כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

תקועה- פרק 4

חברים, אויבים ומכוניות צעצוע

אני בוחנת את האדם שמולי כמה פעמים, העיניים האלה... ללא ספק התבוננתי בהן בעבר.
הבעת הפנים מרגישה כל-כך מוכרת, אבל איך? זה ממש עומד לי על קצה הלשון, אבל בינתיים אני בוהה בו מבלי למצמץ. ההבנה הזאת גורמת למצמוץ בלתי רצוני ואני מפסידה בקרב המבטים המותח הזה.
"שחר." הוא מחייך וגואל את שנינו מהרגע המביך.
"כן, אני יודעת," אני משקרת, בעיקר מחוסר נעימות אבל גם כי חלק בי לא רוצה להודות בתבוסה. שחר רשף... ברור. הבן של השכנה/האויב המושבע שלי בגיל 8.

הכל התחיל מזה שאימא שלי הייתה מאוד לחוצה כשעברנו לדירה החדשה. היא הייתה גרושה טרייה+1 ובלי יותר מדי רשת תמיכה מאחוריה, מה שהוביל לרצון הלגמרי הגיוני להכיר חברים. חוסר ההיגיון הגיע כשהיא כפתה עליי להתחבר עם הבן של האימא החד הורית מהדירה למעלה, רק כדי שיהיה להן תירוץ לבלות יחד. אל תבינו אותי לא נכון, גם בגיל 8 הכרתי בעובדה שמבוגרים צריכים קשר אנושי עם בני גילם, פשוט לא הבנתי למה אני צריכה לסבול מזה.

שחר ואני לא היינו אמורים להיות חברים, באף עולם. הסיבות:
1. הוא היה בן ובגיל 8 חשבתי שבנים הם דוחים (טוב, הדעה שלי לא השתנתה הרבה)
2. הוא היה גדול ממני בשנה שלמה וטרח להזכיר את זה בכל פעם ששיחקנו במכוניות שלו
3. הוא התעקש שנשחק רק במכוניות שלו
4. שנאתי לשחק במכוניות שלו

אז נכון ששלוש מתוך ארבע הסיבות האלה קשורות למכוניות צעצוע, אבל גם אדם בוגר היה מבין את הבעיה. אה, ואיך אפשר לשכוח את הכינוי המקסים שהיה לו אליי: "נעמה הסתומה", לא מתוחכם אבל מעצבן בכל זאת.
לאימא שלי, כמובן, לא היה אכפת מכל אלה. היא הכירה חברה חדשה, ואני לא עמדתי להרוס לה את זה. החברות שלהן נהרסה בכל אופן כשאימא שלו הכירה גבר חדש והם עברו לעיר אחרת, זה היה אחד הימים המאושרים בחיי.

"אני הולך להעמיד פנים שאני מאמין לך." הוא נשמע כל-כך מרוצה מעצמו. אני רוצה לשפוך לו את המשקה בפנים, גם כאות נקמה על כל הפעמים שבהן קיבלתי את המכונית הירוקה.
"ואני הולכת להעמיד פנים שהשיחה הזאת מתקדמת בכיוון חיובי." האגרופים הכווצים שלי, עם זאת, מסרבים ליישר איתי קו.
"אוקיי, אז אני רואה שלא הרבה השתנה מאז גיל 9."
"8."
"אה נכון, את קטנה ממני בשנה." הוא צוחק את הצחוק הדבילי שלו.
"נראה לי שזאת הפעם הראשונה שהייתי צריכה להזכיר לך את זה."
"יכול להיות. אז, מה איתך?" הוא מסתכל עליי. אני עומדת בפני צומת דרכים קשה:
1. להתעלם ולגרום לו להבין שהוא מטרד כמעט כמו הברמן
2.לדבר איתו כי הוא ככל הנראה האדם היחידי שיפנה אליי במסיבה הזאת
אני בוחרת באפשרות השנייה כי לשתות לבד זה פתטי וגם כי הוא לא לגמרי מכוער.

אני שונאת את השאלה הזאת, "מה איתך", רוב הפעמים היא נשאלת רק מתוך נימוס. לא באמת אכפת לו מה איתי. אם אני אפתח בפניו את כל מה שאיתי, הוא יחשוב שאני מוזרה.
"הכל מעולה כי אתה יודע... מסיבה, ואלכוהול." אני עונה ורוצה להרביץ לעצמי.
"זה פשוט הזוי לראות אותך ככה, את יודעת?" הוא מתעלם לגמרי מהתשובה שלי. בצדק.
"ככה איך?"
"בלי קוקיות בשיער וגבוהה יותר."
"אם הייתי נשארת באותו הגובה זה היה קצת בעייתי."
"מזל שאני עדיין יותר גבוה ממך." אבל חבל שאתה עדיין אידיוט.
"רק בקושי." או בהרבה.
"ברור. את יודעת, כשעברנו חזרה לכאן תהיתי לגבייך."
"וואלה?" זה באמת מפתיע אותי. אני לא חושבת שהוא עבר לי בראש אפילו פעם אחת.
"כן, היינו מאוד קרובים," הוא מושך בכתפיים כאילו זה מובן מאליו.
"היינו אויבים," אני מסתכלת עליו, המומה.
"מה? למה את אומרת את זה?"
"שנאנו אחד את השני, אתה קראת לי נעמה הסתומה! ואני לא מצאתי כינוי בשבילך וזה תסכל אותי בטירוף ו..." אני קולטת שאני מברברת ומשתתקת מיד.
"שחר הזכר," הוא אומר.
"מה?"
"הנה מצאתי לך כינוי בשבילי, שחר הזכר." הוא אומר בביטחון.
"זה כל-כך גרוע, אני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר כמה זה גרוע." אני צוחקת.
"טוב, אולי זה לא הכינוי הכי מוצלח."
"אולי." הצחוק שלי נרגע סוף סוף ואני מקבלת הודעה:
תמרה: תום הגיע!
תמרה: תום פה....
תמרה: איפה את?

מישהו צריך לקחת את סימני הפיסוק מהבחורה הזאת.

"אז בשביל מי הגעת?" הוא שואל ואני מרימה את המבט ממבול ההודעות שתמרה שולחת.
"לא שזה עניינך, אבל למה אתה חושב שהגעתי לפה בשביל מישהו?"
"זאת לא שמלה שהיית לובשת סתם ככה." הוא אומר בכנות.
"מה? הדבר הישן הזה שזרקתי על עצמי?" אני מנופפת ביד בביטול.
"כן, הדבר הישן הזה. את בכלל יכולה להתכופף?" הוא סורק את כל הגוף שלי ואני מסמיקה.
"אני לגמרי יכולה, פשוט ברגע הספציפי הזה... אני לא רוצה." אני מנסה להישמע רצינית.
"בקיצור, מי זה?" הוא מתעניין.

"אחי, למה אתה לא עונה להודעות?!" תום צץ משום מקום וכל הגוף שלי משתתק.
שחר מחייך בקור רוח "לא ראיתי ששלחת,"
"כן, אני שם לב, גם חברה שלך שמה לב, דרך אגב. היא לא מפסיקה לחפור לי שנעלמת לה." תום נשמע מעוצבן באמת.
"מצטער, אחי."
"אני פשוט לא מסוגל עם ההודעות שלה יותר. היא תלותית בטירוף, והיא בכלל לא חברה שלי!"
"אני אדבר איתה על זה. ואל תדאג, אני אפצה אותך, איזה שוט שאתה רוצה, עליי,"
"זה בר חופשי! וכאילו שזה יעזור. המזל שלך שאני מצאתי אותך ולא היא. אם היא הייתה רואה שאתה מתחיל עם כל מה שזז... ועוד במסיבה שלה!" המשפט של תום מזכיר לו שזאת לא שיחה פרטית, והוא מבחין בי.
"שוב את?" הוא אומר ואני כבר יודעת שהפרצוף שלי נעשה אדום כמו השמלה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מזי חיימוב
מזי חיימוב
הסיפור שלך כל כך מושלםםםם וכתיבה מרתקת....מחכה כבר להמשךךךך
הגב
דווח
Lee B
Lee B
תודה רבה! (:
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Lee B
הפעם הראשונה
הפעם הראשונה
מאת: Lee B
תקועה- פרק 20
תקועה- פרק 20
מאת: Lee B
תקועה- פרק 14
תקועה- פרק 14
מאת: Lee B
תקועה- פרק 17
תקועה- פרק 17
מאת: Lee B
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Eltchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D