. כאילו האותיות עצמן כואבות לו. ליאה היא האקסית המיתולוגית. הם היו ביחד כל התיכון ונפרדו כשהיא התגייסה לצבא, שמעתי שזאת לא הייתה פרידה ידידותית (בלשון המעטה).
"אני לא מבינה..."
"גם אני לא." הוא אומר בייאוש. המלצרית הזאת שיקרה לי, עכשיו אני בטוחה. אבל למה?
"אני מצטערת," אני מנסה לחשוב על משהו חכם לומר, אבל אין. הוא עוזב לי את היד, הרסתי הכל עוד לפני שהיה מה להרוס. מטומטמת.
"פשוט תני לי להחזיר אותך הביתה. ואל תדאגי, מבטיח לא להטריד אותך יותר."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
טל י
טל י
אמאאאאא אמאאאאאאא אמאאאאאאאאא
פשוטטטט נדירררררר!!!!
עודדד פרקקקק אבלללללללל דחוווווףףףףףףף
מחככההההה♡♡♡♡
הגב
דווח
Gili Levy
Gili Levy
שלא יוותרו הם מתאימים
הגב
דווח
מזי חיימוב
מזי חיימוב
ווואי איזה פרק מושלםםםם...אוףף איזה באסה איתםםם
תמשיכייי מרתק..כתיבה סוחפת...עודדדד!!!
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Lee B
הפעם הראשונה
הפעם הראשונה
מאת: Lee B
תקועה- פרק 20
תקועה- פרק 20
מאת: Lee B
תקועה- פרק 14
תקועה- פרק 14
מאת: Lee B
תקועה- פרק 17
תקועה- פרק 17
מאת: Lee B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
ביאוס ראשון יצא לדרך
ביאוס ראשון יצא לדרך
מאת: Natali Beso
לופא- פרק 2
לופא- פרק 2
מאת: תומר דגן
מלי פרק 11
מלי פרק 11
מאת: איש המגבעת
חבורת מד''א פרק 11 חלק ב'
חבורת מד''א פרק 11 חלק ב'
מאת: אור קרסנר
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan