כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

'בוא נשחק משחק '- פרק 21 .

די עידו די! אתה פשוט חייב להיות פרנואיד כל הזמן?! אתה לא מסוגל אפילו להחזיק את הגה תתעשט על עצמך לפני שגם אתה תיהיה בבית חולים אבל לא על תקן מבקר, על תקן חולה אז תיזהר!

דולב הסתכל אליי במבט חשדן ואמר " אז לא ידעתי שגם את ככה קרובה לניר .. מה הוא בשבילך יותר מאח או ידיד טוב?"
" תניח לי דולב, תן לי לשמוח שהוא סוף סוף התעורר בלי שאלות מיותרות עכשיו בבקשה ".
" את צודקת במקום להתרכז בעיקר אני מתעסק כרגע בטפל, העיקר שאת שלי ושניר מרגיש יותר טוב " הוא חיבק אותי חזק והתחיל לנשק אותי לאט לאט .
" מה אתה עושה דולב?" שאלתי ספק צעקתי עליו אני בטוחה שכל הבית חולים שמע, טוב נו לא אולי לא כולם אבל מספיק כדי שכמה אנשים יבהלו ויצאו לראות על מה כל המהומה .
" אני מצטער, פשוט חשבתי שטוב לך שאני כאן "
" טוב לי, תרשה לי לגכך קצת עכשיו תעזוב אותי ותן לי לראות את ניר גם ככה היה לי יום קשה אז תרשה לי רגע להיות עם עצמי"
"חכי רגע בבקשה אני בא איתך לראות את ניר " הוא השיג אותי אחרי שהלכתי הכי מהר שאני יכולה, הרי דולב מהר ממני בהרבה וטוב נו ככה זה שאתה מתאמן ויש לך כוח עוד אחרי יום אימון לעשות ריצה בחצר ענקית עם כמה ספסלים .
בנתיים אמא של ניר לא יצאה מהחדר כבר שעתיים, המחשבות מתרוצצות במוחי כמה שאלות יש לי לשאול אותו כמה רגעים יש לו לספר לו, התגעגתי אליו כלכך אלוקים!
איך אפשר בשעתיים, בשעתיים לספר לו עד כמה הוא חסר לי שכמעט הוא השאיר אותי בעולם הזה לבד, שכמעט גם אני הייתי קרובה אליו כי כבר לא היה לי צורך בחיי .
הרי רק שעתיים, אני אבכה אני ילטף לו את הפצעים והלב שלי ישרף מפנים .
הרי רק שעתיים, אני אשב בדממה על הכיסא לידו ויחפש מילים ..
פתאום דולב קוטע אותי ממחשבותי " אני אכנס ראשון טוב, או שאת רוצה שנכנס ביחד אולי זה רעיון יותר טוב, אה?"
עוד לפני שפתחתי את פי להחזיר תשובה, אמא של ניר התיישבה לידי וחיבקה אותי חזק כזה, חיבוק שבא מהלב .
"אוריאנוש שלי, ניר התעורר והצליח הוא הצליח להזיז את הרגל שלו קצת, את מאמינה?"
" הוא בהכרה?" דולב שאל
" הוא בהכרה, אבל בקושי מדבר .." היא ענתה לדולב בלי להסתכל עליו בכלל .
" מתי אפשר להיכנס? "שאלתי אותה כמעט בוכה .
" הם אמרו שלהיום הביקורים הסתיימו, אבל מחר הם התחדשו לקראת שעות הבוקר המוקדמות ותוכלי לראות אותו אורייאנוש " היא ליטפה את פני והסתכלה עליי, כאילו קראה אותי כמו ספר .
" זה לא אופיר, אני רוצה לראות אותו עכשיו "
בכיתי ללא הרף, זלגו מעייניי דמעות שאפילו יצלחו למלאות את הכנרת בחזרה, ייבבתיי כמו גורת חתולים קטנה שזקוקה נואשות לאמא שלה .
דולב ניגש אליי הציע לי כוס מים, הציע לי לאכול אחרי שכמעט כל היום לא טעמתי כלום, הציע לי לצאת בחוץ ולנשום אויר צעקתי אליו, סרבתי לו להכל .
" את עייפה " הוא לחש וקירב אותי אליו נשענתי על כתפו הרחבה, נכנעתי לעייפות ולבסוף נרדמתי עליו.

----------♡♡♡♡♡♡♡♡♡----------
מבטו של עידו :
אחרי לילה ללא שינה ושתיית אלכהול מרובה, מצאתי את עצמי נוסע לכיוון הבית חולים שבה אוריאן נמצאת .
" אני לא מסוגל לחשוב שקרה לה משהו, אולי דרסה אותה משאית או שאולי ..." מלמלתי לעצמי והבטתי לכיוון המראה שבאוטו .
די עידו די! אתה פשוט חייב להיות פרנואיד כל הזמן?! אתה לא מסוגל אפילו להחזיק את הגה תתעשט על עצמך לפני שגם אתה תיהיה בבית חולים אבל לא על תקן מבקר, על תקן חולה אז תיזהר!
" מה זה משנה העיקר שאני יהיה בחדר ליד אוריאן או שאולי יש מיטה לידה ככה אני יהיה הכי קרוב אלייה בעולם, העיקר שהיא תרגיש טוב שהיא אייתיי " ניסתי לענות למחשבות שבמוחי שוב ושוב ושוב עד שהגעתי לחנית בית החולים .
נגשתיי למועדין שם ושאלתי אותם " באיזה מחלקה אוריאן בטיטו נמצאת?"
אך אמרו שאין להם מישהי שעונה לשם הזה ואמרו שבכלל יש רק אוריאן בטיטו אחת והיא השתחררה הבוקר שאלתי עוברים ושבים אולי הם מכירים אך גם הם לא ידעו לענות לי .
נשארתי חסר אונים והתחלתי להסתובב בכל המחלקות, בכל הקומות שאלתי פיקדות, שאלתי אחיות, שאלתי אפילו ילדים אולי בכל זאת הם שמעו ...
'זה לא יכול להיות, אבל אמא של אוריאן אמרה שאוריאן כאן נמצאת בבית חולים, לא יכול להיות שהיא שיקרה אולי אני הוזה וכל זה לא קרה בכלל'
החלטתי לרדת לקיווסק, ולתרענן במשקה שאולי יצליח גם לרענן לי את הזכרון, בחיי התעייפתי!
קניתי את המשקה האוהב עליי, שוקו כמובן ובחרתי לי פינה שקטה בה אני יכול לנוח מעט .
פתאום מבעד לחלון אני רואה בחורה יפה יושנת על כתף של גבר שנראה לי קצת מוכר ..
החלטתי לראות במי מדובר, לרגע חשבתי שאני הוזה אבל אז שמעתי קול מוכר "קר לי קצת " הקול של אוריאן שלי .
הסתכלתי שוב כדי להיות בטוח ואז אני רואה את אוריאן שלי נרדמת על כתף של גבר, על הכתף של דולב .
"לנשום! לנשום! 1.. 2.. 3.." מלמלתי לעצמי בעודי רץ לכיוונו.

אודליה כחלון עקוב אחר אודליה
שמור סיפור
ספרים מאת אודליה כחלון אודליה כחלון
בוא נשחק משחק . את ההודעה הזאת שלחתי לאקסים שלי...
"יש אנשים שזמנם עבר חלף, אהבה היא דבר מסובך - שמחה ועצב, אושר וכאב, ביחד ולבד -כולנו חווינו את הרגשות האלה יותר מפעם אחת בחיינו"
"בוא נשחק משחק "- מדבר בדיוק על זה.
על משחק האהבה שתמיד חוזר על עצמו, על השמחות האכזבות, והכמיהה של כולנו להרגיש נאהבים ".
הספר מכיל 2 חלקים :
חלק 1 בו ניתן למצוא סיפורים קצרים על רגעי אהבה שכולנו חווים ועל החיים שכולנו חיים בראייה שונה .
וחלק 2 בו ניתן למצוא סיפור בהמשכים
על שני אקסים שנלחמים על לב שבור אחד ועל לב שמזמן כבר לא מאמין באהבה.
האם הם יצליחו להשיב אליהם את אהבתם? מי מהם ינצח? ואולי הצד השלישי ירוויח?
את כל זה תגלו רק בספרי
#בוא נשחק משחק #
לפרטים ורכישה ניתן לפנות אליי בפרטי .
לפרטים נוספים
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מזי חיימוב
מזי חיימוב
המשךךךך
הגב
דווח
אודליה כחלון
אודליה כחלון
עוד קצת ...❤
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
תבטיחי לי
תבטיחי לי
מאת: Barel Romano
יכול להיות..
יכול להיות..
מאת: ~lily s
אילת
אילת
מאת: שיר פיליבה
יהושפט
יהושפט
מאת: איש המגבעת
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D