המקום שלך לכתוב

אני נכנס בעקבותיה ומבחין בתאומים שלי משליטים טרור בפינת המשחקים. אני מחייך אליהם באושר, גאה בהם כל כך.. אחרי שגילינו בהפתעה בחודש השלישי שלורן בהיריון עם תאומים, לא היה מאושר מאיתנו. שנכנסתי לחדר הניתוח איתה ושמעתי אותם בוכים, חוויתי את אחד הרגעים הכי עוצמתיים בחיים שלי. מקום שני אחרי החתונה שלנו. ברגע שהם קולטים אותי בדלת, הם ממהרים לקראתי בליווי קריאות ״אבא״, ״אבא״ נרגשות. אני מרים אחד מהם בכל יד ומנשק את שניהם על המצח. ״התנהגתם יפה היום?״ אני שואל בחיוך. אלכס מעט צוחק לעצמו,״ אולי קצת אבא״, הוא מחייך חיוך מלאכי. איך אני יכול לכעוס על המלאך הזה?
החלטנו לקרוא להם מייקל ואלכס. יותר נכון לורן הפתיעה אותי. מייקל היה השם של אבא שלה, ואלכס של אחי- כמו שהיא כבר ידעה.
כשהביאו לי להחזיק אותם בפעם הראשונה, בחדר ההתאוששות, התרגשתי עד דמעות.
״תכיר אבא, אלה מייקל ואלכס״, היא חייכה בתשישות. אני נזכר בסיטואציה שהייתה מעט לפני שנתיים. ״ומה איתך, מייקל? כמה צרות אתה עשית?״ אני שואל בחיוך, כבר יודע את התשובה.
״בכלל בכלל לא אבא״ הוא משיב ברצינות תהומית.
״אמא תשמח, מתוק שלי. רוצים ללכת לראות אותה?״ אני מוריד אותם ולוקח את ידו של כל אחד מהם. ״כן, אבא!״ צווחים שניהם בקול.
״אז בסדר״ אני מחייך ויוצא מהגן, מרגיש בהחלט מאושר.

אהובים שלי ❤️
אז.. הסיפור נגמר כאן. מה דעתם? אהבתם, לא אהבתם?
תודה על כל התגובות, הדירוגים והתמיכה שלכם- אתם מהממים ❤️
נתראה בסיפור הבא (: