כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

תקועה- פרק 3

לכל מסיבה טובה יש כמה מרכיבים- המוזיקה, האנשים, והאוכל. מזל שיש פה אחלה אוכל.

"אז, החלטת מה את לובשת היום?" תמרה נשמעת מתנשפת בטלפון.
"השאלה שלך צריכה להיות אם אני בכלל הולכת היום," אני עונה ומנסה לגרום ללק שלי להיראות תקין. אני באמצע השכבה השנייה שכנראה אוריד (שוב) באצטון כי אחוז הצמר גפן שיש לי על האצבעות גבוה משמעותית מאחוז הלק.
"חמודה, שתינו יודעות שהסיכוי היחיד שלך להתחמק מזה הוא אם תחלי בשחפת," הנשימות שלה נשמעות חזקות יותר ממקודם.
"את יודעת איפה משיגים שחפת בהתראה קצרה? האמת שזה נשמע כאילו את מתחילה לחלות במשהו." שיט, הבקבוק נפל! נוזל בצבע תכלת על כל השטיח שאימא שלי אוהבת. תכלת ובז' זה שילוב... רע.
"הפסיכולוג שלי אמר לי שאני צריכה למצוא מפלט, מקום שאני יכולה להיות בו עם עצמי ולהשתיק את כל הרעש מסביב, הוא הציע ריצה."
"את קולטת שחלק מהעניין הוא שלא תדברי בטלפון?" אני מנסה לנגב עם צמר גפן וזה נמרח יותר. אני כבר יכולה לדמיין את השיחה שאימא ואני ננהל, שיחת פיטורים משפילה על כך שאני לא מתפקדת בהתאם לציפיות... רק שהיא די תקועה איתי בתור הבת שלה. זה יהיה כמו להיפרד ממישהו רק כדי לגלות ששניכם הולכים באותו כיוון.
"שמעי, ניסיתי את זה בהתחלה, אבל זה פשוט לא הולך, אני ועצמי לא מסתדרות,"
"אה, אז היית אומרת לי, יש לי ניסיון של שנים עם שתיכן." אני צוחקת.
"איך אני אוהבת כשאת חושבת שאת מצחיקה!" היא אומרת בסרקסטיות מוחלטת.
"מעריכה את זה," אני מחליטה להפוך את השטיח וזהו, אבל הכתם חדר גם לצד השני. אולי אצליח לשכנע אותה שהשטיח הגיע ככה, תלוי אחרי כמה כוסות יין היא תהיה.

"אז סגרנו על שמלה שתכניס אותך לרשימה להשתלת ריאות?" היא שואלת.
" אין לי בגד בארון שיכול לעשות לי נזק גופני תמידי, תודה לאל," אני סוגרת את הבקבוקון וזורקת את הממזר הקטן לפח. העלמת ראיות היא חלק הכרחי בכל פשע שמבוצע כהלכה.
"זה רק אומר שיש לך בגדים מכוערים,"
"וואו, שתי מחמאות ממך ביום אחד, הלב העדין שלי לא עומד בזה,"
"גם הלב של תום פאקינג שפי לא יעמוד בזה כשהוא יראה אותך בשמלה הצמודה האדומה שלי!" היא שוב צווחת ברחוב ואני מרחמת על כל עוברי האורח התמימים שנאלצים לקבל את זה בלי אמצעי מיגון.
"עם המזל שלי אני אראה כמו קונדום וזה יזכיר לו את תקרית הסופר-פארם," אני מגחכת.
"אני מבטיחה לך שאת תהיי הקונדום הכי מושך בכל המסיבה הזאת," היא נחושה.
"אני יודעת שבראש שלך המשפט הזה היה נשמע הגיוני ותקין, אבל הוא לא,"
"בקיצור תבואי אליי בשמונה." היא קובעת עובדה.
"אבל זה מתחיל בעשר, לא?"
"כן, שעתיים זה כלום זמן במצב הנוכחי שלך, יודעת מה, תבואי בשבע."
אני צוחקת ומנתקת לה.

"אני לא יוצאת ככה מהבית!" תמרה סוגרת את הרוכסן של השמלה שהיא כפתה (פיזית) עליי.
"מה?! היא נראית יותר טוב עלייך מעליי, יא מעצבנת!" היא צורחת לי באוזן.
"היא בקושי נראית," אני מנסה לגרום לפיסת הבד להגיע לי לברך אבל היא חוזרת בעקשנות למקום.
"נעמה גולדר, שתינו יודעות שבסוף את תיכנעי, אני מציעה לך לעשות את זה בכבוד עכשיו,"
"אם אני מתכופפת רואים לי הכל," אני מדגימה לה בחוסר חן.
"טוב, יש לזה פתרון פשוט מאוד, אל תתכופפי." היא מעסה לי את הכתפיים ואני מרגישה כמו מתאבק שיוצא לקרב. אני מקנאה במתאבקים אמיתיים ברגעים אלה, כי לפחות להם יש מכנסיים.
"אל תתכופפי, אל תזוזי, אל תנשמי, באותה מידה אני יכולה גם למות בשמלה הזאת,"
"ואיזה מוות יפהפה זה יהיה," יש לה מבט חולמני בעיניים.
"אני אעמיד פנים שלא אמרת את זה עכשיו," היא מתחילה לאפר אותי ואני מתעטשת מהאבקה המסתורית שהיא שמה לי על העיניים.
"תראי, זה מאוד פשוט. את+השמלה הזאת+הקסמים שלי=גברת שפי לעתיד."
"את לא כוללת את המשתנים הבלתי צפויים במשוואה הזאת." אני עונה ומנסה לא לדמוע.
"אל תסבכי אותי עם מתמטיקה עכשיו, האייליינר הזה מלחיץ מספיק עם כל התזוזות שלך!"

אחרי לא פחות משעה וחצי של ציות להוראות ותחושה טראומטית של טירונות במחנה 80, תמרה המפקדת משחררת אותי.
"אני אומרת לך, יש לי כוחות על טבעיים." היא אומרת בזמן שאני מסתכלת במראה. אני נראית... טוב? שונה. בעיקר שונה. אבל זה לא שונה רע בהכרח.
"עכשיו, אם רק יכולת לאפר את האישיות שלי," אני עונה (חצי) בצחוק.
"נעמה, אני יודעת שאת עוברת דברים לא קלים, כן, גם אם את בוחרת לא לספר לי, ולמרות שזה פוגע, אני מבינה. אבל אני רוצה להגיד לך משהו ואני מקווה שתחשבי על זה, ולא במובן השטחי של המילה. עכשיו, אחרי התיכון והצבא, את אחראית לעצמך. את לא יכולה להתכסות מתחת לשמיכה ולצפות שהכל יסתדר מעצמו. זה לא קורה. את צריכה לקבל החלטות, ואת רובן את תעדיפי לא לקבל. אבל אלה החיים. החוסר ביטחון הזה שאת מרגישה, כולנו מרגישים אותו. חלק מראים אותו יותר וחלק פחות, אני לא אגיד לך להתגבר עליו, כי זה שטויות, את פשוט צריכה להאמין שאפשר לחיות עם זה." היא משאירה אותי (בפעם הראשונה) ללא מילים.

הבית של נועה שכטר מסוגל לאכלס כפר ממוצע באפריקה. אף פעם לא הבנתי בתים כאלה, איך אפשר לחיות כשל חדר נמצא במרחק קילומטרים אחד מהשני? יותר מדי הליכה לדעתי. עכשיו אני יודעת שההורים שלה התגרשו והיא בת יחידה, ושכרגע אימא שלה חיה עם החבר/מדריך הכושר שלה בניו-יורק, (העובדות המרתקות האלה מוגשות לכם בחסות תמרה לוי). מעניין אם אבא שלה בכלל גר איתה כאן... או שהיא פשוט לבד.
"הבית הזה הוא חתיכת הזיה, אה?" תמרה לוקחת אותי לאזור המעניין- האוכל. יש פה קייטרינג של איזה שף שפתח עכשיו חמש מסעדות.
"טירוף מוחלט." אני לוקחת חתיכת פשטידה מאחד המלצרים ונאנחת מחתיכת הגן עדן שנכנסה לי לפה. הפה הזה רגיל לסטנדרטים מאוד נמוכים, אני לא חושבת שהוא יחזור לעצמו אחרי המסיבה הזאת. זאת בעיה, בעיקר עם איך שאימא שלי מבשלת.
"מזל שאני עדיין בקשר איתה, אחרת לא היו מכניסים אותנו בחיים," היא צוחקת.
"לא ידעתי שאתן חברות,"
"לא הייתי מגדירה את זה חברות, יותר ניצול אינטרסים הדדי משותף. שכחת שהיא שירתה בבסיס שהייתי משקית ת"ש בו?"
"למען האמת, כן. רגע, היא ביקשה הקלות בת"ש? ברצינות?"
"זה סיפור ארוך, אבל אל תשני את הנושא פה. אני רואה איך העיניים שלך סורקות את השטח. תום עדיין לא הגיע."
"איך את יודעת?"
"אחד החברים הכי טובים שלו העלה סטורי, הם בדרך עכשיו." היא מראה לי את הסרטון. זה לא נחשב חדירה לפרטיות כשזה בהסכמה... נכון?

עברה שעה ועדיין אין זכר לתום. הנעליים האלה הורגות לי את הרגליים ואני רוצה להרוג את תמרה. זאת הייתה טעות להגיע. בינתיים קיבלתי פגישת מחזור עם כל השכבה (בעיקר עם האנשים שאני לא סובלת), הבונוס היחיד הוא הפשטידת פטריות האלוהית שמגישים פה, והעובדה שתמיד מביאים עוד ממנה. אתה יודע שזה אירוע על רמה כשיש ריפיל.
"אני הולכת לשירותים," אני לוחשת לתמרה באוזן בזמן שהיא מדברת עם בנות שמעולם לא פגשתי. תמיד ידעתי שתמרה יותר חברתית ממני, אבל לא היה לי מושג כמה הפער בינינו התגבר בנושא הזה בזמן הצבא. הלוואי שיכולתי להגיד שאני לא מרגישה צביטה של קנאה.
"את רוצה שאבוא איתך?" היא מתעלמת ממה שהן אומרות ואני מרגישה אשמה.
"אל תדאגי, אני אמצא אותם. אני בטוחה שיש פה לפחות 20." אני מחייכת ומנסה להראות לה שהכל בסדר גמור.
"אוקיי," היא לא נשמעת לגמרי בטוחה אבל אני עוזבת לפני שיש לה הזדמנות להתחרט.

נטשתי את החיפוש אחר השירותים תוך כמה רגעים. כלומר, אני יכולה לשאול מישהו פה, אבל אני לא באמת צריכה ללכת. אני בעיקר צריכה להפסיק להרגיש ככה. המוזיקה רועשת מדי, האנשים שמחים מדי... כמו קסם של ממש אני קולטת שהבר (החופשי) נמצא מולי. בדרך כלל אני לא שותה הרבה, בעיקר אחרי החוויה האחרונה שלי. אבל עכשיו אין דבר שנשמע יותר מזמין מאלכוהול.
הברמן, שבוהה בצורה די מובהקת במחשוף שלי, מגיש לי את הכוס ואני דופקת לו מבט עקום. היי, אני לא אומרת שזה לא לגיטימי. בשמלה כזאת גם אני הייתי בוהה במחשוף של עצמי, אבל אתה יכול לעשות את זה בצורה שלא מזכירה בבון.
"בהתחלה לא האמנתי שזאת את." מישהו אומר מאחוריי והכל נעצר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
יווואו קראתי עכשיו הכול והסיפור פשוט מדהים!! את מצחיקה אותי מרגשת אותי וגורמת לי להזדהות פשוט הכול ביחד! הכתיבה שלך אדירה ואני כבר לא יכולה לחכות להמשךךך שאני מקווה שיגיע מהרר❤️
הגב
דווח
Lee B
Lee B
וואו, תודה רבה!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Eltchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan