כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

ואז את הגעת 26

"אני זו שהייתה מסתכלת עליך מהצד בגאווה כזו כמו שהיא עושה עכשיו..."

פרק 26:
יום שישי מגיע, ערב שבת מתקרב, ומאיה רון ועופרי עומדים במטבח ומכינים את הארוחה הקבועה של שישי בערב, בשביל כל הישראלים שמגיעים לכאן ורוצים קצת תחושה של בית. אני עוזר לקמילה להעביר ארגזי בירת 'גולדסטאר' שהיא תמיד מזמינה מהארץ כדי להקנות לישראלים תחושת שייכות. כשאני מסיים לעזור לה אני הולך לבקתה שלי ונכנס להתקלח. כשאני יוצא עטוף במגבת אני ניגש לארון ומוציא משם חולצה לבנה מכופתרת וג'ינס. אני לובש את הג'ינס ואז נשמעת דפיקה בדלת. לפני שאני מספיק לפתוח עופרי כבר פותחת את הדלת בעצמה ומנשקת אותי על השפתיים. היא לבושה בשמלת מיני לבנה שמחמיאה לה מאוד. "אהבתי שאת דופקת ולא מחכה לאישור" אני צוחק כשהיא מתיישבת על המיטה. "אתה החבר שלי, מותר לי" היא מושכת בכתפיה ומחייכת. אני לובש את החולצה והיא קמה ומכפתרת את הכפתורים ואני בוהה בה מהופנט בזמן שהיא עושה את זה. "הזמנת את ליאן?" היא שואלת בזמן שהיא מסדרת את הצווארון של החולצה שלי. "מה?" אני שואל כדי להבין אם שמעתי נכון. "שאלתי, אם הזמנת את ליאן" - "לאן?". "לארוחה של שישי, מה לאן" היא צוחקת. "לא... הייתי אמור להזמין אותה?" אני שואל מבולבל. "כן מאמי... לא משאירים אנשים לבד בערב שישי" היא אומרת ומיישרת את הצווארון שלי, "לך אליה, תזמין אותה". "נו מאמי" היא מאיצה בי כשהיא רואה אותי מתמהמה. אני מנשק אותה על השפתיים הקטנות שלה ויוצא מהחדר. אני לוקח את האוטו ונוסע למלון שליאן נמצאת בו בהמשך קו החוף. אני נכנס לקבלה ומבקש מהפקיד את מספר החדר שלה, ואז נכנס למעלית ועוצר בקומה 5. אני לוקח נשימה עמוקה ודופק לה על הדלת. היא פותחת אחרי כמה דקות ונראה שהיא מופתעת לראות אותי, אבל מופתעת לטובה. "היי, אנחנו כל שישי עושים בכפר שלנו קבלת שבת וארוחת שישי לכל הישראלים שבאים, חשבנו להזמין אותך ואת סתיו, אם תרצו כמובן" אני מגרד במאחורי הראש שלי והיא מחייכת. "סבבה, מתי זה?" היא שואלת. "ב7 וחצי, אז נראה אותך שם?" - "כן ברור". אני מחבק אותה והיא מנשקת אותי על הלחי. אני עוזב את המלון שלה ונוסע חזרה לכפר, כשעופרי עובדת במרץ על השולחן. אני בא אליה מאחור ומפתיע אותה, והיא קופצת מבהלה. "אידיוט אחד נבהלתי!" היא צועקת ומרביצה לי בעדינות. "זו הייתה המטרה" אני צוחק והיא עושה פרצוף כועס. "אידיוט שכמוך!" היא מרביצה לי שוב. "איזו אלימה! מי חינך אותך ככה?" אני ממשיך לצחוק. "תשתוק כבר" היא מניחה את הידיים שלה סביב הצוואר שלי ואני מחבק אותה חזק ומרים אותה באוויר לכמה שניות. הריח שלה ממכר אותי בטירוף. אני מנשק אותה בצוואר. "די מאמי אני צריכה להמשיך לסדר כאן" היא מנסה להשתחרר מהאחיזה שלי אבל אני לא מרפה. "אני אוהב אותך יפיופה" אני אומר ולא משחרר אותה, לא רוצה להתנתק ממנה, אני מכור אליה בטירוף. "מאמי שלי..." היא מלטפת את הפנים שלי ומסתכלת לי ישר בעיניים, אני תכף טובע מהעומק שלהן... "הזמנת אותן?" היא שואלת ואני מהנהן. "יופי יפה שלי... אתה יכול לעזור לי בבקשה?" היא שואלת ומשחררת ממני. "ברור חיים שלי" אני מנשק אותה בלחי ועוזר לה לסדר את כל הצלחות והכלים על השולחן. היא מחייכת כל הזמן ואני נמס מזה, אני תכף מת מהחיוך הזה שלה, עם הגומות הקטנות האלה... אני כל הזמן מסתכל עליה... בוחן את כל התנועות שלה... בא לי פשוט לקפוץ עליה ולעטוף אותה באהבה... היא פשוט מושלמת עם השמלה הלבנה הזו... היא מסיימת לסדר והולכת לבקתה שלה ואני הולך בעקבותיה ודופק בדלת שלה. ״אני יכול?״ אני מציץ מהדלת והיא צוחקת ומושכת אותי פנימה. אני מתיישב על המיטה ובוהה בה בזמן שהיא מתאפרת ומסדרת את השיער שלה. היא מתבשמת ואני כבר לא יכול להחזיק את עצמי. אני קם ומנשק אותה. ״יאללה נשיקה אחרונה לפני שאני שמה אודם״ היא צוחקת ומנשקת אותי. ״מה זה?״ אני דופק לה מבט של ׳את חיה בסרט׳ והיא צוחקת. ״אנחנו לא מתנשקים יותר כי יהרס לי האודם, הבנת?״ היא מסבירה לי שוב. ״לא, לא הבנתי, צאי מהסרט״ אני צוחק ומושך אותה אליי. אנחנו מתנשקים ואז אני נותן לה למרוח את האודם האדום שלה, שמבליט לה את השפתיים וגורם לי לרצות עוד יותר לטרוף אותן. היא מחליפה מכפכפים לנעלי עקב כסופות שמגביהות אותה אבל לא מספיק בשביל להגיע אליי, ואני עדיין צריך להתכופף כדי לנשק אותה. אנחנו יוצאים מהחדר והולכים לבקתה של חדר האוכל, איפה שהכל כבר מסודר. רון ומאיה כבר שם מדברים עם עוד זוג ישראלים שהכירו כאן ואנחנו מתקרבים אליהם. לגבר קוראים אריאל ולחברה שלו קוראים מעיין. אחרי כמה החלפות של דיבורים אני קולט שליאן וסתיו נכנסו לאולם. אני מסיט את המבט שלי ומתמקד בה. היא לבושה בשמלת מיני שחורה ועקב כסוף, היא נראית ממש טוב את האמת. אני עוזב את החמישייה והולך אליה, והיא מחייכת כשהיא רואה אותי. "באת" אני אומר ומנשק אותה על הלחי. "כן ככה זה נראה" היא צוחקת וגם אני. אני אומר שלום גם לסתיו שמחייכת ומבקשת ממני סליחה על כל מה שקרה כאן לפני כמה ימים, כמובן שאני סולח. אני רואה את ליאן מחייכת למישהו שמתקרב מאחוריי ואני רואה שזו עופרי. הן אומרות היי אחת לשנייה ואני חייב להודות שזה עדיין מוזר לי שהן בסדר זו עם זו... לפחות מליאן ציפיתי שתהיה די מגעילה לעופרי, אבל זה לטובה שהיא לא ככה... אנחנו מתיישבים בשולחן ועופרי לידי וכל הערב היא שולחת לי חיוכים ומעבירה את היד שלה על הירך הפנימית שלי וגורמת לי לצמרמורת. מגיע הרגע של הקידוש ואני שם כיפה ומברך על היין וכולם שותים אחרי זה מהכוס שאני מעביר בין כולם. אנחנו שרים כל מיני שירים של שבת ועושים צחוקים ואווירה שמחה, כזו שרק ישראלים בחו''ל יכולים לעשות... אני שם על הגב של עופרי יד כל הערב ומלטף את הגב החשוף שלה... אחר כך אנחנו אוכלים מהאוכל שמונח על השולחן וכשנגמר מתחיל שלב הקינוח - עוגות, עוגיות והרבה מתוק... כשאני מסיים ואנשים קמים וסתם מדברים ביניהם אני יוצא למרפסת של החדר אוכל, שמשקיפה על החוף והים... אני נשען על המעקה ושומע כעבור כמה דקות רעש עקבים שנוקש ברצפה. יש לה 2 כוסות יין ביד והיא מציעה לי אחת ואני לוקח ומודה לה. היא נשענת על המעקה לידי. "אתה יודע... כשראיתי את התמונות שלכם בפייסבוק היו לי ספקות עד כמה זה אמיתי או רציני" היא שוברת את השתיקה ששוררת בינינו למשך כמה דקות. "שלי ושל עופרי?" אני מסתכל עליה והיא מהנהנת. "גם היא חשבה ככה" אני צוחק והיא צוחקת איתי. "לא הייתה אף אחת לפניה אחריי?" היא שואלת ומרצינה, ואני מזיז את הראש מצד לצד לסמן לה שלא והיא מהנהנת. "לא הייתי מסוגל... הייתי שבור, רק רציתי לזיין ולשכוח" אני מתוודה ולוגם מהכוס. "והיא?" היא שואלת. "עד שהיא הגיעה זה מה שעשיתי... המיטה שלי לא קיבלה הפסקה מבנות לרגע... האחרונה שהבאתי זכתה להרבה מבטי זעם מעופרי, ואז הבנתי שאני חייב להפסיק... היא שינתה אותי" אני אומר ומשחרר אוויר. "היא לא שינתה אותך... אתה תמיד היית כזה, פשוט ניסית לחשוב שאתה לא" היא אומרת ואני יודע שהיא צודקת. "אתה היית הבן זוג הכי מדהים בעולם אוהד... אם לא ההיריון הזה..." היא ממלמלת וגורמת לי להיות סקרן. "אם לא ההיריון אז?" אני מנסה לחלץ ממנה את מה שהיא לא אמרה. "אני בטוחה שכבר היינו גרים ביחד... ואני זו שהייתה מסתכלת עליך מהצד בגאווה כזו כמו שהיא עושה עכשיו..." היא ממלמלת. "זה מה שהיא עושה?" אני שואל ומסתכל עליה והיא מהנהנת. "היא מעריצה אותך אוהד... כשבירכת על היין העיניים שלה נצצו, היא לא הפסיקה לחייך... אי אפשר לפספס את זה" היא אומרת ואני די בטוח שאני מסמיק. "אני אוהב אותה..." אני אומר לה ומסתכל לה בעיניים, שאני נשבע שאני יכול לזהות בהן כאב... "גם את זה רואים אוהד... יש ביניכם אהבה מטורפת ואני אפילו לא מכירה אתכם כזוג... אני כל כך שמחה שמצאת מישהי כזו אוהד... שתדאג לך ותאהב אותך ככה" היא אומרת כמעט בלחש, ואני חושב שהקול שלה שבור. "מה יש ליאן?" אני מרים את המבט שלה שהיה ברצפה ומזהה דמעה בעין שלה... "אני מבינה מה איבדתי..." היא ממלמלת בשקט. "היי... גם את תמצאי את הגבר שלך" אני מחבק אותה. היא לא מדברת ורק בוכה בשקט אל החזה שלי. "די ליאן... את מדהימה אני מבטיח לך שאת תמצאי אהבה כמו שהייתה לנו ואפילו יותר מזה" אני ממשיך לנסות לעודד אותה. "אתה יודע שאני תמיד ארגיש אליך משהו..." היא ממלמלת. "אני יודע... וככה גם אני... אבל את חייבת לאסוף את עצמך... נגמר הקשר שלנו, זה לא סוף העולם... את תמצאי אחד חדש" אני אומר ומלטף אותה. "אתה כזה מדהים... ואני כזו מטומטמת" היא מתנתקת ממני ומנגבת את הדמעה האחרונה שזולגת לה על הלחי. "את לא ליאן... אני המטומטם שככה לא זיהיתי את המשבר שלך, שלנו... אני המטומטם שלא נתן לך את התחושה שיש לך על מי לסמוך ושבגללו הסתרת את אחד הדברים הכי קשים שעברת אם לא ההכי קשה... אני בחיים לא אסלח לעצמי ליאן, שבגללי עברת את ההפלה הזו, בחיים..." אני אומר ומלטף את הלחי שלה. "אתה לא צריך, אנחנו לא היינו מביאים את התינוק הזה, היינו ילדים..." היא אומרת בשקט. "נכון, אבל לא הייתי נותן לעבור את זה לבד, ועל זה אני לא אסלח לעצמי..." - "אבל לא ידעת". "אי ידיעה לא פוטרת מעונש... זה גם החוק אומר" אני מחייך ומלטף אותה. "אתה כזה מדהים..." היא ממלמלת. "גם את ליאני..." אני מחבק אותה. "טוב די בוא נחזור פנימה האישה שלך מחכה בפנים לא נייבש אותה" היא אומרת ומחייכת. "את בטוח בסדר?" אני שואל והיא מהנהנת. אנחנו נכנסים פנימה ואני מחפש את עופרי אבל לא מוצא אותה. רון אומר לי שהיא הלכה עם מאיה לשירותים. אחרי כמה דקות הן חוזרות ואני כמעט רץ אליה ומנשק אותה. "מאמי איפה היית?" היא שואלת כשאנחנו מתנתקים. "בחוץ, שאפתי אוויר... את בסדר?" אני שואל והיא צוחקת. "יש לי סיבה לא להיות בסדר?" היא פולטת אנחת צחוק ואני צוחק איתה. "אני אוהב אותך!" אני כמעט וצועק. "בייבי מה כבר עשית? אני צריכה לחשוד?" היא שואלת ואני צוחק. "כלום, אני אוהב אותך כל כך..." אני מלטף את הפנים העדינות שלה ומנשק אותה בקטנה על השפתיים. "רוצה לחדר?" היא קורצת ומחייכת. אני מהנהן והיא תופסת אותי ביד ומושכת אותי משם. אנחנו נכנסים לחדר בנשיקה סוערת, ונופלים אל תוך המיטה, כשהשמלה שלה נופלת ממנה תוך כמה דקות ואני כבר מנשק את השדיים המושלמים שלה... "אני אוהב אותך... אני אוהב אותך" אני ממלמל עם כל נגיעה של השפתיים שלי על העור שלה. "אני אוהבת אותך אהובי שלי... כל כך אוהבת אותך" היא עוצמת עיניים ותופסת את השיער שלי, מתמכרת למגע שלי עליה, מצמידה אותי אליה, נותנת לי לאהוב אותה בטירוף...

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אביטל סיאני
אביטל סיאני
וואו מהמםם המשךךך
הגב
דווח
תמי  הלוי
תמי הלוי
כל פעם מחדש אני ככה
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מרתק
מה אנחנו עושים?! פרק 92
מה אנחנו עושים?! פרק 92
מאת: V D
״ עולם מסוכן ״ פרק 27
״ עולם מסוכן ״ פרק 27
מאת: ליאל לוי
אבק של כוכבים - פרק 51
אבק של כוכבים - פרק 51
מאת: Anna Shtren
״ עולם מסוכן ״ פרק 26
״ עולם מסוכן ״ פרק 26
מאת: ליאל לוי
סיפורים אחרונים
על אחת שמעולם לא הייתה
על אחת שמעולם לא הייתה
מאת: כותבת שמחה
ביום שתרגישי לבד-תצלצלי.
ביום שתרגישי לבד-תצלצלי.
מאת: Winter girl
זיכרון דוהה
זיכרון דוהה
מאת: מייקל 117
יש חל(ו)ם, בחלמיש
יש חל(ו)ם, בחלמיש
מאת: Lola Her
המדורגים ביותר
שְׁרֶק וְפִיוֹנָה
שְׁרֶק וְפִיוֹנָה
מאת: Roi Jan
מה שיש אצלו שאין בך
מה שיש אצלו שאין בך
מאת: אתי בן ארויה
אני לא מאמינה בך - פרק 30
אני לא מאמינה בך - פרק 30
מאת: Bar
פשוט נהדרת פרק 24
פשוט נהדרת פרק 24
מאת: Maya B
מומלצים מהמגירה
 פִּלְחֵי הַלֵּב
פִּלְחֵי הַלֵּב
מאת: Liav A
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
מאת: שבורת כנף